Mr. MAG

משהו שהתפספס מהנסיעה למצינגן: הדרך הזו היא הנהיגה הארוכה הראשונה מאז מינכן, ואני כבר מרגיש בטוח יותר ו"בבית" יותר עם ה640. לשמחתי, חווית ה BMW הראשונה שלי לא מאכזבת כלל וכלל. לבימר ישנו בורר 5 מצבים: במצב ecoPro אנו מכוונים לחסכון בדלק. המזגן נחלש, העברות ההילוכים והמצערת הופכים לחמאה, וצג המהירות מראה רק עד 130 קמ"ש. פוי. במצבי comfort ו comfort plus אנו מקבלים מתלים רכים, העברות הילוכים קלילות, וכיוונון שמאפשר לעבור מאות קילומטרים בכבישים בלי להתעייף. במצב Sport - המתלים מוקשחים, המצערת מתחדדת, ההילוכים הופכים לברוטאליים ופתאום הגברת גם פותחת את הגרון - אמנם זהו מנוע דיזל בעל 6 בוכנות ישרות, אך הוא נשמע טוב. יש מן גרגור גרוני כזה, שנשמע גם בתוך הרכב למרות הבידוד, כאילו אומר לך "תלחץ, בוא נראה מה יש לך לתת". אני לוחץ, ומבין שהגבול למה שאני יכול לעשות ברכב הזה עובר ביכולות שלי, ולא ב640. בכבישים כפריים ללא הפרדה היא נצמדת לפניות כמו החתול שלי לקערת אוכל מלאה. באוטובאן, מהירויות שמתקרבות למגבלה האלקטרונית מרגישות מתונות, ואפשר לקיים שיחה רגועה או לישון (אם אתה הנוסע כמובן). אין ספק, יש תמורה לאגרה. נגמר השבוע ביער השחור והגיע הזמן ליעד הבא - מינכן. יוצאים מהדירה בשעת בוקר מוקדמת ונוסעים הפעם מדרום - לאורך אגם Konstanz. הנופים יפים, והנסיעה איטית ופקוקה ורצופה עיירות עם מצלמות מהירות. בחרנו בדרך הזו לא לחינם, ואף לא רק לשם הגיוון - המטרה היא להגיע לטירה הבאה של הטיול הזה, ה-טירה: טירת neuschwanstein כמובן. הטירה המפורסמת ביותר בעולם? ייתכן מאוד. לאחר נסיעה מייגעת מעט אנו מגיעים לחניון (בתשלום) ובוחרים כדרך המסורת לעלות לטירה ברגל. השיפוע גם פה מאתגר לא מעט, ומתווסף אליו אתגר נוסף - הימנעות מכל גללי הסוסים מהכרכרות שבדרך. מיוזעים ומתנשפים אנו מגיעים לטירה, מדלגים עליה וממשיכים הלאה.. הרי לא הטירה עצמה היא המעניינת, אלא התצפית מגשר מרי הקדושה שמאחוריה! מאות תיירים ישראלים, רוסים ואסיאתיים מכל עבר, נופים מהממים, וטירה אחת לא מעניינת במיוחד אחרי - אנו יורדים בשביל צדדי בחזרה לעיירה. הגיע הזמן למינכן. על מינכן לא אספר יותר מידי. זו עיר גדולה, היינו בה רק יום וחצי שרובו הוקדש לסיור מודרך (בחינם) בעיר, שופינג, ואוכל. ה640 נחה לאחר כבוד בחניון המקורה של המלון, מחכה לנסיעה האחרונה בה תביא אותנו בבטחה לשדה התעופה. אולי אני מעדיף לא לספר על זה עוד, כי להיזכר ברגע הפרידה עושה אותי עצוב. זה היה טיול עם הרבה חוויות, והרבה first times. אנחנו עוד נחזור. לסיום: אשמח לשתף ולייעץ במידה ומישהו מעוניין לתכנן טיול דומה לאיזורים האלו, ובינתיים אתם מוזמנים ליהנות משאר התמונות באלבום שלנו שאלות?

ביום השישי אנו "נאלצים" לשוב לפרייבורג, שכן העדשה ששברתי שייכת לחבר ואני לא מתכוון להחזיר אותה במצב הזה. מהר מאוד מתברר שאין סיכוי לתיקון במקום, ואנו מוצאים חנות לקנות בה עדשה זהה חדשה. הוצאה לא מתוכננת לטיול הזה, אך זכינו גם בייתרון - היום הוא יום שני, והעיר שינתה את פניה לטובה. הרחובות שקטים ונקיים וריקים מאנשים, וכעת אנו יכולים להינות מהחנויות והמראות של פרייבורג. אני שמח שחזרנו לכאן ביום חול, כי פרייבורג היא עיר נפלאה. יש שוק מלא צבעים וריחות טעימים, חנויות קטנות, מסעדות, ורחובות יפים לטייל בהם. הגשם רק מוסיף לאווירה ביום הזה. לקינוח, עוברים בדרכנו חזרה לדירה בעיירה Todtnau, לתת צ'אנס למגלשות ההרים Rodelbahn מגיע לנו נסיעה אחת חינם עם כרטיס היער השחור. לא ניקח? מדובר באטרקציה מהנה גם למבוגרים ומלווה בנופים עוצרי נשימה. העיירה למטה חביבה גם כן, ונוסף לעניין גם אספקט קומי כאשר אנחנו מגלים שמרוב ישראלים שבאים למקום, יש כאן שילוט בעברית בכל חור. רק בנסיעה הזו אני מתוודע לפרט קטן, או כמו שאומרים "נופל לי האסימון". זו היא הפעם הראשונה שאני נוהג ברכב בעל הנעה אחורית. ודווקא בפעם הראשונה מדובר במפלץ עתיר מומנט, בכבישים הרריים ורטובים. האסימון הזה לא נופל סתם כך - בעודי מתגרזן בעליות לכיוון Todtnau, במצב Sport ושליטה ידנית על ההילוכים, אני מוריד הילוך אחד יותר מידי בפניה. כח בלתי מרוסן עובר לגלגלים האחוריים שעושים בדיוק את מה שמצופה מהם לעשות - ושמים אותנו על הצד. הנה הוא הדריפט האמיתי הראשון שלי ברכב מונע אחורית, וזה קרה בטעות. האישה מחפשת במה להיאחז, אך לשמחתי הרפלקסים שלי לא טועים ואני מתקן את היגוי היתר בקלות ומסיים את הפניה בלי לפגוש את גדר הבטיחות. זה היה כיף - בואו נעשה את זה שוב! כך מתגלה לה ה 640 - הגברת הסולידית, המנומסת, הנוחה, אחרי כמה כוסיות של טקילה. לא מדובר במכונת ביצועים מושחזת, אך בכל זאת מבקופה, נמוכה ורחבה, עם די והותר כח ומומנט לגלגלים האחוריים בלבד. תוריד לה את הרסן, והיא תשמח להוריד לך את הראש. בדיעבד, התמלאתי עצב שהפן הזה באישיותה התגלה כה מאוחר - אך שמחתי שהתגלה בכלל. את יומנו האחרון אנחנו בוחרים להעביר בטיול נוסף. אמנם יש עוד המון שלא עשינו מהרשימה הקלאסית - מפלי הריין, פארק אירופה, שטרסבורג - מזג האוויר טוב מידי, והטיול הרגלי הקודם היה מהנה מידי בשביל לוותר על זה. לשנינו ברור שמשם תבוא ההנאה הגדולה ביותר, ולא מסימון רשימת ה must see. פותחים את מפת השבילים, בוחרים נקודה אקראית עם שביל מעגלי באורך 10 ק"מ, ויוצאים לדרך. לא אכביר במילים (כי עשיתי זאת מספיק עד כה) - מדובר היה ביום הטוב ביותר של הטיול. מזג אוויר שיש רק בתמונות, עזים וכבשים, נחלים ומפלי מים שוצפים, ואף לא תייר ישראלי אחד. חלק רביעי ואחרון תכף מגיע...

