sinkto

בטיול הזה זו אכן היתה תאילנד, ורק היא. בכל שאר המדינות נוהגים כמו בארץ. זה באמת לא היה כ"כ פשוט להוציא רכב גדול עם הגה שמאלי מהנמל ישר אל התנועה של בנגקוק מה גם שלפני הטיול הזה היו לי אולי 20 שעות נהיגה על משאית כולל שיעורי הנהיגה והטסט! אבל, היו לי כמה נקודות פלוס, אלף, נהגתי עשרות אלפי קילומטרים בצד שמאל של הכביש לפני הטיול המדובר, (בתאילנד ובאפריקה). בית, אני מכיר היטב את תאילנד ואת דרך הנהיגה והמחשבה של הנהג המקומי.. גימל, התאים הם נהגים מעולים, זה אולי לא נראה כך במבט ראשון אבל הם באמת בסדר והם יודעים לזהות ולתת קצת הנחות לרכב זר, ובעיקר לתת כבוד לרכב גדול ומגושם שמתקרב אליהם.. בקיצור, היו יום יומיים לא פשוטים, אבל אח"כ זה רץ. ועם כל הנ"ל, התאונה היחידה שלנו בטיול כן ארעה בתאילנד! עם נהג סיני אגב, ואכתוב על כך בהזדמנות.. אריה

תודה, שביט, יש לי בעיה עם סרטונים - הזכויות לסרט על המסע הזה נמכרו עוד לפני שיצאנו כך שכל החומר המצולם, ויש המון, נמצא בידי חברת ההפקה. משך שנים אסור היה לי גם לכתוב על זה, כלום, אבל עכשיו השתחרר קצת הלחץ. למרבה הצער גם אף ערוץ לא מעוניין לקנות כך שכנראה לא נראה את זה על המסך בעתיד הקרוב. הכבאית הוסבה ברשיון ל"רכב משא מגורים" ומשקלה הכולל 11,999 כך שכל נהג עם רשיון ג' מורשה לנהוג.

ערב טוב, ממשיכים בסין. נכנסנו למדינה הענקית הזו מדרום, מחבל יונאן הידוע בנוף ההררי וטרסות הטורז שהתושבים החרוצים מעבדים כנמלים קטנטנות. מאחר ורציתי לראות את אותן טרסות, ירדנו מכבישי האגרה המהירים, (לאורך כל המסלול, השארנו מאות דולרים בכבישים הלא זולים הללו), ונסענו לאט לאט ב"דרכי הסוסים" שמאו דזה טונג שיפץ וסלל בשנות החמישים. הכפרים והעיירות מלאים באופנועים וריקשות למיניהן - הכלים שהחליפו את האופניים.. אגב, בערים גדולות אסור לנוע על קטנועים בעלי מנוע בנזין, אך ורק כלים חשמלים מסתובבים שם. גם לארץ ייבאו אותם, לפני כמה שנים גדליה ארנון (מר BMW) ייבא כלים כאלו לזמן מה. באחד הבקרים, על כביש הררי, נעצרה התנועה. פקק. אחרי עשר דקות דוממתי מנוע, ואחרי עוד עשרים יצאתי מהרכב והלכתי לראות מה קרה. תאונה - אוטובוס נתקע, וכמובן שנעמד באמצע הכביש, (אתה רואה לפעמים כלים כאלו עם המנוע מונח על הכביש..). סמי טריילר גדול הגיע בלילה, ניסה לעקוף, פספס משהו, והופ, הוריד שני גלגלים אל מעבר לשפת הכביש - עוד קצת והוא מתגלגל מאות מטרים של טרסות. טוב, אז גם הוא עצר. ועכשיו מה? כלום! מחכים! 60 שנות שלטון קומוניסטי רודני דכאו את החשיבה העצמאית והיוזמה, אז כולם עוצרים ומסתכלים.. שני אנשים פעלו - סיני אחד נמרץ, והישראלי שבמקרה הגיע.. יחד התחלנו להזיז אבנים מהשוליים, ואט אט נפרץ מעבר לאופנועים, רקשות, וכלים קטנים אחרים. אח"כ הגיעה ניידת משטרה, (אני חטפתי צעקות בגלל המצלמה..), ובמשך שעות פינו נתיב לאורך קילומטרים של פקק, נתיב שבו נסע מנוף גדול. זה בא, הרים את הטריילר, הזיז את האוטובוס ופקק של 12(!) שעות השתחרר באחת. נסיעה כה מטורפת לא נסעתי מעודי - כל רכב נסע במהירות המקסימלית שלו, לאורך קילומטרים רבים נעקפתי (ועקפתי..) משאיות ארוכות על כביש צר, בסיבובים ערפיליים נטולי שום ראות, מדהים. מיונאן המשכנו לסיצ'ואן, ואז עזבנו את המישורים והעפלנו לרמה הטיבטית. הכבאית הישנה מפתח תקוה שייטה לה ברום של ארבעת אלפים מטרים, בינות עדרי יאקים ורועים רכובי סוסים על רקע הפסגות המושלגות. הנהג והנוסעים חלו במחלת גבהים ונתקפו מכאובים ממכאובים שונים אך המרצדס הקשישה נטולת המחשב לא התרגשה בעליל ונסעה כאילו היא בכביש החוף. תענוג. את שבועות, חג מתן תורה בילינו על ההר, לא סיני כי אם טיבט.. ואחריו ירדנו, אל מדבר גובי, אבל על כך, בפעם הבאה. אריה

