phpclub

אני רואה שכל האנשים עד כה ענו במספר אחד, במקרה של בת דודה אני יכול להבין, אבל קשה לי עם זה, כי כנראה שאין פגיעה של ממש (הסבר מטה). או 2 - מתנה כספית בערך נמוך יותר או 3 - לא הגעתי - לא שילמתי תלוי בקרבה שלי לבעלי הארוע. כשהתחתנו, לקחנו מספר מנות קטן יותר מהמתוכנן, כי גם ככה יש 10% מנות רזרבה שפותחים אותם רק אם אנשים מגיעים. אז עם כל הלא נעים, סביר להניח שבעלי הארוע לא נפגעו מזה, מה גם שלכל אחד יכול להיות בלת"מים.

לא עברתי על כל התגובות אבל הייתי בווינה בכריסטמס היה פצצה הכל מקושט, היינו ב 10 שווקים, הופעות ופעילויות, כל אחד עם קטע אחר בערב חג המולד עצמו (ה 25) אכן אין הרבה מה לעשות, אבל כן אפשר למצוא מסעדות פתוחות (הזמנו מראש) ביום שלמחרת רוב (אבל לא כל) המקומות סגורים, יש מוזיאונים שפתוחים, צריך לעשות שיעורי בית מראש. הבטחתי לעצמי שכל דצמבר אני נוסע לחו"ל לכריסטמס, ואז הגיעה הקורונה. 😫

אני מסכים שלרוב העיצובים שלהם מכוערים, אבל מצד שני הם מצליחים למכור וכנראה יש כאלה שאוהבים. משום מה נטפליקס לא נראית לי כחברה שתוציא סדרה מחורטטת ולכן אני דיי מאמין לזה, יכול להיות שאני טועה כמובן.

מוזמן, שלח לי טלפון בפרטי ומועד, רמת גן במהלך יום עבודה או באר יעקב שאר הזמן.

למסירה : xbox ישן, בן כ 15 שנה, עם כל מיני אביזרים, לא נדלק (מבדיקה שעשיתי ברשת, ככל הנראה ספק כוח נדפק, לא ראיתי קבלים מנופחים), למיטב זכרוני הוא היה תקין בשימוש האחרון (החליפו אותו ב WII) רדיו דיסק לרכב, שפורק מהדייטסו היקרה שלי (ז"ל), פאנל נשלף + שלט שאני צריך למצוא עבד תקין עד ליומו האחרון של הרכב (לפני כשנתיים), הכיתובים על הכפתורים קצת דהו, ללא BT. אני זוכר כמו אתמול את היום שהתקנתי אותו...

הכוונה היא לא לסוגיית החוקיות, זה ברור ומוכר. הכוונה מבחינה בטיחותית, ההתייחסות שלנו ציבור הנהגים למכונית שעברה נגיעה בשלדה היא להתרחק, אבל אם העבודה שעושה אדם כזה או אחר היא מספיק טובה בטיחותית שם אז למה אנחנו מפחדים לגעת כאן ברכב שעבר תיקון? או שהעבודה שהם עושים לא הכי בטיחותית ולאף אחד לא איכפת לקחת סיכון?

היי התחלתי לראות סדרה בנטפליקס על שיפוץ משוגע לרכבים. כשאני אומר שיפוץ, הכוונה היא לקחת רכב וחלקים ולעשות מהם פרנקשטיין. מגניב לראות איזה יצירות אומנות הם מצליחים לעשות שם, אבל השאלה שלי היא, איך הם משנים, חותכים, מרתכים שלדות ואין דאגה או דיבור על הפן הבטיחותי של העניין ? בארץ אם מכונית עברה תאונה וקיבלה מכה במרכב ומתקנים אותה, היא כבר לא בטיחותית, כולם צועקים להתרחק המסור והרתכת אצלהם עובדים שעות נוספות, הם עושים דברים משוגעים כולל מנועי עתירי כוח, אז איפה ההבדל ? אצלנו אסור לגעת, אצלהם תעשה מה שבא לך (ללא התייחסות לחוקיות שאצלנו אסור ואצלהם מותר) ?

