broadaxe

לא צריך "מישהוא" (הא' בסוף המילה מיותרת). היו מספיק סוכנויות ייבוא מסודרות בא"י. הכבישים היו בסטנדרט הבינלאומי הרגיל של התקופה - רובם הוזנחו לאחר קום המדינה; מכוניות התקופה הותאמו לסוג הכביש הממוצע. אני לא יודע כמה מכוניות טופלס נמכרו או יובאו לארץ בשנות השלושים אבל סריקה של תמונות ישנות מעלה שזה לא היה נדיר במיוחד, אפילו די מקובל. למי שלא יודע, שנות השלושים היו שנים של שגשוג כלכלי ופיתוח תעשייה קלה ככבדה, בחסות המנדט. בשנת 1939 היתה תערוכה בינלאומית גדולה של כלכלת א"י בניו-יורק והקטלוג מדבר בעד עצמו. בתמונה המצורפת (צולמה בטבריה כמה חודשים לאחר תום מלחמת השחרור) של חבורת הציידים העליזה נראית פונטיאק קונברטיבל מודל 1932 שנרכשה מקונסול שוויץ בתק' המנדט. לערן - יישר כח

כן... כמעט. הבימר שלי היה דגם אמריקני מעט שונה מהדגם האירופי שבתמונה. המאותתים היו מקוריים (כמו כל החלקים למעט הברגים שהוחלפו לברגי אלן אלחלד), קטנים מאלה שבתמונה ולדעתי הבעיה היתה נעוצה במתג, מעין חוגה שמסתובבת ימינה/שמאלה בהתאם לחיווי הרצוי. האופנוע כבר מזמן איננו ועבר לפחות שתי ידיים נוספות כך שזה לא ממש משנה.

לא היו מותקנים אצלך מאותתים במקור? לי היה R75/5 שנת 72' עם מאותתים מקוריים (זעירים ובעייתיים).

אין בה דוודים או מכונות קיטור (שים לב שאין ארובה בולטת). זו אוניית מפרש ארבע-תרנית מאמצע המאה ה-20 שנבנתה כשלושים שנה לאחר תום הבנייה הסדירה של אוניות דומות. יש בה מן הסתם, מנוע דיזל קטן יחסית.

למיטב ידיעתי בשנות השבעים ניתן היה לרכוש בייבוא שוטף את דגמי המשפחתי סטיישן (בלבד) עם הנעת 4X4 ואת הטנדר. כמה נמכרו - לא הרבה, בעיקר מהסטיישן 4X4. בשנות השמונים ותחילת התשעים הטנדר הפך לפופולרי יותר ונמכר הרבה יותר, גם עם 4X4. ברשות העתיקות למשל, היה צי של סטיישנים וטנדרים 4X4 וגם כמה ג'אסטי 4X4 . המכלולים היו אמינים בדיוק כמו שאר המכניקה של סובארו, רק שלא נועדו לעבודת שטח קשה בסגנון של ג'יפ אמיתי (לטחון בולדרים בנגב): מרכב מונוקוק, מרווח גחון קטן יחסית, ג'נטים קטנים על ארבעה גוז'ונים. בכל אופן הם נתנו תמורה טובה ועבירות גבוהה למדי לאחר שעברו הגבהה. קשה למצוא סטיישנים 4X4 שהיו בבעלות פרטית בלבד ולא עברו התעללות קשה, טנדר קצת יותר קל אבל עדיין מבוקש ביותר. יש פה ושם דגמים אחרים בהזמנה מיוחדת ומייבוא אישי - לדוגמה E10 4X4 חביב שראיתי וסטיישן HUNTER אירופי עם גג מדורג וחלונות תאורה צידיים מקוריים.