ביומנו השלישי אנו מתעוררים לגלות שמזג האוויר השמשי התחלף באפרורי וגשום ומחליטים לנצל את היום לקניות במרכז האאוטליטים שבMetzingen. מדובר בנסיעה של כשעתיים לכיוון שטוטגארט, ועל כן לתכנית נכנסות 2 עצירות נוספות שנמצאות מחוץ לגבולות היער השחור. העצירה הראשונה היא טירת Hohenzollern. זו בין הטירות הבודדות בגרמניה שעודנן בבעלות פרטית, ובעליה טוענים שלו גרמניה הייתה עודנה מחולקת לממלכות, הם היו יורשי העצר של האזור. בינתיים, מדובר באטרקציה תיירותית חביבה ביותר. בדומה לטירות אחרות בהן עוד ניתקל, זאת נמצאת בפסגת סלע תלול והעליה אליה אפשרית בשאטל (בתשלום סמלי) או ברגל. אנחנו לא באנו עד כאן כדי לראות את הנוף חולף מבעד לחלון של אוטובוס, וחוץ מזה הוא בדיוק נסע בזמן שהלכתי להשתין. בוחרים לעלות ברגל. מדובר בכ20 דקות של עליה תלולה, מאוד, מאוד. האישה לא מרוצה, וגם הרגליים שלי לא מרוצות. לפחות הגשם לא חודר מבעד לעצים. הטירה עצמה יפה ונשקפים ממנה נופים מעולים, אך מעבר לכך אין בה הרבה מה לעשות, ואחרי לא מעט תמונות וסיבוב על החומה החיצונית אנו יורדים חזרה מטה אל החניון ונוסעים לתחנה הבאה: מפעל Ritter sport. למי שלא מכיר (תתביישו לכם) מדובר בשוקולדים גרמנים מעולים, הנושאים את המוטו "מרובע, פרקטי, טוב". אין וויכוח על זה. במפעל יש מוזיאון עם היסטוריית החברה, וכמובן חנות שבה ניתן לקנות כל דבר שהם מייצרים - כולל מחלקת "עודפים" עם טעמים שלא נכנסו לשוק! מדובר במציאה אמיתית, המחירים שווים וזו הזדמנות לטעום שוקולדים שלעולם לא יגיעו למדפי הסופר כמו למשל שוקולד "צ'אי לאטה". עמוסים בכמה עשרות אלפי קלוריות, הגיע הזמן לתחנה הסופית של היום והיא Metzingen. בכל הכנות? אם אתם לא חולי נפש של מותגי יוקרה, אין מה לחפש פה. בילינו יותר זמן בחנות המותג של Milka (שוב שוקולד) מאשר בכל חניות הבגדים יחדיו, כי המחירים פה הם אאוטלט כמו שאני יכול ללבוש חולצה במידה S. עושים סבב קניות בסופרמרקט עצום ומלא בכל טוב (זו חולשה שלי בחו"ל, יכול לבלות חצי יום ספופרמרקט) ועל הדרך יוצא לי לבחון את טיבו של המושב האחורי ב640. הוא מצוין, אם אתה גמד קטוע רגליים. לכל יצור חי אחר, אפילו חתול ממוצע, יהיה צפוף שם. רוצים להוביל את המשפחה? יש בשביל זה את גרסת ה Grand Coupe בעלת 4 דלתות. ביומנו הרביעי אנו לוקחים רכבת לFreiburg, בחינם עם כרטיס ה Konus שקיבלנו עם הדירה. הרכבת מגיעה בול בזמן והנסיעה נעימה למדי, יש אפילו מחלקה ראשונה עם אזורי שקט. נגלה בהמשך השבוע שלמרות הכל, להגיע לפרייבורג ברכב זה בהחלט מהיר יותר ונוח יותר. היום הוא יום שבת, והעיר עמוסה לעייפה בתיירים ובמקומיים. קניות, גשם, והמון עושים את שלהם ואנחנו מחליטים מהר מאוד לפרוש לדוקים וחוזרים ברכבת הביתה. עוד נחזור. ביום החמישי אנו מחליטים לתת לרכב לנוח ולצאת לטייל בקרבת הבית. היער השחור מלא במסלולי הליכה, וכמה מהם עוברים קרוב לבית כולל אחד שנגמר אצלינו בחצר האחורית. בונים מסלול של כ8 ק"מ שיקח אותנו במעגל לאורך נחלים ושבילים. 15 דקות לאחר שיצאנו ממפתן הבית אני מחליק על מדרגות עץ ושובר את העדשה העיקרית שלי, נשאר תקוע עם עדשת פריים 35 מ"מ, וכבוד עצמי פגוע. אין דבר, the show must go on ואנו ממשיכים במסלול המתוכנן שעובר בעמק לאורך נחל ומפלים קטנים, בין שדות, ואז בעומקי היער. בהתאם לתכנון, את ההליכה אנו מסיימים במדויק בחצר האחורית של הבית, ללא כל צורך במפה מודפסת או מכשיר GPS לטיולים - הטלפון החכם מוכיח את עצמו מעבר לכל ספק, ואנחנו שבעי רצון. המשך יבוא בתגובה הבאה....

