lulisa

בדרך כלל הבנדיקס יושב על הברגה ש"זורקת" אותו קדימה כשהסטרטר מתחיל לעבוד. מספיק קצת לכלוך עליה כדי שהוא לא יזרק מספיק רחוק. אם רואים את הבנדיקס כשהסטרטר מורכב במקומו ברור שהוא גם חשוף ללכלוך. לכן השאלה "כמה זמן הוא צריך להחזיק" תלויה באיפה נסעת, היכן הרכב עומד וכו'.

את מירב העזרה בעניין תקבל מטכנו-צינור http://www.t-t.co.il/ ברח' יצחק שדה 34 בתל-אביב. אלי חפץ אדם חביב בעל ידע רב ועוזר בשמחה למשפצי רכבי אספנות. בעזרתו יצרנו את מערכות הבלמים, הדלק והשימון ברובר. ועוד הערה קטנה: התאם את גודל התמונה שאתה מדביק לגודל העמוד בפורום. התמונה הענקית לא רק לא נחוצה, אלא גם שוברת את הדף ומקשה על הגלישה בפורום.

אם הסטרטר הורכב לפני שנה וחצי והבעיה החלה לפני ימים אחדים לא סביר שגלגל התנופה הורכב לא נכון. יתר על כן - אילו גלגל התנופה היה מורכב לא נכון היו בעיות רציניות בקלאץ' ורעידות בלתי נסבלות מהמנוע. יתכן שנשברה שן בגלגל התנופה או בסטרטר. יתכן שיש תקלה אחרת בבנדיקס. מספיק לפעמים לכלוך שנובע מנזילת שמן שצברה אבק. ככה זה ברכב ישן - יש תקלות. לא ריאלי לצפות שלא יהיו.

ניסיתם פעם לנהוג מכונית ללא כיסא? אי אפשר! אי לכך אנחנו ניגשים לשיפוץ הכסאות הקדמיים במלוא הרצינות האפשרית: http://wp.me/pXLKy-Pt

כואב הלב לקרוא. משתתף בצערכם.

