יבגניפ

החברה היפנית היא גם חברה מאוד חולה בהרבה מובנים. זה מאוד כיף לטייל ביפן, אבל להיות יפני אפילו אני לא הייתי רוצה. במה הם באים לידי ביטוי? יש, לדעתי, שתי בעיות מרכזיות בתרבות הישראלית. האחת היא בריונות ואגרסיביות, שהן פחות או יותר מושרשות כאן מ-day one. אפשר להתפלצן על זה עד מחר, אבל ה"מפסיקים להתנצל" בהחלט יכול לשמש כסלוגן לאומי כאן. השניה היא העדר הבנה, אפילו בדרגים הבכירים ביותר, שחייבים לתכנן לטווח ארוך כאן, ושפה זה שלנו ולא של אף אחד אחר. דושבגים יש בכל מקום בעולם. אבל ישראל היא מקרה די נדיר יחסית של מדינת מהגרים די צעירה. ובלי לכידות חברתית וחוסן חברתי, המצב של כולנו יהיה הרבה יותר בעייתי, ממצבם של, נניח, תושבי טוסקנה, אם איטליה תתפורר. וזה משהו שהוא מאוד מאוד חד כיווני כאן. מלמדים את כולם להיות פטריוטים לכיוון מאוד מסוים. אבל משקיעים 0 מאמץ בשביל להסביר שדגל ישראל עצום באוטו, זה פחות חשוב מלא לחתוך עם האוטו פקק של 40 מכוניות. ומשקיעים 0 מאמץ כדי לצמצם את הפקקים האלו מלכתחילה. גידול משפחות? אם האבא מלמד את הילדים לחתוך ולהדחף - איך זה עוזר למשהו, מעבר ליצירה של עוד ועוד סטרס במרכזים העירוניים כאן?

קטל בדרכים ≠ ריבוי תאונות דרכים...

שמע, בשבועיים שביליתי ביפן לא שמעתי צפירה אחת ולא ראיתי נהג אחד שפנה בלי לאותת. וזה בטוקיו וקיוטו - הערים היותר עמוסות שיש. אבל ברור שגם שם יש דובשגים.

הרכבת הקלה בתל אביב כבר באיחור של כמה שנים. זה פרויקט מגלומני, שאני בספק אם אי פעם יסתיים. אה וכמו שכולנו בטח זוכרים, הוא גם התחיל עם חקירות משטרה ומעצרים. מה שהיו צריכים לעשות, לפחות במרכז, זה פשוט להציף את גוש דן באוטובוסים, אולי אפילו כאלו שיוצאים בזמן מהתחנה, ובמקביל לפעול באופן אקטיבי לצמצום מספר הרכבים כאן. אבל הבעיה היא הרבה יותר חמורה. התכנון העירוני של רוב השכונות החדשות בארץ הוא כזה שלא מאפשר נגישות של תחבורה ציבורית מלכתחילה.

טוב, הנה משהו טיפ טיפה יותר מעניין ופחות עוסק ב"אבל הילארי": גבי טאוב, אקס סמולן שראה את האור ומפרסם עכשיו מאמרים פופוליסטים על "האליטות", הלך לפגוש ולראיין את מי שכנראה יכול להיות עכשיו אביו הרוחני - סטיב בנון. האמת? ראיון די מרתק, שגם עושה סדר במה או מי שהריץ טראמפ לנשיאות, אבל גם מעלה אצלי, לפחות, כמה תהיות. ציטוט מעניין: אצלו זה מזוהה עם הדמוקרטים והשמאל. לדעתי, זו גישה קצת נאיבית. ומספיק להסתכל על ישראל כדי להבין שסימביוזה בין חברות גדולות לממשה התקיימה תמיד.

אני טס איתו כבר שנה, עובד מצוין. מתכונן לטוס איתו גם ליפן בקרוב עריכה קטנה: אולי בדקת, אבל ביפן יש גם מגוון אופציות להשכרה של ראוטר ויפי נייד. יכול להיות שזה גם משתלם.