לאור ההצלחה של ירח הדבש שלנו שנה שעברה (אגם גארדה וחבל דרום-טירול, 10 יום, אאודי TT) החלטנו לחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו במתכונת דומה, אך ביעד חדש. היעד הנבחר היה היער השחור, והתאריך בלית ברירה היה סוכות, מה שהסתכם ב11 ימי חופשה. ראשית הוזמנו כרטיסי טיסה למינכן עם טורקיש איירליינס במחיר מופקע כיאה לחגים, עם עצירה של שעתיים בSAW לצורך מפגש עם חברה תושבת איסטנבול ותדלוק (בקפה של סטארבאקס). לאחר מכן הוזמנה דירה ל8 לילות בדרום היער השחור, קרוב לTitisee (בהמלצת חברים), מלון מפנק ל2 לילות נוספים בקצהה של מינכן (כדי להימנע מכניסה לעיר עם רכב) ולסיום - רכב בקטגוריית SSMR (ספורט-קופה) לכל התקופה באדיבות סניף האם של Sixt, ממנו שכרתי את כל הרכבים שלי בכל החופשות ב3-4 שנים האחרונות. כחודש לפני המועד, שלחתי מייל למנהלת הסניף בבקשה לנסות את הBMW סדרה 2 במידה ויש כזו בצי (לפני שמחליפים לה את הפלטפורמה להנעה קדמית...) - ואם לא, אז את אותה ה TT משנה שעברה, שכן לשלם 500 יורו בשביל לנהוג בשירוקו חלשה וצפופה יותר מהרכב היום-יומי שלי אני לא מעוניין. נדלג לנו חיש קל חודש קדימה לבוקר יום רביעי, ערב סוכות. לאחר העצירה המדוברת באיסטנבול, בה כמובן צוידנו בשלל ממתקים ומתנות, נוחתים באחר צהריים (15:00) נעים למדי במינכן. דלפק ההשכרה של SIXT כהרגלו ריק מאנשים, ולאחר אימות הפרטים הבחורה הנחמדה בקבלה ניגשת לקרוא למנהלת הסניף איתה התכתבתי ועורכת בינינו היכרות: "Herr Granovsky! I am sorry to say we have neither the 2 series nor the Audi" היא אומרת לי, והלב יורד לתחתונים. הנה, מתחילים את החופשה באכזבה. "However, I have prepared a surprise for you that I believe you will find satisfactory. How would you like a 640?". קנתה אותי, אין מה לומר. לאחר כבוד, דיילת שירות מובילה אותנו לאורכו של הטרמינל לדלפק נפרד, מרוהט קצת יותר, שעל דלתו מתנוסס הכיתוב Sixt Diamond Lounge. חיש מהר מופיע בידה מפתח, ומדלת צדדית אנו יוצאים לחניון קטן מרוצף אבן, עליו מסודרים לא יותר מעשרה רכבים שלא היו מביישים אוליגרך רוסי, ולכל אחד הכיתוב VIP - כך תדע שהגעת למקום הנכון. "This is your car, herr Granovsky! Enjoy!" כנראה אמרה הדיילת בטרם נעלמה מחיינו. אני לא בטוח - לא הייתי שם כל כך. הייתי פה: תא מטען לא חסר למפלצת הזו, ואנו מעמיסים את המזוודות ונכנסים. כעת, הבה נדבר קצת טכניקה: ה 640D היא גרסאת הדיזל הבכירה של סדרה 6 (הרגילה), ואינה מיובאת לארץ. דגם הבנזין בארצנו עולה כ800 אלף שקלים, ואילו דגם הדיזל הנ"ל בגרמניה נושק ל100 אלף יורו. מדובר למעשה במנוע 3 ליטר כפול מגדשים, זהה למנוע שב535d ומפיק 310 כ"ס דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית עם תפעול מההגה הישר לגלגלים האחוריים. הנתון המעניין באמת הוא המומנט, 64 קג"מ. כל החבילה הזו נותנת למפלץ הזה (1.7 טון) האצה אפס למאה ב 5.5 שניות, מהירות מירבית מוגבלת אלקטרונית של 250 קמ"ש, ובאופן מפתיע גם צריכת דלק לא רעה בכלל, על הנייר. כל הנתונים האלו רצים לי בראש וזו התוצאה: כהרגלי, השלב הראשון הוא לגלות את כל הצעצועים. אז בואו איתי למסע מופלא בעקבות האלקטרוניקה: הכסאות מתכווננים חשמלית ל3 כיוונים, כולל 2 זכרונות לתנוחת הישיבה, אך ללא כיוון lumbar support. ההגה מתכוונן גם הוא חשמלית ל2 כיוונים, וכמו המושב כולל גם הוא חימום - כנראה הפינוק המיותר ביותר ביקום. הרכב מגיע מצויד עם LTE hotspot שמשדר לנו WiFi חינם בכל מקום בו יש קליטה של T mobile. למרות שאני נוהג היום ברכב חדש ומאובזר עד השיניים, חיכו לי ב 640 עוד כמה הפתעות: אורות גבוהים שנדלקים אוטומטית כשחשוך מלפנים, ויורדים ברגע שמזוהה רכב ממול. מצב Auto Hold אשר מפעיל בלם יד אוטומטית בעצירה מלאה, ומונע את הצורך לעמוד על הבלם בפקקים או רמזורים ארוכים. חלון פנורמי עצום, שלא נפתח לצערנו. קיפול מראות חשמלי, אך לא אוטומטי. וכמובן לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין שמשנה את התצוגה בהתאם למצב הנהיגה, ומערכת ה iDrive שבה אפשר לעשות הכל - כולל להקליד כתובות ע"י שרטוט האותיות על גבי הג'ויסטיק שהוא גם משטח מגע. הרגשתי כמו פרד פלינסטון שמצא את עצמו בתא הטייס של מעבורת חלל. טוב, מספיק לשבת באוטו, בואו ניסע כבר! הנהיגה על כבישי גרמניה היא תענוג בשבילי. זו לא פעם ראשונה, ובוודאי גם לא האחרונה - מדובר בחוויה מהסוג שאם מכירים ומכבדים את החוקים, אין גבול להנאה ממנה. כמובן שרכב GT מובהק משלים את החבילה, ואנו גומעים את הקילומטרים והשעות במהירות שנעה בין 70 (בעבודות כביש) ל230 קמ"ש. אני נדהם מהיכולת של ה640 לגהץ אוטובאנים כאילו הייתה זו גיחה למכולת. הנסיעה נוחה, שקטה ומתורבתת בכל מהירות, הכח לעקיפה זמין תמיד וללא היסוס, תיבת ההילוכים כאילו לא קיימת בכלל. הרכב נבנה להביא אותך לאן שתרצה, מהר, בלי דרמה - ושתרגיש רענן כשתגיע. כך עוברות השעות (עם עצירה מחייבת לבורגר-קינג בתחנת דלק) ואנו מגיעים בחסות החשכה לדירה שממתינה לנו. הניסיון, כמו גם ה GPS המובנה, משחקים פה תפקיד והנסיעה עברה ללא התברברויות או בעיות כלשהן. מדליקים ראש בנרגילה, והולכים לישון, ויהי לילה היום הראשון. למחרת, מתגלה בפנינו מחלון חדר השינה הנוף של היער השחור במיטבו: השמש זורחת, נקפוץ לקניות זריזות בסופרמרקט הקרוב ונשים פעמינו לעיירה Triberg ובה מפלים, ובתקווה גם סנאים. נופי הדרך בכבישי ה B ובמפלים עצמם לא מאכזבים. זה יום שמשי ומצויין. אנו חונים בחניון מקורה, ומסתבר שחניתי בחניה הראשונה בעולם שמיועדת לגברים בלבד: באזור המפלים יש כמה מסלולים ואנחנו בוחרים בבינוני שיקח אותנו לסיבוב דרך היער, בו אנו מוצאים את פארק החבלים forest-fun אליו עוד נחזור בהמשך השבוע. סנאים? גורנישט. ארוחת צהריים במסעדה טיפוסית בעיירה, וחוזרים לדירה להשלים שעות שינה. המשך יבוא בתגובה...

