יבגניפ

ולי נראה שקשה לך לקבל את העובדה שאין איזו תאוריית קונספירציית מסביב, ורוב האנשים הם לא זומביים אובדניים, שנשארים בקשר רק כי משכנתא או ילדים או כל דבר אחר. גם הומלס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב יכול להיות מאושר יותר ממני. זו לא תחרות ביני לבינך, או ביני לבין מי שישן בספספל ברחוב צ׳לנוב בתל אביב, אבל קם עם חיוך מאוזן לאוזן, כי ככה. מדובר על נורמה. לא על איזו פילוסופיה מחוכמת, או פרספקטיבה. מה גם ש(שוב, בפעם ה-100), במקרה של אנשים כמו הממזר השמן זהלא מגיע מתוך התנסות בשני העולמות ובחירה מודעת, אלא מתוך זה: אף בן אדם שסובל מהערכה עצמית נמוכה הוא לא מאושר. בהכרח. ולא צריך להיות ״מוסמך״ כדי לייעץ למישהו בפורום פתוח לפנות למישהו שכן מוסמך כדי לטפל בזה, במקום לכתוב תאוריות ציניות, מזנתרופיות ושוביניסטיות על האנושות הממורמרת.

צ׳םגיא, אני לא עושה לעצמי ״שכנוע עצמי״, כשם שמי שבוחר לחיות ולא להתאבד, או בוחר לאכול ולא להיות בולמי, או מי שבוחר לצאת מהבית ומלא מתחבא מתחת למיטה לא עושה ״שכנוע עצמי״. גם בסטטיסטיקה שאתה נהנה לצטט, 70% נשארים ביחד, וזה בכלל מגיע הרבה אחרי העובדה שהרבה אנשים נהנים ממערכות יחסים ארוכות מבלי בכלל להתחתן, ושיש כאלו, כפי שכבר כתבתי, שמוצאים את עצמם בזוגיות טובה גם בפרק ב׳. שוב, הטעון שלך מתאמץ להיות פרגמטי - ציני, אבל הוא לא עובדת לוגית. העובדה שיש אנשים לא מאושרים בזוגיות לא יכולה לשמש כתרוץ, לפחות לא כתרוץ רציונאלי, להחלטה בכלל לא לנסות לחפש זוגיות. בדיוק כמו בכמה דוגמאות האחרות שהבאתי לך. ושוב, בפעם האחרונה, לא במקרה בשרשורים האלו ההסברים על ויתור חיפוש זוגיות מגיעים באותה הנשימה עם תאור עצמי חסר בטחון עצמי במיוחד, או השקפת עולם המנסה מאוד להיות צינית על נצלניות או זייפני תמונות פוצי מוצי בפייסבוק.

צ׳םגיא, גדלתי על נשואים פלוס וראיתי את אל באנדי נואם ב-no maam, או משכנע את חברו לעבודה לא להתחתן יותר מפעם אחת. אפילו רציתי לקנות חולה פעם. יש אנשים לא מאושרים בזוגיות. יש. אז להסיק מזה על הכלל? היה מקרה של ילדה שנתלש לה כל השיער בקרטינג, אז בוא לא נעשה קרטינג. יש אלפי אנשים שנפגעים בתאונות דרכים, אז בוא לא נצא מהבית. יש אנשים שמקבלים התקפים אלרגייים פתאומיים ממאכלים שונים, אז בוא לא נאכל. אין לזה סוף. בעצם יש. בסוף כולם מתים. אבל יש כאלו שגם בוחרים לחיות תוך כדי, ואגב, גם בין הגרושים אני מכיר כאלו שמצאו את עצמם בפרק השני של החיים והיום מאושרים מאוד. אתה בוחר בתפיסת עולם דכאונית, ומנסה למכור אותה כאילו היא פרגמטית, צינית או כל דבר דומה. אבל הסיפורים שאתה וממזר שמן מוכרים לעצמכם על ״למה לא״ הם השכנוע העצמי שלכם ותו לא. הם לא מעידים על איזו רציונאליות או בחירה מושכלת, בדיוק כמו ש...פתיחת שרשור על המנעות מאוכל כי אפשר לקבל אלרגיה לא תעיד על משהו כזה. סלואורייד, זה לא דיון על ״זכויות״. ברור שזו ״זכותו״. ואני רק אומר בעדינות האופיינית לי, שאם הוא ודומיו יפנו לגורמי מקצוע אמתיים, במקום לשכנע זה את זה כמה כולן בחוץ קונפות טפשות שרודפות אחרי הכסף שלהם, הם רק ירוויחו. קרא שוב את התגובותשלו, גם בשרשור המקביל שהיה על זה לא מזמן, ותגלה בדיוק מה הוא חושב על עצמו וחבל. מהכתיבה שלו, אני דווקא בטוח שיש לו מה לתת ומה להרוויח מקשר לפחות כמו לכל שאר המגיבים כאן.