יחס בין רווח ממכוניות חדש למוות. כנראה שעדיין משתלם יותר עוד ועוד מכוניות. פתרון? לא יודע. צמצום מכוניות באופן אגרסיבי, על ידי הפעלה של אגרות גודש על כל נסיעה מחיפה עד אשדוד + השקעה פסיכית בתחבורה ציבורית אמתית (אוטובוסים ולא פרויקטים מגלומניים של עשור של חפירות מתחת לגוש דן) + הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. מנחש שבשנים הקרובות נראה אגרות גודש.

אני לא חושב שה"או - או" שאתה מתאר זה המצב. מס' ההרוגים זה רק מספר. כמו שכתבתי גם קודם, אני לא יודע להגיד אם זה בזכות תשתיות יוצאות דופן, אורך נסיעה ממוצע, קרבה של בתי חולים, תוואי הכבישים שהרוב מתניידים בהם. אין לי מושג. אני לא חושב שאפשר למצב אותו כעדות להשקעה של המדינה דווקא בניסיון לצמצם הרוגים. וגם אם זו קיימת, "המדינה" (כי זה גופים שונים, אנשים שונים וכו') בוחרת לתכנן את הבניה והכבישים בצורה מסוימת, שהיא לא ידידותית לתחבורה ציבורית ודורשת מכולם להחזיק רכב. תוצר לוואי של זה, זה עוד ועוד כבישים ועוד ועוד מכוניות. תוצר לוואי של זה בתל אביב והשכנות המיידיות שלה, זו מגפה של כל דבר שיכול להחליף הליכה ברגל או שימוש בתחבצ, ולא דורש רישיון. כך ש"המדינה" גם קודם כל מייצרת את הבעיה. ואינ לא מאמין שיכול להיות לה פתרון, שהוא לא פלסטר, מעבר להשקעה אדירה ואינסופית גם בתכנון מוכוון תחבצ וגם בתחבורה הציבורית עצמה. לא חושב שיש הרבה איך לשנות משהו כזה. הכלים שעומדים לרשותי הם או הצבעה (שאת זה אני עושה), או ניסיונות לשכנע אחרים. בחלק מהמקרים אני מצליח. בחלק הויכוח מגיע מהר מאוד לנקודה שהגיע כאן - "יש דברים יותר חשובים בחיים". וכן, ברור שיש. ויש גם הרבה ציניות (לא שלכם כמובן). אבל זה לשרשורים אחרים. לא רק לי. כבר כמה מחבריי פה אמרו לי כשהנושא עלה שרוכבי האופניים זה הדבר שהכי פוגע להם באיכות החיים בעיר. לא, לא חברים שמאלניים קיצוניים ידה ידה. לא זוכר אם כתבתי, אבל באיזה סקר שעשו כאן בשביל העיריה, אנשים זקנים העידו שלהדרס ע"י רוכב אופניים זה הדבר שהכי מפחיד אותם כרגע. השבוע מישהו שעובד איתי איבד את הרכב שלו בתאונת טוטאל לוס. הסיבה: רוכב קורקינט עבר באדום, רכב אחר התגנש בו והרכב הזה סטה הצידה ופגע ברכבים שחנו. עוד תאונה שרירותית כמעט. אבל אני עדיין לא ראיתי רוכב קורקינט בעיר שכן עוצר באדום. אצלנו במשרד, אגב, חוץ ממני יש עוד מישהו אחד שגר בתל אביב - גבעתיים, ולא מגיע למשרד באופניים \ קורקינט. על כמות הפציעות שלהם אפשר לפתוח שרשור נפרד (סימנים כחולים, צלעות שבורות, מישהו כמעט איבד עין). גם זה לא ממש נכנס לשום סטטיסטיקה. הנה, הגענו לדברים החשובים באמת. ועיניכם הרואות, גם זה מבאס.

