Arik TG

עסקת טיעון עם התובע אתה יכול לבצע בבוקר המשפט. עליך לציין בפניו את כל הנסיבות המקילות כאילו הוא השופט. הוא יגזור את דינך ואתה יכול להסכים או לא. איתו אתה מדבר בכבוד אבל בטונים חבריים ולא רשמיים. (תראה אני נהג XX שנים ובכלל אין עברות חוץ מ XXX XXX לפני עשרים שנה - יש לו את גליון ההרשעות שלך אבל זכותך להגזים. אני מודה באשמה אבל זה מקום מאוד מטעה עם שני נתיבים וגדר הפרדה והעברה היא טכנית לחלוטין). ואז הוא גוזר את דינך ואתה אומר תודה רבה או לא תודה אני מעדיף להשפט. למה כדאי עסקת טיעון ? אתה יודע בדיוק מה תקבל ולא חייב להסכים לעסקה שלא נראית לך ואם לא הסכמת לעסקה זכותך לכפור באשמה במשפט עצמו ובכלל לא משנה שהודית בפניו בחוץ! אלה חוקי המשחק. התובע לא יגזים בענשך כי 1. אתה חוסך לו ולבית המשפט זמן יקר וזימון ישיבות להוכחות. 2. אתה נותן לו הזדמנות להיות השופט אם לא הצלחת לתפוס את התובע לפני המשפט ואתה מתכוון להודות בפני השופט מה עדיף להגיד לשופט: 1. ככל שאתה נהג ותיק יותר זה עומד לזכותך. 2. ככל שעבר זמן רב יותר מאז ההרשעה האחרונה שלך זה עומד לזכותך. 3. ככל שהעברה הינה טכנית במהותה (X ק"מ לשעה במקום Y) ואינה מהווה סכנה לציבור וכו' זה עומד לזכותך. 4. אתה עד האופי של עצמך. אתה אזרח למופת שמעד בטעות באופן חד פעמי. ספר על פעולותיך הנעלות למען הקהילה. לכן בדבריך אתה אומר (לאט כדי שאפשר יהיה להקליד) פסוקים רבים ככל האפשר המתאימים למצבך מהבאים : כבודו, אני נוהג כבר XX שנים, והעבירה האחרונה שלי היא מלפני XY שנים , וגם אז זו היתה עברה טכנית של אי XXX XXX. אני נוהג כחוק ובזהירות ומבקש מבית המשפט להתחשב בכך שזו מעידה חד פעמית שנגרמה עקב תנאי הדרך שהיא דו נתיבית ועם גדר הפרדה ותאורה טובה. אני מתנדב במשמר האזרחי פעמיים בשבוע וקבלתי תעודת הוקרה מראש עירית בני ברק. אני מבקש להקל בעונש הכספי כי אני משלם מזונות לששה ילדים וגר אצל האמא והאוטו בכלל לא שלי אלא של דוד שלי נכה צה"ל בעל עיטור העוז. את הנאום הקצר הזה אתה נושא אחרי שהשופט מצא אותך אשם ולפני שגזר את ענשך. אתה לא מחסיר ממנו פסוקים רק בגלל שנאמרו כבר לפני שתי דקות (כשהשופט שאל אותך או את התובע מאיזו שנה אתה בעל רשיון). כמו שאמרו לפני - ההופעה צריכה להיות מכובדת. אתה צריך להראות הכי מבוגר ומכובד שאתה יכול.

אני מניח שזו ישיבה ראשונה, כלומר מה שנקרא הקראה, שמטרתה לברר האם אתה מודה באשמה (ואז גוזרים את עונשך והסתיים המשפט) או לא (ואז מזמנים ישיבה נוספת להוכחות) האם אתה מתכוון להודות באשמה או לא ? ההתנהלות שונה לחלוטין בשני המקרים אז כדאי מאוד להחליט מראש.

סליחה מכל המתחסדים. רכב זה חופש. אם אין לך רכב של המשפחה לנסוע עליו ביום יום אז קנה לך אחד. נכון רכב זה הוצאות. גם בגדים זה הוצאות (ווי ווי נשפך לי קפה על הגוצ'י) בכל זאת אנשים לא מסתובבים ערומים משיקולי חסכון. מצד שני גם אני אומר אל תתפרע ברכב ראשון. קח משהו שתוכל למכור עוד חצי שנה בלי להפסיד יותר מדי.

