חן ג.

אתה מקצין: אף אחד לא אמר לך לרדת על הבלמים: בסך הכל ביקשו ממך לעזוב לרגע את הגז (מקסימום לגעת בבלמים) וגם זה רק לשניה בכניסה לצומת. זה לא יגרום לך לחטוף מאחורה, זה לא יפריע לתנועה - זה לא יגרום לשום נזק. אבל! חלק גדול מזמן התגובה של הנהג אינו רק בקליטת הסכנה אלא בפעולה הפיזית במעבר מגז לברקס (בערך חצי שניה) ועוד שתיים-שלוש עשיריות שניה עד שמערכת הבלמים מגיבה - כך ניתן לחסוך זאת ולקצר את זמן התגובה! מסתבר שגם איתי חושב ככה: btzMVLVm3qw דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

איל, המחאה מבחינתי מוצדקת וגם לא אכפת לי העיכוב (וגם אני נתקעתי שם המון זמן). מה שאכפת לי זה רק הסיכון. מילא להם אין מה להפסיד - אבל מה מגיע לנהג כביש שידרוס בטעות נכה על כסא גלגלים שהחליט לפרוץ לדרכו? זה כבר חורג מהגבול. מהבחינה הבטיחותית ההפגנה הזאת (והקודמות לה) היו מבישות.

כשאתה עדיין ליד הרכב הבא ממול (בוא נגיד, פגוש לצד פגוש) אתה לא תסנוור אותו. בזוית של אלכסון - אין הבדל בין עוצמת האור באור המעבר ואור הדרך. לעומת זאת, אם תחכה שיעבור אותך לגמרי ותפעיל את האור הגבוה אפילו רק שניה או שתיים מאוחר מכן - אתה תאלץ את העיניים שלך להסתגל לחושך שמעבר לאלומת האור של הרכב ממול. לידיעה כללית, זמן ההתאוששות העין במעבר מאור לחושך - חמש שניות לפחות!

מנסיוני ומנסיונם של אחרים - זה כן אפשרי וזה כן עובד. ברוב המקרים כל מה שצריך לעשות זה להעיף מבט. לעתים צריך להמשיך להסתכל לעוד רגע או שניים, רק כדי לוודא שהמכוניות האחרות אכן מאטות ועוצרות - וזהו.

זה תירוץ של נוחות: אפשר להגיד את זה על כל דבר - למה לשמור מרחק? לא פרקטי. למה להתאים מהירות לתנאי הדרך? לא פרקטי. למה להדליק אורות? לא פרקטי. זה פשוט לא טיעון הגיוני! אם אתה מתכנן מספיק מראש - אז יש לך זמן להפנות קשב לכל סכנה אחרת בכביש. אין שום בעיה לסרוק כל צומת בכביש. אני מסוגל לעשות את זה וגם כל נהג חדש דנדש יכול! כולו להפנות את המבט קצת שמאלה וימינה ולראות מה קורה. כל מי שלא עושה זאת - מהמר על חייו בכל פעם שהוא חוצה צומת. זה באמת לא סיפור. מה שכן מורכב זה כל העניין של תכנון נתיב מילוט וכדומה וכאן אני מודה שמדובר באלמנטים מתקדמים של נהיגה - אבל בכל זאת ראיתי לנכון לציין אותם. אבל בעקרון מה שחשוב זה פשוט לבדוק שהצומת פנוי וגם לעזוב קצת את הגז. שני צעדים פשוטים שיכולים לחסוך המון סבל!

להרגיז אני עוד מסוגל להבין. אבל כאן מדובר על סיכון נפשות! של המפגנים ושל עוברי אורח. כבר תיארתי מספיק טוב מקרים של נהיגה ברברית, נכים בכסאות גלגלים שמתגלגלים בין מכוניות נוסעות בדרכים הסואנות, חסימת נתיבים פתאומית (רכב בדרך בגין שפתאום סוטה ימינה ומיד חותך שמאלה באופן פתאומי עד שהוא חוסם את כל הנתיבים לרוחב בשיא התנועה!), ומה לא. כבר יותר בטוח לקפוץ מהגג של בניין משרד הבטחון!

