MiKa_P

הרגת אותי עם ה X,Y,Z, באיזשהו שלב הלכתי לאיבוד... אבל כל ההשוואה שלך מתייחסת אך ורק לק"מ שעבר הרכב, ולדעתי האישית זו השוואה שלא מעט פעמים חוטאת מאוד לרכב. כך גם קנייה רק על סמך מס' היד. ההחלטה הסופית צריכה לנבוע ממספר שקלולים, הנסועה הוא רק פרמטר גמיש בתוכם. רכב סטנדרטי עם יד גבוהה וק"מ גבוה יהיה קשה למכור גם אם יהיה מאוד שמור, בעיקר אם הוא מהסוג הנפוץ (בגלל זה אמרתי "סטנדרטי"). אבל בינו ובין רכב יד ראשונה עם ק"מ נמוך מאוד (שגם הוא לא תמיד מציאה) יש טווח אפור רחב מאוד. כמובן שיש את מקרי הקצה- כמו רכבים ספורטיביים או דגמים נדירים או יוקרתיים, ששם המבחר מצומצם יותר ויש העדפה ברורה לרכבים שלא עברו הרבה ידיים. יש גם את מקרי הקצה השניים, כמו טנדרים או רכבי שטח, ששם לק"מ ולמס' הידיים יש לפעמים חשיבות משנית. אני מכרתי ג'ימני אוטומט בן 11, עם מעל 200 אלף ק"מ, כשאני יד שישית, תוך שבועיים ומעל למחירון, בעיקר בזכות העובדה שהוא היה מאובזר בתוספות לשטח וגם במצב מיכני מצויין. ועוד לא דיברנו על אספנות. אני חושבת שרוח הדברים בשרשור הזה מתייחסת לרכבים נפוצים וסטנדרטיים, לא למקרי קצה.

רעיון יפה. בשוק הפשפשים יש חנות שמעבירה צילומים לקנבס במחירים טובים (נראה לי, אני לא מאוד בקיאה בנושא), אם תרצה.

הרכב בבסיסו אמין, אבל אחרי השנים והידיים זה תלוי גם בתחזוקה של הידיים הקודמות וגם באלת המזל. חלקים יש בשפע. לא מאוד חסכונית בדלק, אבל בממוצע של משפחתיות אוטומטיות מהסוג הזה (לא שונה ממאזדה 3 חדשה, למשל). קילומטראז' אפשר לוודא בהיסטוריית הטיפולים, בהנחה שיש לו כזו ממוסך מסודר (הק"מ נרשם בכל טיפול), וגם ברשיון הרכב- שם ניתן לראות כמה ק"מ גמע הרכב עד הטסט האחרון שלו. לא להתרגש יותר מדי מנסועה נמוכה. אם הרכב לא טופל בצורה מסודרת, יכול להיות שיש לו בלאי גדול יותר מרכב שנסע יותר. נסיעות קצרות לא בריאות לרכב. סתם כדי לסבר את האוזן, אספר שאת המאזדה שלנו, שנת 99, קניתי מזוג מבוגר יד ראשונה, עם 130 אלף ק"מ (לפני שנה). לפי היסטוריית הטיפולים שלו (ויש היסטוריה מהיום הראשון של הרכב, רק במוסכים מורשים, טיפולים כמו שעון שוויצרי) הוא כבר החליף רדיאטור וגם שיפץ גיר שנתיים קודם (נקודת תורפה בדור הזה של המאזדות). אם הדברים האלה ייפלו עליך- זו הוצאה משמעותית שגם משביתה לך את הרכב לכמה ימים. לקחת הכל בחשבון ולעשות שיקולים מתאימים, לא רק להסתנוור מה"80 אלף ק"מ".