chemguy, אתה לא מאכזב אותי. אלו לא החיים שלי שנהרסים, ברוך ה׳. אם אתה רוצה לבנות לעצמך תפיסת עולם פסאודו אבסורדיסטית, אז בכיף. רק צריך להוסיף לזה שבסוף כולנו נמות, אני אספר לך על 4 מכרים שניסו להתאבד, כולל אחד שהפך לצמח, והדכאון מושלם. סלואורייד, אני אשאל בפעם השלישית: מאיפה הוא יודע שזה מה שטוב לו, אם מעולם לא ניסה משהו אחר? תקרא בין השורות את מה שהוא כותב (ולא רק בגלל השורות): הוא חושב שאין לו סיכוי למצוא מישהי נורמלית, הוא חושב שאין לו מה לתרום, הוא חושב שהכל זה פשרה. לא כל רווק אומלל. בטח לא כל רווק שניסה משהו אחר, והגיע למסקנה שזה מה שעדיף לו. אדם שכל מה שהוא יכול לכתוב על עצמו יכול להיות מסוכם ב-im not worthy אומלל, וזה מתחיל הרבה לפני זוגיות וזוגיות זה גם לא מה שיפתור את זה.

אז בהכרח עדיף להיות לבד, ולהניח שזה מה שטוב לך למרות שמעולם לא היה לך משהו אחר, ברור. די, נו. השכנוע העצמי ברור. כל מי שכותב כאן נגד זוגיות לכאורה לא ממציא את הגלגל, באמת. זה נכון לגבי כל פחד, אגב. גם אנשים שסובלים מפחד במה ישכנעו את עצמם לרוב לא איך *להתגבר* על הפחד, אלא איך *לא* להגיע למצב שבו הם צריכים לעמוד על קהל. אבל זה עדיין שכנוע עצמי, שמאחוריו עומדות בעיות שונות ומגוונות, שאני בטוח שכל אחד רק ירוויח אם יפתור עם עצמו. צר לי, זה לא משהו שישתנה גם אם יפתחו גם עוד כמה שרשורים בנושא, ואתה תכתוב על אלו שנשואים 30 שנה ורע להם, וממזר שמן יספר שוב פעם איך דווקא לו, מכל בני האדם שבעולם, אין בכלל מה להציע לצד השני, ואיך דווקא הוא עדיף שיהיה לבד.

למה זה לא טוב? הוריי נשואים כבר 35 שנה ומאושרים לרוב. אני גם לא פסיכולוג. ״טוב״ לו להיות לבד, כי הוא מפחד מהחיפושים וכי הוא לא מכיר משהו אחר. לי היה טוב גם כשלא היה לי רכב ספורטיבי. לפני 5 שנים בכלל לא ידעתי מה זה ״נהיגה״ במובן שאני מכיר היום. ואיכפת לי? לא איכפת לי, אני לא מבקר אותו. להפך. אני עצוב בשביל מי שמעניש את עצמו ללא סיבה אמתית.

ועוד איך צריך. מאיפה הוא יכיר מישהי נורמלית לטעמו, אם הוא לא מחפש? כמה הזדמנויות להכרויות חדשות צצות בחיים שלך כשאתה בן 25? כשאתה בן 30? 35? כמה קל זה להתמודד עם כל מה שמפחדים ממנו - הערכה עצמית נמוכה, פחד מדחיה, אולי טראומות שסוחבים ממערכות אחרות שרואים בסביבה? יותר קל מזה לבנות מעטפת שלמה של סיפורים ולכתוב שאתה ״עושה טובה לאנושות״ שאתה לא יוצא עם אף אחת, שאתה לא ראוי למשהו שיש לרוב האנשים האחרים, שעדיף ככה ואם תמצא מישהי אז בטח היא תראה כמו קרוקודיל ותהייה טיפשה. ואז נוצר מעגל שכנוע שעדיף להיות לבד, אבל הסיבה לזה היא לא כי זה ״עדיף״, אלא כי הפחד משתק.

אושריקו, אני חושש שקצת פספסת את מה שדיסקו התכוון אליו. ממזר שמן, היחיד שאתה מעניש אותו בגישה שלך הוא אתה עצמך.

