lulisa

הגיעה העת לסגור את המעגל ולהגיע ללב הסיפור - לוחית הרישוי של 26-453: http://wp.me/pXLKy-sA

והפעם כמה מילים לזיכרה של תורמת שנפלה על משמרתה ואפילו לא זכתה לבוא לקבר ישראל - http://wp.me/pXLKy-sn

סוף-סוף הגיע הרגע בו אפשר לערוך בדיקה של מערכת השימון בפעולה. הרי היא: http://wp.me/pXLKy-sa

אנו עורכים עכשיו מעקף קצר בסיפור, וצוללים ארבעים שנה לאחור. אל דאגה: מעקף זה חיוני להערכה נכונה של הצעדים הבאים. http://wp.me/pXLKy-rq

אם הרובר יכול לנסוע לאילת (ואפילו להמשיך לדהב) - שמוסטנג לא יוכל?

אחרי שכבר התמודדנו עם קרני ראמים אנו עוברים עכשיו לביצי פשפשים - מכשירים חשמליים שונים, וראשון להם שעון (הזמן) החשמלי. כאן: http://wp.me/pXLKy-rc

"הגשר" נקרא בעברית "הציר הקדמי", והוא ציר קשיח מסוג אליוט הפוך. הוא עשוי מפלדה מחושלת, והלוגו של מפעל החישול (SF) מוטבע עליו. יתכן וזה היה מפעל החישול המפורסם בשפילד. אנגליה של אותן שנים היתה בין יצרניות הפלדה המובילות בעולם, והצטיינה, ואף גילתה את רבות משיטות עיבוד הפלדה. נהגו, ותמצא זאת בחלקים רבים של הרובר, להטביע את תאריך היצור ואת המק"ט של החלק עליו. במקרה שלך המק"ט הוא 14717 ותאריך היצור הוא השבוע השלושים של שנת 47. המק"ט הוא מק"ט מפעל החישול, כי מק"ט רובר של הציר שלך אמור להיות 212801. רובר סימנו את המכוניות לפי שנת יצור ודגם, וגם לפי שוק היעד: home או export. ל home לא היתה קידומת מיוחדת. ל export היתה קידומת: L להגה שמאלי ו R להגה ימני. הספרה הראשונה (אחרי האות) מציינת את השנה: 6 ל 1946 ו 7 ל 1947. שתי הספרות הבאות את הדגם: 11 לרובר 10, 12 לרובר 12, 13 ל רובר 14 ו 14 לרובר 16. הספרה הרביעית מציינת אם המכונית היתה סלון (0), או ספורט סלון (3). היתר הוא מספר רץ. שום סדרת יצור (אפילו של רובר 16 שהיתה המכונית הנפוצה ביותר) לא עברה 9999 יחידות. בשיטת הספרור הזאת סימנו את האשיה, המנוע, הגיר הציר הקדמי והציר האחורי. תוכל לראות עוד פרטים בסדרה "26-453 חוזרת מן המתים" בה התעכבתי בכל חלק על זיהויו. המקרה שאתה מביא הוא מוזר. המספר 7312630 מתאים לרובר 14 סלון מודל 1947. אבל דגם זה לא יוצר ליצוא ובוודאי שלא היתה לו הקידומת L. מעניין מה היתה ההיסטוריה של הרכב שלך, ומה מספרים עליו יתר המספרים שציינתי למעלה. אני מצרף לדוגמה תמונות של ציר קדמי של רובר home, עם הגה ימני, מודל 1946. תוכל לראות שהספרור כאן חסר סתירה פנימית. תאריך היצור הוא כנראה השבוע העשירי של שנת 46. יד הסרן (stub axle) שהבאת את תמונתה נראית, עד כמה שאפשר להבחין, שחוקה ופגומה. תוכל לקרוא על שיפוצה כאן: http://wp.me/pXLKy-1F וגם כאן: http://wp.me/pXLKy-dZ

האם יש מספר אישור? אם יש - הבקשה אושרה.

