כמעט כל החברים שלי פשוט חתכו ממני (נערכה כותרת ללא שום אינפורמציה)

[Charge]

לי יש חברה, חבר אחד טוב מאוד, לימודים, עבודה וספר שאני קורא קבוע אין לי זמן לנשום, גם לי היו אלף חברים לפני החברה אבל אהבתי מאוד את ההגדרה של דריש "drinking buddies" רובם כאלה, חברים טובים יש אחד או גג שניים.

אני כרגע אפילו לא מנהל משק בית ככה שאני מאמין שכשאהיה בדירה משלי יהיה לי אפילו פחות זמן.

זה העולם ולא לעד נשארים חבורות של 15 חברים, תמצא את העיסוק שלך בחיים, תעשה מה שמעניין אותך, סביר להניח שביחד עם זה תמצא אנשים עם תחום עניין משותף מה שיחבר יותר ברמת החברות ביניכם, בהצלחה.

[Danix60]

אני מסכים עם הדעה של Charge.

גם אצלי יש חברה, 1-2 חברים טובים מאוד, עבודה ולימודים.

שאר ה"חברים" הם חברים באמת רק שצריך משהו או לצאת.

[edan82]

Run away and never look back!

 

לא נכנס לעניין החברים בין אם חברים לדרינק או חברי ילדות, אם חברה שלך התנתקה מהכל והפכה אותך למרכז עולמה- זו בעיה ידידי.

 

לא מסכים שזה מעיד על אינטיליגנציה נמוכה וכו׳, היא יכולה להיות בחורה אינטיליגנטית עם ראש על הכתפיים ועדיין לעבור את ה״התנתקות מהעבר״ וחיבור למה שהיא מגדירה כ״עתיד״- אתה.

 

הסיבות לכך רבות, היא גרה בבית עם משפחה בלתי אפשרית, תחושה שחברות שלה לא לצידה כשהיא צריכה אותן ועוד לא מעט סיבות.

 

ועדיין- אתה בבעיה, מעכשיו אין לך רגע פנוי בחייך כי יש לך חברה שניזונה מאותו עורק ראשי שלך, מפגש שלך עם החברים הופך להיות מפגש שלכם עם החברים, אתה קופץ לחבר זה הופך לאתם קופצים לחבר, הבנת את הרעיון, אתה גם בתהליך להפרד מה״אתה״ ולהתחבר חזק ומעיק ל״אתם״.

 

הייתי בסרט הזה, אחלה בחורה, חרא בית ומשפחה וחברות נצלניות, העולם הפרטי שלי קיבל ביטול והפך לעולם הפרטי שלנו, לבסוף היא קיבלה ביטול כי בקשר זוגי יש דברים שהם חלק מהעולם שלכם אבל אסור אסור אסור לוותר על זה שלכל אחד מבני הזוג יהיה את העולם שלו וכמובן שהלא יהיו העלבויות מזה שלא מזמינים את בן הזוג להכנס לעולם שלך.

 

מכוניות ונהיגה ספורטיבית זה העולם הפרטי שלי, זה חלק ממני הרבה לפני כל בחורה שיצאתי איתה, אם אחליט ״להזמין״ אותה ולשתף אותה בזה (למשל להתלוות אלי למפגש\אירוע\נהיגה ספורטיבית) זה אחלה אבל שתבין ותקבל באהבה אם אחליט לשמור את זה לעצמי.

אותו כנ״ל בנישואים אגב, אתמול אישתי יצאה עם 2 חברות לדרינק, מעבר ללשאול אם נהנתה לא מעניין אותי מה הן דיברו ואפילו פחות מעניין אותי איפה בילו- עניין שלה ואם בא לה לשתף אז בכיף.

 

מאותה חברה נפרדתי אחרי 4 שנים יחד כשזה היה בין הגורמים המובילים, נתתי לה עצה (שאני מקווה שהיא ישמה)- תעברי לגור לבד או עם שותפה העיקר תצאי מהבית של המשפחה שלך כי הם פשוט מחרבים אותך, תתנתקי מהדודה הבת זונה הזאת שלך שכביכול לקחה אותך תחת חסותה אבל מתנהגת אלייך כאילו את שפחה שלה, תמצאי לעצמך תחביבים ועיסוקים ותתחילי לבנות מחדש את העולם הפרטי שלך ורק אז תהיי מוכנה לקשר הבא.

 

לך ידידי אני ממליץ שתחשוב טוב טוב על הציטוט למעלה.

[In Flames]

כולכם מניחים שהבחורה תלותית ולא אינטליגנטית מדי. אני משום מה קורא את דבריו המפוזרים של פות"ש ומסיק את ההפך.

 

על פניו - בחור צעיר, גר בת"א, מבלה במועדונים... זה נשמע לי שהוא איבד drinking buddies ולא friends. חברים אמיתיים לא הולכים לאיבוד בכזאת קלות וגם יודעים לסלוח אח"כ במידה והקשר חזק. יש מצב שאלו היו ידידים טובים ולא חברי אמת, ולידידנו פותח השרשור יש בעיה בהבנת הסיטואציה.

 

לגבי אינטליגנציה לא נראה לי שיש צורך לפרט, הטקסט בהודעה הראשונה די מדבר בעד עצמו.

 

נקודה טובה.

 

תבדוק מה קורה עם החברים שלך. אולי הם עברו דירות? אולי גם הם לא רק יוצאים ומשתכרים כל הזמן?

הרבה חברים שלי התפזרו ברחבי הארץ (בינתיים רק בישראל) והרבה יותר קשה לשמור על קשר ככה, אין מה לעשות. גם לחלק יש חברים מהעבודה, בת זוג, שעות עבודה לא קשורות לכלום.

[Alon_A]

 

על פניו - בחור צעיר, גר בת"א, מבלה במועדונים... זה נשמע לי שהוא איבד drinking buddies ולא friends. חברים אמיתיים לא הולכים לאיבוד בכזאת קלות וגם יודעים לסלוח אח"כ במידה והקשר חזק. יש מצב שאלו היו ידידים טובים ולא חברי אמת, ולידידנו פותח השרשור יש בעיה בהבנת הסיטואציה.

 

אכן, חברים אמיתיים קשה לאבד, בדיוק כמו שקשה למצוא אותם.

 

יש לי חבר ילדות מכתה ב, כל החיים היינו ביחד והוא ממש כמו אח. היו תקופות, במיוחד אחרי הצבא, שראינו אחד את השני הרבה פחות, אבל אף פעם הקשר לא התנתק.

 

גם עכשיו, כששנינו עובדים כל היום ולו יש בנוסף ילד, אנחנו דואגים לשבת מדי פעם בחמישי על בירה או ללכת לסרט ביחד.

 

יש עוד דוגמאות, אבל הנקודה של דריש נכונה, חבר אמיתי זה חבר אמיתי וחבר לפאב זה חבר לפאב.

 

מצד שני, גם חברים אמיתיים מתחלפים בנקודות שונות בחיים, את אלו שנשארים איתנו באמת כל החיים בד״כ אפשר לספור על כף היד.