קצת ארוך אבל סיפור המכירה מעניין.
נתחיל מהסוף - לכל אלו שחושבים שרק יפניות סחירות הנה הסיפור שלי:
הרכב רנו לוגאן 2009 יד שניה מליסינג שומרה היטב (פחחות סבירה, כנ"ל פנים, טיפולים רק במורשה (דבר שהחזיר את עצמו)) 146K ק"מ.
הרכב פורסם בים שלישי בצהריים.
"אכלו" לי את הראש בטלפונים שלשה ימים, 5 אנשים טרחו לבא אלי הביתה (רחוק) ע"מ לראות את הרכב.
יום חמישי בצהריים אני מקבל טלפון סטנדרטי "לגבי הרכב...תן לי קצת פרטים..
אנחנו משוחחים והבחור רוצה לרכוש אבל הוא מרמת הגולן!,
תשמור לי את הרכב ליום א' בבוקר, אני מסביר לו שהראשון שמשלם מקבל את הרכב, הקונה חושב רגע ואומר "אתה נשמע לי אמין, קניתי!! מה מספר חשבון להעברה בנקאית?"
כאן אני מסביר לו שאולי כדאי שיראה את הרכב לפני כן יבדוק אותו וכו',
הקונה - קניתי מה לא ברור, שלח לי זיכרון דברים אני אחתום על כל מה שאתה רוצה.
בשלב זה שמרנו על אמון בסיסי אני הודעתי שהרכב מכור, והוא לא העביר את הכסף עדיין לבקשתי.
במהלך הסופ"ש היו עוד לא מעט טלפונים כולל מאלו שכבר ראו והציעו יותר כסף ממה שנמכר,
היום בבוקר מגיע הבחור, בלא לראות את הרכב עדיין, עשה העברה בנקאית על 90% מהכסף, ירד לחניה ראה את הרכב 2 ד',
לדואר הוא אומר, כאן אני אומר לו אתה לא רוצה להניע? טוב נו, הניע ראה שמזגן עובד, משם לדואר (ברגל...) העברת בעלות ויתרת הכסף במזומן.
ולהתראות!
לסיכום אולי ירדתי 1500 ₪ יותר מידי אבל המכירה הייתה מהירה באופן מדהים! אפילו מהר מידי ואני (כמובן ששלי עבר למנכ"לית) תקוע ללא רכב כרגע.
דבר אחרון הפערים בין יד 2 ללוי יצחק הזויים, לוי יצחק נמוך ב 30%! הרכב נמכר במחיר איפשהו באמצע (מעל לוי יצחק).