לא מבין גדול במירור לינק, לא יודע איך זה עובד ואולי אני טועה, אבל שקלת את האפשרות שמדובר בבעיה טכנולוגית קצת יותר מורכבת מסתם לשלוח דובר עברית לגרמניה, שיתרגם? זה שאתה חושב שזה קל, לא אומר שזה קל.

זה שרשור הטרלה? כנראה שכן. תשמיצו את הג'וליה, יותר טוב. סתם, סתם.

מקסיזם, תל אביב דווקא לא כל כך רחוקה מהתפוח הגדול מבחינת ההיצע והמגוון. כמו שאמרת, אשדוד זו פשרה באמצע. בדיוק כמו שחלק מחבריי שעשו רילוקיישן לארה"ב, לא חיים בסאן פרנציסקו או במנהטן, אלא בניו ג'רזי או בפרברים שונים בקליפורניה. אף אחד לא צריך שכן פרופסור. אף אחד גם לא צריך לטוס לחול כל שנה, או לקנות רכב חדש. כולם מתפשרים. חבר טוב שלי מהצבא גדל באיזו עיר מחורבנת בצפון ועשה 4 יח' מתמטיקה, למרות שהוא גאון, כי לא הייתה מגמה של 5 בתיכון שלו. גם זו פשרה. אני לא צריך וילה בארסוף או סביון, אבל אני מודה בעובדה שאין לי כזו (וגם אין ולא תהייה דירה במרכז תא) לא כי זה לא יותר טוב, אלא כי אני פשוט לא אוכל להרשות את זה לעצמי. החיים של כולנו מורכבים מפשרות. ואני, האמת, חושב שבמצב נתון, בו לקנות דירה גם בעיר, שהיא 100% פשרה, הופך לבעייתי - אין סיבה לא להתמרמר.

maxizem, אוקיי. אני לא חושב שמישהו מעך את מפעל החיים שלך, מצטער אם הרגשת אחרת. שוב, כל אחד ומה שעושה לו טוב. כמו שבעינך תל אביב זו עיר של אורגיות ואספרסו עם סודה, בעייני אשדוד היא די... חור של שכונות עמידר משנות ה-60. זה לא אומר שאין סיכוי שמחרתיים אני אעבור לגור שם, אבל צריך להכיר בעובדות: לרוב, אנשים בוחרים במקומות כמו אשדוד כי זה מה שהם יכולים להרשות לעצמם, ואני לא חושב שזה צריך להעליב. רובינו לא חיים חיי זוהר, אלא פשרה במגוון תחומים. אני מבין למה זה מעצבן ויכול גם להעליב כשמצביעים על זה, אבל זה לא אישי נגד אף תושב אשדוד. נהג לילה, אני חושב שאתה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אתה בחנת את כל האפשרויות ובחרת במה שנראה לך כהכי טוב עבור המשפחה שלך. אבל רוב האנשים בוחרים את מקום מגוריהם לפי שני מדדים: קרבה למשפחה ויכול לעמוד בהוצאות. וכמו עם רוב הדברים, אין הפתעות. אם החיים בישוב X עולים פחות, כנראה שגם התמורה בממוצע היא בהתאם. בדיוק כמו שבאנלוגיות של מקסיזם, אף אחד לא מצפה לקבל פרארי קליפורניה במחיר של פיאט פנדה. ברור לי, אגב, שגם באשדוד ואשקלון ובאר שבע יש שכונות יוקרה ובתי ספר שיכולים להתחרות באלו של הרצליה או תל אביב. אבל אני לא חושב (ואתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה) שזה הממוצע של העיר. ושוב, זה עוד לפני כל הדברים מסביב.

