ofurst

לא רק בלג'נד - ברוב כלי הרכב המודרניים, הממוחשבים, יש סליל הצתה נפרד לכל מצת, וכמובן שאין מפלג.

כנראה מאותו "מאגר" שבו נולדו ה- "סילף", ה- "בקאקס הקדמי", "ברקסים", "קליפסים" וגם "אמברקס" ו-"אומבילייזר".

ורובן הוחזרו לארץ לאחר שמסגרת העץ התחילה להתפרק.. כנראה שאפשר למכור לאמריקאים מכוניות מפוקפקות בתואנות שווא (כאילו שאצלנו אי אפשר...). בשנות ה-80 המאוחרות שווקו בארה"ב את ה "יוגו 45" -מכונית יוגוסלבית באיכות "סוציאליסטית", המבוססת על ה- "פיאט 127". מכרו אותה בזול (כ- 4000 דולר), סיפרו לאמריקאים שהיא חסכונית בדלק - והם התלהבו

לאחר לימוד נוסף: נראה שבמנועי "סאאב" (שאמנם נבנו בהשראת מנועי "ד.ק.וו.") כבר היתה מערכת מודרנית וקונוונציונאלית יותר - סליל אחד, זוג מגעים אחד ומפלג.

נכון, אבל זה מתאים למנועי 2 צילינדר, 4 פעימות. ב-ד.ק.וו ויורשיו המזרח-גרמניים (וגם במנועי "סאאב") - 3 צילינדרים, שתי פעימות - יש 3 זוגות מגעים ("פלטינות") בזוית של 120 מעלות זה מזה. כל סליל מקבל "פקודה" מהמגעים שלו, ושולח ניצוץ למצת "שלו". אף אחד לא עובד "על ריק"...

יתכן שיש גם יתרון בעצמת הניצוץ. אך - להבנתי - הסיבה היא דווקא מבנה פשוט יותר: יש 3 זוגות פלטינות, כל זוג עם הסליל (קויל - לא "כוהל") שלו, ואז אין צורך במפלג. ואכן - במכוניות שהזכיר חן אין מפלג...

בקישור שנתן TATRA, המתייחס למנועי "פינטו", מופיע המשפט המתייחס לגירסה המאוחרת של המנוע, החל מ- 1984 : 1984–1989 Ford Sierra (engine codes LSE, LSD) [*]אם אני מבין נכון את פליאתך - OHC איננו קוד מנוע (כמו LSE ) אלא צורת המבנה שלו - גל זיזים עילי (Overhead Camshaft ), ולכן אין סתירה בין שני המושגים. אלה אינם מנועים שונים.... ואני מתנצל מראש אם אני מתפרץ לדלת פתוחה

"טריק", עובד לגמרי לא רע, שלימד אותי קרבורטורצ'יק ותיק: לפני ההתנעה מרססים מעט "ספריי קרבורטור" (אשר, מטבעו, מכיל חומר דליק) לפתח מסנן האויר. המנוע מניע מיד, ותוך כך משאבת הדלק (המיכנית) מספקת דלק להמשך...

הפקידה לא הטעתה אותך, ואלה אכן הכללים. אך, בערך חודשיים לפני תום הרשיון (משמע - בעוד חודש או פחות), תוכל להוציא רשיון הנושא את התאריך המקורי. תוכל לבצע מיד טסט, שתוקפו יהיה כ- 14 חודש. בהצלחה!

כנראה שאיציק צודק... זאת לא 1303 (השמשה הקדמית כמעט שטוחה). בשנת 1974 כבר לא שווקה ה-1302 (ה"אמריקאית" הראשונה). גם המכסה הקדמי נראה רגיל - כך שכנראה מדובר, אכן, ב"גרמניה רגילה".

שמח שהצלחתי לסייע! גם זה חלק מהכייף....

באותן שנים היה היצע מצומצם ביותר של תיבות אוטומטיות (מן המדף...) למנועים רוחביים והנעה קדמית. ולמען האמת - גם הביקוש באירופה לתיבות כאלה היה צנוע מאד... משום כך נאלצו פיאט ו- BLMC לקנות תיבות אשר פולקסוואגן פיתחה עצמאית עבור ה"גולף" . אני זוכר כי היה מוזר מאד לראות - בתוך אולם התצוגה של "פיאט" - מכוניות אשר נשאו על מכלוליהן סמל VW. לדעתי ישראל היתה בין השווקים הבודדים שצרכו "מוטציה" כזאת.

ואפילו זכתה, בעת הצגתה, בפרס "מרכז העיצוב הבריטי".

שאלת (אכן, בפורום המתאים...) ענו לך. מה עכשיו?

אתה שואל כמה עולה להיות עבריין?

הבנת נכון - אסור לנסוע ברכב אספנות בימים א-ה בין 7 ל- 9 בבוקר. ולא - אין אפשרות להחזיר רכב אספנות לסטטוס של רכב רגיל.

