הרכבת התחתית בטוקיו היא מהמורכבות והמסובכות בעולם. כל קו מופעל ע"י מפעיל אחר, המעבר בין החברות לא פשוט, במיוחד כשקונים כרטיס מראש במכונה שע"פ רוב לא מדברת אנגלית. החיבורים בין הקווים אינסופיים עד כדי שלפעמים כבר היה עדיף ללכת ברגל את כל הדרך. ברוב התחנות אין מעלית לנכים או לעגלות ילדים מה שהופך את התחנות למאוד לא ידידותיות למשפחות או מוגבלים. המוניות יקרות בטירוף. נכון ליפנים אין ברירה, אחזקת רכב בטוקיו היא מסובכת ויקרה אבל הרכבת התחתית... יש טובות ממנה, בכל המקומות שהייתי בהם אי פעם לא נתקלתי בכזאת רכבת תחתית מורכבת ולא נוחה.
היפנים הם עם מקסים, אבל שונה. החוקים החברתים שונים, קוד ההתנהגות שונה אבל דבר אחד בטוח שלמרות חוסר היכולת שלהם לתקשר הם מלאים בכוונות טובות ותמיד חותרים למגע עם הזרים וזה מ"המעט" נסיון שצברתי ביפן במרוצת השנים.
גם אחרי יותר משש שנים במזרח להתיימר להגיד שאני מבין את התרבות היפנית זו תהיה שחצנות מצידי. בטיול אחד של שבוע שבועיים קל וחומר.
את הביקור שלך במגה-וואב פיספסתי... איבדת אותי אחרי המשפט "אנשי טוקיו הרגישו לי מזויפים, ילדותיים ומאוד אינדיבידואליים. כמו מתבגרים סגורים חברתית," סורי!