יבגניפ

מי זה הם? החמאס בעזה? אשף ביו"ש?

ישראל הרשמית לא מעוניינת לאפשר להם להקים מדינה. אני לא אוהב תיאוריות קונספירציה שונות ולמען האמת קשה לי לדעת מה דחף את שרון לבצע את ההתנתקות. אני יכול לקבל את הסברה שאם מחר החמאס יעלם מעזה ויוחלף בגוף פציפיסטי כלשהו, עם הזמן יוסר המצור מעזה ויתאפשר להם להתפתח שם. ביו"ש בחיים אבל בחיים ישראל לא תוותר להם על כלום. זה הרי בדיוק התנאי שישראל, בדמותם של המנהיגים שלה, מציבה, ולכן גם בונה שם בכמויות. בכל מקרה, אני כמוך מאוד פסימי לגבי העתיד כאן. זה בהחלט נכון שאין אף מנהיג פלסטיני שיש לו האומץ להגיד שבעיית הפליטים צריכה להפתר שלא בגבולות ישראל, לדוגמא. וכן, אני מניח שיש סיבה טובה לזה שיותר ויותר ישראלים מוציאים לעצמם דרכון זר. חבל, אלא אם כן באמת יבוא המשיח ברגע האמת כאן, או משהו כזה.

ליאור, אתה בחור חביב והכל, אבל להתווכח איתך זה כמו לרוץ ולנגוח בקיר ממש חזק - לא עושה לי טוב רק בשם העקרון - לא "הוכחת" לי שום דבר לא בויכוח הזה ולא באף ויכוח אחר, מסיבה הפשוטה שהטעונים שלך הם מעגליים - אמוציונליים ונובעים מאמונה בלתי מתפשרת בצדקת הדרך. אתה, כמו רבים וטובים, מבלבל בין פרשנות לבין אמונה לבין עובדות, מדלג על סתירות לוגיות ורעיוניות וכו'. אי אפשר לנהל ויכוח כשנקודת המוצא האפריורית שלך היא שאתה צודק כי אתה צודק. גם כאן, משכת דברים שכתבתי לכיוונים לא קשורים וגם לא נכונים בחלק מהמקרים. תהיתי אם לתפיסת כיבוש העבודה הגזענית לא הייתה השפעה על עוינות ערבית, ובתגובה אתה בלי להתבלבל כותבלי ש"אבל הערבים היו עוינים". אין מאחורי זה דבר, פרט מלהט כמעט דתי אצלך. אתה בסך הכל מייצג א הישראלי הממוצע שחושב שאין דבר פגום בלהגיע לארץ שכבר יש בה אנשים ולקבוע עובדתית בשטח שעכשיו צרכיםאו להכפיף את עצמם אליך או להתחף. בסדר נו, אתה לא הראשון ולא האחרון שחושב ככה, ואז מופתע מזה שנופלים כאן טילים.

הביקורת שלך מפתיע, אלעד. אכלתי שם שבוע שעבר וחומוס הרגיש לי מאוד רחוק אפילו ממקומות סטנטריים, כמו אבו אדהם בקרליבך בתל אביב.

