שני דברים מפוצצים לי את המוח. הראשון הוא נושא הסלולריים. "מהפכת התקשורת " הביאה לזה שכל תינוק בן יומו מסתובב עם המכשיר ולא מפסיק ללעוס את האויר .כל זה עוד בסדר, מצידי שימשיכו להקרין למוחם הקטן כמות גדולה ככל האפשר. הבעיה היא שאנשים יוצאים לדרך ולא מפסיקים לדבר. לא רחוק ממקום עבודתי ישנו בית ספר יסודי. כשהתלמידים באים והולכים נוצרים פקקי תנועה במעברי החציה .הדגנרטים הקטנים, כמעט ללא יוצא מהכלל ,חוצים תוך כדי דיבור בנייד כשהם עושים זאת לאיטם, וכולם מחכים להם. לאן לכל הרוחות יש לטמבלים הקטנים לטלפן כל כך הרבה או לקבל כל כך הרבה שיחות.
אבל כשנוהגים עם הדבר הזה זה כבר עובר כל גבול. חבר, קצין משטרה לשעבר סיפר לי שבחלק גדול מהתאונות עם נפגעים מצאו שבאותה דקה של תאונה הסלולרי פעל, כמובן עם דיבורית, אבל לך תאשים מישהו שפעל בצורה חוקית לכאורה .
כמובן ישנם אלה שאפילו לא טורחים להרכיב דיבורית ואתה רואה אותם רצים עם האוטו כשיד אחת צמודה לראש המטומטם שלהם. ומדובר בכמויות עצומות. כל הזמן מורידים את גיל קבלת הרשיון, הרי ברור שאותם ילדים דגנרטים בנים להורים דגנרטים מיד יתחמשו במכשיר ויצאו לדרך ויברברו את עצמם לדעת .
נושא שני הוא הקטנועים. לכאורה כלי יעיל למלחמה בפקקים אבל כשהוא נמצא בן רגליו של דגנרט ישראלי מצוי זה כבר בעיה. קודם כל עקיפות פראיות במגמה להיות ראשון ברמזור ,. דבר שני עקיפות מימין על השוליים. לפני מספר חודשים מולי סמיטריילר פנה ימינה כשבדיוק אז דגנרט על קטנוע נדחק בינו לבין המדרכה. לנהג הסמי לא היה שום סיכוי להבחין בו. שניה לפני שהוא מרח את הקטנוע הדגנרט קפץ ממנו. מהכלי נשארה ערמת ברזלים ופלסטיק .
ישנם קטנועיסטים שלא החליטו עדיין אם הם נהגים או הולכי רגל. הם מגיעים לרמזור אדום, עולים על המדרכה ובנסיעה חוצים בירוק של הולכי הרגל. שליח הפיצות בכלל הפכו את המדרכות לכבישים מהירים.