שנה טובה אבי, בעניין מה לכל הרוחות אפשר לעשות עם משאית ישנה?! תן קפיצה לשרשור שלי בפורום הזה "תמונות ממסע מתאילנד לטורקיה":wink: אריה

עוד שתי תמונות שנשארו..

שבוע טוב ושנה טובה! תמו להן תפילות החג, הארוחות והמנוחה, ועכשיו יש כח להעלות עוד תמונות, אז יאללה! למלאכה! אגב, אני משתדל להתקדם בסדר כרונולוגי, אך השרשור הזה אינו סיפור מסע, הוא מספר על כלי הרכב שעשה את הדרך הארוכה, ואת אילו שפגשנו ברכב. מסיבה זו כמעט לא תראו פה תמונות נוף או אנשים מעניינים שפגשנו, ועימכם הסליחה. אז מה רואים היום? בעיקר סין, אבל נשארו כמה ספיחים מצפון לאוס. קודם כל הטנדר - טויוטה היילקס מדגם משופר, נוסע על הגלגלים או על הגג, לא משנה.. כששאלתי את הנהג איך זה עובד הוא ענה שאלף, הרכב נוסע מצויין, ובית, אחיו שוטר! הבנת את זה ברוך? בהמשך נתקלנו בנהג משאית שאיתרע עליו מזלו ולא רק שנתקע בבוץ, אלא גם (כנראה) שבר משהו בבק אקס או בטבורי הגלגלים. ניסינו למשוך אותו אך ללא הועיל. עד שהגיע משאית רצינית יותר ואנחנו, עזבנו. ואז הגיע תורנו, לא חלילה תקלה, רק טיפול עשרת אלפים על חלקת עפר בשולי הכביש. את השמן השרוף המקומיים לקחו באושר, ויש לי חשד שהוא סיים את דרכו כמחסל חרקים או משהו דומה.. משם עברנו לסין והתמונות מראות את הכבאית עוברת טסט.. מעניין לראות את הצג מראה את המספר שלנו עם (תרגום?) לסינית.. אפשר לראות גם את הטסטר הסיני מבצע נהיגת מבחן.. הדביל דפק כזה ברקס שכשעלינו חזרה לאוטו, מצאנו את כל מה שלא היה קשור, זרוק על הרצפה.. בכל אופן, קבלנו את הרשיון הנכסף, כולל רשיון נהיגה סיני שאני מניף בגאוה אפרופו, מאז שהרכב נקנה, ב2009, נהגו עליו שלשה אנשים חוץ ממני - הבחור שבנה את הארגז, (הוציא אותו מהסדנא אל הרחוב), הטסטר הסיני, ומישהו בנמל חיפה שהוריד אוות מהאוניה אל הרציף. כל הנהיגות הללו מסתכמות יחד אולי בקילומטר אחד, אבל, כל אחד מהנהגים הללו הצליח לתקוע את הגיר בהילוך ראשון! למה, אני לא יודע, אני רק יודע שאחרי כל נהיגה כזו אני הייתי צריך לבעוט פיזית (ובכוח..) בידית ההילוכים על מנת לשחרר אותה.. כנראה שכדאי לנהוג בעדינות.. ועכשיו לתמונות.