שביט, זו בדיוק הסיבה שאני אומר "התנגשות" ולא תאונה. התנגשות נגרמת - ולא סתם מתרחשת כמו "תאונה."

תמיד אומרים את זה. היו נהגים שגם אמרו לי ששמירת מרחק זה לא פרקטי. איך בדיוק? אמרו לי ששמירה על הימין זה לא פרקטי. אפשר להגיד את זה על הכל, אבל זה לא טיעון. זה כל הרעיון של תכנון מראש: אם אתה מבצע את כל הפעולות ההלו במרחק מהצומת ובשאיפה מוקדם ככל הניתן אפשר לעשות זאת מבלי לפספס את הרמזור. אני עושה זאת כל פעם מחדש וזה עובד! נהג שלא בודק שהצומת פנוי - מבחינתי נושא באשמה בהתנגשות לפחות באופן חלקי. נהג שנפגע בתאונה כזאת וטוען לחפות מפשע מיתמם!

זו שאננות לשמה. נכון שהסכנה הגדולה היא שנהג יגנוב את האדום כשהרמזור בדיוק התחלף ולכן אם אתה הנהג הראשון או השני בטור יש להמתין ולהיכנס לצומת באטיות ולהאיץ רק לאחר שוידאנו שהצומת ריק. אבל! גם באמצע מופע האור הירוק נהג אחר יכול לעבור באדום ומי שלא מתכונן לכך הוא נהג תמים, נהג שאנן ולפעמים גם נהג בר מינן. תמיד תמיד תמיד צריך לבדוק שהצומת ריק ויישאר ריק!

זו לא תאוריה, זו פרקטיקה ואם עושים אותה נכון היא עובדת! 1. אם שדה הראיה לא מספיק רחב - מאטים עוד מראש (באופן שאינו מסכן אותנו בפגיעה מאחור) ככה שבשלב שבו ניתן לראות את אגפי הצומת - עדיין אפשר לעצור בבלימת חירום מבלי להיכנס לשטח הצומת. 2. פגיעה מאחור במצב כזה היא חלופה הגיונית לחלוטין לפגיעה בחזית או בצד הרכב. 3. לכן ציינתי מספר נתיבי מילוט אפשריים: ברוב הצמתים, שטח הצומת עצמו "בולט" לכיוון הכביש החוצה כך שניתן לסטות לשם. כמו כן, בדרך כלל יש שטח מת במרכז הצומת כי בכל צד יש נתיב לפניה שמאלה ולכן שני המסלולים משני עברי הצומת אינם מקבילים לחלוטין. כמובן שלפני הסטיה יש לבלום ככל הניתן - התחמקות ממכשול של קורס נהיגה מתקדמת הכי בסיסי. ברוב המקרים אפילו לא תידרש לבלימת חירום אמתית כי תוכל לצפות מראש שנהג עומד לעבור באדום על ידי שימוש מושכל במבט. זה כל הרעיון - לא להסתכל רק על מצב החירום שנוצר בשניה-שתיים שלפני התאונה, אלא על הסימנים המקודמים שמגיעים כמה שניות לפני כן! נ.ב. הזכרת לי דבר אחד ששכחתי והוא שאם אנחנו עומדים בצומת - בין אם אנחנו ראשונים או שניים בטור - ברגע שהרמזור מתחלף לירוק אין להיכנס לצומת מיד אלא להיכנס בזחילה אטית תוך בדיקת הצומת ורק לאחר שוידאנו שהצומת ריק יש להאיץ. השיטה הזאת עוזרת להימנע מפגיעת חזית-צד בסיטואציה הכי מסוכנת, אבל גם באמצע הירוק צריך להיזהר!

הרפיה מהגז בכניסה לצומת לא מסכנת אף אחד בפגיעה מאחור. בלימת חירום כבר כן יוצרת סיכון, אבל במקרה חירום זה לא שיש לך ברירה אחרת. הייתי אפילו אומר שעדיפה הפגיעה מאחורה במצב כזה מהפגיעה ברכב ממול. חוץ מזה, הצעתי שני צעדים למצב שבו יש סכנה מאחורה: 1. בדיקת מראות מראש 2. תכנון נתיב מילוט מראש כמו כן, ברגע האמת ניתן לבלום בלימה "נסוגה" שתאפשר לנצל את כל הרווח בינינו לבין המכשול, וכן לשמור את כוח המנוע זמין ברכב ידני על ידי שימוש במצמד. בקיצור, יש פתרונות!

