טוב, אני קלינאי תקשורת במקצועי. למרות שהיום אני עובד ומתמחה בשמיעה, אך עבדתי וטיפלתי בבעיות שפה ובגמגום בפרט בעבר. א. עד היום לא ידוע ב 100% מהיא הסיבה האמיתית לגמגום. חלק מהמחקרים אמרו שזה גנטי (בצדק יש משהו בזה) וחלק אמרו יש משהו סביבתי/ התנהגותי/פסיכולוגי. עכשיו אם אין לכם מישהו מגמגם במשפחה, אז אנחנו הולכים על הסיבה השניה. לפי מה שראיתי בשטח, זה יכול לנוע מלחץ של ההורים על הילד, (דוגמה: ילד ממוצא ארגנטינאי , שתמיד היה הולך לשוק עם אבא שלו כשהיה בן חמש, והוא היה מדבר וקונה במקום האבא שלא דיבר את השפה המקומית, מרוב לחץ ומטלות קשות הילד התחיל לגמגם..) ועד לפרץ לקסיקלי ובעיות בארגון המשפטים עקב הפער בין הבנה להבעה. בנוסף גמגום יכול לנבוע מבעיות פסיכולוגיות כגון חרגה, פחד, לחץ, עצב ועוד.. וזה יכול גם להחמיר..או להשתפר..
עכשיו במקרה הספציפי הזה, אני לא בטוח אם זה חוסר שטף או גמגום. יש הבדל גדול בין שניהם, (אתה צריך לתת דוגמאות מדויקות למשפטים של הילדה). חוסר שטף משהו יותר נפוץ ופחות מדאיג והוא כולל חזרות על מילים ומשפטחם, מילוי הפסקות ,אמממ, אההה, הפסקות בדיבור.. ויש גם את הגמגום שהוא יותר "נקודתי" חזרה על אותיות במילים וכדו'...
בגילאים אלה יש מה שנקרא "פרץ לקסיקלי" (כמובן אם שללנו את הצד הגנטי והבעיות הפסיכולוגיות ??) לפעמים לפני קצת, אבל בערך. אם הילדה רכשה הרבה מילים ועדיין קשה לה לארגן את כל המשפט והיא נתקעת בין המילים BETWEEN WORDS, זה עדיין בסדר, כדאי לתת לה את הזמן לדבר, לא להידחף לתור שלה ולדבר איתה ממש באיטיות ובמשפטים ברורים..
אם ההיתקעויות הן בראשי מילים כגון: אאאני ררוצה ששוקו, זה יותר קשה ומצריך טיפול יותר מקצועי כי צריך לעבוד על פתיחה רכה, נשימה ארוכה ועוד מיני תרגולים באופן אינטנסיבי ועם התערבות של המשפחה בבית..
אגב יש לי מדריך מאוד טוב להורים במצב שלך, אני אחפש לך בקרוב ואשלח לך..