יבגניפ

אני מסכים איתך לגבי הסיפא. אבל היסטוריה היא מאוד לא חד משמעית. כל אחד מתחיל אותה בדיוק בנקודה או בשנה שנראת לו, ומסיק מסקנות בהתאם. אני, בתור יפה נפש, מנתח את ההיסטוריה הציונית באופן קצת פחות פרטיקולרי מרבים כאן, כנראה, ולכן גם המסקנות שלי קצת שונות.

אתה מסתמך על דוגמאות אחרות מן העולם, והסברים חלקיים לקונפליקט כאן, ויפי הנפש לא רוצים לעשות זאת. אבל עוד הרבה לפני, אני יכול לכתוב מגילה שלמה שתסביר איך ולמה במהלך השנים אני אישית בחרתי להתייצב בצד של יפי הנפש, ואני לא בטוח שהנימוקים שלי יהיו מאוד חריגים. חלק מהדברים כבר כתבתי כאן במהלך השנתיים האחרונות, בשרשורים מגוונים שונים.

זיו, אחמד מסוריה אשם בכך שאיברהים מאחוד האמירויות לא רוצה לקבל אותו? מה זה בכלל "מדינות שלהם"? המלחמות שמתנהלות כרגע במזרח התיכון הן בין קבוצות אתניות שונות, שרובן ככולן מוסלמיות.. וכשקטולים מאירלנד או איטליה הגיעו לארהב - זה היה יותר טוב? אתה מוזמן גם לפתוח מפה. כעשרה אחוזים מפליטי סוריה הגיעו בכלל לאירופה. השאר מפוזרים במדינות גובלות - טורקיה, ירדן ולבנון. אני לא כ"כ מבין בכלל את הטעונים, או את הצורך להוכיח איזה "צדק". נשמע שאתה פשוט לא רוצה שיהיו מוסלמים, או לא אירופאים (אלא אם הם יהודים?) באירופה. אפשר פשוט לכתוב את זה. זו גם דיעה לגיטימית למדי, שאין גם איך להתווכח איתה..

Loty, כתבת יפה. לצערי עבור אנשים רבים המושג "פליט" שמור אך ורק כדי לתאר יהודים בורחים מאירופה במהלך מלחמת העולם השניה, ושאר הקבוצות שעוברות ממקום למקום מתוארות תמיד כ"מהגרי עבודה", או כל שם אחר - בעיקר כדי לייצר הצדקה למה במקרה הראשון היו צריכים לקלוט את מי שברח, ושאר המקרים לא. אין ספק שעם גלי הפליטים ממדינות אפריקה ואסיה מגיעות גם הרבה בעיות - אני בטוח שחלק מהם מזוהים עם גורמי טרור וחלק סתם לא מבינים שמעבר פיזי ממקום למקום זה לא מספיק כדי לשפר את רמת החיים שלך באמת. אין ספק גם שאירופה לא יכולה לקלוט את כל תושבי אפריקה והמזרח התיכון, אם כי זה לא שבאמת כולם מחפשים לעבור מכאן לשם. עם זאת, חלק גדול מהם לא שונה בכלום מאותם יהודים רוסיים שloty מתייחס אליהם, ושברחו מרוסיה והסביבה לארה"ב במאה ה-20. גם במקרה שלהם, אגב, חלק לא הפנימו שעצם ההגירה לא מספקת כדי לייצר שינוי, חלק פנו לעולם הפשע וכו'. אבל חלק גדול דיו הצליח להשאר גם יהודי וגם הפך לאמריקאי, בטח בדורות הבאים. עריכה: אייל, כהרגלך אתה פונה אל הדמגוגיה. הקיצוץ במה שמגיע לנכי צהל או פנסיונרים לא מגיע מיפי הנפש. הוא טמון במבנה הדפוק של הפרלמנט בישראל, והכח הרב שיש בו לחרדים. יפי הנפש "רואים את כל התמונה" בדיוק כמוך. אף אחד לא רוצה שישראל תקלוט את כל אריתראיה או שגרמניה תקלוט את כל סוריה. אבל כשאני פותח חדשות ורואה מה קורה שם ושם, אז אני גם נזכר במשפחה שלי, שלהם לא היה לאן לברוח אי שם ב-1940 - 1941. ואני לא אשקר לעצמי שלעולם יהיה מדובר ב"מהגרי עבודה", אם זה לא יהודים כשרים.