אני אחזור למה שאמרתי לפני עמוד וחצי: מי כאן באמת ובתמים חושב שהתנגדות פלסטינית לא אלימה תביא להם שלום או הישג כלשהו? איך זה יקרה? מישהו כאן באמת ובתמים מאמין שאם, נניח, מחר החמאס יתפרק מנשקו ונדע באופן קוסמי כלשהו שזהו, הם לא ירימו נשק כלשהו יותר בחיים, ישראל תאפשר להם להקים מדינה? זה שהכותב של המאמר שפלוקסטר הביא משקר או מסלף בחלק מהדברים, לא אומר שהכל שם לא נכון או לא הגיוני. אני לא רואה טעם להכנס לויכוחים על כמות האנשים שגורשו מכאן בכוח, כי בסוף של דבר כל אחד מחליט באופן די שרירותי לאמץ את הגישה הזו או הזו, איש מאיתנו, הרי, לא באמת מחזיק במספרים ויודע להגיד איך סומייל הערבית הפכה למעברה יהודית וכו'. מה שכן אפשר לדבר עליו, אלו הם הדברים העקרוניים האחרים שהוא דן בהם ושנהוג להתעלם מהם באלגנטיות אלצנו. בניגוד למיתוס, שהיה נפוץ יותר פעם, הארץ הזו לא הייתה ריקה כשהגיעו לכאן ראשי וראשוני התנועה הציונית. היא לא הייתה ריקה והיא גם לא ממש משכה יהודים עד למלחמה, כפי שהוא מראה ובצדק. מעבר לכך, היהודים שהגיעו לכאן לא היו שחקנים פסיביים. הם באו עם אג'נדה (כמה מהן אפילו), עם תפיסות עולם ואידיאולוגיות, שרובן הסתכמו באמונה הבסיסית שיש להבטיח רוב ושלטון יהודי בארץ. ברור שהם היו חלוקים ביחסם לערבים - היו כאלו שבכלל לא רצו אפילו להעסיק ערבים במסגרת "כיבוש העבודה", וראו בזה כלי שיבטיח את עזיבתם של הערבים את פלסטינה. היו כאלו שהיו קצת יותר מתונים וחשבו שיש לנסות ולשלב את הערבים במדינה היהודית שתקום קצת יותר. מעטים מאוד (וכמעט חסרי השפעה לדעתי) ניסו בכלל לחשוב בכיוון אחר ולא של הגמוניה יהודית מוחלטת. האם משהו השתנה מאז? גם היום אנחנו חיים במדינה שנשלט על ידי התפיסה הפשוטה כי יהודים ורק יהודים אמורים לשלוט כאן; תפיסה שלא "מבינה" שאי אפשר להגיד גם את זה וגם לצעוק כל הזמן כמה שאנחנו רק רוצים ורצינו שלום. שלום עם מי? עם מי שלעולם קיווינו שיהפוך למיעוט או יעלם מכאן?

זה לא פטרנליזם. אני חושב שלפני 100 שנה זה היה אפשרי. ברור שזה לא עוזר לנו היום, רק מנפץ כמה מיתוסים לאומיים. מה היה אפשר לבנות איתם? לא יודע. מה אפשר לבנות עם חרדים? מה אפשר לבנות עם הציונות הדתית? אתה הרי לא חובב חרדים, אם אני זוכר נכון. אתה מרגיש מחובר אליהם יותר ממה שאתה מרגיש מחובר לתושב אקראי כלשהו של טירה? היו צריכים לבנות כאן ישראליות, אבל עשו את זה בערבון מאוד מוגבל וזה אפילו לא כולל את כל היהודים. לא יודע, אני לא מניח מראש שכל ערבי או מוסלמי לא יכול להיות שותף למדינה נורמטיבית רק בגלל הרקע האתני או הדתי שלו. מדינות מוסלמיות די מגוונות גם ברמת ההקצנה הדתית שלהן, והפלסטינאים אף פעם לא היו לדוגמא הקיצונית ביותר של האסלאם, מהסוג שרואים יותר מזרחה מכאן.

