באופן כללי יש 2 סוגים של דיכאון, רגיל וקליני.
דיכאון רגיל זה בעקבות סיבה אמיתית (מוות של בן משפחה, גירושים וכו'), קליני זה דיכאון ללא סיבה מיוחדת,
דיכאון קליני יכול להוביל לדיכאון רגיל ולהפך.
כשבנאדם במצב של דיכאון עמוק, הוא מקבל מעטפת הגנה לא רעה מהדיכאון עצמו, מכיוון שהדיכאון לוקח ממך את הכוחות לעשות כל מעשה, בין אם זה ללכת לעבודה, להפגש עם חברים וגם להתאבד.
אז בנאדם שלא מקבל עזרה משום סוג, פשוט נרקב עם הדיכאון שלו ללא אפשרות ממשית לזוז מהמקום שבו הוא נמצא.
הבעייה עם כדורים נוגדי דיכאון זה שהרבה אנשים, ואפילו רופאים, חושבים זה יכול להחליף טיפול פסיכולוגי (לא פסיכיאטרי) רגיל.
אז קורה מצב שאדם עם דיכאון עמוק מקבל כדורים אבל ללא מסגרת טיפול מתאימה, הכדורים מתחילים לעבוד (בדר"כ לוקח כמה חודשים עד השפעה מלאה, כשההשפעה עולה בהדרגה במהלך הזמן).
בשלב ההתחלתי, כעבור שבועיים-שלושה, הדיכאון עדיין נמצא בעוז אבל הכוחות של האדם חוזרים לאיטם, ואז נוצר החלון המסוכן, שבו האדם עדיין שרוי בדיכאון עמוק אבל כבר יש לו את הכוחות לזוז מהמצב שבו הוא נמצא, וזה מה שקורה.
כדורים חייבים לבוא במסגרת טיפול פסיכולוגי תומך, שבו המטפל יכול לזהות את העלייה הראשונית בכוחות ויכול לתפוס את האדם בשנייה שהחלון המסוכן נפתח.
בתור אחד שמתמוד עם דיכאון כבר עשרות שנים, חוויתי את החלון הזה כמה פעמים במהלך חיי, למזלי תמיד היה לצידי מטפל שתפס אותי.