בהחלט נס, בשביל זה גם עצרנו כמה פעמים במהלך הנסיעה לגבי התהיות על השעון והדשבורד - הרכב הספציפי שנהגתי בו הוא צעיר יחסית (לפי האתר של החברה הוא מ-1970), וכאמור בעברו הוא היה רכב מרוצים, מה שכנראה מסביר את הדשבורד השונה. ברכבים אחרים שם ראיתי עוד כמה גרסאות דשבורד שונות. בכל מקרה, עד כמה שאני יודע, היו עוד שינויים בין השנים והגרסאות, כמו דלות הפוכות שנעלמו.

ומבחינתי מדובר במכבסת מילים, ותו לא. שוב, כפי שכתבתי המון פעמים בשרשורים שונים, בסוף כל אחד מאמין באמת מסוימת ומוכן להצדיק אותה, כפי שלימדו אותו. בסדר, זה גם ככה לא ממש קשור לפליטים.

נו ומה בדיוק אתה יכול להסיק מזה? שזה נכון? או אולי רק בדיוק את מה שכתבת - שיש הבדל באיך שנתפסת המוכנות של ערבים למות למען מה שנראה להם נכון, לבין איך שנתפסת מוכנות של היהודים, בקרב הציבור היהודי הישראלי? אבל זה גם לא מאוד חשוב לטענה הבסיסית שלי: גם כאן וגם כאן מלמדים שצריך להיות מוכן למות כשהחברה חושבת שיש סיבה טובה לכך. לא נראה לי שזה עוזר למת עצמו, למי שנפגע ממה שהוא עושה לפני או לקרוביו שנשארים בחיים. מעולם לא טענתי לאובייקטיביות. לפני זה כתבת שמה שאני כותב מעיד עלי. עכשיו בעצם אני מבין שזה מעיד על זה שאתה לא מסכים איתי. לא נורא, נראה לי שידעתי את זה גם קודם.

הבדל בעייני מי? מי שמת? בעינך? בעייני אלוקים? שים לב מאיפה יצאנו. הגבתי למי שכתב שבצד השני יש "מכונת הסתה". ובכן, בוודאי שזה נכון. אבל מכונת הסתה יש בכל מקום. החינוך לצורך להקריב את החיים למטרה X,Y,Z הוא לא המצאה ערבית או ישראלית. אבל אתה צריך מאוד להיתמם ולשקר לעצמך, כדי לא לראות עד כמה זה מושרש במדינה בה אחת מהססמאות הלאומיות היא "עם בונה צבא בונה עם". *מה* לא הופך את *מה* לדבר אובייקטיבי? הדיעה שלך עלי, שנבנתה בהתאם לאיך שאתה תופס את החברה והמדינה שלנו לא סובייקטיבית? או שאולי אתה במקרה אלוהים, ולא ידעתי?

לגבי קופר אס ידנית - אני לא חושב שהם מחזיקים אחת כזו לנסיעות מבחן, כי באופן כללי, כשאני ועוד כמה חברים בדקנו את זה, ידנית זו הייתה הזמנה מיוחדת. ההתרשמות הקצרה שלי מהאוטומטית הייתה שיש לה הגה די מדויק, פלוצים נחמדים ובלמים מאכזבים מאוד. זכור לי שמי שכאן כתב סקירה (לב ספורטיבי וחבריו) גם יצאו מאוכזבים. אבל אם לא בוחנים אותה כרכב ספורטיבי פרופר, אני מניח שבהתאם גם מתאכזבים פחות.

מה שנהג לילה מנסה להראות לך, הוא ש"דעה" ו"עובדה" זו לא חלוקה שנקבעת עפ"י מה שאתה, אייל, מקבל אפריורית ואוטומטית כנכון, או מה שדורש בעינך הוכחה. לצורך העניין, גם ההסברים של המשטרה בשני המקרים הם "דיעה". ל"עובדה" הם יהפכו אם וכאשר ייעצרו החשודים, יעברו הליך של משפט ויגזר עליהם עונש. במקרה של המפגעים ששרפו את המשפחה הערבית, עפי שר הבטחון זה כנראה לא יקרה.

