broadaxe

חיים קרבי היה גם הנוטר של טבעון, אספן נשק מהראשונים במדינה ובכלל, יש לו ועליו הרבה סיפורים. לאחיו שלמה ז"ל היה מוסך אופנועים בחיפה הרבה שנים.

תבדוק טוב את עניין הארגז האחורי לפני רכישה והתקנה. לדעתי בשנים האלו לא הוצעה אופצייה מקורית כזו ומבדיקה שעשיתי בספר BMW שלי זה כמעט לא מופיע, בוודאי לא בשנתונים ודגמים המדוברים. ארגז אחורי על אופנוע גדול שלא תוכנן לזה = מתכון לבעיות: הזזת מרכז הכובד למעלה ואחורה; מערבולות אוויר מטלטלות במהירות גבוהה; שבירה של הכנף האחורית.

קליינטים פוטנציאלים - לתשומת ליבכם. הגוף האחראי בית המכירות בונהאמ'ס שבשנים האחרונות צובר נסיון במכירת נכסי תרבות מוטוריים. http://www.artdaily.org/index.asp?int_sec=2&int_new=40512

גיורא מהקריות - יש לו שני בימרים מעניינים (ועד כמה כלים יותר מעניינים!). תרצה עוד פרטים שלח ה"פ. מיכל הדלק היה מהודק בקצה האחורי בעזרת גומיה עבה, מעין אורינג אובלי עם ידית.

מוטובקאן חברה צרפתית ידועה מאד לייצור אופניים - התפרסמו באופני ספורט-כביש בשנות השישים-שבעים. בצרפת הרבה חברות אופניים מכרו גם כאופציה מנוע-עזר דו-פעימתי קטן, זה היה מאד מקובל שם ונדמה לי שלא הצריך רשיון, בתקופות מאוחרות רק ביטוח (זול). נדמה לי שסולקס היה במקור רק יצרן מנועים. אגב בצרפת יש עוד תופעה מעניינת: מכונית שלא מצריכה רשיון נהיגה (גם כן רק ביטוח). לא רואים אותן בערים הגדולות ובטח לא בכבישים הראשיים כי הן לא עומדות בקצב התנועה המהירה. אבל באיזורי הכפר יש המון, נוהגות בהן בעיקר כפריות מבוגרות. המכונית (יש מספר דגמים) מיוצרת בצרפת, עשויה פיברגלס ויש בה שני מקומות מלפנים פלוס חלל הובלה גדול מאחור, די מקביל קונספטואלית לדה-שוו. מנוע - הונדה צילינדר אחד 80 סמ"ק עם הילוך קדימה/אחורה בלבד. מהירות מירבית שישים קמ"ש בירידה ארוכה ומתונה עם רוח גב (מנסיון אישי...).

שתי המכוניות נהדרות, ה SP2 יותר אגרסיבית. לי היא דווקא מזכירה תערובת של לוטוס אלאן ודטסון 240Z.

האופנוע בתמונה האחרונה, נמוך וארוך עם גלגלים יצוקים - בוהמרלנד צ'כי משנות השלושים, אופנוע ייחודי מהרבה בחינות שתוכנן להסעת שלושה רוכבים. האנשלוס קטע את הייצור אחרי כמה מאות אקזמפלרים בלבד והוא נדיר ביותר, לאחרונה נמכר אחד במכירה פומבית עבור 36,000 ליש"ט.

