בשל הצורך המתגבר בניידותה של אשתי, ובשל הנוחות המתחייבת כשגרים ביישוב קהילתי בצפון, החלטנו לרכוש רכב נוסף, שיצטרף למאזדה5 המשפחתית.
החלטתי להתמקד במכוניות קטנות, חסכוניות אמינות וזריזות, בעיקר בקטגורית סופר-מיני. המועמדות היו בעיקר סוזוקי ספלאש, וניסאן מיקרה. התקציב היה כ-60 אלף שקל, אבל בהחלט לא רציתי מכונית מיני - אשתי ואני נוסעים לא מעט בכבישים בין-עירוניים ובכלל, העדפתי רכב משומש עם יותר אבזור בטיחות וכוח, על פני רכב חדש לגמרי מהניילון, בקטגורית מיני.
את הספלאש והמיקרה הכרתי - הראשונה הייתה אצלנו כמעט שנה מהעבודה של אשתי, והשנייה כרכב זמני. הנטייה הייתה לכיוון הספלאש - המינוס העקרוני היחיד אצלה הוא תא מטען קטן, אך כאמור, היא משמשת כרכב שני בבית וזה לא ממש הציק, הכוונה העיקרית הייתה לשנע את אשתי מרבית הזמן כשהיא לבד ברכב.
לא הייתי שלם עם המכוניות שראיתי. לעומת זאת, התרחשה תפנית בעלילה - מזה שנים שאני מחבב את ההונדה ג'אז. מאז ומעולם - כמו רבים מכם - לא יכולתי לרכוש אותה לא כחדשה ולא כמשומשת, כי היא די יקרה - בעצם, היא יקרה מדי ביחס למתחרות. ובכל זאת, נתפסתי עליה יותר ויותר בחודש האחרון. כדאי לציין, שנהגתי עליה במשך שלושה ימים, לפני כשנתיים בערך -כך שהכרתי את הרכב על יתרונותיו ומגבלותיו. לבסוף, לפני כשבועיים וחצי, מצאתי הונדה ג'אז היברידית 2011 אדומה יפהפייה והאמת, שרבים חושבים שהיא לגמרי חדשה! לאחר בדיקה שלי והתמקחות, זכיתי לשים עליה יד במחיר אטרקטיבי, כלומר, יחסית למחיר המחירון ההזוי שלה ובכלל... הנה תמונות, אעדכן בקרוב כמה דלק היא צורכת, איך אשתי קיבלה אותה, איך מתנהג הגיר הרציף וכו'. כמו כן, אעדכן מה היישור קו שכבר עשיתי/רוצה לעשות.