בשנת 1999 ביקר מועדון החמש בבאר-שבע, ולמחרת ערך שיירה לערד. לרגל האירוע ריאיינה אותי כתבת מקומון ושאלה אותי מה מיוחד ברובר: "הוא מעולם לא איכזב אותי" עניתי "האמינות, האמינות שלו - זו מילת המפתח!" הכתבת פירסמה רשימה וזו היתה כותרתה. למחרת, כשגליון המקומון פרוש על אחד המושבים, נסעתי בראש שיירת המועדון לערד. סמוך לתל-ערד נשמעו רעשים איומים מהמנוע, וגל-הארכובה נשבר (ראה תמונות מצורפות). נאלצתי להודות בכך אישית בפני כל אחד מחברי המועדון שעצרו לידי בזה אחר זה והציעו את עזרתם. מאז אני לא נוהג להגיד דבר בעניין אמינות הרובר. אבל חובה גם לציין כי גל-הארכובה נשבר באשמתי, תוצאה של נסיון שיפור כושל (ציפוי כרום ללא שיחרור מימן). ואחרי שנתתי מודעה זו, עוד כמה מילים: במשך שש-עשרה שנה החזקתי גם טרקסיון וגם רובר. נסיעה בטרקסיון היתה תמיד חוויה ותמיד בגדר הימור - נגיע או לא נגיע? הסיכויי להיתקע היה כ 50% - לפחות. לא היתה פינה בארץ שהרובר לא הגיע אליה ולא היתה דרך בה הסיטרואן לא נתקע; ולא סתם נתקע אלא איבד גלגל קדמי במורד מסוכן, התפרק בסיבוב חד בדרך לשכם, פעמים אחדות נשבר לו הגיר, נתקע מנגנון החלפת ההילוכים, המעצורים לא פעלו, ולא הסטרטר ולא הדינמו (מערכת החשמל של 6 וולט הארורה) ומשאבת המים דלפה תמיד. אתה מוזמן לקרוא את עלילות הצפרדע הגדולה: http://wp.me/PXLKy-6H כשהיה צריך להביא את הילדים הביתה מבית החולים בחרנו ברובר. כשרצינו לנסוע לחברים ביטבתה או בדגניה - נסענו ברובר. וכשהגיע הרגע לערוך את "בחירתה של סופי" ולהשאיר רק אחת מהמכוניות - נבחר הרובר, כי עליו אפשר לסמוך. אני זוכר כמובן, בגיל 10 בערך, את שכננו אהרון קוקלנסקי ז"ל - מראשוני בעלי הצמ"כ בארץ משוחח עם חתנו המסביר לו מדוע קנה רובר 12: "המכונית הזאת לא רואה מוסך - אתה שומע? לא רואה!" אמר החתן הגאה. ואת שמואל שבילי ז"ל , שרוב הרוברים בארץ עברו תחת ידיו, מסביר לי פעם שלא ראה ראש של רובר סדוק או בלוק של רובר מפוצץ: "אתה שומע - אין דבר כזה!" אבל אני גם חייב לציין כי כל המושגים שלי על אמינות רכב השתנו ב 1984 כשקבלתי סוברו 1600 מהעבודה ונסעתי בה תוך שנתיים 200,000 קילומטר ללא תקלה אחת.