מזל טוב! איזו פתיחה של שנה, מעולה! אני מכיר את ההרגשה, כיף שנה טובה אריה

תודה על השיתוף יוחאי, תענוג לצפיה! שנה טובה אריה

שאלה טכנית, עקב נזילת שמן מהבק אקס החלטתי להחליף את המחזיר השמן בין הבק אקס לדרייב שפט. יש בחנויות מוצרים מ NBR או מ VITON . הויטון אמור להחזיק מעמד גם בטמפרטורות גבוהות, האם יש צורך בכך? המחזיר שפורק הוא בצבע שחור ולפי אחד מהמוכרים זה אומר שהוא עשוי NBR. האם השמן בדיפרנציאל מגיע ל100 מעלות פלוס? ממגע חיצוני זה אף פעם לא הרגיש לי כך אבל זו לא בדיוק בדיקה מדעית... תודה אריה

סין אכן לא פשוטה, אבל אלף, יש אנשים טובים, תמיד, ובית, השתדלנו להתרחק מהערים. נהיגה לא פשוטה בסין. תשעה וחצי חודשים, 285 לילות, אולי מאתיים נקודות חניה שונות. יש לי את רשימת הערים והכפרים אבל אין לי אפשרות להעלות אותה פה.. אם זה חשוב, שלח הודעה בפרטי, קבל מספר טלפון, ונדבר..

הנה אז מה הפלא שאחרי כל זה צריך לטפל ולשמור טוב טוב על האופנוע ולכסות אותו יפה בגשם? ואפרופו גשם, גם זה קורה בגשם וגם זה.. זהו להערב. אם אספיק עוד, אז מחר, ואם לא, בשנה הבאה.. ובכל מקרה, שנה נפלאה לכולם, ונראה לי שאנחנו פה, בין קבוצות האנשים הבודדות שמאושרות מזה שהרכבים שלנו מזדקנים בעוד שנה כל טוב אריה

אהלן, עוד תמונות. היום בעיקר אופנועים אבל לא רק, אני חושב שהנושא של התמונות הללו (מקמבודיה אגב) יכול להקרא "השתמש במה שיש, ונצל אותו עד הסוף.." שימו לב ל"גג" של מכבש הכבישים הבנו את הרעיון, אין גבולות ליצירתיות ולחוסר החשיבות של מקום לנהג, אבל בתמונות הבאות נראה שגם אין שום חשיבות להוראות יצרן על הגבלת משקל, לראות ולא להאמין, או שכן.. שמונה קמבודים (בוא נאמר חצי טון) פלוס עגלה נגררים ע"י הונדה CB90, מרשים, לא? ואני לא יודע כמה שוקלות קורות עץ הטיק, אבל אני כן יודע שה WONJON\SYM 150cc הסיני גורר 60 מיכלי מים בני 20 ליטר האחד, הווה אומר טון מאתיים. כבוד. אפשר לראות שם שלדה מחוזקת וארבעה בולמים על הגלגל האחורי, והאמת היא שסרן העגלה ממוקם במרכזה, כך שרוב המשקל נופל עליו, אבל בכל זאת, 150cc? וברקסים בירידות? אני התפעלתי. אופס, לא נותן להעלות עוד תמונות, נפתח נושא חדש..

תודה הספר בתכנון, גם סרט יש, צריך רק ערוץ שירים את הכפפה וישקיע בעריכה, בינתים לא מצאנו..

