קודם כל דיון מעניין.
שבה ועולה כאן הסוגייה על ההשלכות על אובדן ההכנסה של נהגי המוניות ואני מוסיף כאן גם של סוכני הביטוח ועורכי דין בתביעות תעבורה ואולי גם חלק ממכונאי הרכב ושוטרי התנועה.
בהקשר זה חשוב להסתכל קודם כל בראיית מקרו, הכלל הראשון: חברה שיכולה להגיע לתוצר מסויים עם פחות משאבים תגיע לרמת רווחה ושפע גבוהה יותר.
ובעברית, אם נשכיל למצוא פיתרונות תחבורה עם פחות אמצעים, כלומר ללא נהגי מוניות ואוטובוסים, החברה בכללותה תרוויח בענק.
עכשיו מה יהיה עם נהגי המוניות והאוטובוסים ? וסוכני ביטוח? ועורכי דין? הם יפנו לאפיק שיתרום יותר לחברה, לא משנה מה יעשו החברה בכללותה תתעשר, כי עכשיו הם ייצרו משהו חדש שלא היה קודם. כמובן, שיהיו בעיות בטווח הקצר ואלו האתגרים שעמם נתמודד עד שהשוק יתאים את עצמו למצב החדש, שכאמור טוב יותר.
כדי להמחיש את זה אומר שאפילו אם במצב קיצוני נשלם לכל נהגי המוניות משכורת ושישבו בבית, נהיה באותו מצב רווחה כשהיה לפני השינוי.
החשש האמיתי והסכנה הגדולה כאן הוא מה יקרה לאי השוויון בחברה, האם השינוי והקדמה כאן תזרים את הרווחה לכלל החברה או רק למספר בעלי הון? אם התוצאה תהיה עוד אלפי מובטלים ועשרות מולטי מיליונרים שיחזיקו בשליטה בכל המכוניות האוטונומיות אז אבוי לנו. וכאן נכנס התפקיד של המחוקק כרגולטור.
רעיון פראי לדוגמה שעולה לי כרגע שמונית אוטונומית תהיה ברישיון כמו מונית היום, בבעלות של בעל מונית. ותפקיד הרגולטור לדוגמה שאדם בודד לא יחזיק יותר ממונית אחת, משהו כמו מס על מונית שלישית. אולי כל נהג מונית היום יוותר על הרישיון שלו ויקבל בתמורה זיכיון למונית אוטונומית.
כמובן שזה רעיון בוסר שמצביע על הדאגה שלי, כל רעיון אחר שיחלק את העושר החדש בצורה שוויונית יתקבל בברכה.
אם החברה לא תשכיל עם העידן החדש והעושר בפתח, לשמור על מדד ג׳יני טוב אבוי לנו, יצא שכרנו בהפסדנו והלוואי ולא היה.