במבט נוסף על התמונה - יתכן שטעיתי בכוון סיבוב "ברגי" הכוון. קל, יחסית, לוודא זאת במעט "ניסוי וטעיה", או, כדי להיות בטוח - ע"י הורדת התוף (בגלגל אחד בלבד) ובדיקה לאן מתקדמים הסנדלים. הם צריכים, כמובן, להתקרב אל משטח המגע של התוף.

הי אילן, איתגרת אותי... חיפשתי ברשת, כמובן שקשה למצוא חומר על ה"קונטסה", אך מצאתי תאור בלם של "דופין" - יש להניח שהעקרון לפחות דומה. ראה את התמונה המצורפת. החיצים האדומים מצביעים על מיקום שני הפינים האקסצנטריים, הקובעים את מיקום כל אחד מהסנדלים כאשר הבלם רפוי. הקצה האחורי שלהם (על הפלטה האחורית, מבחוץ) הוא משושה (אולי מרובע...). לשם כוון הבלמים, יש לווסת כל סנדל בנפרד - תוך סיבוב הגלגל - ע"י סיבוב הפין החוצה (לכוון פנים התוף) לפי כוון החצים הכחולים בתרשים, עד לעצירת הגלגל - ואז סיבוב קל מאד חזרה. כמובן שיש צורך לחזור על כך לכל סנדל, בכל הגלגלים. בהצלחה Dauphine Brake adjust.pdf

ערן מתאר מנגנון מודרני (יחסית) של ויסות בלמים אוטומטי. אני מודה שאינני מכיר "אישית" את הבלמים של ה"קונטסה 900", אך לא נראה לי סביר שבמכונית מתחילת שנות ה- 60 (המבוססת, מיכנית, על ה"קטר-שבו" של סוף שנות ה- 40) יהיה מנגנון ויסות אוטומטי. התאור של אילן נראה סביר יותר - ראש בורג הנמצא מאחורי תוף הבלמים (אשר גלוי ללא הורדת התוף) - הויסות נעשה ע"י סיבובו עד "נעילת" סיבוב הגלגל, ושחרור מוגבל לאחר מכן. אילן - חפש ראש משושה (או מרובע) על הפלטה האחורית של סנדלי הבלימה. יתכן שכדאי להוריד גלגל, לפחות כדי לקבל "זוית ראיה" טובה יותר. אולי תיזכר פתאום...

מתי ההלוויה?

אני ממליץ על שמן 20W-50 של "סונול" מסדרת "מוטורקס". הוא עונה לתקן SF ומתאים למנועים משנות השבעים-שמונים.

ואז גם ה"כייף" נשאר...

ואם הטנדר אומר לך שהוא מרוצה מכך - כנראה שזאת הדרך הנכונה..

וגם אם תגלה לנו מהו רכבך, אני בספק אם תוכל לקבל תשובה מוסמכת ומדויקת. אופי השימוש במשנק (צ'וק) יכול להשתנות לאורך חיי הרכב, ובוודאי שמשתנה עם עונות השנה. וזה, לדעתי, היפה ברכב ישן - הנהג הוא חלק מ"מעגל הבקרה" של המנוע. בשונה מכלי הרכב המודרניים חסרי ה-"נשמה", בהם המחשב עושה כמעט הכל - ברכב ישן, הנהג חייב להקשיב למנוע, ביחוד בתחילת הנסיעה, ולהביאו לפעולה אופטימלית ע"י "משחק" עם הצ'וק. ע"י האזנה למנוע, וע"י ניסוי וטעיה תגיע לאופי התפעול המועדף. כללית: בחורף, בד"כ, מתניעים עם צ'וק מלא (בקיץ פחות), לרוב ללא לחיצה על הגז. מיד לאחר ההתנעה סוגרים מעט (חצי, שליש - שוב, לפי התחושה והנסיון). יש מכוניות אשר "יודיעו" לך כי הן "רוצות" צ'וק חלקי לעוד כמה דקות של נסיעה (ואל תשכח לסגור...). יש כאלה שנסיעה עם צ'וק "תחנוק" אותן. בקיצור - כדאי להכיר את רכבך ולהיות מעורב עם "אישיותו". וזה ממש חלק מה"כייף"....

חברת "של" החלה לפעול באזורנו (המנדט הבריטי) בשנת 1927, והמשיכה לפעול במדינת ישראל עד 1957, אז ניתקה את קשריה בעקבות החרם הערבי. בשנה זאת הוקמה חברת "פז" אשר ירשה את כל פעילות "של" בישראל. ככל הידוע לי המשיך הקשר המקצועי בין "של" ו-"פז" (ידע בנושא שמני מנוע, למשל) גם עשרות שנים לאחר ה"ניתוק" הרשמי. אני זוכר, בילדותי, כי בלוני גז הבישול סופקו ע"י "שלגז" - שכמובן הוחלפה ע"י "פזגז". ובדיחה מאותה תקופה: שואלים "ייקה" מה מקור השם "פז". תשובתו - מוכרים שם "פנזין וזולר" ראה גם: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%96_%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%98