רועי, נכון, יש זהויות מגוונות והזהות המוסלמית במצריים היא לא דאו שקולה לזו בלבנון או בסוריה. בחלק מהמקרים, כמו בעיראק ואולי בחלקים מסוריה וטורקיה, עליית האסלאם הזו תוביל להגדרה חדשה של גבולות לאומיים. בחלק לא. שים לב שfl0kster גם שאל בזמן עבר. כשאבות וראשי הציונות הגיעו לכאן, הם בחרו באופן מודע ומחושב לבדל את עצמם בכל מיני דרכים, שחלקן היו די עוינות, והיום מלמדים עליהן בגאווה בבתי הספר, בלי לתהות על המשמעויות שלהן. היום אני לא בטוח מה אפשר לעשות בנושא הפליטים הפלסטינאים. זו בהחלט אחת מהסיבות לכך שלא יהיה כאן הסכם. עם זאת, ההגינות הבסיסית דורשת שנפסיק לשקר לעצמנו שהיינו תמיד שחקנים פסיביים בסכסוך הזה, ש"רק רצו שלום". מעטים מן המנהיגים הציונים רצו לבנות כאן משהו ביחד עם הפלסטינאים. וכן, אנחנו משלמים את המחיר על זה עד היום ונמשיך לשלם גם בעתיד הנראה לעין. עריכה: ראיתי את התגובה שלך אחרי שלחצתי על הכפתור. רועי, מה גורם לך לחשוב שאם רק הפלסטינאים היו מוותרים על התנגדות אלימה, היו מקבלים מדינה? למה אתה חושב שנפתלי בנט, בנימין נתניהו או אפילו רבין היו בכלל מנסים להגיע להסכם כלשהו ללא אלימות מן הצד הערבי?

בהחלט אין הרתעה, מכל מיני סיבות, וגם לא היתה אף פעם. Fkl0ster, בהיסטוריה הציונית היו הזדמנויות בהן היה אפשר לבנות לאומיות אחרת, ישראלית ולא יהודית. בחרו לוותר על זה וקשה לי להאמין שההזדמנות תחזור על עצמה. הבעיות כאן הן רבות. אכן בצד הערבי יש מגוון זהויות שונות, ואני חושב שמאוד קשה להעריך אם הזהות המוסלמית אצל פלסטיני או עיראקי ממוצע היא יותר חזקה מהזהות הלאומית שלו. במצריים, לדוגמא, מי שנצח בסופו של דבר הוא דווקא הלאומן ולא המוסלמי, עד כמה שאני מבין. בהקשר הזה בהחלט חבל שלא הגיעו לפתרון עם הכוחות הלאומים של הפלסטינים. אבל לפחות עכשיו מבינים שאין הרבה טעם למוטט את החמאס, כי זה רק יוביל ליותר נזק. חבל שלא הבינו את זה עם אש"ף לפני כמה שנים. מצד שני, אופי הלאומיות היהודית בישראל דומה למה שהיה באירופה לפני מלחמת העולם השניה, עם "אינטלקטואלים", כמו רונן שובל שכותבים שכואב להם פיזית בכל פעם שישראלי כלשהו נפגע. הרי רעיונות כאלו הם ה-בסיס לתורות פולקיסטיות, פאשיזם, נאצים וכו'. וזה מעניין מישהו בכלל? מישהו עוצר את עצמו לשאול אם לא הלכנו רחוק מדי עם האמונה ב"עם"? כל מי שמעז לעשות את זה, כמוני, מואשם לעיתים די תכופות באנטישמיות, בשנאה ליהדות וכו'. ובאופן אירוני ועצוב, אחת הסיבות לכך שאני חושב באופן שאני חושב, זו דווקא המודעות שלי לנושאים האלו וזה שאני מגיע ממשפחה לש ניצולי שואה, שסבלה מספיק מרעיונות כאלו לפני 70 שנה. בעיה אחרת היא שבמשך שנים רבות מכרו לעם ישראל מיתוסים על עליונות מוסרית, על זה שאין באמת בעיה בשטחים, על זה שהכל תחת שליטה ולכן שום דבר לא דורש פתרונות וכולם בעצם מרוצים בסתר. וכנראה שזה בלתי אפשרי לשכנע או להסביר לישראלי הממוצע שיש משהו פגום במצב ביו"ש או בעזה ושזה היה ברור לכל, גם לאנשי הימין המובהקים ביותר, שזה יתפוצץ מתישהו, גם אם היו לנו כמה שנות שקט יחסי מאז האינטיפדה השנייה. כנראה שבשלב הזה אין כבר פתרון של ממש לסכסוך כאן. התערבבנו יותר מדי עם ובתוך הפלסטינאים. אפשר רק להצביע על אשמים, וגם זה לא ממש עוזר.