כבר הרבה זמן שאני כותב כאן. כתבתי על שמירת רווח, כתבתי על עצירה בשוליים. נו, אז כתבתי. עזר? אני מקווה שכן! ועכשיו, ברוחם של כמה שרשורים, נראה לי נכון לפנות לנושא נוסף חשוב והוא חציה נכונה של צמתים. לכאורה - פשוט מאוד: יש ירוק - נכנסים ויוצאים (... ) ונגמר העניין. אבל, כשמישהו אחר נכנס לצומת באדום באותו זמן - התוצאות יהיו רעות. פגיעת חזית-צד, גם במהירויות נמוכות, היא מסוכנת מאוד כי אמצעי הריסון פחות יעילים בה וכי לא ניתן להכניס בדלתות אזור קריסה גדול כמו בחזית הרכב או אף בחלקו האחורי. הסבירות לפגיעה - גבוהה יותר ממה שנדמה: בכל צומת גדול, נהג עובר באדום בערך פעם בחצי שעה! אז מה הפתרון? שהנהג השני לא יעבור באדום? כן, אבל לנו יש את הכוח להשפיע רק על עצמנו ולכן אנחנו צריכים לוודא שאנחנו לא עוברים בירוק בזמן שנהג אחר עובר באדום. בסוד אני אגלה לכם שזה אפילו די פשוט - רק צריך להקפיד על כמה צעדים פשוטים: קודם כל, להתרכז בכביש ( !Thank you, Captain Obvious ). השלב הבא הוא לבדוק מראות לפני ההתקרבות לצומת ואז לבדוק את הצומת, אפילו שיש לנו אור ירוק. שו הד'ה לבדוק את הצומת? פשוט, מבט לשמאל, מבט לימין ומבט לנתיב לפניה שמאלה של התנועה ממול - אין מכוניות? מצוין. יש מכוניות שעומדות בקו העצירה? טוב כמעט באותה מידה. אם יש מכוניות והן לא עצרו - יש להמשיך לפקוח עליהן עין וללוות אותן במבט כדי לוודא שהן מאטות לקראת עצירה ולא עומדות לפרוץ לצומת. ואני חוזר - אפילו שיש לנו רמזור ירוק! בכל מקרה, יש להרפות לרגע מדוושת הדלק לפני שנכנסים לשטח הצומת ולקרב את הרגל לבלמים או אפילו לגעת בהם קצת. ככה, גם אם בכל זאת נופתע (שוב, אפילו שיש לנו רמזור ירוק!! ) - אפשר לקצר את זמן התגובה ולבלום בלימת חירום. יודעים מה? נניח שגם רכב ייכנס באדום, גם יצליח להפתיע אותנו וגם לא ייאפשר לנו לעצור בזמן - עדיין יש לנו הגה ואפשר לסטות הצדה תוך כדי בלימה. לאן לסטות? חפשו מראש נתיב מילוט פנוי. זה יכול להיות נתיב ריק ממכוניות, זה יכול להיות שטח הצומת שבדרך כלל "בולט" מספר מטרים לצד בכל כיוון. בצמתים גדולים עם נתיב לפניה שמאלה ישנו גם שטח "מת" במרכז הצומת שגם יכול לשמש כנתיב מילוט. תכנון מוקדם של נתיב מילוט יעיל גם כדי להימנע מסכנה מאחורה אם נאלצים לבלום. אפילו אם כל הצעדים נכשלים (וזה כבר ממש נדיר) - כל עוד הורדנו מהירות והסטנו את הרכב ככל הניתן, הפגיעה תהיה קלה מאוד. כמובן שבשביל זה יש להשתמש כראוי באמצעי ריסון כמו חגורות בטיחות והתקני ריסון לילדים וכמובן שגם רכב בטיחותי יכול מאוד לעזור.