למזלי, עברתי את השלב הזה בחיים שבו אני מוטרד איך מה שאני כותב מעיד עלי בעיני אנשים כמוך. עברתי 4-5 מורקים במערכת החינוך. אני זוכר שלושה שדנו בנושא השבי. כולם כמובן גם הדגישו איך חטפו מכות, ועברו התעללויות. אני זוכר איך זה השפיע עלי בתור ילד בן 13 - 14. לא סתם חשבתי שאני ימני, עד סוף התיכון, פחות או יותר. מעבר לזה בכולם דנו בנושא ההקרבה העצמית, והביאו דוגמאות מהעבר, כמו זו שנצרבה לי בזכרון, על חיילים בגולני, שנדרשו לשכב על גדר תיל, לאפשר לחבריהם לעבור. בצבא עברתי עוד איזה 10 מורקים, ואפילו העברתי אחד בעצמי, על מלחמת יום כיפור. המטרה של אף אחד מהם לא הייתה סתם "לפאר". המטרה של כולם הייתה להראות שהערבים חיות מחד, ושכולנו צריכים ללמוד מהעבר, ולהיות מוכנים להקריב את חיינו בכל רגע עבור המולדת, מאידך. טוב, אם לא ראית תיכוניסטים עם מסכות, אז זה זה לא קיים. תמונה אקראית כזו מהפייסבוק, כנראה גם לא מעידה על דבר. אף אחד אכן לא מספר שהוא רוצה להיות שאהיד. בכל זאת, יש הבדל בין לרצות להרוג ערבים, לבין לרצות גם למות תוך כדי, אתה צודק.

בתיכון שבו למדתי, ישנו שיתוף פעולה עם צהל, שבא לידי ביטוי בארגון גדנע, העברת מורקים על ידי מי שלחם במלחמות העבר ועוד. המטרה? די ברורה. ליצור סטראוטיפ שלילי מאוד של מי שנמצא מהצד השני אצל הילדים (כי איזה מסר אחר כבר אפשר לקבל מסיפור של מישהו על מה שעבר עליו בשבי הסורי, לדוגמא), ולגרום להם להשתוקק לשרת ביחידת שדה, בטח ב"יחידה מוברחת". אני אישית חושב שדת היא בעיקר מאפיין או סממן, פחות המקור. המהגרים והפליטים שמגיעים לאירופה מגיעים מחברות פרימיטיביות לרוב, וזה כולל גם את הנושא הדתי. וזה לא שהאירופאים עצמם הם תלית שכולה תכלת. כמו כולם כאן, גם אני מן הסתם לא רוצה לראות את גרמניה או אוסטריה נהפכות לח'ליפות, או סתם מאבדות את הציביון התרבותי שלהן. מצד שני, צריך תמיד לזכור שהצביון הזה כולל גם מאפיינים פחות יפים לפעמים. ומעבר לזה, בכלל לא כזה בטוח שלטווח הרחוק יש לאירופאים מה לעשות כדי למנוע את הגירת העמים המודרנית.

להגנתו של דריש, אחרי שכבר פרסמתי, חשבתי גם שאולי לא כזה ברור מהכותרת שמדובר בNuova.

לירוי, מגניב ממש! המקסימום שיצא לי לעשות בארץ, זה לנהוג עם המיטו שלי בעיר העתיקה בירושלים, שזו גם היתה חוויה חד פעמית מגניבה. haranza, האמת שלא צלמתי יותר מדי מעבר לזה, בעיקר כי בתוך הכפרים עצמם נהגתי. באתר שלהם יש כמה סרטוני תדמית שמראים איפה עוברים שם בדרך.

להגיד שאין בעיה בשכונות זו כמובן היתממות. אני הייתי בבריסל ובהחלט גם רואים בצורה מאוד יפה איפה עובר הגבול בין שכונות הבלגיים לאלו של המהגרים. אבל באף מקום הם לא יצרו את המפגעים, הם לכל היותר לא עזרו לשיפור המצב. בכל מקום, גם בארץ, הם הגיעו לשכונות גרועות מלכתחילה. במונמרט לא הייתי עדיין, לצערי, אבל גם סתם מהדוגמא של דרום תל אביב - היה מדובר בסלאמז פחות או יותר מאז ומעולם.