אנשים, בעיקר כאלה שזה הרכב הראשון שלהם, שבויים בקונספציה שאת מה שהם השקיעו ברכב שלהם הם יקבלו בחזרה במכירה. בפועל, אף אחד לא מוכן לשלם מחיר מופקע בשביל ג'אנטים, או מערכת, או תוספות קוסמטיות למיניהן, אם במחיר המבוקש הם יכולים כבר לקנות רכב חדש יותר ו/או עם נתונים טובים יותר. זה עוד יותר בולט לעין כשמדובר בתוספות קוסמטיות שהן עניין של טעם ולפעמים דוקא הנוכחות שלהן מונעת את מכירת הרכב, במקום לסייע. כל התוספות האלה, כולל צביעת הרכב, טסט ארוך, צמיגים חדשים, טיפול גדול וכדומה- לכל היותר יגרמו לאוטו להתבלט מעל שאר הרכבים כמוהו שנמצאים גם הם למכירה, ואולי להימכר מהר יותר, או יותר קרוב למחירון (לרוב מלמטה). ברכב השני כבר נכנסים לפרופורציה... יצאה לך סיסמה בחרוזים

למיטב ידיעתי, המאזדה בגרסה הגבוהה יותר בשנים האלה היא עם מנוע 2000, לא 1800. שתיהן עם אמינות בסיסית נהדרת (שנשמרת ברמה כזו או אחרת כתלות במזל ובטיפול לאורך השנים, אבל אין לצפות לאפס תקלות). בצימאון לדלק שתיהן לא הכי מצטיינות, אבל סטנדרטיות למשפחתיות של התקופה. הסיפור על השוק של האלמרה מעט מוזר לי, המאזדה נהנית מביקוש יותר גבוה בשוק הישראלי- בעיקר בגלל השם ואפקט העדר. לדעתי, יש סיכוי יותר טוב למצוא אלמרה שמורה בתקציב הזה מאשר מאזדה שמורה, בשנתון הזה, אבל מהמאזדות יש יותר מבחר. מה עדיף? זו שתמצא קודם

גם בבנקים אין? אין לי נסיון קודם עם המטבע הזה, אבל במקומך הייתי מצטיידת ביורו וממירה שם, ואם אפשר- לא בשדה התעופה, או רק סכום קטן בשדה התעופה, מכיוון שבאופן גורף השערים בשדות תעופה הם מהגרועים יותר שיש.

אני לא טענתי דבר לגבי דודי שמש או יצירה... כנראה התבלבלת בתגובה אמרו לי את זה כבר כמה אנשים. נדמה לי שכרגע אני שחוקה מדי מכדי לחשוב בכיוון.

ואם נתמקד בתכנות (שזה באמת מה שהיה לי בראש כשכתבתי את ההודעה), תנאי ההעסקה היחידים הרלוונטיים לדיון הם מספר ימי החופש והמשכורת. הייתי במקום הזה, בחברה קטנה, והתקרה של מה שאתה יכול לבקש מגיעה מהר מאוד, גם אם אתה טוב מאוד בתחומך (והייתי). דוקא בחברה קטנה החיסרון הוא שכמעט ואין לך לאן להתקדם. במקרה הכי טוב אתה מגיע לניהול צוות פיתוח קטן, אבל בפועל אתה לא מפסיק לתכנת, רק שיותר ישיבות ומיילים מפריעים לך באמצע. השחיקה עצומה. אבל כדי לא להפוך את זה לאיזה ויכוח סרק, אני אסייג ואומר שתנאי ההעסקה הם לא האישיו פה. רוב מקומות העבודה נותנים הרבה פחות ממה שמקום עבודה היי-טקי, גם העלוב שבעלובים, נותן. המיאוס שלי הוא מיאוס כללי מהמקצוע כקריירה, ומסגנון העבודה כמתאים לאופי שלי. תמיד ידעתי (והדחקתי, וזה רק הלך והתפרץ) שעבודה דינאמית- בנסיעות\עם אנשים\בפעילות- מתאימה ומושכת אותי יותר מעבודה משרדית. אני אוהבת את התחום באופן כללי, צברתי בו ידע רב ונסיון רב, ואני לא רעה בו. אבל לא כל מה שאתה טוב בו הוא בהכרח מה שאתה רוצה לעשות כל החיים או אפילו כל היום. כקריירה- זה לא מתאים לי, ובעיקר שחק אותי עד דק. הבעיה היא בד"כ שרוב האנשים בגיל שלי (33 בקרוב), כבר לא יכולים להרשות לעצמם לעזוב ולחפש את עצמם, כמו שאני מרשה לעצמי. לכן, אם נחזור לשאלה המקורית: אם הייתי יכולה לחזור אחורה היום, עדיין הייתי הולכת לעשות תואר, אבל הייתי מסתכלת על הטווח היותר רחוק מאשר ה3-4 שנים הבאות ומכוונת למשהו שילווה אותי שנים רבות קדימה, גם בידיעה שזה מסלול שיהיה חייב להגיע לתארים מתקדמים בשביל לנצל את הידע מתוכו בעבודה/מחקר ששכרם בצידם. אם היום הייתי מרויחה את מה שהרווחתי כמתכנתת מתחילה, אבל יותר נהנית ומתלהבת ממה שאני עושה- הייתי מרוצה מאוד. (חוץ מזה שעצם הלימוד עצמו הוא מרחיב ראש ונפש, ואין עוד הרבה מסגרות אחרי הצבא שמאפשרות לך להכיר כל כך הרבה אנשים חדשים עם נושאי שיחה משותפים, ותואר ראשון היום הוא תנאי בסיסי כמעט לכל עבודה שאיננה עבודה מועדפת...)