לשופרסל יש סופר לעסקים, CASH & CARRY שם אני קונה ארגז של 24 פחיות במחיר של כ- 2.7-3 שקל לפחית (פלוס מינוס, לא זוכר את המחיר המדויק) + מע"מ אז אם אתה עסק קטן, אתה כנראה תקנה משם וזה יהיה המחיר, אם אתה עסק גדול יותר (כלומר קונה ישירות מקוקה קולה), כנראה שתקנה כמות גדולה יותר וגם תקבל מחיר טוב יותר. אגב, לא פעם (לפני כמה שנים טובות) הייתי בחנות משקאות ורציתי לקנות בקבוק קולה גדול, במחשבה שדווקא שם זה אמור להיות יותר זול. בכל פעם כזאת המחיר היה גבוה יותר מהסופר, ואז נאמר לי שהסופרים מוכרים את זה במחיר נמוך מאוד ואפילו בהפסד, לא יודע אם זה נכון.

ברור שכל שקל חשוב, אני מאלה שכואב לו הלב לבזבז את ה 20 שקל שאשתי מקבלת אם היא לא קנתה אוכל ושכחנו לקנות שובר לשופרסל. אבל עם הגיל למדתי שאי אפשר לחיות על השקל, החיים הרבה פחות כיפיים/נוחים בצורה הזו. אז או שתקנה אוכל כמו בנאדם שיעשה לך טוב ותוסיף כמה גרושים, או שאל תקנה אוכל בכלל ותנצל את זה לשוברים כאלה או אחרים, כי ארוחת ילדים, במיוחד במקום כמו מקדונלס - בטוח לא עושה לך טוב.

כולה כרטיס אוכל, לא ברור למה אתה ממשיך לכתוב כאן תהיות ולא הולך לשאול את הנהלת חשבונות/משאבי אנוש שיסבירו לך בדיוק מה יורד איך יורד וכמה בפועל אתה מקבל. קונה ארוחת ילדים כדי לנצל 26 שקל על השקל ? לא הגזמנו ? או שתוסיף כמה גרושים כדי לאכול כמו בנאדם, או שתשתמש בזה לקנות שוברים של שופרסל או רשת אחרת, כמה כבר תוסיף ? 100 שקל בחודש ? כל סיפור שמישהו כותב לך כאן לא שווה כלום, כל מעסיק עם התנאים שלו. הרעת תנאים על כרטיס אוכל ? כרטיס אוכל זה הטבה, אף אחד לא חייב לתת לך את זה. גם אם רשום לך בחוזה שאתה אמור לקבל, ולא קיבלת, וזה הרעת תנאים. אז מה ? תעזוב את העבודה ? הדבר היחידי שהרעת תנאים נותנת לך זה התפטרות כדין מפוטר.

קראתי קצת באינטרנט, אפשר לסגור.

לא בטוח בכלל, בגלל זה רשמתי שהוא צריך לבדוק עם משאבי אנוש. אך זה מסביר למה הוא רואה שני סכומים שונים. אצלך, כשאין צבירה אתה רואה סכומים שונים ? אני מנחש שלא. אצלי יש צבירה - רואה סכומים שונים. אצל אשתי אין צבירה - רואה אותם סכומים.

כמו שזה נשמע, הקציבו לך 26 ליום על חשבון המעביד. אם לא השתמשת אתה יכול להשתמש ביום אחר. (זאת הנחת הייסוד שמסבירה למה אתה רואה שני סכומים שונים, אבל תוודא את זה מול משאבי אנוש). בתן ביס מגבילים אותך ל 70 ליום כלומר אם לא ניצלת שבוע שלם, יש לך הקצאה של 26*5 = 130 אבל תכלס תוכל לנצל ביום אחד מקסימום 70 שקל.

