broadaxe

וספה היתה פעם פתרון ההתניידות האולטימטיבי לסביבה אורבנית (ואם אין ברירה אז גם מעבר לה). אני מדבר מנסיון - וספה ראלי 1969 משופצת למשעי שהשתמשתי בה ככלי רכב יומיומי. היתה אמינה מאד אבל פה ושם היו לה רצונות משלה, שהתבטאו בתקלות מרגיזות כתוצאה משחיקה ובלאי. גם לפני עשרים שנה היו כלים טובים יותר, אבל יש לה סקס-אפיל מחויך (אני קורא לה חיפושית על שני גלגלים) והיא פשוט היתה חסכונית ביום-יום. אז ניתן היה למצוא וספות זרוקות וחסרות בעלים ששימשו לתרומת איברים. חלקים עלו לפי משקל פחות או יותר והכלי עצמו פשוט מאד לתחזוקה ותיקון עצמי ברוב המקרים. אבל, לדעתי וספה זה הדבר המסוכן ביותר (לרוכב) על הכביש! במושגים מודרניים היא זוועתית. חלשה, רחוקה מלהיות נוחה, מתלים רופסים, בסיס גלגלים קצרצר, אחיזת כביש לא קיימת, בגלל שהמנוע מותקן בזווית לציר האורך כל הכלי לא מאוזן ונוטה ליפול שמאלה, בלמים סמליים לחלוטין (למעט בדגם האחרון שיש לו בלם דיסק קדמי).

כל כך מסכים. מנוע 125 2T יפני ישן? בידיים לא מנוסות ובשימוש יומיומי שיהיה קצר מאד לפני הסתבכות מכאנית וכלכלית. לא ברור על איזה דגם מדובר ולכן אצא מנקודת הנחה שאין לו מיקסר, כלומר צריך להכין את תערובת הדלק/שמן מראש ולשמור מיכל בבית. אני חושב שכיום אפילו אין שמן 2T בכל תחנת דלק. סטודנט תפרן? שייסע באוטובוס.

אם זו הסיבה היחידה לדעתי עדיף לקנות אופנוע/קטנוע 125 מודרני ארבע-פעימות, רצוי חדש.

תקנו אותי אם אני טועה, המכסה משופע מאד ויש בו את כונסי האוויר לקירור המנוע, לפיכך לא מומלץ להתקין עליו כל דבר. לעניין, יש בחיפה יצרן גגונים "של פעם" מאלומיניום בחלק התחתון של רח' הגיבורים, בעליה מדרך בר-יהודה מימין, לפני הרמזור והצומת עם דרך יד לבנים.

מצטער, זו טעות. יש הבדל גדול בין חלודה פעילה לפטינה מיוצבת, כיסוי בלכה על מצב קיים רק יגרום להחמרתו באופן שייקשה עד מאד לטפל בו.

הברשה על מברשת ברזל רוטורית (ברזל, לא פליז!) תנקה את החלודה הפעילה ותשאיר פטינה נאה. אח"כ שימון דק.

אני ראיתי את רפול מגיע לאירוע רשמי, כרמטכ"ל, נוהג בעצמו בפלימות וליאנט צבאית (רכב אלופים סטנדרטי, שנת 1980).

לגבי מוצג מס' 2 - פצץ (זה המונח העברי) אוסטרלי צבאי מתקופת מלה"ע II. ראה עוד כאן: http://www.awm.gov.au/collection/REL35125/

למה שיאשרו לך? אמבולנס מוגדר כרכב חירום והצלה ויש לכך השלכות חוקיות.

לצערי זה לא מונע. אני רואה בעירי כמעט מדי יום גרוטאות מרקיבות נעות בשעות ההגבלה, עם מספרי אספנות.

טלבו הורייזן (ירוקה) היתה המכונית הראשונה שנהגתי בה ברשיון. רכב נוח ומרווח, דל בציוד ובביצועים. לאבי היתה תקופה בה רכש מספר מכוניות טלבו אחת אחרי השנייה ובמקביל, כך שהיו לנו שתיים מדגם הורייזן ולאחריהן שתי סולרות עם גיר ידני - המון אוטו עם מעט מנוע. הסולרה האחרונה היתה אוטומטית מהדגם המפואר עם מנוע 1.6 הגדול, רכב מאד מאובזר לתקופתו עם לוח שעונים מפורט שעשה המון בעיות, כולל קרוז קונטרול ששבק ולא חזר לחיים. למיטב ידיעתי הסמבה לא זכתה להצלחה מסחררת בארץ ונמכרו ממנה מעט יחידות יחסיות למכוניות מיני אחרות. לפני שנת 1980 היו דגמי טלבו-קרייזלר בתצורת חמש דלתות ולפני יומיים חלפתי על פני אחת בצבע ירוק-מטאלי/פח מחורר מרקבונות עם מספר אספנות בשעות האסורות.

המכירה תתקיים ב 28.4 כמה וכמה אופנועים חשובים בקנה מידה עולמי, כולל כלי מירוץ היסטוריים ואחד מאוספו של סטיב מקווין. ניתן להתרשם ולהסיק מסקנות ממחירי ההערכה וממגמות טרנד עולמיות, אפשרות לקלאסיקות עתידיות. http://www.bonhams.com/auctions/21135/#r1=100&m1=1&MR1_page_lots=1

יישר כח! פרוייקט שיפוץ מעניין אחר של הסדנה (אאל"ט) היה מנוע סטטי דויץ, אולי הראשון והמוקדם בארץ, וביחד איתו משאבת מים ששאבה מנחל חדרה, באתר חפציבה.