ברור. אבל מצד אחד הוא לא היה לבד. כפי שכתבתי, רוב הפעילים של מנגנוני הבטחון הפנימי של ברהמ אחרי המהפכה היו יהודים ובאלטיים, ודווקא מר ברונשטיין סירב לעמוד בראשם, כי פחד להדגיש או לתרום עוד יותר לתחושתם של רוסים רבים שהיה מדובר במהפכה "יהודית". ולזה בדיוק אני מכוון - בסוף זה לא באמת משנה מה הרוב עושים או לא עושים, מה שמשנה זה הסטראוטיפ שנוצר..

נראה ממש מגניב, מעניין אם יש להם גם גרסאות עם הגה בצד שמאל. בקיצור, אם אתם מארגנים יום מסלול, ומחפשים עוד אנשים להוזיל עלויות - תכתבו כאן

אין ספק שזה מאוד מעצבן, אבל הייתי שמח גם לראות מספרים - כמה אנשים חתמו על זה, מי עומד מאחורי זה וכו'. ברוך הבא לפוסט מודרניזם זה לא נכון ל-150 שנים האחרונות לפחות. אתה יכול לרפרף אחורה בשרשור ולראות את מה שכתבתי על יהודים וסוציאליזם.

^ ממש ווסט בולטימור עשית מהעיר

תודה, אולי באמת הייתי צריך לפתוח שם. עוד כמה תמונות מהחניון של החברה:

זה כתוב בספר החוקים הגדול של האינטרנט? או אי שם בתנאיי השימוש בפורום? אתה מחפש מאוד בכח לתרץ תופעה אם אתה עומד מאחוריה, ולפסול אותה אם היא מגיעה מכיוון אחר, ואני די בטוח שאם מישהו היה פותח "שרשור הומוריסטי על פולו שגורמת לאנשים לרייר", אז היית מביא איזה תרוץ סתמי אחר למה גם זה לא בסדר, בניגוד לכתיבה שלך. איש כאן לא חיפש להעליב אותך, אני בטוח, בסך הכל לחלק מהמגיבים התיאורים שלך נראו מוגזמים, בדיוק כמו התיאורים של ה-500 בשרשור שאתה צחקת עליו. לא נורא, קורה. אפשר גם לקחת את זה לכיוון כללי יותר, ולהבין שכשאנשים נכנסים לשרשור שבכותרת שלו מופיעות מילים כמו "מבחן", "ביקורת" וכו', אז בהתאם הם לא מצפים למצוא בפנים תיאור של כמה שהכל מושלם, אלא משהו שאולי בכל זאת ירמוז על מידה מינימאלית של אובייקטיביות, והבנה של הרוכש המאושר שבמה שקנה יש גם חסרונות, ושזן לא בדיוק איזו יצירת אומנות, שאנשים עומדים בתור כדי לראות, אלא בסך הכל.. עוד רכב. לא נורא. הרכב הספורטיבי הראשון שלך, ועוד כזה שאתה מחכה לו תקופה כ"כ ארוכה והזמנת "על עיוור" במיוחד. ההתלהבות ברורה. אל תיעלב.

מעניין מי זה "אנחנו" ואיך אתה יודע איזה אחוז מחברי הפורום אוהבים או לא אוהבים רכבים גרמניים. תכתוב או לא - זה שיקול שלך. רק שים לב שרק לפני איזה חודשיים פרסמת פוסט פרודי - עוקצני, על מי שהפריז בכתיבתו ובסופרלטיבים שהעניק ל-500. אז זה היה בסדר, מצחיק וכיף. אבל כשמישהו שם לב שגם אתה עצמך חוטא בהגזמות, אז הפורום אשם, ו-80% ממנו לא מתעניינים בסקירות? סתם, כדוגמא, אני נכנסתי לשני השרשורים שפרסמת בנושא, כי עניין אותי לקרוא, כמו תמיד, מה אנשים "רגילים" ולא מבקרי רכב חושבים על רכבים שנמצאים בסגמנט שרלוונטי אלי. אז אני ב-80% שלך? ברוב הפורום שלא אוהב גרמניות? בקיצור, אלעד צודק.