הבעיה היא לא רק בתל אביב. זה אותו דבר בהרצליה, פתח תקווה, ראשון, רמת גן, גבעתיים, ירושלים - שם, כשהייתי בפעם האחרונה, בפניה לגילה הייתי הנהג היחיד שאשכרה עמד את שני הרמזורים שזה לקח, כדי לפנות ימינה מהנתיב. כל השאר עקפו מהשול. בדיוק כמו שקורה כאן ברוקח, ערב אחרי ערב. בדיוק כמו שקורה בגהה ליד קירית אונו. אין לך מושג על מה אני מדבר? יכול להיות. אבל פעם אחרונה שנסעתי בפקק קצת צפוני מיקנעם, גם שם לקח לאנשים בערך 5 דק של פקק להתחיל לעקוף מהשול. הדבר היחיד שחמור כאן ספציפית כנראה, זה האופניים, מכיוון שבאופן טבעי יותר אנשים מתניידים על אופניים בעיר גדולה מאשר בין כפרים בפריפריה. ואני עדיין מזמין אותך לבוא ולבקר ולראות בעצמך על מה אני מדבר. קפה עליי

כן, הבעיה היא שזה לא ״רגע״. על אידיוטים שחותכים אותי אני אפילו כבר לא מתעצבן. אני מזמין גם אותך ליום טיול בעיר השנייה הכי נאורה בישראל (אחר כך, אם תרצה, נוכל לעלות דרך נס הרים לירושלים, כדי שתראה שגם שם לא יותר טוב). חיתוך אחד בכביש הוא חסר משמעות, והוא גם נבלע בתוך כל מה שקורה כאן. ורק עכשיו בנסיעה קצרה של רבע שעה, כמעט התנגש בי אוטובוס שיצא לעקיפה מהנתיב הנגדי, אני כמעט הורדתי רוכב אופניים, שקפץ לכביש ממעבר החציה, ואיך לא - שני נהגים לידי כמעט התנגשו כי אחד מהם המשיך ישר מנתיב שפונה שמאלה. אתה מדבר על הילדים שלך ועל בריאות? בטח כבר קישרתי לעמוד של ״מחזירים את המדרכה להולכי הרגל״. הוא מתעסק רק בתל אביב וקצת בגוש דן, כן. אבל המציאות האמיתית היא שגם ההורים בארץ מתחלקים לשני סוגים: כאלו שמתחילים לפחד להסתובב עם הילדים שלהם בחוץ, כי אפילו על מדרכות הם יכולים להדרס. וכאלו שקנו אופניים, התקינו כיסא לילד, ויאללה, שימותו כל השאר.

לא מסכים שזה הדבר הרציונאלי לעשות. לא צריך להתעצבן מכל דבר. גם אני לא ברייג' מוד בכל פעם שאני נכנס לרכב. אני פשוט מודע לעומק הבעיה סביב. זו התבוננות מאוד מאוד צרה. כתבתי אתמול ומחקתי: אנחנו מדברים על סטרס שמשפיע על כולנו, נכון? נהיגה זה מלחיץ, זה מתיש, יש פקקים. נהיגה זה לא בריא ויש גם מחקרים שמראים את זה, גם בהקשר של תכנון עירוני וכו'. אז אני שואל: רציונאלית, הייתי רוצה שהמדינה תפעל כדי לצמצם את הלחץ, נכון? זה קורה? לא. אתה מדבר על תחבצ, אבל ערים חדשות מתוכננות סביב שימוש ברכב ובמרכז גוש דן תקוע הפרויקט המגלומני של הרכבת הקלה. ואני, בתור מי שמתנייד בגוש דן באוטובוסים, יכול להגיד שזה נח ואפשרי רק כשאתה תוחם את עצמך בין נמל תל אביב, לבורסה ברמת גן עד פלורנטין. אז יש את כל ההשפעות העקיפות מהנהיגה עצמה. ויש את זה שהמדינה לא מקדמת באמת תחבורה ציבורית. ובתוך השיט הזה תוסיף את זה שאלפים מתושבי גוש דן עברו לאופניים, ועכשיו יש לך גם עוד אלוהים יודע כמה תאונות ביום, שאתה פשוט לא שומע עליהן, כי למי איכפת שאיזה סבא שבר את היד, או איזה ילד בילה כמה שעות במיון? אז גם על זה אפשר לעצום עיניים, ובכל פעם שאידיוט תורן עוקף אותי על 40 קמש על מדרכה של מטר על מטר להגיד ש"זה לא מה שחשוב בחיים". ואז אני חוזר שואל: מה כן?