מברוק על הרכישה, תהנה וסע בזהירות. זה אופנוע אספני וקלאסי במלוא מובן המילה. כיף גדול לרכיבה ואני מדבר מנסיון - בעברי היו ב.מ.וו. R75/5 לשוק האמריקני מודל 72' ו R100/S מודל 79' עם גלגלים יצוקים ופיירינג חרטום קטן. ההשוואה שעשו כאן בין היצרנים השונים לא כל כך במקום. דוקאטי היא חברה קטנה יחסית שהתמקדה תמיד בכלים אקזוטיים ויקרים, נכון שכיום היא מצליחה הרבה יותר מבעבר אבל זו תוצאה של קריאת שוק, שיפור באמינות והיותר היצע דגמים. אפריליה כיום היא חלק של קונצרן פיאג'יו ובעצם מהווה זרוע שלו לתחרות מול היצרנים היפנים. אני עוד מחכה להתייצבות של מוטו-גוצי שאולי תהווה (סוף סוף?) נישה אקזוטית מצומצמת בפני עצמה, עם קשת הדגמים הקטנה שלה כיום שכולם בנפחים גדולים. ביואל? סדנה עצמאית שנבלעה ע"י הרלי-דייוידסון והיווותה סוג של פורטל לאופנועי ספורט יחודיים בכמות קטנה זה לא ממש יצרן אמיתי (no disrespect). אף אחד לא הזכיר את טריומף - שחקן חשוב מאד במגרש של "הגדולים" שמוציא שורה של דגמי יוקרה סופר-חדשניים (לפחות מבחינת מכלולים פנימיים). שלושת היצרנים היפניים הגדולים - אני בכוונה משאיר את קוואסאקי כרגע בצד - הם יצרני-ענק שמחזיקים מפעלים בכמה מדינות וחלק גדול של הרווח שלהם נשען על תוצרת מקומית פשוטה ובסיסית, כלי תחבורה עממיים לארצות מתפתחות, מהסוג שמציף את המזרח הרחוק. בד בבד הם מייצרים כמות מסחררת של דגמים בכל נפח, לכל צורך או רצון. הצרכן המערבי מכיר בעיקר את חוד החנית היפני, האופנועים שמוצגים בתערוכות ובהחלט משופעים בחדשנות. נכון, ב.מ.וו. תמיד היו חלוצים בטכנולוגיה, אבל בעיקר היקפית, כזו ש"מסביב" למנוע, בעיקר עד להצגת מנוע K. כיצרן/עסק הוא נחשב בינוני, ללא כלים קטני נפח (ה C1 הוא קוריוז, אפיזודה חולפת) ואו עממיים ובהחלט מכוון לפלחי השוק הגבוהים יותר, אבל לא בלעדית - דגמי F למשל.

תודה! אם כך זו הראפיד 136 קופה. הצצתי פנימה והעיצוב הפנימי לא רע כלל, די דומה למכוניות קופה מערביות בנות אותה תקופה ואאל"ט יש גם מד סל"ד. מנצל את המעמד להראות עוד מספר תמונות שצולמו בפראג, זיהוי מלא יתקבל בברכה, אני זיהיתי בעיקר את הפראהה הירוקה. בתמונה האחרונה רכב לא עתיק/ישן אבל מעניין לכשעצמו - ריקשה בתצורת נוסעים פתוחה (רואים שם די הרבה כאלו באיזור המצודה והעיר העתיקה) מתוצרת בג'אג' (הודו).

דגם טיפה שונה, כנראה משנה אחרת, אבל הנה התמונה:

נכון מאד. בעיקר היו מפותחים מרוצי ראלי (כולל גרסת מירוץ של מוסקביץ') ומירוצי מסלול קרח לאופנועים בהם הדגם השולט היה יאווה ארבע פעימות עם מנוע סינגל מגודל. ד"א היתה דגם ספורט-קופה נאה מאד של סקודה בשנות השישים. צילמתי כזו משופצת בפראג ואנסה למצוא את התמונה שלה.

מה שנכון, נכון...

אם כך יש לי עיוורון צבעים יחיד במינו (רופאי עיניים, מהר, כתבו מאמר מקצועי!)

ל 504L : נניח ובפרספקטיבת הזמן אני לא ממש זוכר (זה היה לפני 15 + שנה) אם היה כתוב על המכונית פקארד או פנהארד (כתב מסולסל, מתחיל ב P ונגמר ב D); המכונית לא היתה ורדרדה אלא כחולה. אני יכול לתת גם את הכתובת המדויקת בה"פ אם זה עוזר במשהו.

תודה לך וגם ל Buki על הפירוט. הספר שלי לא מקיף עד כדי כך.

יש על הרוכב סמלים לאומיים הונגרים ודגל הונגריה. בסדר, בסדר, צילינדר אחד. עדיין, למה שני אגזוזים?

אאל"ט הבחור, על פי סימנים שונים והמספר הוא בכלל הונגרי ולא רומני, כך שיצא מהונגריה לרומניה עם הנגרר והכל חוקי. אני לא יודע בכמה מדינות אסור לגרור עם אופנוע - במדינת ישראל אסור וחבל. להארלי דייווידסון יש נגררים מקוריים, אני חושב שגם להונדה עבור דגמי גולדווינג, ולספידר המטורף של קאן-אם (תלת קדמי) יש: http://spyder.brp.com/GearsAccessories/en-US/Product-Detail/PC_1

לא מתווכח עם הידע של מכונאי אופנועים מקצועי, אבל למה שני אגזוזים במנוע שתי פעימות אם יש רק צילנדר אחד? זה הרי לא ארבע-פעימות-ארבעה-שסתומים-לצילינדר שלפעמים מוציאים שני אגזוזים, אחד לכל שסתום פליטה. שים לב שהבלוק דומה ביותר לבלוק של יאווה כולל הסידור של קרבורטור בודד, באינציקלופדיית האופנועים שברשותי מצויין בפירוש שהיו שני דגמי פנוניה 250, חד ודו צילנדרי.