זו הנחה בסיסית גרועה מאוד! כל נהג צריך להסתכל לצדי הצומת (רצוי ממרחק רב ככל הניתן) לראות מה מצב התנועה החוצה: אם אין תנועה חוצה או שהמכוניות עומדות בקו העצירה, מה טוב. אם הן עדיין נוסעות - יש לפקוח עליהן עין ו"ללוות" אותן במבט כדי לוודא שהן מאטות לקראת עצירה ולא עומדות לפרוץ לשטח הצומת. בכל מקרה, לקראת הכניסה לשטח הצומת עצמו יש לעזוב לרגע את הגז ואולי אפילו לגעת קצת בבלמים למקרה שנופתע בכל זאת. זה מקצר מאוד את זמן התגובה ואז אפשר גם במקרה הכי גרוע לבלום בלימת חירום ואם גם זה לא עובד אז יש גם הגה. גם אם כל הצעדים ייכשלו - לפחות ניפגע באופן קל ביותר, במידה ואמצעי הריסון היו בשימוש.

אין שום סיבה אמתית - מלבד לראות טוב יותר, שזה בערך הדבר הכי חשוב בנהיגת לילה. עוצמת התאורה וטווח הפעולה של אור המעבר - כולו שלושים מטרים וגם זה בעירבון מוגבל - הוא בלתי מספק גם במהירויות הנחשבות לנמוכות. אם נהג רגיל זקוק לכשניה אחת כדי להגיב ולעוד שתי שניות על מנת להגיע לעצירה בבלימת חירום ב-50 קמ"ש מסכנים - תעשה את החשבון תגלה שאם תצליח לעצור לפני מכשול בחושך - זה יהיה בחסד ולא בזכות. לכן, יש לנסוע באור גבוה בדרך חשוכה ככל הניתן, גם אם יש תאורת רחוב - תלוי באיכות התאורה ובאיכות ראית הלילה של הנהג. יש לרדת לאור מעבר - רק כאשר משתמש דרך אחר נמצא בטווח אלומת האור (כ-100 מטרים) ולחזור לאור גבוה מהר ככל הניתן. אם מדובר למשל ברכב הבא ממול - אפשר לחזור לאור גבוה עוד לפני שהרכב השני חלף על פנינו ולהימנע מזמן ההסתגלות שנדרש במעבר בין אור (כשחולפים ליד פנסי הרכב ממול) לחושך. גם כאשר רכב נוסע ממולנו באותו כיוון - ניתן לשמור רווח גדול יותר ממנו וכך לאפשר שימוש באור הגבוה מבלי לגרום לו לסינוור. כמו כן, בכבישים מפותלים ניתן לנסוע בפניות שמאלה עם אור הדרך מבלי לסנוור נהג מעברו השני של הסיבוב כלל! העיקר - לראות ולהיראות (משמע - שלא לסנוור) הכי טוב שרק אפשר. מעבר לשימוש באור הדרך מסייעים לכך גם שמשות ואורות נקיים, שימוש במנורות איכותיות, כיוון פנסים תקין ועוד.

אני הייתי נוכח לצערי באחת מההפגנות של אותם נכי צה"ל ואני חייב לציין שמדובר בהשתוללות יותר מאשר הפגנה: מכוניות נושאות שלטים שנוסעות בפראות, חסימת נתיבים בדרך בגין, שאול ואף בנתיבי איילון - והכל בשעת שיא - נכים בכסאות גלגלים שנוסעים בין המכוניות ומסתכנים בלהפוך לנכים גם בשאר חלקי גופם ומה לא. ככה לא מוחים!

האור הגבוה יכול מאוד לעזור ולכן בכל דרך חשוכה (או כזאת עם תאורה גרועה) יש להשתמש באור הגבוהכברירת מחדל ולהוריד אותו רק כאשר ישנו משתמש דרך אחר שעלול להסתנוור ממנו. לאחר שעוברים את הנהג/הולך רגל - מיד להחזיר את האור הגבוה! אור הדרך מאיר חזק וברור יותר, למרחק גדול פי שלוש ויותר, וגם מאיר לצדדים. זה מאוד עוזר, במיוחד לנהגים שיש להם בעיה עם ראית לילה.