המשקל הוא אחד הדברים שהורסים רכבים כאלה. גם בסוניק RS, משקל עצמי של 1200~ הופך מנוע של 140 כ"ס ל"סביר בלבד". זה והגיר האוטומטי כמובן, למרות שגם בגרסה הידנית עם נתון של 8.4 שניות, זה לא מה שאתה מצפה לקבל מסופר-מיני עם 140 סוסים. בכל הכנות, לא נראה שזה ישתפר בשנים הקרובות - מכוניות הולכות ונהיות כבדות יותר.

זכרון דברים אתה חותם אחרי שסגרת איתו בע"פ שאתה מעוניין, רצוי לפני הבדיקה. המטרה של זכרון הדברים הוא לוודא שמעבר למוסכם ביניכם (התשלום, מועד ההעברה, בעיות ידועות שהוצהרו) לא יהיו אחד לשני טענות, ואם בוצעה חריגה ממה שסוכם אפשר לבטל את העסקה ללא עילה לתביעה, וכו'.. תלוי בנוסח של זכרון הדברים. את הכסף אתה מעביר לא לפני, אלא בעת העברת הבעלות. תבוא עם המחאה בנקאית, המחאת דואר, או מזומן (אם סכום הרכישה קטן, עד 10K) לדואר ותמסור את הכסף יד ביד עם העברת הבעלות. העברה בנקאית - לא ממליץ לעשות, כי אחד הצדדים בהכרח בסיכון.

בהקשר לשרשור שלך בפורום הכללי ולזה שפה: כן, יהיו עוד שריטות, ועוד איך. אני כרגע עם הרכב החדש כחודשיים, קרוב ל 2K ק"מ, יש לי כבר 2 מעיכות קטנות בצד ימין (פתחו עלי דלתות) ולפחות 3 שפשופים בטמבון האחורי (מאנשים שלא יודעים לצאת מחניה) כמו גם כמה שריטות קלות (שרואים רק עם תאורה חזקה) מהבן-של-עז-בלי-אמא שעובד בתור מנקה בבניין שלי (זה בא יחד עם טינוף מוחלט של הרכב, עדיין לא ברור לי בדיוק איך הוא עשה את זה), וגם שברו לי כבר את לוחית הרישוי מקדימה. אתה חי במדינה שבה אנשים מתייחסים לרכבים כמו לזבל - גם לשלהם, ובמיוחד לשל אחרים. יושבים לך על האוטו כאילו זה ספסל ציבורי, פותחים עליו דלתות, יורקים, "מנשקים" כדי להיכנס לחניה, בלי לחשוב פעמיים בכלל.