בשיא הקיצור: אחרי מלחמת העולם הראשונה חילקו בריטניה וצרפת ביניהם את מה שהותירו התורכים והקימו במקומו מנדטים מטעם חבר הלאומים: סוריה, לבנון, עירק, כווית, עבר-הירדן, פלשתינה-א"י. פרט לכך שלטה בריטניה במצריים, סודן ותימן. לבריטניה היו שני אינטרסים עיקריים: נפט והדרך להודו. השני מהם אבד ב 48, ולנפט דאגה עוד קודם לכן ארה"ב בדרכים אחרות משלטון ישיר. בכל אחד מהמנדטים (פרט אולי לעבר הירדן) שכנו יותר מעם אחד ויותר מדת אחת והמתחים הפנימיים בהם היו עצומים. אולם הם היה בשיאם בארץ-ישראל - בין יהודים וערבים. שנות השלושים הסתיימו במרד הערבי הגדול שעלה לערבים בעשרת אלפי הרוגים והרבה עולי גרדום. הבריטים הגדילו לפיכך מאד את נוכחות צבאם בארץ. אבל כדי לפייס את הערבים הנהיגו הבריטים את הספר הלבן. כך השניאו את עצמם על שני הצדדים. בימי מלחמת העולם השניה "הוקפא" המרד הערבי אך מצבת הצבא הבריטי בארץ המשיכה לגדול בגלל צרכי המלחמה. מיד אחרי המלחמה קיבלו כל המנדטים הנ"ל (פרט לא"י) עצמאות. אבל בארץ ישראל הלך המתח בין יהודים וערבים וגבר, בפרט נוכח ההכרח היהודי לפתוח את הארץ לעליה. הבריטים היו משוכנעים שתפרוץ ביניהם מלחמה והארץ תחזור לתוהו ובוהו. הצבא הבריטי נותר בארץ - ואף תוגבר- בגלל המתח בין יהודים וערבים ולא בגלל "המרד" של האצל שלא היה יותר ממטרד. הנהגת ההגנה התכוננה למלחמה בערבים. היא יסדה תע"ש, אגרה אמל"ח, אימנה מסות של לוחמים (בין היתר תוך שיתוף עם הבריטים - "הבריגדה"), בנתה את הפלמ"ח שהיה חוט השדרה של צה"ל במלחמת השחרור. בן-גוריון התחיל את תכנון הגרעין היהודי כבר ב 46. המאבק בבריטים הוכרע על ידי עליה ב', שטרור הפורשים היה רק נטל עליו, ולא רלוונטי למבחן האמיתי - כנגד הערבים. מרד האצל היה פשוט מקרה קלאסי של עיוורון פוליטי (שטושטש מאז תחת מבול של תעמולה). עד כאן הדיון הזה, שכבר נמאס קצת. ועכשיו לתגובה של אריוס. הנה עוד צד של מסורת הטסטים האנגלית בקולוניה: שני מורים מכפר הנוער בן-שמן (מורה לתנ"ך ומורה להיסטוריה ששמו לוי סקונדה) ניגשים לטסט לקבלת רשיון נהיגה באופנוע אצל הסרג'נט הבריטי ביפו. השנה היא 39 או 40, והאופנוע הוא סנבים (או בעברית קרן-שמש): "וכבר לוי סקונדה מקבל שיעורי נהיגה ראשונים תיאורטיים ומעשיים, וכבר נפל ונחבל לא נורא, וכבר למחרת הבהיל את תלמידיו בכל מיני תחבושות ובכל מיני מריחות יוד על פניו, וכבר התחיל לחשב מתי ניסע ליפו לעשות ''טסט'' ולקבל ''לייסנס'' הוא הרישיון, ולא העלה על דעתו מה יקרה לו כשיסע שמה, בין רחוב סלמה ורחוב הרצל כשיצטרך להקיף איזו כיכר לעיני השוטר הבריטי הבוחן, והוא צלח ועלה נסע ישר ישר ונעלם מעיני כל רואיו ולא נודע אנה, ועד שכל הצווארים שעקבו אחריו בדאגה כמעט נקעו ונואשו ממנו ורק כעבור שעה מיוסרת דאגות וטלפונים חזר והופיע לוי סקונדה במשקפיו ובשערו הסמיך הקצר והאופנוע מטרטר תחתיו לא בלי כתמי בוץ מרוחים שלא היו כשבאנו ועם איזה סיפור פתלתל איך שניהם הסתבכו איך זה כבה לנצח ואיך זה לא הצליח להחיותו, עד שחמל עליו ערבי מיפו ותמורת כך וכך התניע והרכיב אותו עד לסימטא הסמוכה וכאן התחלפו אלא שהשוטר הבוחן כבר שכח אותו ואת צורתו ולא הועיל לו כלום, ובצר לו פנה אל ה''מאכֶר'' הוא המוציא והמביא ונתן לו חמש לי''מ או אולי כבר היו לנו לא''י בשבילו ועוד חמש מקופלות בתוך נייר הבחינה בשביל השוטר, וכעת הכול היה מוצלח וחבל שמלכתחילה לא הלך בעצת המבינים, ונואל לחשוב שמורה לא יאה לו ומן הכפר החינוכי בן שמן לא יאה לו לתת שוחד ויש על זה המון פסוקים מאיימים בתנ''ך וגם דפים נוראים בהיסטוריה." (ס. יזהר - טיסת קרן-שמש)

היא הנותנת. טרור לא מגרש כובשים - התקוממות עממית כן. טרור מצד קומץ טרוריסטים לא מגרש - אבל כשעם שלם קם נגדם, אפילו רק במחאה, אפילו רק עם אבנים - כן.

ובגלל זה הם גם עזבו ממש בו בזמן את הודו הענקית, שנאבקה לעצמאות ללא טירור, לא? ותוך שנים אחדות גם את כל שאר האימפריה. מי כמונו יודעים שטרור לא מגרש כובשים. שכחת? שטפו את מוחך. התנער מזה.

מילים כדורבנות. "גירוש הבריטים" הוא תעמולה ריטרואקטיבית בנסיון להצדיק פעילות עקרה וחסרת משמעות, חיקוי עיוור של פילסודסקי הפולני, תוך פיספוס מוחלט של ההיסטוריה המתרחשת תחת האף. האימפריה התפרקה מעצמה כתוצאה מתהליכים גלובליים. ה"גירוש" היה כמו ריפוי על ידי עלוקות וכוסות רוח: זה שהחולה הבריא לא קשור בריפוי. זה שהבריטים עזבו לא אומר שהאצ"ל והלח"י הפאטתיים גרשו אותם.

