נהג מתחיל

אז הנה הגענו ל-14 אלף ק"מ עם הפיאט 500 – מבחוץ לבנה כשלג, מבפנים לבנה עם ריפודים אדומים (שילוב שמתאים ל"משחקי הכס"), יפה כקומקום רטרו מעוצב, איטית כמו סבתא שקמה להביא לך אוכל כשאתה מורעב וחסכונית כמו אישה פולניה שקיבלה כסף לבזבוזים רק על דברים משמחים. סיכום התקופה שלי עם הפיאט הוא סובייקטיבי ופחות מתמקד בנתונים יבשים. השאלה שאני מסתובב איתה היא "האם ההחלטה לרכוש דווקא את הרכב הזה היתה נכונה?", והתשובה מורכבת. השיקול המרכזי לרכישה היה תקציבי. באותה תקופה חייתי עם סיטרואן C5 2003 שעמדה יומיים לפני טסט, תיקונים יקרים וביטוחים וידעתי שאני צריך להשכיב עליה כמה אלפים טובים שתזרימית לא היו לי אז. הרכב עלה כשמונים אלף ש"ח על הכביש (100% מימון, כ-1100 ש"ח לחודש), ביטוחים מוסיפים כ-380 ש"ח לחודש ומיכל הדלק מכיל 35 ליטר אוקטן 95. אני מתדלק אחרי בערך 450-550 ק"מ בכפוף לאופי הנסועה עבור המיכל שמולא. את הרכב קיבלתי בראשית נובמבר אך בקושי נסעתי איתו בחודש הראשון עקב מחלה, כך יוצא שאני עושה בערך 2300 ק"מ בחודש, שני שליש בין עירוני ושליש עירוני לערך. כלכלית? נראה לי שזה win אמיתי. בוודאי שיש רכבים זולים יותר לרכישה, אבל מי שהיה שותף לתהליך הרכישה יודע שבכל האמור לעניין הרכבים שלי, השיקול הכלכלי הוא לא היחידי (גם בתקופות תזרימיות לא פשוטות. יש כל מיני סוגי ויתורים). מעבר לזה, בואו נדבר על חוויית הבעלות והשימוש היומיומי. אין ספק שכיף גדול לפגוש בבוקר את הרכב הזה, במיוחד אחרי שטיפה. נכון שצבע לבן עושה חסד עם הלכלוך הישראלי, אבל עדיין – הפיאט 500 היא יצירה עיצובית שצריכה להיות מבריקה ונוצצת כדי באמת לתת את הוואו. תא הנוסעים וסביבת הנהג הם מקום שכיף להיות בו; עיצוב הפנים של הפיאט הוא גאוני בעיני מהבחינה הויזואלית ומבחינה ארגונומית: הרכב מרגיש מרווח בהרבה מגודלו, הוא נוח יחסית לנהג ולנוסע שלצידו (וגם לילדה שבמושב הבטיחות מאחורה). מערכת הסאונד סבירה בהחלט, במיוחד בג'אז, ווקאלי ובכלל במיד ריינג'. חסרונות מורגשים: רמת התפוקה של הרדיו גבוהה בהרבה מאשר מהדיסק וזו בעיה במעבר בין מקורות, והחסרון במקור USB הוא ממשי ופוגם בהנאה מהשימוש ברכב למי שנוסע ארוכות ואוהב לגוון את המוזיקה שהוא שומע. התקנת מודול USB עולה כ-900 ש"ח והיא אינה על הפרק בשלב זה מכיוון שאני לא מתכוון להשקיע בשדרוג הרכב (לא ג'אנטים, לא סופית אגזוז, לא צביעה ססגונית וכדומה). שני ספיקות היו לי ברכישת הרכב, ובשניהם התפשרתי - נוחות וביטחון. כיום אני מרגיש שנוחות הרכב טובה יותר ממה שחששתי, למרות שנסיעות ארוכות מצריכות עצירת התרעננות כל שעה וחצי. הבעיה היא פחות המושבים ויותר גלגל ההגה בעל החתך האובלי והטקסטורה המחוספסת שהופכת ללא נעימה אחרי כשעה. נסיעות מנהלה של כשעה הן בסדר למרות שאתה שמח להגיע ליעדך ולהינפש, מה שלא קרה ב-C5. מבחינת אמינות, אין מה לדווח כצפוי מרכב בגיל כזה. אחרי 10 אלפים ק"מ החלפתי שמן ופילטרים במוסך מורשה בעלות סבירה ביותר. לעניין תחושת הביטחון, למעשה ה- gripe היחידי הרציני שיש לי עם הרכב. ובכן, 7 כריות אוויר, בקרות מכאן ועד לשם וכל זה הכל בסדר, אבל הרכב כל כך קטן ומרגיש כאילו אני נוהג בצנצנת של דג זהב. אני מרגיש לא בטוח והשילוב עם החולשה המטרפת של המנוע גורמת לי להרגיש כמטרה נייחת ולהתגעגע לסיטרואן או למעשה לכל רכב פול סייז סדאן שנהגתי בו. כל עוד אתה לא מועך את הדוושה (ומתחיל לשרוף דלק יקר) אתה נידון לשיוט איטי בדרכים בין עירוניות ולנהיגה ריאקטיבית לחלוטין ופסיבית. תוסיפו לזה את העובדה שהראש של הקטנטנה אשכרה יושב על החלון האחורי ותקבלו את המסקנה שלי מהאוטו: זה רכב שמהווה רכישה מעניינת ומהנה, חסכוני במידה רבה אבל שאשמח כשיתאפשר לי למכור ולחזור לסגמנט "רכב מנהלים" בו אני מרגיש יותר בבית. אני בטוח ששכחתי כמה דברים אז תרגישו חופשי להעיר ולשאול, אם אזכר אוסיף בהמשך, פשוט אמרתי שאם לא אכתוב עכשיו אזכר רק לקראת 30 אלף ק"מ...

