lulisa

מעניין (אם כי לא מפתיע) עד כמה החלקים הללו דומים לחלקים המקבילים להם ברובר מסדרת P2. לא רק הם - אלא גם רבים אחרים. מנוע הלנדרובר מהסדרות הללו היה זהה למנועי רובר מהסדרות המקבילות, ואיתו חלקים רבים אחרים.

ממש לא נכון! רכב בן למעלה מעשרים וחמש שנה (ובפורום הזה בהן עניננו) פטור בארה"ב מכל התקנות התקינות וההגבלות גם יחד, ולא משלם פרוטה מכס, מע"מ ושאר ירקות. יותר מזה - בהרבה מדינות הוא גם פטור מטסט ומשלם אגרה סימלית בלבד. קרא יותר פרטים כאן: http://wp.me/pXLKy-3 בפרק "הרובר באמריקה". הייתי מצפה ממי שמטיף ליושר הגינות ודברי אמת שידע על מה הוא מדבר, יבדוק את עצמו - ולא יתפס בלא-אמת בוטה בעצמו.

נחמד, בעיקר לראות את בעל הג'ואט שמחזיק ברכב כבר 56 שנה אם לא טעיתי בחישוב. עם זאת, יש בסרטון אי דיוק. נאמר כי ג'ואט נסגרה עקב קשיים בקצב היצור של תיבת ההילוכים. הסיבה היתה שונה. בשנתו הראשונה היה הדגם הנ"ל (ג'בלין) להיט - דווקא אצל האנגלים השמרנים, בגלל חדשנותו. אבל אז התברר כי המנוע הנ"ל סובל משבירת גל-ההינע! ג'ואט הצליחה בהמשך לפתור את הבעיה, על ידי תכנון מחדש של גל ההינע ומעבר מחיסום באינדוקציה לחיסום על ידי צמנטציה - אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הציבור האנגלי רק התחזק בדעתו שהחידושים הם מהשטן וברח מג'ואט. כך בא הקץ על מכונית מעולה. קריאה נוספת: http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=jowett+jupiter+crankshaft+history&source=web&cd=10&ved=0CHoQFjAJ&url=http%3A%2F%2Fjowett.org%2Fjowettnet%2Fdt%2Ftech%2Fqa-g-green.pdf&ei=v4weT6b4D46jsgbfgvS5DA&usg=AFQjCNGWg4qtE3RKoTnEkD6usCGisf6rVw

אנו מגיעים עכשיו למשהו מתעתע, מהסוג הנחשק והבוגדני: http://wp.me/pXLKy-yV

האבסורד חוגג (ואולי - המזימה הנבזית של יבואני הרכב להכריח את הציבור להשתמש בשרותיהם במחיר מופקע). נציג משרד התחבורה עורך מיון ראשוני - מה מותר להכניס לארץ ומה אסור. אם זה מותר - הוא שולח לך מכתב ובו אומר שמותר (עקרונית), בתנאי שתצטייד ברשיון אישי, רשיון שמעניק מר ברדה ברחוב המלאכה 8. בפעם הראשונה שקיבלתי הודעה כזו (זוג D-lamps שלא מזיק לאיש) סברתי גם אני לתומי כי הפריט מאושר ובאתי לקחתו. גב' מכס שלחה אותי לברדה בחיוך ניצחון. "אבל כתוב כאן מאושר..." "ברדה!!!" "אבל..." "ברדה!!!!!!!" טפחתי ביאוש על ירכי ואז פצחה הגברת בקינה על גסות הרוח של לקוחותיה, ועל כך שהם לעולם אינם צודקים, ועל כך שהיא תתלונן עליהם - וכמעט שלא קראה למשטרה. כשחזרתי עם אישור מברדה כעבור שבועיים ישב אצלה אדם קשיש ובידו ההודעה באדום "מאושר .... " וכו' ואמר לה "אבל כתוב כאן מאושר..." "ברדה!!!" צווחה הגברת "אבל..." "ברדה!!!!!!!" כשהוא הלך, מלווה בגידופיה, פנתה אלי ואמרה: "אני זוכרת אותך! שלא תחשוב ששכחתי! אתה העלבת אותי!" אנחנו הקטנים נתיניה - לא נותני לחמה. בידיה השררה והיא לא תשמוט אותה עד שנתיאש, ונקנה מזדה אצל טייקון.