גר כאן כמה שנים, מגיע לכאן על בסיס יומי מאז 2003. אז אתה מאוד משקר לעצמך אם אתה חושב שיותר בטוח או טוב לגדל ילדים באשדוד מאשר בתל אביב. גם המדד סוציו אקונומי יכול להעיד על כך, וגם מדדים שונים של משרד החינוך, המעידים על כך שבתל אביב יש מגוון רחב יותר של בתי ספר טובים (ואני לא מדבר אפילו על מה עושים אחרי הבית ספר). שוב, אתה מדבר בסטראוטיפים. 100% מחבריי גרו כאן מתישהו וחקלם גרים כאן גם עכשיו. אף אחד לא עושה את זה בשביל "לילה פרוע" ו"אספרסו עם סודה". החיים כאן זו לא אורגיה בלתי פוסקת, וזה לא מה שמניע רבים וטובים לעבור לכאן. אני אישית גר כאן מהסיבות שהזכרתי: תחושה של עיר גדולה, מקומות בילוי ותרבות מגוונים, מגוון רחב יותר של אפשרויות תעסוקה, מגוון אנושי רחב יותר ועוד. קשה להסביר את זה למי שלא מכיר את האווירה. אתמול, לדוגמא, הייתי בפתח תקווה. 90% מהאנשים שראיתי בדרך מתוך הרכב החליפו איתי מבטי "מה אתה מסתכל? רוצה דקירה?" מזכרונות הנעורים שלי בדרום, זה לא הרגיש שם שונה מדי. וזה אכן לווה גם במגוון סיפורים של קרובי משפחה שזה בדיוק מה שהם חוו. זו לא המציאות כאן בבועה. והאספרסו עם הסודה? זה סתם בונוס. ולמה לא להתלונן על מחירי הדיור? הם עלו לא כי העיר השתנתה, אלא כחלק ממגמה כלל ישראל וגם כי חלקים ממנה נרכשו על ידי אזרחי צרפת. עריכה: נהג לילה, כמובן, כל אחד ומה שמתאים לו. חברה מאוד קרובה שלי חזרה לגור לפני כמה שנים במושב שבו גרה המשפחה המורחבת שלה. אני אישית הייתי כנראה מת משעמום שם, אבל ברור שזה מאוד מאוד פרסונלי.

מאיפה אתה יודע? אתה לא גר כאן. אני כן. אגב, כשאני הייתי ילד בן 15-16, החבר'ה שפגשתי מאשדוד בעיקר ידעו לספר לי על מכות על רקע עדתי בין רוסים, אתיופים, מזרחיים וכו'. ולמה מפריע לך שמתמרמרים על יוקר המחייה בתל אביב? אני מסכים שלכל דבר יש מחיר, אבל המחיר כאן עלה וממשיך לעלות (לא שזה נושא הדיון)

maxizem, קודם כל אתה קצת טועה. אני לא כל כך רואה הורים חרדים סביבי על זה שבנותיהן יסתובבו בשעות מאוחרות במרכז תל אביב. אולי בשכונות מצוקה בדרום העיר זה שונה, אבל הבועה של מרכז תל אביב (שזה תכלס האזור שאליו כולם מתייחסים בתור תל אביב בכל מקרה) די מלאה באנשים ובטוחה גם ב5 לפנות בוקר. מזמין אותך לבוא לכאן ולהתרשם בעצמך. לגבי השאר - זה אכן Living the dream. יש המון דברים בחיים שיכולים לגרום לאדם אושר - משפחה, קריירה, לימודים, תחביבים. אתה זורק סטראוטיפים קצת עצובים, כמו "מצעד הגאווה" או "אורגיה עם 2 כוסיות" או "אספרסו בבוקר". זה לא זה. זה האפשרות לבחור. המגוון והאפשרויות. הפתיחות והליברליות. אני יודע שתל אביב, בעיקר אצל אנשים שמרנים יותר, נתפסת כאיזה סמל לכל החטאים. אבל העיר הזו מחזיקה את ישראל גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תדמיתית. וכן, ברור שכל דבר אפשר לפסול ב-"יש עוד דברים בחיים". יש. אבל משום מה רוב האנשים לא רוצים להיות עניים בדירת עמידר בירוחם, נכון? אז כל אחד מתפשר בנקודות שמתאפשרות לו. ומה לעשות, שמכל בחינה (תעסוקה, לימודים, פנאי, you name it) תל אביב זה הכי קצת פשרה בישראל, ואשדוד לא.

maxizem, ברור, הכל עניין של העדפות וכו'. כל אחד ומה שטוב לו. אני אתמרמר ביום הקרוב למדי שבו אצטרך לעזוב, אבל זה פרסונאלי.

אין שום דבר "תוסס" בתל אביב, אלא אם אתה מחפש את זה. יש עיר. אנשים. בתי קפה פתוחים בשבת, חנויות, מרכזי בילוי, חופים, שווקים, תחבורה ציבורית די מתפקדת ועוד ועוד. אתן לך דוגמא: היום קמתי בבוקר והמקרר שלי היה ריק. ירדתי למטה. במרחק הליכה מיידי, למרות שיום חג היום, היו 4-5 מסעדות ובתי קפה ו-4 סופרים פתוחים. רק תבחר. אני כבר לא מדבר אפילו על זה שאני יכול לשתות כאן בירה ב-12 בצהריים ואף אחד לא יסתכל עלי כאילו אני אלכוהוליסט, או על זה שהאנשים כאן ברחובות נראים קצת פחות כאילו שאמא ואבא בני דודים. בכל המקומות שמוזכרים כאן? במקרה הטוב אתה גר ליד איזה מרכז G מעפן, או עוד איזה מקבץ חנויות עזראילי, שרובו ככולו כשר. במקרה הפחות טוב יש לך את הקיוסק השכונתי. אגב, לאחרונה ביליתי קצת בחיפה ונראה שגם שם יש אזורים שמתעוררים לחיים. בהחלט משמח לראות.