תודה! האופנוע הגיע עם קרבורטור 14 מ"מ ומניפולד 12 מ"מ. כשלב ראשון לאחר הרצה ועוד קצת ק"מ, פירקתי עם חבר "מבין" את האגזוז ונמצא שבברך יש דוד עם הגבלה פנימית וזו נוסרה. לאחר מכן המניפולד נקדח לקוטר זהה. כעבור עוד זמן ומיצוי הביצועים הגיע זמן לשיפור הגדול - קרבורטור 19 מ"מ, המקסימלי שניתן היה להתקין על צילינדר האנדורו רפליקה. מאחר שהצלחתי להשיג רק מניפולד 19 שנועד במקור לפאנטיק קבלרו (בקבלרו המניפולד אלכסוני מסיבה כלשהי ובאנדורו רפליקה/קומפטישן הוא ישר), נאלצתי לנתק את החיבור לתיבת האוויר ואילתרתי אליה גישה עם צינור שרשורי.

הצדדיות נגנבו. אחרי הפעם השנייה שנגנבו הורדתי את הפחיות שהחזיקו אותן, ובדיעבד אפשר היה להכניס שני ברגים קטנים בכל אחת כדי שלא יוכלו להרים אותן בקלות. את הפנס ופקק מיכל הדלק שיפצרתי גם כדי שלא יוכלו לגנוב בקלות וזה עזר. בטוארג יש מנוע רוטקס לא? אופנוע קצת חריג אבל מצוין.

התרומה שלי - פאנטיק אנדורו 50, משופר ללא הגדלת מנוע. נקנה חדש ב-85' (לפי המספר היה הראשון בשנה זו), התמונה צולמה בקיץ 86'.

גם טייסת 304 שהתה כאן (ליד מרחביה) על רכביה, יש צילום באיכות מצוינת בספר מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, מאת בנימין קידר, כמו גם צילומים נוספים של מכוניות ומשאיות משני הצדדים. אנוור פאשה יוצא מירושלים העתיקה לכיוון יריחו

תראה, המידע שאתה מעביר לא ממש ברור ומעורר תהיות, אבל זו לא בעיה שלי. אין כמעט תמונות של הדגם הנ"ל בגוגל מעבר למה שאתה העלית. בשנת 1985 התחלתי לרכב על אופנועים ומרכז ההתעניינות שלי דאז היה בדיוק בנישה הזו. מה שאני אומר, שבאמצע שנות השמונים קירור מים, מונושוק וברקס דיסק היו מאד נדירים, בוודאי שבאופנועי 125 שבד"כ לא מקבלים את השכלולים בהתחלה. העיצוב גם לא מתאים לתקופה, אלא למעט מאוחר יותר. מצד שני, מדובר ב KTM שתמיד היו חוד החנית בתעשייה, כך שבכל זאת ייתכן ואתה צודק. לגבי מיסבים נסה לבדוק אצל דן סלע מערכות הנעה, במפרץ חיפה. http://www.d.co.il/3303730/26700/

1985 או 1995? לפי התמונות שהועלו זה לא אופנוע משנת 1985, אלא מתקדם יותר משמעותית.

כל כך נכון, למרות שיופי/עיצוב זה עניין של טעם והוא שיקול בבחירה של רכב חדש. דבר אחר לא פחות חשוב שנכנס לנסיעת המבחן - נוחות אישית, מושבים, מרווח רגליים, כתפיים, ראש, שדה ראייה וכו'.

כנראה, ולפי המצב זה לא נהג מאד זהיר. אגב, אני נתקל מפעם לפעם בנהגים מבוגרים שדבקים במכונית הישנה שלהם (עפ"ר במצב הזנחה מתקדם) עם מספר רגיל ושכלל לא מודעים לאפשרות של סטטוס אספנות.

בהמה כבדה להחריד עם יכולות דינמיות מפוקפקות. מיוצר עד היום ומגיע גם עם סירה מקורית כאופציה.

אמזונאס ברזילאי עם מנוע חיפושית (משופר עצמאית).