התפוח על הפנים. פלאש ישיר מלמעלה גורם להשטחה של התמונה, לצל קשה למטה, הסינוור של הפלאש מופיע בעיגול על התפוח ומשנה לו את הצבע, הטיפות הופכות לחד-מימדיות (כמעט כמו יבלות). באופן כללי, אני חושבת שתפוח (או פירות בכלל, ועגולים בפרט) עדיף לצלם מהצד, בזוית כמו זו שצילמת בה את הקפסולות (או לכל היותר במבט עילי, אבל בזוית), עם תאורה רכה מאוד, ושמגיעה מהצד. אפשר לשאול מה מטרת התמונות האלה? כי מעבר לדיון מפולפל באיכויות התאורה- התמונות טכניות לחלוטין, כמו תמונות אילוסטרציה או להגדרות במילון. האם זו המטרה, או שיש מטרה אומנותית יותר לצילום, נסיון לספר סיפור? כי אז הביקורת תהיה שונה לחלוטין.

אחרי הצבא, הדבר שהכי עניין אותי ללמוד היה ביולוגיה. אני באה מבית שבו ברור שצריך לעשות תואר, אבל זה צריך להיות תואר שבו אפשר לענות על השאלה "מה תעשי עם זה כשתסיימי". תואר בביולוגיה לא מילא את התנאי הזה. אז הלכתי ללמוד את הדבר השני שעניין אותי- מחשבים, ולקחתי חטיבה בביואינפורמטיקה, שזה תחום שאין בו עבודה ברמת תואר ראשון, אבל "מתבל" את הלימודים בלימודי ביולוגיה מעניינים למיניהם. הקורסים בביולוגיה היו לי הכי מעניינים בתואר, וגם קיבלתי בהם את הציונים הכי גבוהים. התחלתי לעבוד בQA כבר בשנה האחרונה בלימודים, ועברתי לפיתוח עם סיומם. 6 שנים של תיכנות, 7 שנים בתחום. ואיפה אני היום? מובטלת מבחירה. התפטרתי לאחר שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת לסבול את התחום הזה יותר. או יותר נכון- את העבודה בו. התחום עדיין מעניין אותי, לא מזמן סיימתי קורס ערב בתחום התיכנות לWEB, ואני מנצלת את הזמן שלי כמובטלת להקמת אתרים ואפילו רשת חברתית קטנה אחת. אבל לא מסוגלת לראות את עצמי עובדת בהיי טק יותר. לא את השעות האינסופיות, לא את הקיוביקל המשמים שמוצף בתאורת ניאון, לא את ארוחות הצהריים השמנוניות, המטבחון המלא בשטויות, הישיבה המנוונת בכיסא, ובדיחות הגיקים. למען האמת, גם עכשיו אני עובדת לא מעט שעות בבית, אבל אני מאוד אוהבת את העובדה שהזמן שלי גמיש, שאני יכולה לצאת לחצר עם הלפטופ ולעבוד בשמש, שאני עושה הפסקות מתי שבא לי, עובדת בלילה אם באה לי המוזה או לא עובדת בכלל כל היום אם נשבר לי ובא לי ללכת לסרט. תכלס, זה נשמע קלאסי לעבודת כפרילאנסית, אבל באיזשהו מקום אין לי שום רצון וסבלנות לעבוד בשביל מישהו אחר. אני נהנית רק כשאני עובדת על משהו שהוא כיף *עבורי*. אני לא רואה את עצמי עוסקת בתחום הזה, בהיי טק, למשך שארית החיים שלי. מחשבה כזו, למען