לא, אני לא גר בבירת הנוקטים

אמממ זה אולי לא השרשור לדבר על זה, אבל עם השנים אני פחות ופחות מאמין שיש איזו אידיאולוגיה או רעיון "גדולים מהחיים" שהם יותר חשובים מהחיים עצמם והיומיום. ובדרך כלל, ככל שמפצירים בך לשים יותר לב לדברים הגדולים, זה אומר שיש יותר ויותר חרא ביומיום. ומה קורה בסיטואציות יומיומיות אחרות? בוא, אני מזמין אותך להצטרף אלי לניסוי סוציולוגי מרשים: נסתובב יום שלם במגדלי המשרדים בארץ ונספור בכמה הזדמנויות מאפשרים לנו לצאת מהמעלית, לפני שנדחפים פנימה. אחר כך נדבר.

התשובה העניינית לזה היא שבשרשור הזה (ונראה לי שבפורום בכלל) אין אף אחד שלא חושב שחמאס הוא ארגון טרור. התשובה הפרגמטית או הצינית לזה היא שלפעמים גם עם ארגוני טרור מדברים. התשובה הפלצנית היא שגם מי שחושב שהוא "מבין את הנורמות של הצד השני", בדרך כלל מנתח אותן מהפרספקטיבה שלו על העולם.

אתה יכול לבדוק גם מה קורה באוזןבר, קפה ביאליק והפסאז' באלנבי. במקומות אחרים שאני יכול חשוב עליהם, זה כבר יותר הופעות רציניות פרופר.

זה נכון באופן עקרוני לגבי כל מקרה שבו אנחנו מדברים על תרבות מרוחקת, אבל גם מי שנמצא שם הרבה פעמים ״שבוי״ בתוך תפיסות אחרות.

אמרת ש״ אתה לא יכול לראות באמת, כמו שאתה לא יכול לראות איך אמריקה נראית באמת ואיך זה באמת מרגיש לגור פה ולחיות פה כאדם מן המניין.״. אז לא ויתרת על ה״התנשאות״ (זו גם לא התנשאות כל כך). ואני בתגובה הסברתי לך שעדות של בן אדם אחד היא עדיין רק עדות של בן אדם אחד. כן, אז פגשתי אנשים מאמריקה שלא חשבו ולא חושבים כמוך. גם הייתי שם, ויש לי די הרבה קרובי משפחה שם. וגם חברים טובים של ההורים, שהם בקשר יומיומי איתם ושומעים מהם לא מעט גם כן. אז שים לב מה הטענה. זה לא עולם של רק או בנצים או מהגרים לא חוקיים. יש אמריקאים, אפילו די הרבה מהם, שלא מסכימים איתך. אז כנראה שגם כשכן חיים בארה״ב, עדיין אפשר לראות דברים באופן שונה.