החברים שלך לא ממש מסמרי מסיבות אה?

פוגע אך נוגע בליבנו. תנחומיי לרגל חתונתך.

C5 2008 עולה בערך חצי מהתקציב ועונה על כל הדרישות. כמובן שיש לה את הדפיקות שלה אבל אם לוקחים הכל בחשבון היא מושלמת למשימה.

חובה טיפול תדיר בחומרי ניקוי ושימור מתאימים. אילו חומרים? לכל אחד, ולכל סוג עור, יש את ההעדפה שלו. פורום "אסתטיקה" הוא מקום מצוין לבירורים יותר מעמיקים. אייל תתחדש וסע בדרכים טובות ומפותלות.

אבו נשנש כבודו במקומו מונח, איפשהו... אתה עושה סלט, אך לצערי גם התשובה שלי סלטית. התשובה לשאלה הראשונה היא "לא", THP הוא מנוע טורבו בנפח 1.6 ליטר שמשמש (בין השאר) את ה-C5 החדשה (למעט הדגם בעל מנוע 3 ליטר). עכשיו קח את זה ותוסיף את השאלה השניה, והתשובה הופכת ליותר מורכבת - בדור הראשון לא הובאו לישראל (ולמיטב ידיעתי לא יוצרו) דגמים של C5 ללא המערכת ההידרופניאומטית. כאשר בוצע המעבר לדור העדכני, יובאו לישראל בני כלאיים מעטים: בודי חדש עם מכלולים ישנים (מנוע 2 ליטר RFJ וגיר AL4), וכן רכבים עם בולמי קפיץ. אני לא יודע בדיוק כמה ובאיזה טווח זמן יובאו הרכבים האלה, אבל ניתן לבדוק האם מדובר בדגם המעודכן לגמרי, או בבן הכלאיים.

רק אני חשבתי שמדובר על רכישת רכב לבן גוריון או משהו בסגנון?

סיכוי לידנית? לא. שים לב שלא דוחפים לך את דגם המעבר (עיצוב חדש אך עם מנוע וגיר ישנים [גיר לא מומלץ]) משנת 2010. עריכה: היו גם כאלה ללא הבולמים ההידרופניאומטיים, רחמנא ליצלן. שים לב שנתבצעו תיקונים לבעיות שימון טורבו ומותחני שרשרת טיימינג. ספר לי איך היה, יש מצב שגם אני ארכוש כזו מתישהו (מי שיצטט את מאיר אריאל יחטוף! )

מעניין, כנראה ששיעור המכירות עליו שמעתי כולל הזמנות עם מקדמה ולא עסקאות מוגמרות.

אין ספק ששלומי נראה הרבה יותר טוב בתמונות מאשר במציאות.

בגירה תבדוק אם יש כפתור eco ואם הוא מופעל.

היא מתחלקת בין שני הרכבים כפונקציה של המסה שלהם.

יופי הרסתם לי...

וכשאני רוצה למכור מה קורה?

ישנה, חלשה ולא מסעירה. חפש 2.2 במחיר טוב, יש כאלה.

לעניין הפסקל, הייתי מנוי בעבר (שימוש יומי) ולא נדרשתי להסתובב איתו, הוא היה במגירת השולחן שלי והתשלומים נגבו ע"ב ההנחה המתאימה.

כן, יוצא הפרש של 110 ש"ח בערך לחודש בין תעריף ללקוח מזדמן לבין מנוי פסקל. עכשיו אני צריך לחשוב האם המדיניות של ליסוע 4 נסיעות שבועיות בכביש 6 שווה את ההוצאה...

שכנעתם אותי. בזמן האחרון יוצא לי להעדיף את כביש 6 כמעט בכל הזדמנות (קסם-בן שמן), בעיקר כדי ליהנות מנהיגה נוחה יותר, פחות בקטע של לחסוך זמן. נראה לי שמספיק פעמיים בשבוע שאני עושה נסיעה כדי להצדיק, לא?

לא היית פה בשנה האחרונה...

בצע חיפוש, חזור עם תובנות.

זה לא בוסו אלא JTS, לא שזה משנה משהו.

אני חושב שהדרך היחידה למנוע מצבים כאלה היא שכל היבואנים יצאו בקול אחד שישראל היא מדינה שבה ברירת המחדל היא שהרכבים פועלים בתנאים קשים ושמדיניות הטיפולים צריכה להיות בהתאם. אני מחפש תמונה של פילטר שמן שהוחלף אחרי 30K ק"מ, כולו היה מפורר.

כן, צילמתי רק תמונה אחת. 159 3.2.

לא נתפס, התחמם. 140 אלף ק"מ, בן לא יותר משש שנים, טופל לפי הספר, החלפת שמן פילטרים כל 30 אלף ק"מ. אני יכול לברר יותר פרטים אבל זה לא מקרה יוצא דופן.

יש מישהו שאשכרה מאמין במרווח טיפולים של 30 אלף ק"מ?