עם הקטן - אני מתעייף יותר מיום מחלת ילד עד שעה 16/17 מאשר עבודה 12 שעות רצוף.

עד כמה שאני יודע, חור רגיל לא גורם לכאב שיניים נשמע שיש לך חור עמוק או משהו אחר, לעשות צילום לדעתי זה א-ב לכן נשמע לי לגמרי הגיוני שיהיה זה לא מקצועי לעשות לך טיפול בלי שבדקו את כל מה שקורה אצלך

ניסיתי, זה לא עובד .. הילד עקשן גידלתי תאומים שהיו ביחד קלים יותר ממנו. נראה שמאתמול התחיל לאכול, מקווה שהשיפור ימשיך ויצבור חזרה את המשקל. תודה. מסתכלים כל הזמן, גם הגדולים מסתכלים עליו ושומרים עליו, אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא..

תודה רבה ! מסתבר שזה רפלקס שנגרם בעת לחץ או תסכול את הנשכב על הרצפה לא היה לי עם התאומים, מקווה מאוד מאוד שלא אכיר את זה איתו. אם כי, הייתי שמח להכיר את הרצפה אבל להמשיך לא להכיר את התופעה ההזויה הזו. נותנים קבוע עד שלב מסוים, אנחנו הפסקנו לתת לפני כמה חודשים הוא נכנס לגן לפני כחודש, ומאז תפס וירוס אחרי וירוס, מחלה אחרי מחלה, הגוף שלו נחלש מאוד, ירד במשקל מאוד הוא לא אכל כמעט כלום תקופה ארוכה, לרוב רק את הדייסה, לפרקים גם את זה כמעט ולא, ולפרקים גם הקיא. בדיקות דם שעשו לו הראו שיש לו קצת חוסר בברזל, ובטיפת חלב שאלו אם ממשיכים לתת לו את הברזל רצינו שיתחזק, אז נתנו לו. אתמול נראה שסוף סוף מתחיל לאכול, כעיקרון אם הוא אוכל כמו שצריך אז הוא אמור לקבל את הברזל ושאר הויטמינים מהאוכל.

קודם כל, הילד בסדר. אתמול בערב לאחר המקלחת של התינוק בן השנה וקצת, הלבשנו אותו ורצינו לתת לו ברזל תפסנו אותו כי הוא מתנגד מאוד, הוא בכה מאוד, יותר מדי, עד שנגמר לו האוויר, וזהו, לא לקח אוויר יותר. כן, אני דרמתי, כי את מה שעבר עלינו באותו רגע אני לא יכול להתחיל לתאר ולא מאחל לאף הורה הילד איבד הכרה, הוא התחיל להכחיל, השכבתי אותו על הידיים שלי והראש שלו פשוט נשמט, התמונות לא יוצאות לנו מהראש עד עכשיו רצנו לשכנים שהם קצת מבינים ברפואה, תוך כדי שאני מנסה להנשים אותו (אין לי מושג מה בדיוק עשיתי, איך עשיתי, אני לא זוכר כמעט כלום מהקורס החייאת תינוקות שעשיתי לפני 4 שנים) התמונה הבאה שאני זוכר במעומם זה שהוא מסתכל עלי אבל הוא לא בוכה - כמעט ולא מגיב, אני מנסה להבין אם הוא נושם או לא השכנות לקחו אותו, ולאט לאט הוא התחיל לבכות. מד"א הגיעו אחרי שהוא כבר בכה ובדקו אותו, היה נראה שהוא בסדר, הלכנו לבדיקה בבית חולים ושם למדנו משהו חדש. מסתבר שזה דבר שכיח, כן, שכיח. breath-holding spells לדברי הרופאה הוא היה חוזר לעצמו לבד, יכול להיות שזה יקרה שוב פעם, ואני אמור לחכות דקה שהוא במצב הזה ורק אם זה נמשך יותר מדקה להתקשר למדא כאילו באמת, איך בתור הורה אני יכול לראות את הילד שלי לא נושם ולחכות בסבלנות דקה ??!?! אז לכל ההורים אי שם, תכירו שיש דבר כזה.