דוסקס בשבוע שעבר. יש מצב.

ואם אתה שואל את Sרוני, הוא היה הולך על הקורולה עם מגפי מסמרים. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=129239 {מצטער, לא יכולתי להתאפק}

שלשתן בבסיסן עונות לאותו פלח שוק. שלשתן מכוניות אמינות. אני יכול להעדיף אחת מהן כי ככה ואתה יכול להעדיף אחרת כי ככה. קח סיבוב על כל אחת מהן ותדע את מי מהן אתה מעדיף. אני לא יודע למה המחירון של המזדה נמוך יותר (ניחוש- הצע גדול יותר?)

אם תוריד כמה סימני שאלה יהיה פחות מפחיד לענות לך

לאימפרזה יש יותר אופי. שאלה של טעם. איך אתה אוהב את הגפילטע פיש שלך ?

אח. כואב הלב. די, די. עדיף לא לדעת.

למה לא תעשה את המאמץ המינימלי ? http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=128583&highlight=%F7%EC%E9%E0%E5 זה לא פורסם לפני שנים. זה פורסם החודש !

חברך מוזמן למשפט. במשפט יש חוקי משחק שחברך לא מכיר, אנזו נתן מספר דוגמאות. אין דרך לגרום לשופט לחוס עליו. השופט רואה עשרות כמוהו ביום. לבו גס לתחנונים. (אולי אם חברך חתיכה לא נורמלית עם קול מאוד סקסי זה יכול לעזור) חובתו לקחת את עורך הדין הטוב ביותר שכספו יכול לקנות. ההבדל בתוצאות משפט תעבורה עם עו"ד טוב למשפט בלי עו"ד הוא עצום, אדיר, ענק! במיוחד כשנראה שהנסיבות משחקות כנגד חברך. זה נשמע כאילו כסף קונה צדק במשפטי תעבורה ? זה נכון!

חובב רכב - מי שנהנה להסתכל, להשתמש, לדבר ולדמיין על כלי רכב. עכשיו תגיד- אז כל אחד כמעט הוא חובב רכב. תתפלא. חלק גדול מאוכלוסית הנהגים לא נהנה עד מתבאס לנהוג. הם עושים את זה בלית ברירה. בגלל שאתה חובב רכב זה נראה לך טבעי שכולם ככה, אבל הם לא! אפילו בקרב נערים בני 17 יש לא מעט כאלה. היי, אפשר לפתוח שרשור הגדרות לחובב רכב. יש לי יש לי! כל מי שפינטז מה יקנה לעצמו כשיזכה בפיס, וברשימה היה יותר מכלי רכב אחד. עריכה: חנן, אני חושב שאתה נכנס עמוק עמוק לתוך ההגדרה של של חובב רכב. רוני ידבר בשם עצמו אבל אני לא ראיתי שום דבר שהוא כתב שמוציא אותך ושכמותך מהכלל. כמה כלי רכב היו ברשימה שלך? לי היו ארבעה.

