יבגניפ

יש מעט מאוד אנשים שנוהגים כמו הגיבור של הסרטון של פרנקוס. ויש, בספירה גסה, מאות אלפים שנוהגים כמו שתיאר עמיגר. הטענה שהם לא מסכנים פשוט לא נכונה. נהגים לא "סתם" נוהגים לאט. זה מלווה בקבלת החלטות גרועה בכל תחום אפשרי אחר, ובראש ובראשונה מעבר מאוד מאוחר לנתיבים השתלבות שונים. ספרו כמה סרטוני "תראו איך הוא עובר נתיב ברגע האחרון וכמעט עושה תאונה" יש בשרשור השכן. אני רואה כאלו כל יום, על איילון, כביש 2, כביש 5 ואיפה לא. כמעט אף פעם לא מדובר בנהגים מהירים, אלא בדיוק להפך. האיטיים ביותר, שגם עוברים נתיבים הכי מאוחר שרק אפשר. לפעמים, לדעתי, זה גם מגיע ממקום של חוסר בטחון קיצוני בנהיגה, שזה גרוע כמו, אם לא יותר, בטחון עצמי מופרז.

רומן, יש אומנים עם כל מיני דעות. אבל זה לא שקציני צהל או ראשי מערכת הבטחון, למעט בודדים כמו אילן פז, הולכים לארגונים שמאלניים קיצוניים. רוב אלו שדוד ביטן התייחס אליהם, הם שמאל מדיני ברמה של מפלגת העבודה \ אהוד ברק. זה לא איזו אג'נדה קיצונית, כן? הרי גם העמדה הרשמית של נתניהו היא שפשרה טריטוריאלית היא פתרון מקובל לסכסוך כאן. הם, בעיקר בניגוד אליו ולליברמן, גם קצת פחות מתלהמים להראות שלמדינת ישראל יש את ההכי גדול במזרח התיכון. זה אולי ההבדל הגדול.

הנתונים מצביעים על התעלמות מרמזור \ עצור \ האט כסיבות עיקריות לתאונות דרכים בישראל. כן יש כאן המון זלזול, אבל מן הסתם, האדם הממוצע לא מחפש לעשות תאונה. כן, חלק מזה כנראה נובע מהעדר אכיפה ומזה שיש מעט מאוד שוטרי תנועה בארץ, וגם כאלו שיש לעיתים מועסקים בנקודות די הזויות. בדרום תל אביב, למשל, יש בחודשים האחרונים 2-3 שוטרים בנקודה מסוימת, שכל תפקידם הוא לקפוץ לכביש ולמנוע כניסה של רכבים פרטיים לנת"ץ יייעודי שהוקם בגלל עבודות הרכבת. אבל למה שזה ישתנה, כשמחפשים אלטרנטיבה אחרת לטפל במשהו שהוא לא בעייתי מלכתחילה?

אמיצה? אוקיי, נניח. לא קראת עד הסוף את דבריי, ולכן שאלתי: אוטונומיה שלא כוללת צבא - מעולה. מה היא כן כוללת? התייחסתי קודם לעדותו של אלמ וינרוב, על שיטת הפעולה של צהל - להכנס לכפר ולהרביץ לאנשים כדי ליצור מהומה - זה כן או לא? עדויות של קצינים בכירים, שטענו שמוקמים בגדה שטחי אש, כדי למנוע התרחבות או הקמה של ישובים פלסטינאים - כן או לא? חלוקת מים - העדפה לישראלים או לא? אפשר להמשיך עוד ועוד. ימין זה לא רק ארץ ישראל השלמה. אצל אחדים זה גם זכויות אזרחיות למיעוטים ועוד. אבל זה גם משהו נוסף: האמונה בזה שאפשר להרביץ לערבים מספיק, כדי שיקבלו הגמוניה יהודית בלבד בא"י. מי שנסוג מזה - זז שמאלה. מי שמבין שמעבר לפעולות הרתעה, שאפילו צהל מודה שאין להן ערך, צריך משהו נוסף - זז שמאלה. אבל עזוב תגיות של ימין ושמאל. אתה יכול לקבל החלטות רציונאליות. עבור חלק די גדול מהאזרחים במדינה שלנו זו לא אופציה. אולי גם זה צריך להפריע לך?