כשתפתח שרשור על מכירות, מבטיח לא להגיב שם, ולתת לך את הקרדיט שאתה אחד שמבין. אבל השרשור הזה על טראמפ. ואם אתה חושב שהבנה עמוקה במכירות זה תנאי מקדים לויכוח על טיבו של פוליטיקאי - חבל. בכל מקרה, המשכתי עם האנלוגיה שלך, אבל קצת פספסת את הפואנטה של מה שכתבתי. כן, זה ברור. יש בעיהנ אינהרנטית בכל הגישה שלך לויכוח. אתה בא ואומר כל הזמן שאנחנו לא יודעים איך זה, כי אתה היחיד שחי שם. אבל אתה לא האמריקאי היחיד, נכון? וטראמפ לא ניצח 100% - 0%, נכון? אני לא צריך להיות אורח קבע בcompton כדי לדעת שזה לא כיף לחיות באזור מוכה פשע עם מלחמות בין כנופויות. אבל כאמור, אתה לא האמריקאי היחיד בעולם. אתן לך דוגמא: לפני חצי שנה הייתי באיזו ארוחת ערב עם 3 אמריקאים שבאו לארץ במסגרת איזו תוכנית של סטודנטים. שניים הצביעו קלינטון. מי שהמצביע טראמפ עשה זאת כי סלד מקלינטון. גם הם לא יודעים איך זה? אמריקה לא מורכבת רק מבנצי ומהגרים היספאנים לא חוקיים. המדינה לא נהרסה גם כשאובמה היה הנשיא. האם טראמפ עושה עבודה טובה? לא יודע. בחלק מהתחומים הוא כנראה רק מדבר (בפעם האחרונה שקראתי לא באמת התחילו לבנות שום חומה בגבול עם מקסיקו). בחלק הוא כנראה מזיק. בחלק אולי הוא עושה עבודה טובה ואולי לא.

האנס, אני לא מומחה למכירות, אבל אני יודע שני דברים: 1. כשהם מוכרים משהו שלא קיים, זה לרוב דופק אותי כי זה מייצר לחץ בפיתוח. 2. כשהם מוכרים משהו שהוא ממש ממש ממש לא קיים ולא יהיה קיים, מפטרים אותם.

רועי, אני מתייחס למצוטט מכיוון שזה מרגיש קצת בדיוק כמו שהימין בארץ אומר על השמאל בארץ וכנראה כל ימין אומר על כל שמאל בעולם. ל-"כח" של מדינה יש כל מיני מרכיבים. יכולות צבאיות זו דוגמא אחת. חוסן חברתי זו דוגמא אחרת. אבל קשורה, כי במדינה מתפוררת חברתית אנשים גם פשוט יכולים לסרב לקחת חלק בשירות הצבאי. כח כלכלי זו דוגמא שלישית, כי צריך כסף כדי לממן גם את הצבא וכל דבר אחר. לטעון שהדמוקרטים (או מי שהיה הנשיא של ארה"ב) רוצים ארה"ב חלשה זה קצת קצת over קונספירטיבי. גם אם אתה מאמין מאוד בדרך אחת ולא מאמין בדרך אחרת, תן את מינימום הקרדיט למפלגה הדמוקרטית (על שחורים והיספאנים כקבוצות אני אפילו לא מדבר) שהאינטרסים שלה ומנהיגיה קצת יותר מורכבים מלפורר את ארה"ב. אני בטוח שגם שם, בטח בטופ, יש ציניקנים גמורים. אבל גם אז, אמריקה חלשה זה לא אינטרס של אף אחד מהם. בנצי, בחייאת, במקום לכתוב כל הזמן שלא מוכנים לקבל שום דעה אחרת: אתה באמת חושב, כמו רועי, ששחורים והיספאנים ודמוקרטים רוצים לראות אמריקה חלשה ומתפוררת?!

דווקא זו ביקורת סופר לגיטימית.

אל תהייה בטוח. אחד מציוציו האחרונים הוקדשו לעורך דין שלו לשעבר שהקליט שיחה על תשלום לאיזו דוגמנית פלייבוי. חוץ מזה, זה טראמפ. לך תדע מה זה מין בשבילו.

למה זה קורה לדעתך? קראת את המדריך לטרמפיסט? כי חשבתי על זה עכשיו, ומסתבר שאני לא הראשון שזה עבר לו בראש.

קרה לי משהו דומה. ניסיתי לשלם את הדוח ופשוט לא הצלחתי. לא חזרו אלי לא מחברת ההשכרה ולא מהעיריה. מקווה שזה לא ידפוק אותי ביום שארצה לחזור לנורדשלייפה

פרט טריוויה מרתק מהתמונות: טראמפ היחיד שמסתכל לפוטין בעיניים.