מחירים מטורפים. אגב, גם המעבר על הגשר בין דנמרק לשוודיה עולה איזה 50 יורו - לא זול בכלל. באופן כללי, דווקא סטוקהולם עשתה עלי רושם של עיר פחות יקרה מקופנהגן, או ערים אחרות בדנמרק. טוב ספריאל, כל חובבי צפון אירופה פה יחכו לדיווח שלך מפינלנד, כשתחזרו

חלילה וחס פגעת, בטח לאור ה"כפי הנראה" הסופר מודגש שלך

יש לי אבארט, אבל הביטוח שלי מכסה רק אותי. בכל מקרה, ראיתי כבר לא מעט אנשים, ברמות מאוד שונות, נוהגים ב500 ואני מודע היטב למה היא מסוגלת ומה לא. מה עובד לא רע? אפשר לשים את האוטו "על הצד" \ "להוציא זנב", אם אני מבין את המינוחים שלכם נכון. קונדסון לא היחיד שחושב ככה, זה גם מה שחשבו חלק ממבקרי הרכב בארצנו: חלק מביקרות של און יעקבוסון, בכבודו ובעצמו: ביקורת דומה מבלייזר: עוד ביקורת ממגזין "הגה": אני לא מחסידים עיוורים של מותג כזה או אחר, וגם לא נהג על. אני כן יודע לספר שהבקרה באבארט מתערבת בשלב הרבה יותר מאוחר מאשר, למשל, במיטו תלתן, שהייתה לי בעבר.

לא הבנת את הסיפור. אני הייתי בנתיב הפנוי ורציתי לפנות ימינה. נתקעתי מאחוריה כי היא ניסתה להדחף לנתיב השמאלי והפקוק יותר, שממשיך לגני התערוכה ואבן גבירול. אני פשוט גם הייתי הנהג היחיד שלא הגיב לעברינות בעוד עבריינות, ולכן גם לא עקפתי אותה מהשוליים, בניגוד ל4-5 אנשים שהיו מאחוריי.

רק לשם קבלת פרופורציות: בטיול שלי בשוודיה הייתי גם 10 ימים, במתכונת דומה: נחיתה בקופנהגן, נסיעה לסטוקהולם, כמה ימים שם, כמה ימים בגוטבורג ואז חזרה לקופנהגן. היום הראשן הוא סתם יום שמתבזבז על נסיעה, וגם אם הכל מתוקתק, מגיעים לסטוקהולם ב4-5 בערב. היום האחרון הוא גם בעייתי, למרות שבמקרה שלכם אתם מתכוונים לשהות בקופנהגן.

באמת אין יעדים. זה התחיל לפחות במלחמת לבנון השניה וממשיך עד עצם היום הזה, ולא צפוי לדעתי להשתנות. חלק מהבעיה זה הדיבורים על הנצחון אחר כך - כשקובעים מטרה שאי אפשר לעמוד בה, אז יוצאים כמפסידים בכל מקרה, לא משנה כמה עמוק נכנסים לעזה ומה עושים שם. חלק אחר בבעיה, זה שהיום בסביבה של ביבי מבינים מה שלא הבינו בסביבה של ברק לפני 10 שנים - מיטוט החמאס, גם אם זה אולי אפשרי צבאית, זה לא משהו שישפר את מצבנו כאן. אי אפשר להמליך בחזרה את הרשות. פגענו בהם צבאית בעבר, ואני מניח שזה אחד מהגורמים לכך שחמאס הצליח לבצע הפיכה שם. סביר שפגיע מספיק חזקה בחמאס פשוט תגרום לזה שארגון עוד יותר קיצוני ימלא את החלל שיווצר. צריך לשים לב גם, בין כל השאר הדברים שנזרקים לאוויר, שזו כבר התנגשות שלישית או רביעית עם החמאס, שמתחילה (על פי כל פרשן צבאי בארץ) מזה שדווקא ארגונים אחרים יורים עלינו מעזה או מזה שאנחנו פוגעים במישהו שם.