דלתון פירק ופירק את החומר למרכיביו עד שהגיע לרמת האטום. רתרפורד המשיך במלאכה ומצא כי האטום עצמו מתפרק לגרעין וקליפה. ואנחנו, להבדיל, מפרקים את הרובר עד לרמת ברגי הריפוד: http://wp.me/pXLKy-Ph

רויס קול עזב את אוסטרליה באוגוסט 2001 ועבר לעולם שכולו טוב. חוששני שעוד מוקדם לטוס אליו. קודם צריך לגמור את הפרויקט, כאן בארץ

אמן עץ (טינו) כבר מעיין בסוגיה. אודי (הודי) טוען - על סמך נסיון שהצטבר בשיפוץ יגואר - כי רק קוסם אנגלי זקן אחד יודע לרקוח את תערובת הקסמים המתאימה לפוליטורה של עץ אגוז, והערות מחכימות בנושא תוכל למצוא כאן: http://www.1947rover.co.uk/Royce_3.html הם נכתבו על ידי רויס קול, האיש ששיפץ את הרובר היפה בתבל (או לפחות זו שזכתה במירב הגביעים והפרסים) בתקציב של 2000 דולר. (אמנם דולר אוסטרלי, בשנת 83, ושבע שנות עבודה עצמית).

חבל שלא ציינת מידות, בכל אופן בדוק כאן ובעמודים אחרים בקטלוג הזה: http://www.scottsoldautorubber.com.au/page53.jpg בדרך כלל (אם כי לא תמיד) המישלוחים ממנו מהירים למדי.

שם המשחה "כחול פרוסי" - דווקא מתאים למרצדס...

אני מנחש שהכוונה היא "הסרן שרק מעט". ואם כך הדבר, השריקה הזו נובעת בדרך כלל ממרחק לא נכון בין הקורונה לפניון - וזו בדיוק הנקודה שחסרה לי בתיאור השיפוץ. איך מדדתם את המרחק הזה? מה עשיתם כדי לכוונו נכון? אגב, אני מתכנן לכתוב כיצד נעשה הדבר ברובר - תיאור שנעדר משיקום 26-453 מכיוון שנערך לפני כ 25 שנה - אבל עדיין זכור לי לפרטיו .

תודה יוחאי, תודה רבה. זה סגר מעגל: http://wp.me/pXLKy-P5

והנה מגיע האפילוג. http://wp.me/pXLKy-P5 תודות ליוחאי שנער שגילה מתי ננעץ המסמר האחרון בארונה, לשביט שביקש עוד, ולקובי מילוא...

אחרי כל שלב הרואי בא יום קטנות - אבל לא נבוז לו כי כמאמר המשורר העולם עשוי, מסיכות, נעצים, כפתורים... http://wp.me/pXLKy-OD

יכול להיות שהגיע הזמן לשאול על גורלה של 80-104... אולי זה יתן לי את הכוח לכתוב את הפרק האחרון, שעד עתה לא אזרתי אומץ לכתוב (ואולי זה יוציא את החשק סופית)? http://wp.me/pXLKy-6x

פרט לבעיה הטכנית ישנן גם שגיאות סתם, שנובעות מחוסר מחשבה (אם להתבטא בעדינות) וגוררות אחריהן תוצאות אבסורדיות, כגון גיוס מכונית רובר עדינה, שברירית וזקנה למילואים בתור ג'יפ חסון: http://wp.me/pXLKy-bX

הסיום (בחיים) הוא שחזרנו הביתה בשלום, כמובן. אשר לסיפור - הוא נגמר בדיוק במקום שנגמר, לטעמי.

ההכנות לצבע הגיעו לקו הגמר ו... http://wp.me/pXLKy-Nc

שמעתם על מבחן המנואלה? לפני שיהיה גדול, על הרובר לעבור אותו בהצלחה: http://wp.me/pXLKy-ME

תודה - אבל לפנינו עוד כברת דרך ארוכה. צבע, חשמל (לבנות הכל מא'), זגגות, ריפוד. הריפוד הוא פרשה גדולה בפני עצמה. המושבים (רוב חלקיהם מעץ) טעונים בניה מחדש. יש לשקם ולשחזר את כל חלקי עץ האגוז הממורט היוצרים את דפנות הדלתות ולוח המכשירים. לחדש את מגירת כלי-העבודה היחודית לרובר, ואת תוכנה. הגג קשה במיוחד, ועוד לפני שניגשים לריפוד שלו יש לבנות מחדש את צינורות המים שמנקזים אותו, ועוברים דרך קירות המרכב. הרכבת לוחיות הנתונים החדשות (נשלחו לשיקום באנגליה). על זה יש להוסיף החלפת צמיגים, כיוון פרונט, טסט. זה עוד לא אחרי הסבוב...

הגזמת, ידידי! ארבעים ומשהו הפרקים הראשונים עוסקים בדיוק בזה. תוכל להתחיל כאן: http://wp.me/pXLKy-dn ולהמשיך, בסוף כל פרק יש קישור לפרק הבא. כמו כן, תוכל לקרוא עוד על הצדדים המכניים של הרובר כאן: http://wp.me/pXLKy-3 וכאן: http://wp.me/pXLKy-1F