יש משהו שנקרא קרנה דה פסאז' שזה מין מסמך שבו המדינה שממנה יצאת את הרכב (ישראל במקרה שלנו) מתחייבת לכך שהוא יחזור. זה מסמך יקר ואתה גם משלם (מראש) עבור כל מדינה שתעבור כך שצריך להיות לך מסלול מתוכנן. זה דרוש בעיקר להתחלת המסלול כי יש הבדל גדול בין כניסה למדינה דרך הנמל או מעבר יבשתי ממדינה למדינה. עמילי מכס "נחמדים" ניסו למכור לי את זה עבור תאילנד ולאוס בלבד בעלות של 20-30 אלף ש"ח, ויתרתי. נכנסתי לתאילנד עם עמיל מכס מקומי - 500 ש"ח, ומשם המשכתי עצמאית בלי לשלם כלום למעט כאמור סין שדורשת מהמטייל לשכור מדריך, לעבור טסט (הרכב) ולתכנן מסלול - הרבה כסף.. היה לי תרגום של רשיון הרכב לאנגלית באדיבות ממסי (טופס מצ'קמק ב30 ש"ח) וזהו. לא תרגום נוטריוני ולא נעלים. לא נכנס לזה פה, אבל אסיה שבה טיילנו היא לא בדיוק מקום מסודר, ואני "שפצתי" קצת את מסמכי הרכב בבית דפוס בבנגקוק.. אגב, בבנגקוק "הוצאתי" גם רשיון נהיגה מטעם האו"ם.. (בקוואסן) הרשיון הזה שימש אותי בכל הטיול וקרה, שהראיתי את הרשיון האמיתי, (הפלסטיק מהארץ או הבינלאומי מנייר של ממסי) והם לא עברו ביקורת עד שנתתי את הרשיון התאילנדי המיוחד והכל הסתדר

שלום יוחאי, יש לי קטנוע היינקל שנת 64 נטול רשיונות. ייתכן והם קיימים, ואם כן, אני אתאמץ לאתר אותם אבל לפני שאני מטריד מושבניקית קשישה בקשר לקטנוע ששכב אצלהם ברפת לפני עשרים שנה, אשמח אם תוכל לאמר לי אם יש בכלל טעם.. וזה המספר.. 672-659 תודה ושנה טובה אריה

לא חשנו שום סכנה. זה לא אומר כלום לגבי הסכנות, אם היו, אבל תחושה לא הייתה. לא החלפנו מספר כי הניירת של הרכב הייתה עם המספר הזה אבל, הורדנו כיתוב בעברית, ובמקום לכתוב THAILAND TO ISRAEL כתבנו THAILAND TO TURKEY. הסתובבנו עם כיפות, דברנו עברית, ולא היו בעיות, אולי פשוט כי היינו במקומות כל כך נידחים, שזה לא עניין אף אחד. אריה

המשאית הכתומה נמצאת רחוק בהמשך הדרך, עוד נגיע..

איזה יופי! אתה פשוט בלתי נלאה, כל הכבוד! אני חדש פה, עברתי עכשיו על כל השרשור ואני חושב שיש פתרון לבעיה העיקרית שלך - מצלמות.. יש לאולימפוס מצלמה, (או סדרת מצלמות..) עמידה במים עד 3 מטר, ושורדת נפילות של מטר וחצי. לא יקרה במיוחד ומוציאה תמונות טובות, סתם, לידיעה שנה טובה אריה