כנף קדמית לא מקורית ולא מתאימה. כנף אחורית בספק. סבל לפרק - אני הרכבתי סבל מינימליסטי על הפאנטיק שהיה לי מטעמי שימושיות, אין צורך על אופנוע אספנות, לא מקורי. מראות - להעיף מהר! צ"ל מראות מתכת עגולות קטנות. צמיג אחורי לא לעניין. היו מאותתים. מהזכרון, בריינג' של התקופה בארץ זה היה אחד האופנועים היפים יותר, ונסע לא רע. מה עם הפאנטיק? אחפש את התמונות שלי ואסרוק.

גם למעשה נכון; פנוניה ייצרו שני דגמי 250 סמ"ק: חד-צילינדרי ודו-צילינדרי. האופנוע המצולם הוא דו.

מקביל יאווה (בהיגוי הצ'כי J = י') שבאותן שנים היה באותו נפח. סליחה אם אני לא מתפעל - שיא הפשטות הסוציאליסטית, שני צילינדרים, שתי פעימות, קרבורטור יחיד, קירור אוויר, הספק נמוך. מה שכן, אני מסיר את הכובע על המצב הפיזי; הנגרר מעניין יותר מהאופנוע... אגב, PANNONIA זה שמה של הפרובינקיה (של מה שהיה אז הונגריה, ההונגרים/מגיארים עצמם הגיעו מאות שנים מאוחר יותר) תחת השלטון הרומי.

די דומה, אחד מאופנועי השטח היותר קיצוניים לתקופה, בפרספקטיבה של מגבלות התקופה, הנפח והמדינה... נמכרו בארץ לפחות שני דגמים אחרים בנפחים גדולים יותר ובטא התמקצעה יותר דווקא באופנועי טריאל למיטב זכרוני. דרבי מכרו דגם אנדורו מקצועי בנפח 125 סמ"ק עם הספק גבוה בטורים היסטריים ושישה הילוכים קצרצרים, בדומה להילוכים שהיו בפנטיק אנדורו 50 שהיה לי. בעניין מגבלות: קרבורטור מקורי הגיע 14 מ"מ אבל המניפולד (מאלומיניום) בקוטר 12 מ"מ. כצעד ראשון ניתן היה לקדוח את המניפולד לקוטר 14 מ"מ ואח"כ, לבעלי אמצעים, להחליף קרבורטור + מניפולד 19 מ"מ. בפנטיק היתה מגבלה נוספת ב"ברך" של האגזוז, צינור פנימי שצריך היה לשלוף ולנסר. בבקשה תמונה של בטא 50 מתחילת-אמצע שנות השמונים (נראה שלא השתנה הרבה עוד משנות השבעים), התמונה לא מהארץ:

יש חברה באנגליה שמייצרת עד היום מנורות קרביד ומוכרת אונליין, כולל חלקי חילוף וקרביד. יש לזה עדיין שימוש מוגבל בספלאולוגיה (חקר מערות) כי זה האינדיקטור המיידי היחיד למציאות CO2 בתוך מערה. לא מצאתי את האתר שלה אבל מצאתי יצרן אחר, בהודו: http://www.jkdey.com/index.html לגבי ייבוא קרביד צריך לבדוק אם זה לא במקרה כימיקל אסור/בפיקוח.

אם כבר אופנוע-שלד אני מעדיף משהו מרושע יותר. הטוב ביותר לטעמי הוא ה HELL CYCLE מהסרט גוסטריידר. לאחר נבירה מאומצת ברשת התברר שנבנו לצורך הסרט ארבעה אופנועים זהים, שניים כאבזר-במה חסרי מנוע (לצילומי תקריב סטטיים בעיקר) ושניים עם מנוע, בעלי כושר נסיעה.

אמנם זה סובייקטיבי - לדעתי המופיע בתמונה הבאה הוא הרבה יותר בגדר יצירת אמנות: כרגע יחיד במינו, עבודת-יד של סדנת קאסטום איטלקית (!). זכה בפרס ראשון בתחרות עיצוב חשובה באירופה - Morning Sunrise של Headbangers Motorcycles. אמנם אין ברקס קדמי, אבל מערכת תאורה מלאה, קלאץ' והילוכים "נורמליים". מנוע S&S בהספק של +100 כ"ס בגלגל אחורי, משקל רטוב 200 ק"ג. בכל גלגל יש שני חישורים בלבד ובמיכל הדלק - 2 ליטר... הומאז' לאופנוע העל של שנות ה-50 - וינסנט, ולאופנועי הוולודרום של שנות ה-20.