בהחלט חוויה ייחודית וכייפית. מומלץ למי שבמקרה יגיע לאזור

אז כמו ניר בפורום הכללי, גם אני חפשתי חופשה מוטורית, או סתם חופשה לתקופת החגים, בערך. התקציב היה מוגבל יחסית, ולכן פסלתי גיחה נוספת לרינג, או יום מסלול בסילברסטון, והתלבטתי בין סתם טיול נהיגה בגרמניה, לבין חופשה קצרה ללא נהיגה כלל. בסופו של דבר, בחרתי בפירנצה כיעד שאפשר להסתובב בו כמה ימים בלי הצורך לנהוג. במקרה לגמרי, בזמן שחפשתי אטרקציות ומסעדות מומלצות בעיר, נתקלתי בפרסומות של החברה Fiat 500 Touring Club, ולאור הדירוג הגבוהה וההמלצות בtrip advisor, סמנתי אותם כאופציה אפשרית לאטרקציה מקומית נחמדה. בהתחלה חשבתי סתם לקחת מהם פיאט 500 מקורית לחצי יום, ולנהוג איתה לסיינה. בדקתי מחירים גם בחברות מתחרות, וגיליתי שהשכרה של איטלקיה קלאסית תעלה לי כ-400 -500 יורו לחצי יום נהיגה, בו אהייה גם מוגבל מבחינת קילומטרז' - מחיר שמתקרב כבר ליום מסלול בסילברסטון, או כל מקום אחר. לאחר התלבטות קצרה, החלטתי להרשם לטיול קצרצר של שלוש שעות, בערך, שמציעה חברה זו. בין מספר הטילים השונים אך מאוד דומים שהם מציעים, בחרתי בטיול שקיעה, שכולל גם מה שמכונה כאן אפריטיב - כוס ייו או שתיים, עם ארוחה קלה, לאחר הנהיגה. ברשותה של החברה עומדים כעשרה רכבים שונים, מכל מיני שנים ותצורות. כמובן שאני ביקשתי לנהוג דווקא ברוברטו - רכב שבאתר החברה נכתב עליו שהיה רכב מרוצים בעברו, ובהתאם (אם כי אין לי מושג אם מדובר בהדבקה מאוחרת) נושא עליו כמה סמלי אבארט' - גם בחוץ וגם בפנים. המנוע של רוברטו, בכל מקרה, התגלה כמנוע סטנדרטי של ה-500, כך שמעבר לפוזה, כמובן שזו לא היא אבארט' של ממש - כמו כמה מה500 המודרניות שנעות על כבישי ישראל, עם מדבקות וסמלים, אך ללא התוכן האמיתי של המותג הספורטיבי של פיאט. המנוע הסטנדרטי הוא מנוע 4 פעימות, 15 כס, המסוגל להאיץ את ה-500 ל-100 קמש - כמעט כמו קרטינג בקניון ממוצע. בניגוד לקרטינג, כאן כדי להגיע למהירות המקסימלית יש להעזר בתיבת הילוכים ידנית, אבל לא סתם ידנית, אלא כזו שדורשת דאבל קלאטצ' כדי לעבור מהילוך להילוך, ושימוש בבלם יד לכל זינוק שלא מבוצע ביישורת מוחלטת, או בירידה. בשעה המיועדת, הגעתי לחניון החברה, שנמצא בפרבר כפרי של פירנצה, ולאחר כמה דק' של תרגולים של הקלאטצ' הכפול בחניון של החברה, אני והמדריך, שנוסע ברכב נפרד, יצאנו לדרך. מה שהיה נראה מאוד קל בתרגול יבש, מתגלה כמסובך יותר בכבישים הצרים של הכפרים הטוסקנים, ובדקות הראשונות אני נעצר פעמיים, לאחר שהמנוע נכבה, והרכב מנסה להתדרדר אחרונית. אבל לאט לאט אני מתחיל להתרגל לשיטת העברת ההילוכים, לדוושת הבלם שכמעט ולא מתפקדת ולמושבים, שמושבי קרטינג נראים כמו שיא הפאר והנוחות לידם. וכשאבארט' 500 מהזן שיש גם לי עוקפת אותנו, ואני נזכר כמה המושבים שלה גורמים לי להרגיש כאילו הם מתאמצים לשבור לי את הגב בכל נסיעה, אז אני גם מבין עד כמה באמת השתנו הציפיות שלנו מהרכבים וההגדרה שלנו ל"נוחות" בחמישים שנים