גדי, המצחיק הוא שמאחורי כל הכתיבה האגרסיבית שלךמסתתרת דווקא תפיסה די סמולנית. אלא אם, כנובן, האוטונומיה המהוללת שלך תמשיך לבוא במתכונת של הנוכחית מבחינת יכולתו של צהל להקים 'שטחי אש' כדי למנוע התפתחות ישובים, חלוקה לא מאוזנת של מים, וכמובן שצירה על זכותם של קציני צהל על מה שאלמ וירוב העיד עליו. מצחיק לדבר על דברים שהם 'בדם שלהם'. שאלה; אתה מכיר עם שחיכה 2000 שנה למדינה? רמז: מתחיל ב'יה'

ההסכמים מחזיקים כי גם ישראל וגם הצד השני חתמו עליהם בכוונה לכבד אותם, לפני הכל. זה לא קרה מול הפלסטינאים באוסלו - לא מצידם ולא מצידנו. עכשיו נשאלת השאלה מה עושים הלאה. אם אנחנו חיים בעולמם של מגיבי רוטר, אז אכן, כל מנגנוני המדינה נגועים בסמולנות יתר - הכל מהצבא ועד לבגצ, ורק פשוטי העם שבוחרים ימינה מהליכוד יודעים מה טוב לנו. בהתאם, אם קצין בכיר והגון בצהל, כמו תאל וירוב (שלפני זמן מה סיפר שהוא נוהג להרביץ למתושאלים ערבים), מודה שמבצעים בעזה לא משיגים הרתעה, ואם זה אפילו מופיע כמסקנה במחקר רשמי של אלוף בצהל, שהוא מפקד המכללות הצבאיות - כנראה שהסמולנות ממש מכרסמת בנו, וגם שני אלו הצטרפו לשורות הבוגדים. אם אנחנו חיים בעולם האמיתי, אז בוגי הוא לא סמולני בוגד, והמ"פ של החייל היורה הוא לא סמולני בוגד ואפילו מאיר דגן לא היה סמולני בוגד. וכנראה שגם אם שר הבטחון יהיה פי אלף יותר ליברמן \ פי אלף יותר עוצה לישראל או איילת שקד, התוצאה תהייה אותה תוצאה. (אבל לפחות התעשייה שלנו תמשיך להיות combat proven)

dji, הרגת אותי. רק חסר This sticker adds 20 hp.

רומן, מה לא לעניין בתשובה שלי, אם לזה כיוונת? למה אתה חושב שהקולות הכי ניצים ומלחמתיים הם אלו שלכל היותר שירתו בתפקיד פיקודי זוטר בצבא? למה אנחנו ממשיכים לעשות משהו שאפילו אנשים שהגו אותו מודים בכך שהוא לא עובד? אם יש לך זמן וכח - אתה יכול לעבור על שני המאמרים שקישרתי אליהם. הסכמים מחזיקים גם כי הייתה ויש כוונה הדדית לעמוד מאחוריהם. מה שלא היה משני הצדדים באוסלו, למשל.

אז יור הקואליציה גילה את חממת הגידול האמיתית של הסמולנים - השבכ והמוסד? די מגניב, עכשיו אפשר להבין מאיפה צצות כל הבעיות שלנו. זה כמובן מצטרף לקצינים לא ערכיים, שבוגדים בעם ומעידים נגד חייל שיורה כנגד הנהלים, ולשרשרת של כמה גנרלים, שהעזו לצאת נגד דוקטרינת "ערבים מבינים רק כח" הרשמית של מדינת ישראל, מאז יום היווסדה. אז רומן, לשאלתך: אני לא יודע אם מתן שטחים יוביל לכך שלא יהרגו אותנו - הסכמי שלום אומנם עובדים עם מצרים וירדן, אבל נניח. אבל אני יודע די בוודאות, בזכותם של מפקדי צהל וראשי השבכ והמוסד, מה לא עובד ולא יתחיל לעבוד גם בעתיד. למזלו של דוד ביטון, מי שהולך להתוות את המדיניות הבטחונית של ישראל בזמן הקרוב לא היה לא גנרל ולא בכיר בשירותי המודיעין של ישראל. אין מה לפחד מסמולנות במקרה הזה.

מעניין שלראות את ההתפלגות בהצבעה בשכבות גיל שונות. מסתבר שדווקא המבוגרים יותר, אלו שלא שייכים לדור ה-whatever ואמורים להיות מסודרים מכל בחינה, הצביעו בעד היציאה (ועשיו מחפשים בגוגל מה זה בעצם האיחוד האירופאי). זה יותר ויותר נראה כמו הצבעת דווקא. מעניין באמת אם תהייה להם דרך אלגנטית לעשות undo.