לא מסכים. זה שהרוב הדומם חושב שהוא צריך קורולה למרות שאוביקטיבית אולי הוא לא, ותספיק לו בהחלט יאריס, זה לא (רק) בגלל טויוטה. הרוב הדומם מושפע מחברת הצריכה ותמיד שואף לחדש יותר, גדול יותר (קטן יותר במקרה של סלולארי), ומשוכלל יותר. 90% ממשתמשי הסלולארי לא צריכים אפילו חצי מהפונקציות שיש להם במכשיר. 90% ממשתמשי תנורי המיקרו גל לא צריכים רבע מהפונקציות שיש להם במכשיר. ובארץ שלנו זה עוד טוב. יש עוד אצלנו שרידים של התרבות הספרטנית מלפני שנות השמונים העליזות. תראה את האמריקאים. האוטו הנמכר ביותר באמריקה במשך שנים רבות היה הפורד טאורוס, עד שבאה האקורד מייד אין יו.אס.איי. ולקחה לו את הבכורה. הטאורוס הזאת היתה עגלה שלא תאמן. שלוש פעמים שכרתי רכב בארה"ב בשנות התשעים- דודג' אינטרפיד (=קרייזלר ויז'ן עם מנוע נחות וגימור נמוך עם שלשה הילוכים באוטומט וידית הילוכים בהגה) לשלשה שבועות, ג'יפ צ'ירוקי לשבוע , ופורד טאורוס לשבועיים. הטאורוס בקושי סחבה, התנדנדה כמו לולב, לא שמרה אפילו על יציבות כוונית, לא היתה נוחה ולא כלום. וכל זה בהשוואה לדודג', לא לגולף VR6. וזה היה האוטו הנמכר ביותר בארה"ב בשנות התשעים. פורד לא קבעה לאמריקאים שהם "צריכים" טאורוס. האמריקאים קבעו את זה לעצמם. לך ספר לאמריקאים שזה לא מה שהם צריכים. ואם כבר אמריקאים, הרי כלי הרכב הנמכר ביותר באמריקה כבר שנים הוא הפורד מסדרה F, שהוא פיקאפ, או בעברית טנדר. ובמקום השני כבר שנים ? שברולט סילברדו (GMC סיירה) בשנת 2005 האמריקאים קנו 900,000 פורד F ו- 700,000 שברולט סילברדו לעומת 430,000 טויוטה קמרי ו- 370,000 הונדה אקורד שבמקומות השלישי והחמישי. ומי במקום הרביעי אתם שואלים - דודג' ראם. הפיק אפ של קרייזלר. http://www.edmunds.com/reviews/list/top10/115851/article.html אז מה, האמריקאים עובדים הרבה בסיוד ? בוא תגיד להם שהם צריכים משהו יותר קטן ופחות זולל דלק והם יצחקו לך בפנים. אגב, טיפ שקיבלתי מאחותי ועבד מצוין היה לבדוק בחניון של המוטל - אם רוב המכוניות שם הן טאורוס קאמרי ואקורד הוא ראוי לבני תרבות, אם הפיקאפ שולתתתת1 להתרחק!

מסכים בהחלט. רוב היצרנים הולכים בעקבות הטרנד ולא ממציאים אותו. אלה שממציאים גישה חדשה מרויחים מוניטין שהולך איתם קדימה. כמה כסף המוניטין הזה שווה ? לפעמים יותר (ב.מ.וו), ולפעמים פחות (פיאט).

תודה, צבי, אבל אם תסתכל על שעת פרסום ההודעה שלי תראה שאין לי הרבה הזדמנויות להשקיע בכתיבה. או כמו שסבתא שלי היתה אומרת - לנוח ? אני אנוח בקבר.

בשביל להלחם בדו"ח ולצאת זכאי אתה צריך עו"ד טוב. לבד לא הולך. בכל מקרה פתוחה לך הדרך לבקש להשפט ולגרור את התהליך (שבסופו אתה מודה ומציג נסיבות מקלות כמו אלו שציינת) רק שאתה חייב גליון הרשעות נקי כדי לעשות רושם טוב על השופט.