כן.. השבוע נסעתי ברוקח באחד מהערבים. הפעם החלטתי לא לעמוד בפקק שם, ולפנות ימינה ולהסתובב בכיכר ליד האוניברסיטה. בנתיב לפני כמו תמיד היתה איזו לא רוצה להגיד מי, שחיכתה לרגע האחרון כדי להדחף לנתיב השמאלי, בלי לעמוד בפקק. היא לא הצליחה לעשות את זה, אז היא פשוט נעצרה לפניי וחסמה את התנועה. אנשים מאחורי התחילו לצפור כמו בהמות. אני מסתכל במראה ואני רואה ש4-5 רכבים פשוט התחילו לעקוף אותי ואותה מחוץ לכביש (כלומר מאחורי הקו הצהוב). אני מחזיר את הראש קדימה ואני רואה את הנסיכה הזו באוטו מצחקקת לה עם החבר שלה, כאילו הם על פסגת העולם. רגעים מייאשים. אין עם מי לדבר, פשוט אין.

מה שקרה לך ליאב, קרה גם לי כבר כמה פעמים. במקרים יותר "רגועים" הנהג מאחורי צופר לי כמו משוגע. הוא לבטח, הרי, היה דורס את הולכי הרגל.

הבקרה לא ממהרת להתערב ב500, בטח לא בכל פעם שנוגעים בבלמם ומזיזים את ההגה בו זמנית. למען האמת, תרגלתי משהו כזה לפי מס' חודשים, בקורס שעשיתי, וזה עבד לגמרי לא רע. אולי לא כמו במכונית "של פעם" (לא נהגתי ביותר מדי כאלה, אז קשה להעריך), אבל עבד בכל זאת.

אם יש לכם את הזמן, הייתי מציע לכם גם לא לוותר על יום בקופנהגן עצמה. מרכז העיר שם מאוד מרשים (כל האזור של nyhavn). לגבי המרחקים - כבר כתבו על זה, אבל חשוב שתזכרו שזה המון נסיעה. לנו לקח משהו כמו 6-7 שעות של נהיגה כדי להגיע מקופנהגן לסטוקהולם, כולל עצירות אוכל וכו'. אני מניח שגם מאוסלו לקופנהגן זה לא מעט שעות, אם מכוונים לעבור את זה ביום אחד. אולי באמת מעבורת זה רעיון יותר טוב, למרות שיאן לי מושג כמה זמן היא לוקחת ומה העלויות.

ככלל, אני יכול לספר לך שבשוודיה נוהגים לאט יחסית (המהירות המקסימלית שם בכבישים היא 120 או משהו כזה, ולא עובירם את זה). חלק מהמקומות היותר כפריים בהם נהגתי שם (אזור סטוקהולם מחוץ לעיר עצמה, רצועת האיים והחוף Bohuslan ליד גוטבורג), היו מרושתים במצלמות מהירות, עם שילוט מתריע לפני לרוב. המצלמות הן לא מהסוג שיש אצלנו, ונראות שונה לגמרי, ולכן כדאי לא להיות מופתע ופשוט לנסוע בהתאם לשילוט. בדנמרק יצא לי לנהוג לאורכה ולרחובה גם במהירויות מעט גבוהות מהמותר (נניח 140-150 במקום 120-130), והרגשתי בנח לעשות זאת, כי כולם סביבי נהגו כך חוץ מנהגי משאיות. עם זאת, זו לא גרמניה ולא הייתי מנסה להגיע למהירויות גבוהות מדי לא שם ולא שם. בקופנהגן התנועה קשה יחסית עם הרכב, היות ומרכז העיר מרושת בנתיבים ורמזורים לרוכבי אופניים וצריך להיות מודעים אליהם כל הזמן. בסטוקהולם סתם היה עמוס יחסית. בכל מקרה, בכל עיר כזו מומלץ לעשות שימוש בתחבורה הציבורית, ולהשאיר את הרכב בבית מלון. בכל מקום כזה כמובן גם מוכרים כרטיסיות מוזלות ל24 שעות ויותר, ואפשר גם לקנות כרטיסיות שכוללות כניסות לאטרקציות המקומיות, אם זה מעניין אותכם. בשתי המדינות יש תנועה ערה יחסית של משאיות, כמו בכל אירופה. בדרך כלל נהגי המשאיות שומרים על הימין, אך לפעמים יוצאים גם לעקיפות, כך שצריך לקחת את זה בחשבון כשעוקפים אותם בשמאל. כמובן שבאופן כללי לא שם ולא שם לא נהוג להתנחל בנתיב השמאלי, ואנשים זזים ימינה ברגע שמגיע מישהו מהיר יותר מאחורה. בשוודיה יש גם שלטים המתריעים על חיות בר שעלולות להכנס לכביש. ראינו כמה מהן (אייל הצפון או מה שזה לא יהיה) רצות בצידי הדרך, והטענה שם היא שהתנגשות בבעלי חיים זו אחת הסיבות העיקריות לתאונות, לכן כדאי להיות ערניים גם בהקשר הזה. לא ראיתי נוכחות מסיבית של משטרה לא שם ולא שם (בשוודיה לא נראה לי שראיתי אפילו שוטר אחד). אה כן, בשוודיה ההמלצה של סיקסט הייתה לבוא עם הרישיון הבינלאומי הזה שמדפיסים בממס"י ומקומות אחרים, למרות שלא ביקשו ממני להציג אותו שם במקום, ולפי אתרי הממשלה אמורים להכיר שם בפלסטיק הרגיל שלנו.