אחיך הרב סרן לא אמר "את עניין הפרנסה תשאיר לבורא עולם." הוא משקיע ועובד וכל הכבוד לו. אז המשפט בהחלט לא היה מכוון אליך או אליו או לכל אחד שעובד תורם ולא מסתמך על המיסים שלך או שלי.

אמר כל דתי שהביא 7 ילדים ואז כספי המיסים שלנו צריכים לממן אותם.

אוסיף לגבי הכסאות, הכנסתי כיסא תינוק ועוד 2 בוסטרים עם גב לאוקטביה זה דיי צפוף והילדים לא יכולים לחגור בעצמם, אז בלית ברירה החגורה מחוברת קבוע, והם מותחים אותה כדי להכנס ולצאת ממנה ברכב השני שהם לא נוסעים בו הרבה (פוקוס) זה סיוט שלא ברא השטן (החגורות נתקעות כל הזמן), אז בלית ברירה עברתי ל בוסטרים בלי גב

לי לא היה מעבר מ 1 ל 2 קיבלתי על ההתחלה 2 במחיר של 1. השלישי בן שנה, והוא עושה לנו בית ספר, הוא ילד יותר קשה מאשר התאומים ביחד. תוסיף לזה טיפול בתאומים שהיום בני 6 ודורשים יחס, קשה להתחלק כדי שכל אחד יקבל מה שהוא צריך. אנחנו פשוט החלטנו שהגיע הזמן, הרגשה פנימית שאנחנו מוכנים. בעודי כותב את ההודעה אני יושב מחכה לתוצאות בדיקות דם של התינוק שכבר שבוע וחצי חולה ללא סיבה ברורה. אבל לא משנה כמה זה קשה, לא הייתי מוותר על זה בחיים.

למסירה שולחן סלון מעץ מלא מבאר יעקב להלן שרשור שפתחתי בנושא פעם (אך לא מצאתי את הזמן ליישם)

לי יש אקדח סיכות מהסוג הפשוט והידני, בספה הקודמת (עץ גושני ועבה כלשהוא) השתמשתי בו כדי לתפוס רצועות חדשות כי הישנות היו חלשות מדי. צריך לתפוס את הטכניקה של להשתמש בו כדי שהסיכות יכנסו כמו שצריך, אבל הוא עבד מצוין. בעבודה בסדר גודל שאתה מתאר (כמה כסאות), לא הייתי הולך על חשמלי, ואם כן, אז הייתי לוקח משהו טוב שיחזיק לשנים.

במקום הקודם שלי עבדתי תחילה ללא חוזה על פי הסכם שבעל פה (היו לי יחסי עבודה עם המעסיק זמן רב לפני כך שהחוזה פשוט נשכח) בשלב כלשהוא הוא מבחינתו הרגיש שאני מנצל את העדר החוזה (תרגום: נמאס לו לתת לי את התנאים שהיו והוא רצה לעגן בחוזה תנאים קשיחים יותר) הוצאתי לו את המיץ כי על החוזה הסטנדרטי שלו לא הסכמתי לחתום היות והיו לי את אותם תנאים שהוא רצה שאוותר עליהם באלגנטיות בסופו של דבר חתמתי על חוזה ששונה לכיוון האמצע כי ידעתי שהכיוון שלי הוא לברוח משם. אז אני מסכים שהעדר חוזה הוא חסרון, כי אם היה לי חוזה מההתחלה על פי תנאים שסוכמו מראש לא היה את הכאב ראש הזה. כשיש חוזה הכל ברור לשני הצדדים.