שמפרידות בין שתי הגרסאות של ה-500. אנחנו צוברים מהירות יחסית, ואני מתחיל להדבק לתחת של הרכב של המדריך שלפניי, שמן הסתם מכיר את מגבלות הרכבים קצת יותר טוב, ולא עובר את רף ה65-70 קמש. עם זאת, הוא גם סומך על הרכב יותר, וכמעט לא בולם במקומות שבהם אני משתמש בדוושה האמצעית. בהדרגה, אני משתדל גם לסמוך על הרכב שבו אני נוהג, וגם לא לחמם את בלמי התוף יותר מדי, ומתחילם לבלום פחות גם. את נתון המהירות המקסימלית אני מגלה מהמדריך רק כשאנחנו עוצרים, היות ובדשבורד של הרכב שום דבר לא זז ממש, וגם לא באמת עובד - אפילו לא שעון החום, לצערם של חסידי הרכיב מציל החיים הזה. מה שכן מתפקד, זו המראה האחורית, שבעזרתה אני יכול לראות בכל רגע נתון כמה אני תורם ליצירתם של פקקים בפרבריה של פירנצה. באופן מפתיע, ולמרות שהמדריך הזהיר אותי לפני הנסיעה מהנהגים האיטלקיים, המראה זו הדרך היחידה שדרכה אני מגלה שיש עוד אנשים בכביש, היות ואיש לא צופר או לא מביע שום התנגדות אחרת להמצאותן של שתי קלסיקות איטלקיות איטיות על הכביש. מעבר למראה הזו, יש לי גם מראת צד אחת, אבל היא קטנה ולא ממש עוזרת להבין מה הולך מאחוריי. גם מה שהולך לפניי בכביש לא נראה כ"כ בבירור. למצוא תנוחת ישיבה אידאלית ברוברטו זה כמעט ובלתי אפשרי, ולכן אני מסתפק בכיוונון מינימאלי, ומוצה את עצמי רואה את הדרך שלפני חצי מעל - חצי מתוך ההגה. בהתאם, בקילומטרים הראושנים המדריך מסמן לי עם היד להצמד יותר לשול הימני של הכביש, שכיאה לכביש כפרי אירופאי, הוא קצת יותר רחב מ"שוויצריה הקטנה" בעלייה לנס הרים. אנחנו עוצרים בכמה נקודות תצפית, נותנים לרכבים להתקרר, ומסתובבים בחזרה אל עבר הוילה, בה נמצא חניון הרכבים. בכניסה לוילה, בדרך לאפרטיב, מחכה לי האתגר האחרון עם ה-500 - אנחנו צריכים לבצע עליה של כמה עשרות מטרים, בהילוך ראשון. המדריך מייעץ לי להחזיק את ידית ההילוכים, כדי לוודא שההילוך לא קופץ לניוטרל, ולסחוט את הדוושה עד הסוף, כדי לוודא שהרכב לא מתדרדר לאחור. עם הרבה מאמצים, וקצת לחץ אני צולח גם את המבחן הזה. עייף, אך מרוצה, אני שמח מאוד שהסתקפתי בחוויה הזו, ולא לקחתי רכב כזה לנסיעה ארוכה יותר לסיינה, אבל עכשיו, כשאני יודע איך זה מרגיש, אולי אפשר לחשוב על comeback בשנה הבאה.

חוץ מנהיגה התחביב העיקרי שלי זה כנראה היסטוריה, שגם התחלתי ללמוד בצורה מוסדרת לפני כמה שנים. כרגע אני בשלבים האחרונים של המ.א. - הגשתי את עבודת הגמר שלי לבדיקה, ומחכה לבחינה הסופית שאמורה להיות לי, כדי לסיים. מכיוון שאני אוהב להתפלסף ולהתפלצן, ומאחר ומהרגע שאני מסיים את התואר, המקום היחיד שישאר לי לזה יהיה השרשור הפוליטי כאן, אני מתלבט בין לימודי המשך, לבין תואר דומה נוסף. חשבתי גם על סתם קורסים אינטרנטיים, אבל כמו שאני מכיר את עצמי, אני לא באמת אשקיע בזה, אם לא תהייה מטרה בסוף. והבעיה עם לימודי המשך רציניים, זה שזו השקעה של 5 -6 שנים לפחות,כשבסוף אין הרבה מה לעשות עם התעודה, חוץ מהלדפיס על נייר טואלט, ו...