אני איתך, אפילו מושבי הריקארו נראים כמו איזו רפליקה שאנשים שמים ברכבים שמככבים ב"נסיכת הכפר".

זה גם הניחוש האופטימי שלי, למרות שנראה שנזק כלכלי לטווח הקצר כבר נגרם.

רומן, א י גם מתנגד לזה. הנרודה שבה טןענים שתהייה דמוקרטיה פורחת בפלסטין זו הנקודה שבה עוברת האסימפטוטה לדעות הסמולניות שלי.

אייל, אתה בוחר באופן עקבי לא להפריד בין דעות ופרשנויות לבין עובדות. אני לא רוצה להשמע פלצן מהרגיל, אבל לי אישית קשה להתווכח עם ציטוטי ויקיפדיה שמוגשים כאיזו אסמכתא לטענות שגם לא תמיד קשורות לדיון. במקרה הספציפי הזה, טין לי מה לפתח דיון עקר על מי המציא את העם הפלסטינאי, כשם שלא בא לי לנהל דיון דומה על המצאת העם היהודי, בעיקר כי זה פשוט לא תורם לכלום, ולאמקדם שום דיון על כלום.

אייל, הציטוטים שלך מהויקי לא מתכנסים למשהו לוגי. די עם הפרוטוקולים של זקני ציון על השמאל.

הויכוח הזה באמת לא מעניין, אבל שים לב מאיפה הוא התחיל. ציטטת את גבי טאוב. אני הסברתי למה לדעתי טאוב טועה. משם זה הידרדר אצל מי האספסוף יותר מחורבן, אבל זה באמת לא משנה. זה לא משנה משתי סיבות. האחת היא שגם ככל שמתקרבים למרכז, מה שמבדיל את הימין המדיני מהשמאל המדיני הוא המוכנות הגבוהה יותר להשתמש באלימות, והשניה היא שהימין שולט בארץ. וזה בדיוק מה שניסיתי לכתוב בהקשר של טאוב. כשם שרוזה לוכסמבורג לא הייתה המנצחת בגרמניה, כל מי שצוטט על ידי סלואורייד, ועדיין חי, לא בצד המנצח בישראל. אפשר כמובן לטעון שלא כל ימין דומה לגרמניה כשם שלא כל שמאל דומה לברהמ. ומכאן אפשר להתווכח איפה נמצאת ישראל. אז כן, ברור, כפי שכבר כתבתי, שאנחנו לא שם. אבל כשמסתכלים על המיינסטרים, שהוא ברובו ימני, כפי שכבר הסכמנו, קל, למי שמכיר את החומר, לזהות המון נקודות משיקות, החל מהסגידה למדי צהל, ועד לאמונה בצדקתו של ״עם״ כאיזו ישות עליונה.

רומן, זה לא סיסמאות. זה עולם נתון. עגשיו אתה רוצה להתווכח על זה שאין דרך אחרת, אבל זה ויכוח סרק וגם לא משנה ככ להשוואות והסימטריה ששוגי ואתה ואחרים מבקשים ליצור. האופי של הצד השני גם לא רלוונטי לשינויים הפנימיים בימין, כדוגמת ההדתה והגברת סרבנות ימנית מגובה על ידי מנהיגים דתיים בעלע לגיטמציה חוקית מול הצבא. מקור הסמכות שלי הוא מדינת חוק ושיטה פוליטית דמוקרטית בעלת אופי מערבי.

מי מתקרבן? אני לא מרגיש קורבן. מרבית היושבים בציון חושבים שאלימות זו הדרך, אבל נורא נפגעים כששמים את זה כמאפיין של הדעות שלהם, או כשמשווים אותם לאנשים אלימים אחרים. זה דיסוננס קוגניטיבי ברור וצפוי למדי, אבל זה לא אומר שהתופעה לא קיימת. ההבדל בין ימני ממלכתי, בערך, לבין השאר הוא אך ורק בלגיטמציה ויחס למקור הסמכות. אצל הפחות מתונים זה העם, אצל יותר מתונים זו המדינה. זה הכל. זה לא משנה שאנשים נהרגים, זה רק משנה ממי מגיעה הפקודה להרוג.

שוגי, לא חייבים להגיב בכח. אני מביןצשזה בוער לייצר סימטריה, אבל היא לא קיימת. לא בהיקף, לא בלגטימציה השלטונית ולא בתוצאות. אתה לא אוהב את זה? יש פתרון נורא קל: אל תהייה ימני.