מתוך תקווה לראות את הפרוייקט אחרי סיום במהרה, קצת השראה: http://www.bikeexif.com/honda-cafe-racer-lossa?utm_source=feedburner&utm_medium=email&utm_campaign=Feed%3A+Bikeexif+%28Bike+EXIF%29

ממליץ להתרחק משמן זית, מאכל, שומן בעלי חיים במצב גולמי. מעבר לריח הבלתי נסבל זה מושך מזיקים, חלקם בלתי נראה. אנחנו במאה ה-21 ויש חומרי שימור טובים בהרבה, מבוססי שעווה, סיליקון ולנולין. בכל סופרמרקט גדול במחלקת חומרי ניקוי יש כמה מוצרי שימור לעור מבית סנו או יעקבי. נסה למצוא חומר נוזלי בעל כושר מריחה וחדירות גבוהים, למשל הזלין. יש חומרים בתרסיס - הם לא מתאימים כי נועדו לאימפרגנציה על עור במצב תקין. בחנויות של ציוד חקלאי ניתן להשיג גם סבון אוכפים, חומר שימור מעולה, אבל ייתכן שלא יתאים למשימה של שימור עור עדין, דק וסדוק. בצוק העיתים גם קרם ידיים יתאים.

לא זקוק ולעולם לא יקבל שום אישור. בשפה נקייה זה נקרא גזל קניין רוחני ובשפה פשוטה יותר: העתקה.

תודה! אכן סיפור מעניין עם תובנה על התנהלות "מקצועית".

עומדת ומרקיבה בשכונה שבכרמל - לא יודע אם כבר העלו כאן כי אין מצב לעבור על 300-ומשהו הודעות. זיהוי בבקשה.

בשוויץ חי ופועל אחד מגדולי הקסטומייזרים, פריץ אגלי, שמייצר שלדות סביב מנועים קיימים שעוברים שדרוג גם בפן האמינות. http://www.egli-racing.ch/de/index.html

את מה שיש או היה בגן החיות הירושלמי הנוכחי אני לא מכיר. לעומת זאת, בגן החיות הישן היתה גם היתה רכבת מיניאטורית אמיתית על פסים של 60 ס"מ למיטב זכרוני. לסמוראי אין בעיה לגרור כמה קרונות על גלגלים, במיוחד במצב LOW. אולי רק צריך להוסיף עליו קצת משקל.

דעתי: אום פרפר לא לעניין בכלל וגם לא יישאר יותר מדי זמן (פרצה קוראת לגנב). האלן הרבה יותר נאה, אבל צופר בודד קדמי מתאים יותר מבחינה עיצובית. בעניין המראות אני חושב שקפצת קדימה מדי. מראות זה דבר אחרון, אחרי שהאופנוע מורכב עם צמיגים ואתה יכול לשבת עליו ו"למדוד" אותן. אני לעולם לא הייתי מוותר על מראות, לא בגלל החוק, אלא כדי להשאר בחיים (רוכב על בסיס יומיומי). מבחינה עיצובית-פונקציונלית מאד לא אוהב את הטרנד של מראות קצה-כידון, זה אמנם רטרו (של שנות השלושים) אבל לא כל רטרו נראה או מתפקד טוב. מועד לוויברציות. דווקא הטרנד הנוכחי של מראות תלויות - מתחת לקו הכידון - עשוי להשתלב כאן טוב. היה לי בעבר אופנוע עם מראה תלויה בגלל אילוץ וזה עבד טוב. אבל, אתה חייב לבדוק את זה על אופנוע מושלם בישיבה עליו.

לא כולם, רק מעל משקל מסויים של הנגרר וזה בכפוף גם למשקל הרכב הגורר.

חבל שנעלמו? אולי מזל... כל אחד זוכר זווית אחרת. אני למשל ראיתי כמה וכמה אלפנט 200 מאושפזים לתיקונים זמן קצר מאד לאחר הקנייה כחדשים. לדראון עולם ייזכרו בשימוש שהוקצה להם מידי עיריית ת"א: קקנוע.