האמת, מעוררת בי חלחלה. אז מה הלאה? 7 שנים בהייטק, לבחורה רווקה ללא ילדים, מאפשרים נחיתה רכה לאבטלה נינוחה של כמה חודשים, ומאפשרים למעשה עוד כמה דברים. לאחר שהבנתי שהדבר שאני הכי נהנית ממנו הוא עצם הלמידה עצמו, ושמדובר בנקודה בחיים שלא תחזור על עצמה מבחינת ההזדמנות, נרשמתי לתואר ראשון נוסף בביולוגיה ובפילוסופיה (הראשון משאת נפש, השני בגלל האתגר והעניין, והשילוב נראה לי מרתק). התקבלתי, ועדיין לא החלטתי אם אתחיל ללמוד את זה באמת בפועל (קצת קשה לי המחשבה לחזור אחורה לתקופה הסטודנטיאלית), אבל משהו בתוכי רומז לי שכנראה זה בדיוק מה שאעשה. מדעי הדשא? יכול להיות. לא באמת משנה לי. במקומי הנוכחי בחיים, אם יש לי את הכסף והזמן והאפשרות ללמוד, אני פשוט רוצה לעשות את זה. ובנקודה הזו, אני רוצה ללמוד משהו בלי לחשוב "מה זה ייתן לי", פשוט בגלל שזה מעניין אותי, ואני מאמינה שאם משהו מרתק אותך ואתה טוב בו- אתה תמיד תמצא מה לעשות איתו. גם אם זה "רק" תואר שני. גם אם זה בחו"ל. העובדה שכבר יש לי תואר ראשון ונסיון בתחום מבוקש כנראה עוזרים להרגשת הביטחון, לדעת שיש לי לאן "ליפול". מצד שני, הם גם ממריצים אותי להצליח במשהו אחר כדי שלא אצטרך להשתמש שוב בתואר הזה אי פעם... בנימה אישית לחלוטין, אני יכולה להגיד שכל המדינה נשטפת בשנים האחרונות בגל הנהירה להייטק, ונדמה שחוץ מזה לא קיים שום דבר ששווה לקום בבוקר בשבילו. אני חושבת שזו טעות, ואני חושבת שהאינפלציה הזו תביא לשחיקה במשכורות עד שהתחום יגיע לנורמליזציה. העולם מלא בתחומים מרתקים ומשרות מרתקות ועבודות מגוונות, הרבה מעבר להנדסה ומחשבים, שלטעמי הם המקצועות שמחזירים את ההשקעה בהם הכי מהר, אבל גם מביאים לשחיקה הכי מהירה, ומעטים הם אלה שיכולים ורוצים לבלות את כל חייהם בתחום הזה (בעיקר ברמת תואר ראשון). אני לא מתחרטת על שום דבר שלמדתי ועשיתי בחיים שלי עד היום, אבל ברמה הרציונלית: אם הבחירה היא בין תואר ראשון שהמשכורות בו גבוהות אבל מביא אותך לגיל 35 על הברכיים עם הלשון בחוץ בלי יכולת לעשות הסבה לשום תחום אחר כי כבר התרגלת לרמת החיים ויש לך חובות ומחוייבויות מכאן ועד מחר, ובין תואר ראשון שאחריו צריך לצבור נסיון ו/או להמשיך לתארים מתקדמים ולהגיע לגיל 35-40 בשיא הפריחה, כאוטוריטה בתחום, שנהנה ממה שהוא עושה- אני חושבת שהבחירה השניה היא הסיכון המועדף עליי. בעיקר היום, בעיקר אחרי שבחרתי דווקא אחרת כשניצבה בפניי הבחירה. ולשאלה המקורית: האם יש טעם להיות עם תואר? בוודאי. האם כל אחד צריך אותו? לא.