במלה אחת: כן. בשתי מלים: ועוד איך! השמן בממסרה עובד קשה (אפילו שהוא לא פוגש בתוצרי בעירה כמו שמן המנוע) ולכן יש להחליף אותו בזמן ובשמן איכותי ומתאים ואם הרכב נוסע בתנאים קשים או בנסיעות עירוניות קצרות - אז צריך אפילו לקצר את מרווחי ההחלפה ל-40 אלף! אם ההחלפה היא חלקית, אז צריך כל כמה החלפות לבצע פלשינג לגיר, החלפה מלאה של השמן והחלפת פילטר. ישנם גם תוספים שיכולים לעזור.

בהתנגשות חזיתית אמורות להיפתח הכריות הקדמיות, וברוב המכוניות ייפתחו שתי הכריות הקדמיות ביחד. כריות הצד עלולות להיפתח בתאונה חזיתית אם הפגיעה תהיה גם בפינת הרכב וקצת בצד. בחלק מהרכבים ניתן לראות כי במבחן הריסוק האירופי (EuroNCAP) כריות האוויר בצד של המכשול נפתחות לעתים. חיישני הכריות מצויים בקורות הגג של הרכב. כריות הצד (תחתונות ועליונות-צינוריות), בצד הרלוונטי בלבד, נפתחות בהתנגשות בצד הרכב. כמו כן, כריות האוויר הצדיות העליונות בשני הצדדים נפתחות בתאונת התהפכות ונשארות מנופחות למשך דקה כדי לשמור על הנוסעים אם הרכב ממשיך להתגלגל. כריות האוויר הקדמיות עלולות להיפתח בהתנגשות מהצד אם הפגיעה חזקה וקרובה לחזית הרכב ו"מקרינה" אליה. ברוב הרכבים ישנם כיסויים קטנים לכל כריות האוויר (שאסור להשים עליהם שום דבר!) עם תפרים שאמורים להיפתח כמו "תריס" בזמן פתיחת הכרית.

ההחלפה היא חלקית (ללא השמן שבממיר הקטליטי) ולכן מחליפים רק 6 ליטר. כל החלפה שלישית רצוי שתבוצע החלפה מלאה ו"שטיפה" פנימית של תיבת ההילוכים. נקודה נוספת: אם המכונית שלך נוסעת בעיקר בעיר ובנסיעות קצרות, עדיף שתקצר את זמן ההחלפה ל-40 אלף במקום 60.

אין שום בעיה להוסיף שמן כל עוד מדובר באותו סוג שמן. הצבע קצת פחות חשוב כל עוד מדובר בשמן שצבעו קצת דהה (באופן טבעי), ובלבד שהשמן לא יהיה שחור או גדוש ברסיסי מתכת. כמו כן, כיוון שהשמן עדיין מעל קו המינימום - סביר שלא נגרם נזק. עקוב אחרי מפלס השמן בתיבה בכל בדיקה שניה של שמן המנוע (כלומר, פעם עד פעמיים בחודש) והחלף את השמן בזמן. יש לשים לב שכמו במנוע - במידה והרכב נוסע בעיקר נסיעות קצרות בעיר יש לקצר את מרווחי ההחלפה (40 אלף זה סביר) ומדי כל כמה החלפות לבצע החלפה בשילוב שטיפה פנימית של הממסרה.

לחץ אוויר גבוה יותר פירושו צריכת דלק מעט יותר נמוכה ואחיזה גבוהה יותר. עם זאת, הצמיג נעשה נוקשה יותר בזמן נסיעה. כמו כן, הצמיג נוטה לאבד אחיזה באופן פתאומי יותר ועם פחות סימנים מקדימים (רעש, תחושת היגוי), אם כי השליטה בהחלקה פשוטה יותר. נכון שזה לא נורא, וזה תמיד עדיף על ניפוח בלחץ חסר - אבל עדיף להיצמד להוראות היצרן ולא "לעגל" את הלחץ כלפי מעלה סתם כך. כל חצי PSI - משפיע.