באותו ההקשר בדיוק של ימין ושמאל. זה לא סוד שישיבות ומכינות הסדר הן בעלות אןפי פוליטי ימני. זה לא סוד שרבני ההסדר פוסקים לעיתים שעל חיילהם להעדיף ללכת לכלא, מאשר לבצע פקודה כזו או אחרת שלא נראת להם. אז אני שואל: האם אתה מכיר גוף סמולני פוליטי שיש לו הסדר חוקי עם צהל, ושהעומדים בראשו מתנהלין מול צהל כמו רבני ההסדר? כי אני לא. וכן, אני בטוח שאיומים במחסומים קיימים. אבל יונה אברושמי, חברי המחתרת היהודית, החברים ששרפו יחד פלסטינאי ועוד הם לא בדיוק פעילי שלום עכשיו. אבל כאמור זה אפילו לא ההבדל העיקרי, משוגעים יכולים לקום בעל צד. הההדל העיקרי הוא בפרופורציה ובלגטימציה. זה הכל.

די נו. אתם חוזרים על זה כל פעם. בואו נמשיך עם האנלוגיה, בבקשה. בגרמניה של שנות ה-20 גם היו רוזה לוקסמבורג וקומוניסטים אחרים. אפילו ניסו לעשות מהפכה. אבל הם לא הצליחו לרתום את הצבא, ולא הצליחו למשוך המונים. עכשיו בואו נסתכל על פרופורציות בישראל. בואו נסתכל על מספרים, על כמויות של טוקבקים ותגובות בפייסוש של ימניים, בואו נסתכל על תופעות ההשתמטות מצורות שונות מצהל מצד הימין ומצד השמאל, בואו נמצא את המקביל הסמולני לרבני ישיבות ההסדר, שמרגישים בנח להגיד לחיילים ימניים מה כן ומה לא, בואו נזכר מתי בפעם האחרונה בריוני שמאל איימו על מפ בצהל, בואו נבדוק מי אוהב להשתמש יותר בתואר ״בוגד״ אל מול כל מי שלא מסכים איתו. אני רק לא מבין למה זה מפריע לכם. אתם ימניים, מצבכם טוב. העם איתכם. פשוט אל תופתעו כשבאמת ידפקו מכות (או כדור בראש) לאיזה קצין בצהל, שיעיד נגד חייל שירה שלא על פי הנהלים.

שוגיפלקס, אם אתה קורא כבר בהארץ, אז כדאי שתקרא את התגובות שפרסמו לו. הטור של טאוב הוא עלוב, מכיוון שהוא סותר את עצמו, ובעצם הטענה היחידה האמיתית שלו היא שאסור להשוות, כי רוב הישראלים שחושבים שאסור להשוות. אף סמולני, קיצוני ככל שלא יהיה, לא טוען שיש כאן שלושה מיליון אנשי ס.א. אף אחד לא טוען שמחר יתלו כאן צלבי קרס ונפלוש לירדן. באחת הפסקאות הראשונות שם הוא מדבר על זה שצריך להסתכל על תהליכים וסיבות, וזה בדיוק העניין. סיבות ותהליכים. ובינתיים במדינתנו במשפטו של חייל המ״פ שלו חוטף איומים מבריוני ימין, ובית משפט אסר לפרסם את שמות שאר העדים מחשש שיפגעו בהם. וזה בדיוק אחד התהליכים שמדברים עליהם, ושתומר פרסיקו ואחרים כתבו עליהם לא מעט: הפיכה הולכת וגוברת של ״העם״ לסמכות עליונה, שהיא מעל הכל. לאן זה ילך, אני מניח שאף אחד מאיתנו לא יודע. אבל תהליכים קיימים, כולל, אגב, גם הצעות די ברורות במדיה החברתית לשלוח אנשים לתאי גזים, וביטויי שמחה על מותם של ילדים ערבים. מי שזה מפריע לו, ראוי שיעסוק בשאלות המורכבות למה זה קורה, במקום פשוט לצווח שאסור להשוות, כי אסור להשוות.

סתם, לדוגמא, חפש על בעיות המים במזרח התיכון

לא, אני בטוח שאתה תסתדר עם גוגל

זו לא סתם הפחדה. שינויים אקלימיים זו אחת הסיבות למלחמות באפריקה וגם במזרח התיכון, ובהתאם, גם להגירה משם מערבה. משהו מאוד דומה קרה כבר יותר מפעם אחת בעבר הלא מאוד רחוק (ימי הביניים).