הנה התמונות הקשורות.. לילה טוב, ושבוע טוב! אריה

שבוע טוב, אני שמח שאנשים נהנים, גם אני היום אנחנו עוברים לקמבודיה. גם לאוס וגם קמבודיה סבלו רבות במאה הקודמת ושתיהן צועדות עכשיו לעתיד חדש וכסף נכנס פנימה. אנחנו ראינו בהבדל די ברור בין שתי המדינות - בלאוס, הכסף מגיע יותר למגזר הפרטי ואתה רואה המון בניה של בתים, משקים, אתרי תיירות וכו', ואילו בקמבודיה, רואים שדרוג בתשתיות. רוב התמונות פה צולמו על דרך עפר בת כ150-200 ק"מ (יעני חיפה באר שבע), יום נסיעה קופצני ואיטי. אם תסעו לשם היום, תוכלו לעשות את הדרך בשעתיים שלוש ועל כביש חדש שקטעים ממנו היו בסלילה כשאנו עברנו שם. הדרך עוברת בין ראטאנקרי לבאן לונג אם זה אומר משהו למישהו.. התמונות מראות בעיקר יכולת העמסה של ואנים וטנדרים. בפנים, בחוץ, מאחור, על הגג, הכל הולך, שאפו לקמבודים, ובעיקר לרכבים! הנהגים המקומיים גם לא חסים על הרכבים, (טוב, הם לא בנו על הרכב להמשך נסיעה עד ישראל..) הם דוהרים על הדרכים המשובשות וגם נתקעים בהתאם. כל הרכבים שצילמנו, פשוט עמדו בצד, תקולים - בלמים, רדיאטור מפוצץ, צמיגים, קרה לי גם שראיתי מצבר זרוק באמצע השביל, ואחרי 2 ק"מ את הרכב נטול המצבר עומד, והנהג תופס טרמפים חזרה להביא אותו.. פה רואים משאית, ואת הגרר שבא לחלץ אותה.. וגם את הרכב שלנו עובר גשר רעוע עם סימון גובה 3.5 מטר, אני גבוה יותר אבל עברנו על הקשקש.. ולקינוח, מכביש אחר באיזור צ'א'אם, אלוף האלופים! הבחורצ'יק הזה (שאין לי מושג מה הוא העמיס), נסע בערך 20 קמ"ש כשהוא פולט ענני עשן שחור, אבל כשלבסוף עקפתי, והבנתי מה אני עוקף, החלטתי שאני חייב לצלם, אז התקדמנו קצת, חיכינו, והרי התמונות. העצירה, אגב, "עלתה" לנו בשתי טרמפיסטיות מקומיות, אישה ואימה המבוגרת, מוסלמיות, שכ"כ התרגשו מהטרמפ, עד שהזמינו אותנו לישון אצלן את הלילה. בסוף, התברר שהן גרות בשכונה די עניה ולא היה מקום לחנות ליד הבית אבל אל דאגה, מצאו לנו מקום, בחצר המסגד המקומי! היה קצת מדאיג בהתחלה אבל הסתדר מצויין בסוף

שבוע טוב, וואו! זה נראה כל כך טוב! לצערי, לא אוכל להגיע עד שכניסת השבת תחזור לסביבות השעה שבע (קיץ הבא..) אבל אני עוקב מרחוק, ומקווה להיפגש ברמת גן בסוכות אריה