אין שום סיבה למלא 3PSI עודפים על צמיג קר. ירידת הלחץ לא כל כך גדולה ואם בודקים לחץ אוויר פעם בשבוע (מקסימום פעם בשבועיים) אז לא צריכה להיות בעיה. ברכב שנוסע הרבה או עומד בעומסים גדולים עדיף לבדוק בתדירות כפולה (פעם עד פעמיים בשבוע). למשקל של נוסע אחד או שניים אין השפעה משמעותית על הצמיגים. שלושה נוסעים בוגרים במושב האחורי זה תירוץ מספיק טוב כדי להעלות את הלחץ, אבל בשביל זה היצרן בדרך כלל נוקב במידת ניפוח שונה לרכב "עמוס." חום הצמיג לאחר נסיעה ואפילו רק מחום השמש - משפיע גם כן. הפתרון: מדידת לחץ אוויר עם מדיד פרטי בבית ומדידה נוספת בתחנה, והוספת ההפרש. לדוגמה, בבדיקה בבוקר נמצא בצמיג (שאמורים להיות בו 29PSI) יש רק 28PSI. בבדיקה נוספת בתחנה נמצא שיש בצמיג 30PSI כי הצמיג התחמם והלחץ עלה בשני PSI. לכן, צמיג לנפח את הצמיג ל-29+2 כלומר ל-31PSI. לאחר הניפוח יש לבדוק שוב עם המדיד האישי על לפחות שני צמיגים כדי לוודא שהמשאבה לא מזייפת.

השיטה שלך נשמעת סבירה, אבל! 1. כאשר מודדים שניות ביחס לעצם בצד הכביש כמו עמוד - המדידה יוצאת לא מדויקת (סטיה של רבע או חצי שניה וגם יותר). עדיף למדוד ביחס לסימן על הנתיב כמו חץ או צללית כלשהי. יש ארצות שיש בהן "מעויינים" על האוטוסטרדות שמשמשים למדידה כזאת. 2. יש למדוד שניות באופן מדויק על ידי שימוש בארבעה מלים בנות שתי הברות כדי למדוד שניות מלאות ("אלף מאה עשרים ואחת" או כל צירוף אחר) ולא כמו שראיתי שחלק מהאנשים מלמדים - "עשרים ואחת, עשרים ושתיים" שלרוב יוצאים בדיוק שניה אחת. 3. תדירות המדידה: רצוי פעמיים-שלוש בכל נסיעה ולא רק "פעם ב..." יש להקפיד על כך גם בערים ולא רק בדרך בינעירונית! 4. יש לשמור מינימום שתי שניות, וגם יותר בתנאים מכבידים (כביש חלק, ריכוז נמוך, רכב כבד או עמוס) או כשיש ספק ביחס לנהג מאחורה. חוץ מזה, הכל נשמע תקין - סע לשלום.

לא הבנת: אני מניח שכל נהג הוא בחזקת לא-שומר-מרחק עד שתוכח חפותו, וזה כולל גם אותך (אל תיפגע). רוב הנהגים חושבים שהם שומרים מרחק בטוח של 2-3 שניות. נו, אז הם חושבים. אני ממליץ גם לך לבדוק את עצמך כדי לוודא שאתה באמת בסדר. אי-שמירת מרחק בזדון היא דבר יחסית נדיר. אם תשמור מספיק מרחק - לא תצטרך לצפות פגיעה. ברגע שהמרחק מספיק גדול, לא משנה כמה חזק הנהג ממול "יושב" על הבלמים - אתה תהיה מסוגל לעצור מהר יותר ממנו. גם לבעיה של הנהג מאחוריך יש פתרון, בעיקר בדמות שמירת מרחק עוד יותר גדול מלפנים כשאתה בספק לגבי הנהג מאחור.

חצי שנה וגם קצת יותר זה לא נורא. צמיג בן חצי שנה הוא צמיג טרי. גם מעל לגיל הזה (ומתחת לגיל שנה) - הצמיג ראוי לרכישה. כמובן שבין שני צמיגים זהים, עדיף צמיג בן שלושה חודשים על אחד בן עשרה חודשים, אבל גם כאן זה לא הבדל ענק.