אני גם מליץ לחפש יותר בכיוון מנוע דיזל. אם זה שווה משהו וניתן להשליך על עמידות הפורסטר, עבדתי בעבר ברשות ממשלתית מסויימת שהחזיקה מלאי גדול של רכבי 4X4. סובארו סטיישן 4X4 דאז היה רכב מנהלי מרחבים ואלה נסעו ונסעו עשרות אלפי ק"מ יום-יום בשטחים קשים למדי ואח"כ עוד שימשו כמה וכמה "דורות" של עובדים בדרג זוטר יותר, עד שנמכרו עם משהו קרוב לחצי מיליון ק"מ, רובם במצב נסיעה.

קיים בארץ נגרר להובלת נוסעים שנבנה מקבינה של דיסקברי.

היתה פה קצת אי-בהירות, אז חפרתי במקורות ולהלן הממצאים: ה WELBIKE המקורי (עם L אחת) בריטי מתוצרת אקסלסיור, הונע במנוע ויליירס ג'וניור 98 סמ"ק שתי פעימות, צילינדר מאוזן. מהשוואה עם תמונות אחרות ומהרשת, התמונה שהדבקתי למעלה היא של רפליקה. היו שני דגמים I ו-II עם הבדלים מינוריים ביניהם, קצת פחות מ4000 יחידות יוצרו. מאגר תמונות תקופתיות, להנאתכם: http://www.welbike.net/Welbike%20Parascooter.html זה לא הקורגי! הקורגי תוכנן לאחר תום מלה"ע II כגרסה אזרחית של הוולבייק, בין 1948 ל-1954 ונוצרו למעלה מ-27000 יחידות. היה לו מיכל דלק גדול יותר, כנפיים ומערכת תאורה.

הדמיון לכלי הצבאי שטחי לגמרי. היה במלה"ע II אופנוע/קטנוע שטח מתקפל שנועד להצנחה במעין קפסולה, יוצר במספרים קטנים וראה מעט שימוש בחזית האירופית. נקרא WELLBIKE

יפה מאד! אין כנף קדמית?

מעניין, תודה. חיפשתי לקנות נפט באיזור ושלחו אתי לעוספייה, בזמנו הייתי קונה נפט בדלק-מצה אבל אין להם כבר שנים. בתחנת פז מרכז הכרמל היה שנים רבות ג'יפ-ויליס בצבעי פז לחלוקת נפט שהיו לו רק מושבים קדמיים ומיכל מאחור, אולי זה הרכב שנמצא בטבעון. יש חזרה מסויימת לחימום ובישול על נפט, אולי כטרנד תרבותי. בארצות העולם השלישי זה נפוץ, בפיליפינים למשל יש מפעל ענק שמייצר כירות בישול על נפט בגדלים שונים, מכירה אישית מתקפלת לטיולים ועד כירות ענק למסעדות ומוסדות, כמעט הכל לשוק הפנימי.

כתבתי את התגובה בכוונה, לעורר פרובוקציה וגם לראות את התגובות האחרות. אין לי כוונה לפגוע באף אחד, רק שהתפיסה סובייקטיבית. יש לי דעה מוצקה לגבי סצנת אספנות הרכב בארץ בכללותה, אבל אשמור אותה לעצמי כי זה לא המקום. נכתבו כאן כמה תגובות נאותות שמסבירות היטב גם את העמדה שלי. ב"גרוטאה" אני מתכוון בעיקר לכלי רכב מיושנים שלא עברו כל שיפוץ, מקרטעים, מעשנים, נראים כמו מפגע סביבתי וויזואלי, שלחלקם מספר אספנות מסיבה אחת ויחידה.

אז הפתרון שלך להמשיך ולנסוע בגרוטאות?

אלי למיטב ידיעתי חובב רק תוצרת יפן אבל לשאול אפשר. אין לי מושג לגבי היכולת של סלים (שהדעות עליו גם ככה חלוקות) - זה היה לפני הרבה זמן - בכל אופן עשה מה שעשה ואת היתר ביצעתי אצל אברהם פורת שכבר סגר. סלים הוא פשוט האחרון הפעיל שנותר בחיפה שאיכשהו נגע במוטוגוצי באופן שוטף.

מוסך שהיה בעבר משווק של גוצי וטיפל בשלי, עדיין פעיל - סלים מ"האופן", בית התעשייה, רח' הרצל 92 בחיפה.

"האופן" בבית התעשייה בחיפה קיים עד היום, הבעלים המקורי נפטר בשיבה טובה לפני כשנה. אין לי מושג מה נפח העבודה שם כיום אם כי בשעות העבודה ניתן לראות אופנועים עומדים בחוץ. עסק אחר, מוסך י.א.ב. בשד' אלנבי פתוח ברציפות משנת 1952 ומתופעל כיום בידי הדור השני.

לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר, הגישה שלי היא מה שהיה זול במקור יישאר כזה ולהיפך. תבדוק את יד-2 ותגלה כמה דברים אטרקטיביים יותר לדעתי, מבחינת מחיר ודגם.