מאה אחוז. כמו שחובבי מוזיקה סולדים מגלגלץ כמו שמבקרי טלויזיה סולדים מהתכניות מוטות הרייטינג - נניח דודו טופז של לפני שלוש שנים או הטלנובלות. (ממש במילים שלך- השיעמום, הבינוניות, הפנייה למסעודה משדרות) הענין הוא שהרוב המוחץ שומע מוזיקה, צופה בטלויזיה ונוסע במכונית מבלי להיות חובב להוט של המוצרים הנ"ל. החובבים תמיד ישפדו את המיינסטרים. אבל הוא מראש לא עבורם. אתה רוצה שגברת כהן מחדרה לא תיסע ביפנומטית? הרי היא יוצרה במיוחד בשבילה, בדיוק כמו הפלייליסט של גלגלץ. טויוטה חברה מסחרית שרוצה להרויח כסף. היא גם חברה יפנית ולכן מטרה לא פחות חשובה עבורה היא השתלטות על נתחי שוק. לכן בקני המידה הרלבנטיים טויוטה כחברה והקורולה כמוצר הם הצלחה גדולה. אני יודע מה כואב לך. ראיתי פעם תכנית דוקומנטרית בה רואינו אנשי מפתח בתעשיית הרכב, בהם אייקונים רציניים . אני לא זוכר איזה מרואיין אמר את זה, אבל הדברים היכו בי חזק. הוא אמר שפעם בדגמים חדשים של מכונית היה מוטבע חזון של איש מסוים לכל האורך, ואילו היום, בגלל העלויות העצומות של פיתוח דגם חדש, הכל עובר דרך ועדות, דירקטוריונים וקבוצות מיקוד, ככה שאי אפשר לשים את האצבע ולהגיד - הוא האיש שאחראי על התוצאה. מכאן הדרך למיצוע ובינוניות סלולה. למעשה אם תסתכל על רשימת 26 המכוניות המשפיעות ביותר של המאה העשרים http://en.wikipedia.org/wiki/Car_of_the_Century יש ברשימה מעט מאד מכוניות שאי אפשר להצמיד להן שם של איש אחד שדחף את החזון שלו אל הפועל. מתוכן 3 הן סיטרואן - חברה שבמהותה היתה מחויבת לחדשנות. 5 המועמדות הסופיות כולן בפירוש כאלה. המיני של אלק איגנוסיס, הלוטוסים של קולין צ'פמן, ה GTO של דה-לוריאן (פונטיאק, לא פרארי) המוסטנג של איאקוקה (והמוסטנג של שלבי שהפכה לקוברה), הפרארים של אנצו והמיורה של ההוא שהתרגז עליו, ה 911 של פורשה. כולן יצירות שלידתן בשנות החמישים והשישים. בשנות השבעים והשמונים עוד היו מכוניות המזוהות עם אדם מסוים - אבל בעיקר בעיצוב. האלפא סוד, הגולף והאונו - שלוש המכוניות הבולטות של התקופה כולן פרי עיצובו של ג'יוגארו. כבר בשנות התשעים לא נותרו מכוניות רבות שחותם של איש אחד טבוע בהן - לא מעט כנראה הודות לכשלון המהדהד של דה לוריאן, אבל בעצם משום שהעולם העסקי התקדם לכוון תאגידי לעומת הטייקונים של פעם. פעם החברות היו מזוהות עם העומד בראשן- פורד של הנרי, דיסני של וולט, יוז של הוארד, היום לכולן מנכ"לים ודירקטוריונים שנבחרים על ידי בעלי מניות פיננסיים שאין להם שום נגיעה או הבנה במוצרים של אותן חברות אלא רק בניהולן. יוצאות הדופן הן החברות הצעירות בתחום המחשבים - מיקרוסופט, אפל, ואורקל אשר אופין מזוהה עם האופי של מייסדיהן (1). אגב, בסרט "הטייס" ניתן לראות את אותו טייקון יזם ממציא, הקולין צ'פמן של התעופה, בדמותו של יוז. אני מוכן להתערב שחובבי טייס כיום מבכים על הבינוניות והפניה למכנה המשותף הנמוך של מטוסים בימינו. מגמת המיזוגים שעברה על תעשיית הרכב בעשרים השנה האחרונות עשתה גם היא את שלה. פעם לכל יצרן היה אופי משלו. היום חובבי רכב יכולים רק להתווכח אם הסיטרואן האמיתית האחרונה היתה ה GS או ה BX. ממנה, כמו מסאאב ולנצ'יה ואלפא נשאר רק שם המותג. היום התאגידים בענף הרכב הם חסרי פנים. המטרה היא לקלוע לטעם הקהל ולא להמציא אותו. בגלל זה המכוניות גם נעשות דומות חיצונית אחות לאחותה. פה ושם מבליחה איזו מולטיפלה ביזארית מקרבי המכונה התאגידית, אבל זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל. מאז 1975 כל יצרני הרכב האירופיים מנסים ליצר גולף. האסטרה (לשעבר קדט), המגאן, ה 30X של פיז'ו - כולם מנסות להיות יותר גולף מגולף. אפילו במוו - היצרנית המסורתית האחרונה - מזוהה היום יותר עם כריס באנגל ותפלצותיו מאשר עם כל דבר אחר. וכווולם, כולל פורשה עושים SUV. חסר רק שלמבורגיני תוציא ג'יפ (2) למעשה היצרן בעל האופי היחודי ביותר היום הוא מאזדה שהיתה לה התעוזה להמציא מחדש את מכונית הספורט הזולה בדמות המיאטה, והשתמשה במנוע ואנקל ב RX לדורותיה. במקום השני רנו עם ה 5 טורבו, האספאס והסניק. מצד שני מגמה חדשה רווחת בעולמנו בעשור האחרון - יצרני נישה. לכן חובבי רכב טהרנים (לא בארצנו) יכולים לבחור בין רפליקה של לוטוס 7 לבין כימרה או כל טירוף אחר שיעלה בדעתם. ההמונים, לעומתם, יקנו מכוניות בטוחות יותר ואמינות יותר לאין שיעור מאחיותיהן מלפני עשרים שנה ושלושים שנה (3) מכיוון שאמינות ובטיחות הן שם המשחק אז בעצם כולם נוסעים היום בוולבו - וולבו מתוצרת רנו או טויוטה, פולקסווגן או ניסאן. לפי המגמות המתפתחות בעולם כנראה שבעתיד המכוניות יהיו חשמליות, ואנחנו הזקנים נאנח ונספר לצעירים שלא ממש רוצים לשמוע על ריח הבנזין באותן עיניים נוצצות שסבתא שלי סיפרה לי על הדיליז'נס בו נסעה שלשה ימים מצפת ליפו. נאנח ונגיד - פעם למכוניות היה אופי. (1) טעות לזהות את אופיה של מיקרוסופט עם זה של ביל גייטס. ביל גייטס הוא מה שמייקרוסופט חושבת שהיא, אבל אופיה האמיתי הוא של סטיב באלמר (2) אני יודע (3) גם הפיז'ו 404 האגדית היתה צריכה טיפול 5000, דבר שאינו נמצא בלקסיקון אפילו של פיאט בימינו.