תראה, להיות בעלים של גו-פרו ודומיה (קונטור וכו') זה אדיר לא רק למי שעושה ספורט אקסטרים. צילום של טיולי רכב, צילום במקומות רטובים (בים, בבריכה, בטיול בנחל), סתם צילום POV לכל מיני דברים מגניבים. האם שווה להוציא על זה 2-3 אלף? תלוי ברמת השכר שלך בכל מקרה אתה לא חייב לרכוש דווקא את גרסה 3+ ... גם גרסה 3 (הקודמת בעצם) תומכת ברוב היכולות שמעניינות אותך, רוב הסיכויים. מנגד, במחיר הזה אפשר לקנות מצלמת DSLR פשוטה עם עדשת קיט (נגיד 550D או אולי אפילו 700D) שאיתה תקבל סטילס מעולים, ואפשר לצלם וידאו 1080p בקלות, רק בלי כל העניין של העמידות. מצלמה כזו הרבה יותר ורסטילית, שימושית, ונוחה לתפעול ממצלמת אקסטרים - אבל להלביש אותה על monopod זה פחות לעניין (או נניח, לחבר אותה לרכב מבחוץ עם תושבת ואקום) נסה לתאר מה בדיוק סוג הסצנות שאתה רוצה לצלם? ואולי בכלל שווה לך לחפש אם מישהו משכיר מצלמות כאלה.

נהגת בקליאו? החלון האחורי שלה פצפון והראות מאוד מוגבלת. לחניה זה פחוץ נחוץ (יש חיישנים) - אבל לתמרונים ברוורס, כמו יציאה מחניה, זה נותן המון בזכות העדשה הרחבה שיש על המצלמות האלה. עד שתשווה את חיי היום-יום עם ובלי, לא תבין כמה זה תורם. מיותר זה לא.

קודם כל ברור שנתון ההאצה ל100 נבדק בתנאי מעבדה. שנית, אם זה באמת מעניין אותך וכיף לך, ואתה רוצה לשפר את השליטה באספקט הזה של נהיגה (למטרות הפאן האישי שלך, לא בשביל להתחרות עם אנשים ברמזור): תחפש קצת סרטונים באינטרנט שמסבירים איך "לפתוח" מהמקום במהירות. זה איזון די עדין של להיות בסל"ד שבו בעת עזיבת הקלאצ' יש את המומנט הרצוי לתחילת תנועה, ומצד שני לא לחרוג מזה בצורה שתגרום לסבסוב גלגלים (שזה נוגד את המטרה). ותעבוד על החלפת הילוכים מהירה יותר. זה לוקח זמן, אבל זה עובד - יש סיבה שיש דברים כמו קוויקשיפט ודומיו, למהירות העברת ההילוך יש השפעה לא קטנה על האצות ועל קצב הנסיעה בכללי. אני בספק אם תיבה אוטומטית מעבירה מהר יותר ממני (רובוטית כפולת מצמד בוודאות כן, אוטומטית פלנטרית טיפשה? בספק רב). הפואנטה היא לדעת מתי להעביר, לא להיבל מלהגיע לסל"ד גבוה כי במנועים אטמוספריים כמו שלך בד"כ שיא המומנט\הספק נמצא בסל"ד גבוה, ואתה צריך כל טיפת מומנט שיש לך. אם אתה under-shifting, אתה מאבד את הפיק הזה וגורם למנוע לעבוד קשה יותר להגיע למהירות הסופית, ונשאר מאחור. אם אתה late-shifting, אולי יש קצת חוסר יעילות, אבל רוב הסיכויים שתהיה קרוב יותר לגרף הרצוי. נסה גם למדוד את עצמך, במיוחד אם יש לך גופרו או dash-cam - להקשיב למנוע ולהחלפות הילוכים, ביחס למהירות ולמיקום שלך, לתחקר מה עשית נכון ומה לא נכון, וככה לחזור על אותה האצה\מסלול\קו ישר שוב ושוב ולעשות fine tuning. נתקצר: ללמוד לפתוח נכון מהמקום (לא מסל"ד סרק, לא להגיע לסבסוב, פעולת קלאצ' מהירה אבל חלקה). ללמוד מתי יש פיק של כח המנוע ולכוון לשם עם late shifts. ללמוד להעביר הילוכים מהר, ע"י תרגול רפטטיבי ומדידת זמנים. (כמו שלומדים בצבא להיכנס למצב ירי ב"הותקלת", ככה צריך להעביר הילוך). לשים לב למה שאתה עושה וללמוד מזה. בהצלחה אני מניח

קודם כל, אתה מוזמן לקרוא את הסקירה שלי, כאן: http://bit.ly/1nV2RTz ואז כאן: http://bit.ly/1s5mW1M בגדול, דעתי עליה: יתרונות עיצוב מדהים, אבזור טוב (בעיקר קיפול מראות חשמלי, בקרת אקלים טובה), צריכת דלק תיאורטית טובה, התנהגות כביש (מהמעט שחוויתי) חסרונות האצה מעמידה איטית להחריד, פלסטיקים מצועצעים ונוטים להיסדק מחום (כבר פורסם בפורום מקרה כזה) בקונסולה ובהגה, מרגישה קצת צפופה, מפתח "חכם" שעלול לעלות ביוקר, אין מצלמת רוורס. יש סיבה שאתה בוחן דווקא אותה או שאתה פתוח להצעות אחרות בקטגוריה ובמחיר? כי יש שפע של אופציות מודרניות, אם תספר לנו מה הדרישות שלך נוכל להמליץ. ובכל מקרה, תעשה נסיעת מבחן על הקליאו, כל הטקסט שבעולם לא יחליף את זה.

