אני יכול להבין את זה.
אנשים צעירים ובריאים, שמחוסנים פעמיים, בסיכון נמוך מאוד (לפי הידוע כרגע) להיפגע מהוירוס.
אם אין להם ילדים, או הורים מבוגרים שהם יכולים להדביק, אז בכלל המוטיבציה יורדת.
תוסיף לזה את תחושת הכפיה והרדיפה, כתוצאה מביטול הדרכון הירוק וההרגשה שלא מיצו דרכי פעולה נוספות, כמו העמקת החיסונים אצל אלו שבכלל לא התחסנו, הקפדה על בידודים, הגבלת נסיעות לחו"ל וכו'.
כשמספר גדול של אנשים לקחו את הבוסטר, יש פחות נדבקים, פחות הפצה של הוירוס ולכן הלא מחוסנים לא נדבקים.
מה הסתירה פה?