מה שאמר wil אבל חוץ מיום ו' השוטר טעה גם בתאריך ?

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=106171 http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=128660

יונדאי גטס או טויוטה יאריס. מהשאלה אתה מצטייר כחסר נסיון ברכישת רכב משומש. לכן קרא בעיון את הדביק http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=12137 חובה לוודא שאתה קונה מפרטי ע"י השוואת הרשום כבעלים ברשיון הרכב עם ת.ז. של האיש שאיתו אתה מדבר. בעצם לפני כן השאלה הראשונה שלך על הרכב בטלפון אחרי מילות הנימוסין צריכה להיות : האם הרכב רשום ברשיון על שמך? אם זה על שם הדודה, האח של החברה, הסבתא של אפרים או החתול של השכן - בקיצור כל תשובה שהיא לא "כן" אתה אומר יפה תודה ושלום.

והוא מסתדר טוב יותר עם דלק של מדינות עולם שלישי.

אף אחד לא היה מוכן לשלם יותר. כנראה נפלנו על לימון, מי יודע. תראה, כחדש האוטו היה לא רע בכלל לזמנו ולקטגוריה. אפילו נחשב לקטנה המומלצת במגזיני הרכב שנה או שנתיים. היה חזק ואיכותי לקטגוריה, ודי נעים לנהיגה. אבל איפה שמעת על אוטו משנות התשעים שמתחיל לשרוף את עצמו כמו הודעה לאיתן?

ב 15,000 ש"ח ופחות מ 150k אתה יכול למצוא בעיקר פז'ו 405 ממבוגרים. לך רק על ידני. אאל"ט כל הדגמים באו עם הגה כח. לא יודע על האיביזה. היתה לי פעם איביזה 89' אבל אני חושב שזה לא אותו הדגם.

על טנק שמרביתו כביש 2 וכביש 6 (על 120-130 עם כל המשפחה וקצת מטען) הסניק שלנו עשתה בערך 1:10.5 של אוקטן 98. והמאזדה 626 בשנה מבוגרת יותר ועם עוד 30,000 על השעון באותם תנאים עשתה קצת יותר טוב מ 1:11. מצד שני אני לא יודע כמה שותה ה 1600.

אני אגיד לך מאיפה השטויות האלה- מקליאו 94' RT1.4 ידנית יד ראשונה שמכרנו אחרי 6 שנים ובערך 100,000 ק"מ כגרוטאה תמורת 16,000 ש"ח. השיא היה כשלוח חיבורי החשמל בבגז' מצד ימין (ליד מיכל הדלק) עלה באש באמצע נסיעה! האוטו טופל בזמן ובמוסכים מורשים בלבד. אחרי 90,000 ק"מ הלך מאורר הרדיאטור בלי לתת סימן והאוטו התחמם והתחיל מאז לאכול שמן. כשהוא עוד היה במצב טוב הוא שתה 1:11 במקרה הטוב. אולי נפלנו על לימון ? מה לעשות שזו הקליאו היחידה שהכרתי מקרוב. אה, וגם אני וגם אשתי (הבדל של עשרים ס"מ בגובה כמעט) היינו מקבלים שריר תפוס בפולקע של רגל ימין בנהיגה של חיפה תל אביב. ולי הייתה נדפקת ברך ימין באיזו פינה בזמן הנהיגה.