ה206 שלי נועלת מזה שנה וחצי (ו30 אלף ק"מ) קלבר HP3, ואני מאוד מרוצה מהם. רביעיה עלתה לי 1200 ש"ח (כולל איזון והרכבה) ב"צמיג ישיר" פ"ת.

אם אתה משתמש ב WIN8, או באקספלורר 10, אז זה פיצ'ר של מיקרוסופט. לחיצה על האייקון של העין מראה לך את הסיסמה שהקלדת (גלויה). עוזר במקרים שאתה לא בטוח שהקלדת נכון.

אף אחד לא מזלזל. בטוח שיש מציאות, אבל לשלם 6000 ש"ח כדי להחזיר רכב לכביש (כמו שאתה עשית), זה לא משהו שהשואל רוצה לעשות. אם הוא יוציא על הפיאסטה שלו חצי מהסכום הזה, היא כנראה תשרת אותו עוד שנה בשקט. זו לא מציאה? לא נראה שהוא שונא את הפיאסטה שלו (אחרי הכל, היא "סוגרת 130 בלי בעיה"), הוא פשוט לא רוצה להוציא עליה כסף, וכל רכב אחר בטווח המחירים הזה (ובכלל) ידרוש שיוציאו עליו כסף. אז מה, תחליף רכב בכל פעם שתצטרך להחליף צמיגים?

קפריסין?

למכור טרנטע אחת בשביל לממן אגרת רישוי לטרנטע אחרת לא נשמע לי כמו צעד בעל הגיון כלכלי. הסיכוי שרכב אחר ב6000 ש"ח יהיה עם מזגן תקין, צמיגים חדשים, חלונות חשמליים (שעובדים!) ולא יצטרך אישור בלמים ואגרת רישוי בקרוב, הוא קרוב לאפס, מה גם שהעלות של כל אלה מצטרפת להוצאה של קניית הרכב עצמו, בעוד אותה עלות בדיוק שמושקעת ברכב הקיים לא עולה דבר בנוסף. שלומי- למכור פיאסטה 96 בלי מזגן ובלי טסט ב9-10 אלף ש"ח זה חלום בהקיץ. 6000 ש"ח לרכב זו הרפתקה מסוכנת, בטח ובטח למישהו שמפגין רמת מודעות מוטורית קרובה לאפס כמו פותח השרשור. רכב כזה יכול לשתות לך את חשבון הבנק הזעום ממילא בקשית, או להפתיע ולעשות את העבודה שלו בשקט יחסי לשנה-שנתיים הקרובות, כמו, הממממ... הפיאסטה שלו.

אז במקום 6000 שקל יהיה לו 8000? ממש קפיצת מדרגה, מילימטר מאאודי TT חדשה... עדיף להשקיע 1500 שקל במכונית שלך, לנסוע בה עוד שנה, ולחסוך בינתיים עוד כסף.

לא נשמע שהם נעצרו בשבילך. אם אני טועה, תקבל את הדו"ח בדואר לכתובת שלך הרשומה במשרד הפנים, בדואר רשום. זהו קנס ללא נקודות.

Derish, מה בדיוק נראה לך בסדר גמור בתמונה הישנה? השומן הבטני הנורא בריאותית (אם לא ויזואלית)? העובדה שהבחור נראה מבוגר מגילו האמיתי בלפחות 10 שנים? אם זו היתה אישה בטח לא היית חושב ככה. לא צריך לחשוב שרק רזה זה יפה, גם מלא וחסון זה יפה, לא אוביס. בטח ובטח כשמצורפת לזה חוסר נוחות, ולא רק פיזית. גם להיות ה"שמנמוך החמוד" שאף אחת לא מעיפה עליו מבט נוסף זה לא נוח. גם לקנות את אותה חולצה ב-5 צבעים בחנות היחידה שמצאת ואזרת אומץ להיכנס אליה שמוכרת חולצות במידות ענק- זה לא נוח. ובריא- זה בטוח לא, שזה כשלעצמו מספיק.