אתה לא אשם ברעב באפריקה, סמירו, אבל לדרג את עצמך אתה גם יודע: לפחות אתה לא משקר לעצמך שאתה בן אדם טוב. זו גם התחלה.

סמירו, אין לי בעיה עם המינוח. "חור" זה גם מקובל לחלוטין. ובהחלט יש חורים סביב תל אביב שהם לא עדיפים על אשדוד או כל עיר מרוחקת קצת יותר, אם כי פה בכל זאת כנראה יש קצת יותר אפשרויות תעסוקה. אה, סמירו, פספסתי את זה שאתה מאלו שעוקפים בפקקים. אני לא דואג לזולת, ולא אלטרואיסט. אפשר לא להיות אלטרואיסט וגם לא להיות דושבאג. משהו באמצע כזה. סלואורייד, מאמין שגם חיפה וירושלים הן בסדר, אבל כן. אגב, לא יודע אם זו "בעייה" ישראלית. גם במקומות אחרים בעולם יש המון כפרים כאלו, שחלקם אפילו נורא קרובים לעיר הגדולה. זה לא שבארה"ב כולם חיים במרכז מנהטן. אבל חבל גם עליהם, משעמם

פתח תקווה זו חד משמעית פריפריה. ראשון? לא יודע. רעננה? די כן. לא רק בגלל נושא התחבורה, אלא כל המכלול. אני לא אומר שזה דיל ברייקר למגורים - כל אחד ומה שחשוב לו בחיים. לי אישית קשה עם הכפרים הגדולים שיש גם סביב תל אביב וגם במקומות אחרים - הם משעממים, מנותקים, השכונות החדשות בהם נבנות ב-design pattern אחד ויחיד של מגדלים וגינה ציבורית מעפנה באמצע, וכבר לא מעט חוקרים נתנו את הדעת על כך שדווקא מרחב עירוני כמו שיש במרכז תל אביב הוא בריא וטוב יותר חברתית לאדם. אבל תכלס אני מניח שבתור איש משפחה הפרמטרים היחידים שצריכים לקבוע זה מה הסיכוי שלך למצוא עבודה בסביבה, כמה זמן לוקח להגיע אליה ואיפה הילדים שלך ילמדו.

סמירו, הרעיון הוא שכשאתה גר בתל אביב, אין לך סיבה אמיתית לצאת ממנה, חוץ מנתבג או נס הרים אולי. אין בארץ הרבה ערים שאפשר להגיד את זה עליהן.

לא הייתי באשדוד כמה שנים, אבל יש לי התחושה שלא כולם שם גרים בסמיכות לתחנת הרכבת. ופריפריה זה כשאתה צריך לצאת מהעיר כדי למצוא סופר מארקט פתוח בשעות הערב או בחגים, ובערך להוציא דרכון, אם בא לך לשתות בירה לא מהמקרר במטבח.

פריפריה מתחילה בירקון בצפון, דרך נמיר במזרח ורחוב לוינסקי בדרום. אתם יכולים להמשיך.

יפה מאוד! אתה עושה post processing כלשהו?

panning נראת לי בתור מתחיל כטכניקה מאוד קשה ליישום. רפרפתי עוד בבלוג שקישרת אליו, יש לו הרבה פוסטים מעניינים, גם על צילום באופן כללי יותר. די מתחבר לדיון שהוא ניהל בכמה פוסטים על הקלות שבצילום. מצד אחד כמעט כל תמונה שאני רואה נראת לי כתוצאה של עיבוד מאסיבי בפוטושופ (ולי זה מרגיש קצת כפספוס משום מה), מצד שני רואים המון צילומים שהם כביכול ברמה מאוד גבוהה, אבל לא מציגים שום דבר חדש או מעניין. אבל אולי זה קצת כמו במוזיקה, כשבסגנונות שונים, עם השנים הפן הטכני דווקא תופס את מרכז הבמה.