אבל לא לרובר P2 . לרובר P2 לא פורסמו ערכים אלה מעולם - לא הם ולא סדר הסגירה. אין לא נתונים רשמיים של רובר, ולא בלתי רשמיים של ה RSR. מה כן יש? "תורה ניתנה לשמואל ברחוב התבור, והוא מסרה לכהנים, והם מסרוה לזקנים..." ואמר לי הכהן הראשי של שמואל, תוך שהוא סוקר אותי מכף רגל ועד ראש במבט מזלזל: "איך סוגרים ברגי ראש? ברגש!"

"בצד השמאלי העליון של לוח המכשירים. ניתן לקרוא אותו גם מחוץ למכונית דרך החלון הקדמי. בדגמים מאוחרים יותר הוא מוטבע על מסגרת הדלת הקדמית השמאלית".

קראו כאן: http://wp.me/pXLKy-3 בפרק "סיפורי שמואל".

הַסּכום הוֹגֵה אֵחַד זַקְן \ מֵחַדִרוֹ אֵל תַּלִמִידָיו יָצַא \וִאָמַר בִּנָקִשׁוֹ בַּמַּקְּל: \ שִׁמִעוּ אַחִרוֹן דִּבָרָי אשְׁר אְשָׂא,\ כּי הגּיעַ הַזְמַן לִסכֵּם,\ לאַחר שִׁנוֹת בִּיִנָה וָעֵצָה,\ מָה הֵם, לִסוֹף מצּוּי,\ הַדְּבָרִים שְׁמֵּהְם הָעוֹלָם עַשׂוּי. הָעוֹלָם, נכְבָּדַי - \שְׁאַחרְי כָל תּהיּוֹת וּפְלִיאוֹת בּוֹ דבָרָי אמוּרים - \עָשׂוּי אְרֻץ, שָׁמַים, שׂיחים, סִנוּניּוֹת, \אנִיּוֹת, גַלֵּי יַם, נהַרוֹת, עַרִים גּדוֹלוֹת וּקִטַנּוֹת,\ירִידִים, צִנוֹנִיּוֹת, כַּל מִינֵי פַּטִּישִׁים, נִיָר, מַשׂוֹרִים, \ רִחוֹבוֹת, חדַרים,\ - כַּךְ הוֹסִיף לִמִנוֹת ולִמִנוֹת -\ גֵאַיוֹת, שִׁפֵלוֹת, הַרִים וּגִבַעוֹת -\ וִשַׁעַה שֵׁרוֹפֵא וִאַחוֹת כִּבַר עַלַיו גַחנוּ בִּבֵית-הַחוֹלִים, \ עדַיִן הָיוּ שִׂפָתָיו נָעוֹת וּמוֹנוֹת -\ קָלַּחוֹת, כַּפִּיּוֹת, ספַרִים, מִגֵרוֹת, צִנִצַנוֹת -\ וּמלּים אַחרוֹנוֹת שֵׁהִשִׁמִיעַ הַיוּ: נִעַצִים, כַּפִתּוֹרים. (נתן אלתרמן, חגיגת קיץ, ע"מ 92 -93) ולדעתי כוונתו לא היתה לעולם כולו, אלא לדלתות של הרובר בלבד: http://wp.me/pXLKy-yp