2 הרכבים הראשונים שלי היו בעלי יחידות כח חלשות למדי וזה מאוד מאוד הורגש. בפיאט כלל לא היה מזגן אבל - גם בפג'ו, בעלת נפח 1.6 ליטרים ו 110 כ"ס, הורגש הבדל משמעותי מאוד עם ובלי מזגן, במזג אויר חם וקר, בלילה, בגובה, במנוע חם או מנוע קר, תא מטען עמוס או ריק, מיכל דלק מלא או ריק, וכדומה. אני מאוד רגיש לשינויים כאלה וגם הכרתי מאוד טוב את הגבולות של ה206, אז כל הבדל קטן כזה הרגשתי באופן חד משמעי. לא מפתיע שאתה מרגיש את ההבדלים האלה ברכב עם נפח והספק קטנים כמו הפיקנטו. למזלך, יש לך תיבה ידנית, שמאפשרת לך לשלוט הרבה יותר טוב בניצול המנוע. תלך למקום ריק מאדם (למשל, הסופרלנד) ותתאמן - על זינוק אפקטיבי בלי פרפור, עם ובלי מזגן. תקשיב למנוע, תראה באיזה נקודות הוא משתנק, עם הזמן והתרגול השליטה שלך בהאצה תשתפר ותוכל לגרום לרכב "לציית" גם עם מזגן, וגם בחום. מעבר לזה, תתרגל, זה מה יש

זה מיץ זה? זה בקושי כמה טיפות. ה206 שלי סחטה ממני בסביבות ה 25 אלף בקרוב ל4 שנים, כשהיא עלתה במקור 30... ולפות"ש, ירידת הערך של הנסועה הגבוהה מה היא מגלמת בתוכה? את הבלאי המוגבר. ומה זה בלאי אם לא החלקים והעבודה הדרושים לטיפול? אז שאלת הכדאיות הכלכלית פשוטה מאוד: קח שני רכבים בני 3, האחד עם נסועה סבירה (נניח, 60-80 אלף ק"מ) ונמכר ב60 אלף, השני עם נסועה גבוהה (נניח מעל 160, או אפילו 180) ונמכר בחצי מהמחיר. אתה קונה רכב ל3-4 שנים. כעת נניח ויש סט טיפולים מסוים שיש לעשות כל 90 אלף (סתם לדוגמה, טיימינג ומשאבת מים) - אז ב2 הרכבים יהיה עליך לעשות זאת, יחד עם שמנים פילטרים וכו'. הביטוח גם הוא יעלה אותו הדבר, צריכת הדלק תהיה דומה. אבל - ברכב שעבר קרוב ל 200 אלף ק"מ, נניח שתאלץ לבצע החלפת בולמי זעזועים, תושבות מנוע, משולשים, ציריות, וכו' - שברכב עם הנסועה הקטנה יותר ייתכן ולא היית מגיע לאותם תיקונים בתקופת הבעלות. קח את עלות התיקונים האלו חלפים+עבודה+מע"מ, קח את עלות הפסד ימי עבודה, קח פונטציאלית עלות של גרר עקב תקלה. קח גם את ההפרש הצפוי בירידת הערך. אם הסכום שיוצא לך קטן מ 30 אש"ח, אז זו קניה משתלמת... הבעיה היא שקשה מאוד להיערך בצורה כה מתמטית לבלתי צפוי. במידה וכן נאלצת להשקיע 20-30 אלף בתיקונים הרי שבזבזת, יחד עם ימי עבודה, אותו הדבר שהיית מבזבז בקניה של רכב תקין ב60 אש"ח, רק שפרעת את זה לכמה תשלומים בהפתעה. אם אתה קונה רכב עם נסועה גבוהה כי אין לך את הכסף לשלם על המודל הזה בנסועה נמוכה, אתה מכניס את עצמך לאותו סיכון כלכלי. זה בדיוק כמו לקנות רכב יוקרה ישן כי אין לך את הכסף לרכב יוקרה חדש. צריך לעשות קניה בהתאם ליכולת הכלכלית - וזה משהו שצריך להיחשב לא כעלות הרכישה מול עתודות המזומנים וזהו, אלא כעלות האחזקה החודשית\שנתית מול נתח ההכנסה הפנוי לעניין. ייתכן מאוד שחכם יותר לקנות רכב קטן יותר, או ישן יותר - אך כאמור זה לא חד משמעי והמזל גם הוא משחק פה תפקיד גדול.

זו בדיוק הסיבה שאני ממליץ להתרחק ממנו. בגיל הזה, הוא כבר נהיה בעייתי, והתיקון יקר. אני מתכוון אגב רק לפנורמי על מסילות - יצא לי לראות גם עם סאנרוף "רגיל", לא יודע אם זה מקורי של פג'ו או התקנה מקומית ולא יודע אם יש לו מחלות.

קודם כל, היית במניטובה. למה ציפית. לגור בקרבת המטרופוליטנים (קרי: ונקובר, טורונטו, מונטריאול) משמעותית פחות משעמם, יש מה לעשות בחוץ גם בחורף ב -26 מעלות (למעשה, מרכז טורונטו מדהים בתקופה הזו) - זו בדיוק הסיבה שנתח כה ניכר מה ~36 מיליון תושבים גר באזורים האלה. מניטובה לעומת זאת, ובירתה וינפג, חור שכוח אל רחוק מהכל, רווי בפשיעה ואלימות של האינואיטים שעדיין גרים שם ושל נוער שכל כך משעמם לו שעדיף כבר לירות אחת בשני. לפות"ש - עלית על הנקודה. אולי לאורך זמן, שירות קבע ופרישה ממנו הם מסלול מאוד משתלם, אבל אף אחד לא חותם לך על המסלול הזה. ייתכן שתשרת עוד שנתיים-שלוש ויזרקו אותך לכלבים. אני בא מ7 שנות שירות בצה"ל, ועזבתי ברגע שסיימתי את ההתחייבות. לא היה שם שום דבר להציע לי, וכל ארוחות הבוקר ש"חבר" יכול לקנות לי לא שווים עוד דקה במסגרת הזו. יש לך עוד חודש לשחרור? מצוין - זה בדיוק החודש שבו אתה צריך לחפש עבודה. תתחיל כבר עכשיו לגשש, להתקשר למודעות, לברר משכורות. אל תתבייש לומר שאתה משתחרר בתאריך X ותהיה מוכן לעבודה בתאריך X+7, מי שצריך עובדים לטווח ארוך יהיה מוכן להמתין בשבילם.

