אני לא חושב שיש כאן נכון או לא. ביקשת את דעתנו אז אשתף:
אני במקומך הייתי רוכש את הפריט, ומשתדל שהדודה לא תראה אותו. ואם בטעות תראה הייתי מסביר לה את סיבת הרכישה. בלי קשר, הייתי מסביר לילדיי ולכל מי שחפץ בהסבר. הפריט הזה הוא זכרון למשהו שאסור שישכח לא רק לעם היהודי, אלא לעולם כולו. ככל שהשנים עוברות ניצולי השואה נעלמים מן העולם, ובסוף לא ישאר כלום מלבד זכרונות. בגלל זה, את הידע שיש לי על השואה [אני קורא המון בתחום] אני דואג להעביר הלאה, לדורות שאחריי [ואלו שלפניי אך לא בקיאים]. כשנפגשתי עם ניצולי שואה הם תמיד דאגו לומר שהתפקיד שלנו זה לזכור ולהעביר הלאה. אסור שהזוועות הללו ישכחו [והן לא]. נכון, יש ספרים, יומנים, זכרונות מצולמים, סרטים דוקומנטריים, עדויות מפה עד הודעה חדשה ואפילו ארכיונים רבים. ובכל זאת, מדובר באחת התקופות האפלות שידע העולם ובעיניי כל טיפת זכרון היא עולם ומלואו.
זה מה שאני הייתי עושה.