הבעיה היא לא רק עם התנגשות אפשרית עם הולך רגל. כמעט בכל פעם שאני פונה באחד מהרמזורים ברחובותיה הראשיים של תל אביב, חותך אותי איזה רוכב אופניים (לא רק חשמליים), שמנצל את האור הירוק להולכי הרגל, כדי לחצות את הצומת במהירות שהיא גבוהה פי כמה ממהירות של הולכי הרגל. המדהים הוא שכמו בויכוחים עם נהגים אחרים או רוכבים דו"ג אחרים, תמיד עולה טענת ה"זה לא אני, זה הם". יש סטנדרט של התנהלות בכבישים בארץ והסטנדרט הזה נמוך מאוד. מה עושים? אני לא יודע. המקום היחיד שבו ממש פתרו טוב את נושא הרכיבה שיצא לי להיות בו זו קופנהגן, שם כל מרכז העיר מרושתת בנתיבים נפרדים לחלוטין וכן גם רמזורים נפרדים לרוכבי האופניים. בארץ אני חושב שראיתי רק רמזור אחד כזה בינתיים (בטיילת בתל אביב). אני מרשה לעצמי להניח שגם אם היו מקימים תשתית כזו, כל רוכב ממוצע היה עדיין משתמש ברמזורים של הולכי הרגל, כי אפשר, בדיוק כמו שעושה חלק די גדול מרוכבי הדו"ג האחרים. לא יודע אם מיסוי זה פתרון, בעיקר כשגם לא מנסים ליצור תרבות אחרת במקום. מעבר לרצון להרוויח כסף, כנראה שהמדינה פשוט לא יודעת להציע אכיפה אחרת, ואני גם לא ממש יודע איך אמורים לשנות הרגלים של מיליוני אנשים, שבאים לידי ביטוי בכל דבר שהם עושים בכביש.