לא רק זה. מדינת ישראל גם יודעת שאתם הנהגים הצעירים רובכם לא התברכתם ברכבים עם מומנט רב, אז היא דואגת לחוק שימנע מכם לשאת משקל גדול מידי ברכב כדי שתוכלו לקרוע את חברכם ברייסים.

דווקא לא - קניתי לא מזמן עכבר אלחוטי מבוסס BT לנסיעות עבודה ב BUG שמול העבודה שלי - לא היה למוכר שום בעיה להוציא לי 3 עכברים שונים ולתת לי להחזיק אותם ביד, אחרי שאמרתי שזה חשוב לי. עכבר רגיל ונוח - לוג'יטק לגיימינג. ה G וה MX-ים למיניהם, עברתי כמה בחיי ולא נתקלתי באחד שלא היה לי נוח. לחלופין - יש עכברים ארגונומיים באמת, אלו האנכיים. לא סובל אותם. (אני עובד עם עכברי לוג'יטק מעל 12 שעות ביום, כל יום, ב8+ שנים האחרונות)

יש בראשון וטרינר שמאוד מאוד ממליצים עליו ואוהבים. למעשה, זוג וטרינרים: גיא וטינה אוהב-שלום, שנמצאים ברח' הרצל 83. הם מאוד טובים עם חיות, המחירים שלהם סופר הוגנים, ואני סומך עליהם ב100 אחוז. החסרון: אי אפשר להזמין תור, ואי אפשר לשלם באשראי. ויש המון, המון המון תור (מה שמעיד על אהדת המטופלים כלפיהם, הן אלה על זוג רגליים והן אלה על ארבע).

יש עוד כמה הבדלים קוסמטיים קטנים, למשל לוח שעונים לבן במקום השחור (ב2001 גם בדגמי ה 110 כ"ס היו עם לוח שעונים שחור) והבולט שבהם הוא מיקום הסמן על דלת תא המטען (מסמל קטן על פס הפלסטיק שמעל ללוחית הרישוי, עבר לסמל גדול יותר וקצת יותר גבוה). בהתחשב בגילן של ה XS, אל תתפלא אם תמצא מכוניות שבהם סימנים מעורבבים - מחליפים לוחות שעונים, מחליפים חלקי פח ואגזוזים, מחליפים ג'אנטים וצמיגים ולעתים אף חלקי פנים.

אני חושב שאתה צריך להתחיל לחרוש נסיעות מבחן. בתקציב שאתה מדבר עליו, ברכב שאתה נוהג בו היום, במידת העניין שלך במוטוריקה (אותו אני מסיק נטו ממידת ההשתתפות שלך בפורום) - בכל אלו יש אינדיקציה ברורה שאתה לא קונה רכב להגיע איתו לסופר ולעבודה אלא עושה רכישה שתשפיע עליך הרבה מבחינה מנטאלית בתקופת הבעלות. המסקנה - תשקיע, קח מה שמעניין אותך לנסיעת מבחן ארוכה או אפילו השכרה, קח את הזמן.

לגבי מינכן - רציתי את מוזיאון המדע, אבל האישה קצת נגד, וכנראה שבצדק. אם יש לנו שם יום אחד פרקטית, עדיף לראות קצת מהעיר ולא לבלות אותו בתוך בניין. אם מזג האוויר יהיה לרעתנו, זאת אופציה. על דכאו אני חושב שאוותר. גם בגלל ה theme של הטיול, גם בגלל שיש לי מספיק מהנושא הזה במשפחה ביום-יום. תודה על כל המידע!

אני לא יודע אם אתם קוראים את ההודעה שלי או לא, בחיי. אני מעריך מאוד את ההשקעה שלך בלכתוב את התגובה המפורטת הנ"ל, אבל פחות מעריך את ה Condescending tone שמלווה אותה. לפי מה החלטת שאני לא מנוסה בבניית טיולים, או לא מכיר את הנהיגה בגרמניה? כדי לסבר את האוזן\עין: במהלך השנים האחרונות שכרתי רכב בגרמניה 5 פעמים (פעמיים בשנה, כאמור). צברתי כ 8 אלף ק"מ בנהיגה על כבישי בוואריה וטירול, בטווח שבין מינכן מצפון למילאנו מדרום. את כל הטיולים הנ"ל תכננתי בעצמי, הזמנתי בעצמי, וטיילתי בעצמי, בקבוצות של 2 עד 12 איש, ללא הפתעות. זה כולל נהיגה באוטובאנים ואוטוסטרדות, בכבישי B, בערים, בכפרים, במעברי הרים מושלגים, בחושך, בגשם, בפקקים, בשבילי עפר ומה לא. באף אחד מ8 הק"מ האלה לא התברברתי או הלכתי לאיבוד, לא קיבלתי מעולם דו"ח או הסתבכתי בכל צורה אחרת (אפילו לא בכניסה לאזורים האסורים באיטליה, שכולם נופלים בהם) הן בזכות שימוש ב GPS מעודכן והן בזכות זה שאני אכן יודע קצת גרמנית... הנחיתה במינכן היא בשעה כזו שבנהיגה רגועה, עם כל העצירות, אנחנו נגיע בסביבות 10 בלילה לדירה. אנחנו נוחתים ב 14:00 אם אני לא טועה. אם היינו נוחתים ממש בערב, הייתי לוקח לילה בשדה התעופה, אבל במקרה הזה אין טעם. אין לי בעיה לנהוג 500-600 ק"מ גם בלי לישון לילה לפני, בטח כשמדובר בטיול בחו"ל שאני נהנה ומסתקרן מכל מטר בכביש ומכל תחנת דלק (יש להם את משקאות האנרגיה הכי שווים, בחיי) אז זה בנוגע לסעיפים 1+2. 3. אני רואה שהדעה בנוגע לטרייברג די אחידה פה, מצוין, חסכתם לי. אתמקד במפלים ומשם נמשיך לבאדן באדן. לדעתך יש טעם לעשות את כל המסלול של המפלים או שעדיף להחנות באחת מהנקודות באמצע, לטייל קצת הלוך חזור ולהמשיך? 4. מעבר לנהיגה, למה לדעתך קולמאר תגזול יום שלם? האמת, לא לגמרי מצאתי מה לעשות שם. הערכתי את הנהיגה ביום הזה בעד 6 שעות, בהתחשב בכך שאנחנו יוצאים מוקדם מהבית וחוזרים מאוחר (נניח, 7:00 עד 22:00) זה נותן לנו 8-9 שעות לטייל נטו. מצד אחד, ברור לי ש4 שעות זה בכלל לא הרבה פר עיר, מצד שני לא מצאתי ממש מה לעשות שם (הן בקולמאר והן בשטראסבורג). מה לדעתך הכי מעניין ב2 הערים האלה, ואם היית צריך להעביר יום באזור הזה, האם היית בוחר אחת מהן? 5. אני לא מתכוון להיכנס לשווייץ בכלל, הנסיעה לאורך קונסטאנץ תוכננה לגעת קצת בגדה הצפונית שלו (לא ממש להיצמד אלא רק שתהיה נק' מגע אחת שבה נוכל לעצור ולעשות איזה תצפית וארוחת בוקר). זו בעצם אחת השאלות שלי פה, איפה לאורך האגם שווה לעצור, אם בכלל. למה הנסיעה בנתיב הזה מייגעת? הסיבה שהכנסתי את האגם לעניין היא שנתיב הנסיעה מהיער למינכן עם עצירה בניושונשטיין, הגיוני יותר מדרום מאשר מצפון, לפחות על המפה. מדובר בנסיעה של 400 ק"מ, כלומר גם כן כ 5-6 שעות. אין לי בעיה לוותר על האגם (אם נניח, יש נתיב נסיעה עדיף מצפון), ו\או לחלופין לקפוץ לגדה המערבית שלו באחד הימים הפנויים שיש לנו אם הוא ממש שווה את זה. מה דעתך? (זה בסדר מבחינתנו להגיע ביום הזה מאוחר למינכן, לא קריטי)