"נחשבת" לא מי יודע מה, אבל בתכל'ס צמודה לרחובות ההולנדית, ואם בונים שם מגדלים שיביאו אוכלוסיה חזקה יותר, אז יש סיכוי שכל האיזור יקבל "פוש" חיובי, אם לא קיבל קצת כבר... גרתי לפני כמה שנים ב"הולנדית" איזו תקופה, כשהיא רק התחילה להתפתח, וכפר גבירול הפך כבר אז למקום שמחירי השכירות בו עולים והביקוש בו גדל. אז גם לא היתה יציאה מהירה מהשכונה, ועכשיו כבר יש. תלוי מה הצורך ומה התקציב, יכול להיות שזו דוקא השקעה נבונה במחיר טוב.

כל הכבוד על ההחלטה והתהליך, ובעיקר על האומץ לשתף. תמונות נפלאות, במיוחד האחרונות שבהן. אתה גבר נאה מאוד (ולא נראה כ"כ נמוך בתמונות ) שיהיה לך בהצלחה בהמשך, וגם (ובעיקר) בשמירה על היעד.

אצלי לפני כחודשיים קיבלתי הודעה שהתחדש לי אוטומטית לעוד שנה. מאז, לפני כשבוע, הייתי צריכה להסיר ולהתקין מחדש את התוכנה, ובתהליך הזה קיבלתי אוטומטית תוקף חברות לשנה, כך שבכל מקרה זו אופציה (ויש אפשרות לגבות לפני ההסרה, ולשחזר את התוכן לאחר ההתקנה מחדש, בקלות, מתוך התוכנה).

אגב Primark- יש גם ברחוב אוקספורד בלונדון. מאוד מומלץ. לגבי מטבעות: הייתי בלונדון לפני חודשיים, המרתי לפאונד בארץ. השער שלו לשקל מאוד תזזיתי, שבוע אחד היה 6.05, ושבוע אח"כ כשבאתי לקנות בפועל, השער היה כבר 5.8... בכל מקרה, לפי ההמלצות ב"למטייל", אם אתה רוצה להמיר כסף בלונדון עדיף להגיע דוקא עם דולרים כי השער שהם נותנים לו יותר טוב מהשער של היורו (ככה טענו, בפועל המרתי רק 100 דולר "חירום" ביום האחרון, ולא ממש השוויתי שערים). אנחנו הוצאנו כזוג 700 פאונד ב-5 ימים מלאים, לא כולל לינה וטיסה, כן כולל ארוחות, קניות, תחבורה ציבורית, הצגה (מהיקרות), סרט (גם יקר- 80 שקל לכרטיס רגיל לחלוטין!), London eye, וכניסה לכנסיית ווסטמינסטר. כיחיד הרבה פחות נהנתני מאיתנו, גם 300 יספיקו כנראה. בברלין הייתי לפני 7 חודשים, עולה עשרות מונים בחוויה על לונדון, לטעמי. עיר נהדרת. קנה כרטיס תחבורה ציבורית לשבוע כבר בשדה התעופה, ומשם זה פשוט לעלות ולרדת מהרכבת/אוטובוס איפה שבא לך באותו יום. לגבי עלות מחייה אין לי כ"כ מושג... זה היה טיול יומולדת בהפתעה, ודאגו לי להכל

לו כבר הציעו ב53... אבל עכשיו, אחרי שהם חושבים שיש לאוטו ביקוש שיא פתאום, אולי יסכימו לו רק ב60... אני מניחה שמחיר שאפשר לקבל בטלפון, לעומת מחיר כשאתה כבר נמצא במקום ומראה נכונות- הם שני מחירים שונים בתכלית.

חכה שתגיע ה 208 GTI...

בוס גדול: לא עוקצנית, רק קצת סרקזם של שעות לילה מאוחרות... ללא כוונה לפגוע. אולי אם תמצא כבר סופר מיני חדשה, תהיה יותר רגוע ו zenopy - נדמה לי שנתקלתי בך בstackoverflow כמה פעמים... הכינוי שלך כאן היה לי ממש מוכר. כבוד