תכנון מסלול: לפני הטיול בניתי את הרכב ובניתי על אשתי שהיא תתכנן מסלול. היא מצידה בנתה על עזרת השם.. הוא עזר היו לנו ספרי LONELY PLANET לרוב המסלול. מפות כלליות ביותר, (ברמה של מפה שאתה מקבל עם רכב שכור), וGPS לניווט רגלי ששימש בעיקר כמחשב דרך כי לא מצאנו תוכנת מפות למדינות הללו. מה שכן, אני דובר את השפות במידה זו או אחרת של רוב המדינות בהן עברנו למעט סין, ובסין, על מנת לקבל אישור כניסה עם רכב, אתה חייב לשכור מדריך. (הוא מצידו הגיע עם סמארטפון וGPS וכך ניווט אותנו..) הצטיידות: מזון אין בעיה, שווקים בכל מקום ויש לנו מקרר רגיל 220V של אלקטרה אז לא היו בעיות. (אגב, אנחנו שומרי כשרות, אז היינו שנה צמחונים.) דלק לא היווה בעיה כי הוספתי מיכלי דלק ויש לי טווח נסיעה של 1500 ק"מ. מים, מי רחצה אפשר למלא בתחנות דלק או כל מקום אחר עם ברז. בתאילנד קמבודיה ולאוס קנינו מים, (כמו המקומיים, אתה קונה מיכל של עשרים ליטר ואז, כמו בלון גז אתה מחליף ריק במלא בעלות של דולר וחצי.) החל מסין שתינו מי נהרות, מעינות, בארות, וכיו"ב. שום בעיה. אפרופו סין, משהו מדהים, נהגי המשאיות בסין לא משתמשים בהילוכים לבלימה אלא בבלמים, איך עושים זאת? הלא הבלמים ישרפו תוך דקות? אז מסתבר שכדי לנוע מהר ולוותר על נסיעה איטית בהילוך נמוך, מותקנת על כל משאית חבית, ממלאים אותה מים, ובתחילת ירידה, הנהג פותח שסתום, ולחץ האויר (ממערכת הבלמים) מתיז מים על הג'נטים ומקרר אותם. מה שאתה רואה, זו משאית עם ענני אדים עולים מהגלגלים טסה בירידות, פחד! בכל מקרה, באיזורים ההרריים של סין יש לצד תחנות הדלק, תחנות מים למילוי החביות, וגם משם מילאנו. חילוץ: נתקענו, וחילצו אותנו. לרוב בחינם, לעיתים לא. גם קרה שנטשנו את הרכב תקוע בזוית מסוכנת בבוץ בג'ונגל וישנו בבית ספר מקומי שלשה לילות עד שהדרך התייבשה. לא בעיה, חויה. נוכחנו לדעת שהעולם שלנו מכיל הרבה יותר אנשים טובים ונחמדים מאשר אנשים חורשי רע. האחרונים פשוט עושים יותר רעש.

כיף לראות, וזה גם היה זריז! כל הכבוד

עוד כמה.. אלו פשוט כלי רכב שנהניתי מהם. קודם כל הטנדר! המנוע, הוא אותו מנוע מהפעמים הקודמות, ופה מישהו השתיל אותו ברכב הישן שלו. אין לי מושג אם הטנדר הפך לרכב בעל הנעה קדמית או שהמוסכניק החרוץ הצליח לרתום את הנע הרצועה לגיר.. ועוד בלאוס, חנות כלי בית ניידת.. האופנוע הוא HONDA DREAM 150cc או משהו דומה, אני לא יודע אם הייתי מצליח להכניס את כל זה לפרייבט ערב טוב, ושבת שלום (כמעט..) עוד תמונות בשבוע הבא

ערב טוב, תודה על כל התגובות החיוביות, כיף לשמוע כפי שהבטחתי, אני ממשיך להעלות תמונות. בעיקר של רכבים, אבל גם קצת מסביב, בעיקר כדי שיובן הקונטקסט, ולפעמים סתם כי יש תמונות טובות.. אני ממשיך עם דרום מזרח אסיה. הראשונות מתאילנד, מאיזור שמגדל קנה סוכר, והחברה כמובן יודעים להעמיס.. באחת התמונות הראשונות שפרסמתי רואים את הבנים שלי יושבים ברכב פתוח ומצועצע, מה שמעניין פה, הוא שאת המנוע, אפשר להוציא בקלות יחסית ולרתום לכלים אחרים, משאבת מים לדוגמה.. עכשיו עוברים ללאוס. במזרח המדינה, די קרוב לויאטנם, מזג האויר קריר למדי (הכל יחסי..), ומתאים לגידולים שונים מהאורז המסורתי. ראינו הרבה מטעי קפה, ופה, יש תמונות של גידול וייבוש טבק. הכל ידני, והחקלאי, מדליק מדורה מתחת לצנרת שלוקחת את האויר החם אל בית הייבוש, ואז נשכב לישון ליד הצינור החם. כשהאש כובה והצינור מתקרר, החקלאי מתעורר מהקור ומדליק מחדש את האש.. גם פה יש כלי חביב. מעין מריצה ממונעת, שנסמכת על אותו המנוע שרואים ברכב התאילנדי היפה. אפשר לעבד איתה את שדה האורז המוצף מים כשהחקלאי הולך איתה ממש כמו בחריש עם חמור, ופה, היא רתומה לעגלה.