+1 במיוחד עם הציטוט הנ"ל: ובעלים של עונדה. חביבי, בלי כל קשר להאם הדעה שלך זוכה להסכמה או לא, כי כל אחד זכאי לדעה שלו: אם אתה מתלהם, אבסלוטי, נגרר בקלות לויכוח במקום לדיון - אתה או כועס או מחרטט. אם אתה מבין בתחום כלשהו, וזה לא משנה אם זה רכב, גיטרות, מקרמה - אתה יודע לתת את הכבוד המינימלי לכל מה שנכנס לספקטרום המקצועי שלך, להתייחס באוביקטיביות ליתרונות ולחסרונות גם של מה שאתה אוהב וגם של מה שאתה מתעב. מהטון והגישה בת'רד הזה אני לא מרגיש שבאת לחלוק ידע, או לפתח דיון. באת לזרוק רפש. אז תהנה, רק שטוף ידיים בסוף, חבל על הריפוד.

וההודעה הזו אימתה את התובנה שלי, שכנראה לא נסעת באף רכב עם המנוע המדובר, בטח שלא בקרוז הנ"ל, ושאתה טרול.

נו באמת. מר ישראל ישראלי מפגין שוב גמישות מחשבתית ופתיחות רבתי. פורד פוקוס? אתה מדבר על זו שמתחילת שנות האלפיים מתהדרת בביצועים של עגלת סופר בלי גלגלים בהשוואה למתחרותיה בעלות אותו נפח מנוע? על זו שהתיבה הרובוטית שלה, שמותקנת בכל הדגמים החדשים בארץ, מתחרה עם הDSG על תואר הכאב-ראש הגדול ביותר במוטוריקה (ורחוקה מלהתחרות איתה בביצועים)? טויוטה קורולה,שהובאה לארץ בכלל מטורקיה, שסבלה באופן סדרתי בשנות האלפיים מבעיות בוצה במנוע, ושהדור הקודם שלה התהדר בעיצוב שמזכיר יבלת? מאזדה 3 שייחודית ונדירה בארץ בערך כמו ג'ינס של לי קופר וכובע קרוקר, מציעה מרווח אחורי מוטל בספק גם לאוסקר פיסטוריוס, ונוחה בערך כמו קרש גיהוץ? שחרר, בחייאת. כן, הקרוז הראשונות שהגיעו לפה היו פח. כן, דגם ה 1.6 עצל להחריד, אולי אפילו יותר מהפוקוס הישנות. וכן, מדובר בשילוב מנוע\תיבה עם צריכת דלק לא אופטימלית כלל. אבל שברולט קוריאה בארץ (שכלל לא מתיימרים להציג עצמם כאמריקאים) מציעים לך רכב משפחתי שנראה מעולה, מאובזר מעולה, מספק אחלה מרווח ונפח תא מטען, נוסע סביר פלוס (תיבת ה6 הילוכים שופרה משמעותית מהעשור הקודם) ובמחיר נמוך הרבה יותר מהמתחרות הישירות. קח לקוח פוטנציאלי - מישהו שרוצה רכב חדש, זקוק להוביל עגלת תינוק או משפחה, אבל יש לו תקציב רק לסופרמיני. כעת יכול למתוח טיפה, אם בכלל, ולקבל משפחתית שמתאימה לצרכים שלו. על הדרך, יש לו את אחד מהנועים הגודשים-קטנים המוצלחים לאחרונה (קיים גם באופל, בסוניק שבארה"ב נמכרת גודשת גם לא בגימור RS, וכו') ויבואן שנראה שהוא עושה מאמץ לתמחר באגרסיביות ולקבל נתח שוק גדול יותר, ומצליח. בחיי שאני לא מבין, מה רע לך קצת תחרות בשוק? קצת עקיצות הדדיות, קצת אתגר ליבואני הרכב בארץ לקצץ בשומנים ולתת לנו הלקוחות איזה דיל פה ושם, כואב לך שחלילה מישהו עלול לקנות רכב שהוא לא מהשילוש הקדוש של הליסינג, מאזדה-פורד-יונדאי? לקבל מחיר אטרקטיבי על רכב נחמד על יתרונותיו וחסרונותיו?