אולי מן הראוי שאבהיר למה התכוונתי ב"קומבינה". שנת 1947 היתה שנה רעה במיוחד לתעשיית הרכב האנגלית עקב מחסור חמור בחומרי גלם. באופן אירוני תכנית מרשל לשיקום ארופה אחרי המלחמה הפנתה כספים ומשאבים לגרמניה ואיטליה התוקפניות, אך לא לבריטניה, הקרבן, שנזקי המלחמה בה היו עצומים. באנגליה שלט משטר צנע וקיצוב (שהועתק לארץ עם הקמת המדינה, אך הונהג בה גם בימי מלחמת העולם), ומפעל היה יכול לקבל אספקת חומרי גלם רק כנגד הזמנת יצוא. מפעלים עשו שמיניות באוויר כדי לקבל הזמנות מחו"ל - מה שהיה קשה במיוחד לחברות כגון רובר (ורבות אחרות) שלא היו להם דגמים חדשים, אלא רק דגמים מלפני המלחמה, וגם זאת במפרטים נחותים (חוטי חשמל מעוטי נחושת, צמיגים מגומי סינטטי, יחס דחיסה מופחת, קרבורטורים חסכוניים, מגוון צבעים וריפוד חסר, וכו'). יותר מזה - גם כשהיו בנמצא הזמנות מחו"ל לא תמיד ספקי המשנה יכלו לספק בזמן את הסרנים או תיבות ההילוכים הדרושות. וכשהגיע סוף-סוף הרכב המוכן לנמל לשם שליחתו מעבר לים - פרצו בנמלים שביתות ממושכות שהביאו את רובר למשבר בתזרים המזומנים וכמעט לקריסה. כדי להציל את רובר נאותה הממשלה לשחרר את המשלוחים התקועים בנמל ולהתיר מכירתם בשוק המקומי. כמובן שבמצב דברים זה הרכיבו ברובר מכוניות מחלקים מכל הבא ליד והבלגן משתקף גם בסימון החלקים. לדעתי המעקב אחריהם, בירור מקורם והסיבות לכך שהגיעו לאן שהגיעו - מרתק. כשמתבוננים כיום בסטיסטיקה של רובר P2 מהשנים 46 - 47 ששרדו - הרי רובם נמצאים מחוץ לגבולות בריטניה: אוסטרליה, הולנד - וישראל. המשלוח לישראל מעניין במיוחד מבחינה היסטורית בגלל הקשר שלו לכיבוש יפו על ידי האצ"ל. לטעמי "תרבות מוטורית" ושימורה נוגעת דווקא לפרטי הפרטים הללו, היא לב העניין. איך אפשר להשתייך לבית אצולה ללא מגילת יוחסין?

כן. כך צריך להיות. אגב, בדקת את ההטבעה - או שזה רק מה שכתוב ברשיון? הרעיון שמישהו הכניס גיר של דופין לרובר (ושבאורח פלא נראה בדיוק כמו גיר של רובר) והטביע עליו מספר רובר שלא קיים הוא... איך נגיד... מופרך. יותר סביר שמישהו ברובר טעה במספור. זה לא קשה כי כאמור החלקים הללו היו כמעט זהים ברובר 16 וברובר 14, פרט לעובדה הפשוטה שלא יוצר רובר 14 עם הגה שמאלי - וישנם הבדלים בין סרן קידמי וגיר של רובר 16 בעל הגה ימני ורובר 16 בעל הגה שמאלי, ושני הנ"ל מסומנים במקרה הנכחי כחלקים של רובר 14 עם הגה שמאלי.

יותר סביר שהוא יוצר על ידי רובר ביום שני בבוקר, כשהמטביע או המרכיבים טרם התאוששו מנהרות הבירה שלגמו בערב הקודם. אפשרות אחרת שהיתה כאן קומבינה כלשהי. תוכל לברר זאת על ידי הוצאת "תעודת לידה" לרכב שלך (חפש בפורום איך) ועוד יותר טוב - במוסד ה heritage הבריטי. מעניין איך מתחילים מספרי האשיה והמנוע ברכב שלך - האם ב L73 או ב L74 ?

פעם שניה שזה קורה... (הראשונה היתה בסרן הקדמי) המספר המוטבע על תיבת-ההילוכים (בעצם על המכסה של מנגנון החלפת ההילוכים) שייך למכונית שלא קיימת: רובר ארבע-עשרה מודל 47 עם הגה שמאלי. דגם כזה לא יוצר. פירוש הקוד: L הגה שמאלי, 7 מודל 47, 3 רובר 14, 1 דגם סלון, והיתר מספר רץ. בתמונה המצורפת תוכל לראות כיצד נראה המכסה הנ"ל ברובר 10 סלון, הגה ימני, מודל 46. אבל: בין השנים 39 - 47 לא היו כמעט שום הבדלים בין תיבות ההילוכים של דגמי 10, 12, 14, 16. ההבדלים היחידים בין תיבות ההילוכים שיוצרו בתקופה זו הם: 1. גלגל השיניים של מתאם הספידומטר: יחס התמסורת של הסרן האחורי שונה בין רובר 10/12 לבין רובר 14/16 ולכן גם גלגל השיניים של הספידומטר שונה. אגב, גלגל שיניים זה נמצא ב freewheel והחלפתו מתוארת כאן: http://wp.me/pXLKy-eS 2. מתאם "בית-הפעמון" שהוא רכיב פסיבי ולא אקטיבי (אין בו מיסבים, צירים, גלגלי שיניים וכ' אביזרים פעילים). 3. "בית הפעמון" עצמו שונה בין הגה ימני להגה שמאלי, במיקום מוט ההפעלה של המצמד. שינוי מהאחד לשני כרוך במאמץ זניח. תיאור מפורט של שיפוץ גיר זה, הכלים והמדידות הנחוצים לשם כך תוכל למצוא כאן: http://wp.me/pXLKy-et ובשני הפרקים שלאחריו. שים לב שתושבת הגומי של הגיר (שהיא גם חלק מתושבת המנוע בכלל) ושאותה אתה מתכונן להחליף שונתה בין דגמי 39 - 46 ודגמי 47. המק"ט שלה הוא 212423.