לכל מי שטוען או חושב שאין בארץ הסתה לביצוע מעשים אלימים, הנה: https://www.facebook.com/ayelet.benshaul.shaked/posts/596568183794945 הקטע המגוחך בכל ההתנהלות שלה ושל הבוס שלה, זה שיומיים אחר כך בערך היא כתבה את זה: אז איפה ההגיון? הרי שניה לפני צוטט והצדקת מישהו שקרא לפגוע בכל הפלסטינאים באשר הם. וזה כלכך דפוק. הרי מה שמפריע לאיילת שקד זה לא המוות של הילד הערבי, אלא זה שזה נעשה כמו לינץ' של חברי KKK בדרום ארה"ב. כי להרוג ערבים, בעולמה, זה טוב. זה פשוט צריך להיות ממוסד, כדי לקבלת את חותמת הכשרות שלה ושל דומייה. וזה לא מפתיע,אגב, כי כשזה ממוסד אז כל מוות אפשר להסביר ב"טעות", שהיא חלק ממלחמה לגיטימית, או כלדבר דומה. ומי בכלל יזכר אז שאיילת קראה פשוט להרוג ערבים? מי זוכר שלפני 7 שנים בכירי צהל איימו "להחזיר א תלבנון 20 שנה אחורה" (כלומר לפגוע גם בתשתיות אזרחיות לחלוטין שם)? כנראה שאף אחד.

כן, עם זה אני בהחלט מסכים, וגם עם מה שכתבו שי ונהג מתחיל.

אתה כתבת ברור, הוא כנראה התבלבל בין המלחמות. לא נורא, קורה..

שי, ההחלטה של חובב הגה תהייה תלויה בכל מיני פרמטרים, ביניהם הרמה שלו כנהג. אני מגדיר את עצמי כחובב הגה. עם יד על הלב? לא בטוח שהייתי בהכרח שם לב להבדלים דינאמיים בין הג'ולייטה לבין שתי המתחרות שהזכרתי. אני חייב להגיד שאני גם יכול להסביר מה אני חש בזמן נהיגה במכונית כזו או אחרת, אבל חלק ניכר מהמשפטים בביקורות הרכב השונות לעיתים עדיין מרגשים לי סתומים וחסרי משמעות אמיתית, כמו בביקורות שיש לפעמים על אומנות או אוכל או כל דבר אחר. עופר, כן, נהג טוב באמת, שרוצה לנצל את הרכב שלו עד תום ולנהוג ממש, יעדיף את הפורד או את הרנו או אולי דברים אחרים. אני בטוח שאם יש כזו הסכמה רחבה בקרב המבקרים, אפשר להסיק שהג'ולייטה פחות טובה כמכונית נהיגה מהמתחרות. אבל יש גם אנשים שהם לא נהגים טובים, אלא סתם חובבי רכב שלא יודעים לנהוג ממש טוב, והם דווקא עלולים לחשוב שהג'ולייטה טובה יותר ושווה את הכסף, גם אם זה לא נכון מבחינה אובייקטיבית. הנקודה היא שלא צריך להיות שחצן בשביל זה. מספיק סתם להיות נהג פחות טוב, שיותר מתחבר לאלפא מכל סיבה שהיא בעולם. הביקורות שאתה נהנה להתבסס עליהן מכוונות לקהל יעד מסויים, אבל המשתייכים לקהל יעד זה הם לא היחידים שקונים רכב "עאלק ספורט" (או איך שלא קראת לזה) או ספורט באמת.

אפשר להגיע למסקנות שונות בקלות, גם בלי להיות שחצן. אני מניח שכותבי הביקורות שהבאת הם נהגים קצת יותר טובים מהרוכש הפוטנציאלי הממוצע שנכנס לאולמי סמל"ת. כפי שאתה בעצמך כותב, אפשר להגיע למסקנות שונות אם גם לא ממש יודעים לנהוג, וכן, אני בטוח שבחלק מהמקרים זו גם סיבה לכך שלאנשים יש דעות שונות מהמבקרים. מה שעלול להפריע לנהג מעולה, לא יפריע לחובב הגה פחות מצטיין בנהיגה, שמלכתחילה לא מחפש לקחת את הרכב למגבלות שלו. מבחינה מאוד אובייקטיבית אולי, זה בזבוז לקנות כל רכב בעל יומרות ספורטיביות כלשהן, אם הקונה לא יודע לנהוג ולא מנצל אותו. אבל לא רק נהגי מירוצים קונים רכבי ספורט, והמושג בזבוז הוא מאוד יחסי. מה גם שזה לא יהיה פחות "בזבוז" אם נהג כזה יקנה מגאן rs או פוקוס st.