נסה שנית, זה אמור לעבוד. http://wp.me/pXLKy-y3

עוד צעד קטנטן לאנושות: http://lulisml.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=2111&action=edit&message=6&postpost=v2

אנחנו פונים עכשיו לדברים רציניים באמת: הדלתות. וכל שנתקרב יותר לאמנות בנית הכרכרות, ל coach building המסורתי, נלך ונרצין, נלך ונתקרב ללב הדברים: http://wp.me/pXLKy-xL

הפעם אנחנו יורדים נמוך-נמוך, קצת מעל גובה הדשא: לרצפה! http://wp.me/pXLKy-xo

ראה כאן: http://www.mgexperience.net/article/mgb-vin.html לפי הכתבה אין הטבעה, רק לוחיות. ישנם מקומות בארץ המורשים להטביע (למשל ברחוב הנגר בחולון), יתכן ואתה צריך להתקשר איתם.

אנו מתקרבים לקו הסיום - ובדרך אליו, וגם אחריו, מתרחשות כמה הפתעות. http://wp.me/pXLKy-x7

כן! ואולי זה במקום זכיה בפיס? המזל שלי לא היה כל-כך טוב: http://lulisml.wordpress.com/2011/08/09/%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%94-%D7%A9%D7%9C-26-453/

בזמנו היתה לי אותה בעיה. ניגשתי לבית משפט השלום ושם הצהרתי בכתב ובשבועה בפני הרשם שמצאתי את המנוע ושאיני יודע מי בעליו. משרד הרישוי קיבל את ההצהרה ואישר לי החלפת המנוע. ראה עוד כאן: http://lulisml.wordpress.com/2010/12/12/%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A2-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%90/

תוך שהיא לוגמת באר נפט אחרי באר נפט מגיעה האמבטיה לחוף האטלנטי, שם מצפה לה הפתעה מרה. http://wp.me/pXLKy-wG

האמבטיה הבלתי נלאית פונה מזרחה, וכדי להגיע אל המישור האינסופי עליה לצלוח שני רכסי הרים אדירים: הרי הקסקד ואחריהם הרי הרוקי הקנדיים. האם תעמוד הזקנה במשימה? http://wp.me/pXLKy-wk

מכונאי המחר הוא נער או ילד כיום, שנולד עם מחשב (או סמרטפון) ביד. הוא לא יפחד מהמכשירים האלה ויזרום איתם כדג במים. דווקא לאלקטרוניקה הפרימיטיבית הנוכחית (אפילו במכוניות יוקרה) במונחים של עוד שלושים שנה - יהיה יחסית קל ליצור תחליפים, בתכנה, והיא תפעל ממחשבים או מבקרים מתוכנתים בני הזמן ההוא (עוד לא קיימים). ומותר לציין כי גם היום יש מהנדסי אלקטרוניקה ומומחי מחשבים, אפילו בכירים, שעוסקים להנאתם בשיפוץ מכוניות. בעוד כמה עשרות שנים יהיו רבים יותר כאלה. מה שעלול אז להיות נדיר זה דווקא הדלק, ואפילו תחנות הדלק.

על המעבורת, בקצווי צפון, בארץ בה על כל מליון עצים יש אדם אחד. ובדיוק כשאנחנו יורדים ערפאת עולה. http://wp.me/pXLKy-vo