שאלות מצוינות. לרובן כבר התייחסתי ברשימות קודמות, למשל כאן: http://wp.me/pXLKy-a7. בכל זאת אנסה לענות בקצרה. לאנגליה לא חסרו מהנדסים מוכשרים ובעלי כוח המצאה, מכונאים ונהגים רבי יכולת, ויש לה היסטוריה מפוארת בפיתוח המדע והטכנולוגיה. אבל תעשיית הרכב הבריטי, עלייתה ושקיעתה, היא קודם כל ביטוי סוציולוגי-פוליטי של העם בקירבו היא נוצרה. דודו של הסופר האנגלי לייטון סטיצ'י, אנגלי אקסצנטרי ממשפחה אנגלית אקסצנטרית, חי בלונדון ארבעים שנה לפי שעון בומביי. בעשר בלילה היה קם, אוכל פת שחרית, לוקח את הכלב לטיול וכו' וכו' - ובצהריים היה פורש לשנת הלילה. מושג הג'נטלמן, מוסד בריטי תשתיתי, מתאר אדם שאינו עובד ואינו מייצר - רק צורך. איך נוצרה שכבה רחבה כזאת בעם? התשובה במילה אחת היא - האימפריה. פקיד אנגלי קולוניאלי, או קצין צבא מקצועי, אחד מאותם המייג'ורים או הקולונלים הידועים מהספרים היה פורש מהשרות, במשכורת נאה, בגיל ארבעים פחות או יותר. במילים אחרות: העם האנגלי התפרנס רוב המאה התשע-עשרה ומחצית המאה העשרים מניצול בוטה של עמים אחרים. קרא פעם על ההתישבות האנגלית באוסטרליה, או באמריקה, או באפריקה, כיצד השתלטו על הודו וכו' - ותראה עד כמה אכזרית ונצלנית היתה האימפריה שלהם. אך לא רק זה: האימפריה הקנתה להם שוק שבוי. וכידוע שוק שבוי הוא אבי אבות הטומאה: הוא ממית כל תמריץ לחידוש ושיפור. אך בזה לא מתמצה העניין. החברה האנגלית היתה חברה מעמדית ביותר, עם פער עצום בין האדונים - upstairs - והמשרתים - downstairs. בבית אדונים אחד יכלו לעבוד עשרות משרתים ומשרתות. אי לכך יכלו גם ליצר מכוניות שדרשו טיפול מתמיד. זה היה עיסקו של הנהג. קרא את לוח הטיפולים של הרובר ב"האוטו שלנו ירוק" ותראה למה אני מתכוון. המבנה החברתי הזה גרם גם לשימת דגש אדיר על הופעה חיצונית, תלבושות, וטקסים שונים. דוגמה נהדרת אפשר לקרוא בספר "זכרונותיו של צייד שועלים" של זיגפריד ששון. באקלים כזה יכלו להתקיים "יצרני בוטיק" של מכוניות כגון אלוויס, ארמסטרונג-סידלי, ריילי, המבר, לנקסטר, זינגר וולסלי סנבים ג'ואט ועוד ועוד - וכמובן רובר. כל אחד ממוצריהם נעשה בעצם בעבודת יד ויועד לפלח אוכלוסיה מצומצם ומתבדל. כל אחת ואחת מיצרניות אלה התגדרה בייחוד משלה, טכנולוגי ועיצובי - וכמעט אף אחד מדברים מיוחדים אלה לא עמד במבחן הזמן (בניגוד לחידושים של לפבר בטרקסיון, למשל). ועל כל זה הקיץ הקץ עם התפוררות האימפריה אחרי מלחמת העולם השניה. עברו כמעט שני דורות עד שאנגליה התאוששה - אם בכלל - מאובדן האימפריה, מההכרח לחיות מעבודתם הם ולא מעבודתם ורכושם של אחרים. ועד שהאנגלים הבינו שאין להם יותר לקוחות שבויים והם חייבים חדשנות וערך מוסף למוצריהם, קרסה תעשיית הרכב שלהם ונעלמה. תקופת הסתגלות זו גם לוותה בבריחה עצומה של מוחות וידיים עובדות מבריטניה; סקוטלנד, וולש ואירלנד כמעט התרוקנו ויש הרבה יותר במבניהם מחוץ למולדתם מאשר בה. ולכן, שיקום מכונית אנגלית ישנה הוא בעל ניחוח מיוחד של נגיעה בעולם שהיה, חלף ואיננו, על תפארתו, זדונו וגם תמימותו. הבטת פעם בעיניו של נמר?

לזלמן יש מכנסיים ולמערכת השימון יש משאבה. הנה כל האמת, ורק האמת, עליה: http://wp.me/pXLKy-qZ

הראשון באפריל הוא רק בעוד ארבעה חודשים, לא? או שאני חולם?

טרפיקטורים? סמפורים? מה זה? ולמה ל 26-453 יש אותם? רוצים לדעת? קראו כאן: http://wp.me/pXLKy-qE

צודק. לתומי סברתי כי בקליט זה סוג של פלסטיק. ראה עוד כאן בנושא: http://courses.aviv.org.il/material/ma-polymer.htm "מבנה מצולב ,השרשראות הפולימריות קשורות זו לזו באמצעות קשרים כימיים כך שנוצר מבנה דמוי רשת. פולימרים מצולבים הם בעלי חוזק .רב יותר וקשיחות רבה יותר בקליט היא דוגמה לפולימר מצולב. מייצרים ממנה ידיות לסירים .ולקומקומים חשמליים "

ממשיכים בשיפוץ חלקי המרכב, חלק חלק, בעבודת נמלים: http://wp.me/pXLKy-qn

וגם להתחשמל, או להעלות הכל באש... הנה קישור למדריך עתיק אבל מוסמך לשיפוץ דינמו. http://www.audioworld.net/BSA/lucasmain.htm הקלק על דינמו. דינמו הוא מנוע חשמלי "הפוך": מסובבים אותו והוא מייצר חשמל. אבל אם מחברים אותו לחשמל - הוא מסתובב. בטכניון קוראים לקורס במנועי חשמל "המרת אנרגיה" כי המכשירים הללו דו-תכליתיים, הם יכולים להמיר אנרגיה מכנית לחשמלית, ולהפך.

"צריך אישור ממשרד התחבורה, או לא צריך?" אמר המלט לאופליה - "זו השאלה!" ועד כמה היא גורלית, תוכלו לראות כאן: http://wp.me/pXLKy-qj

הדבר היחיד שניתן ללמוד מהתרשים הוא שמדובר במתח ישר, וכנראה 12V. הרבה פעמים מועיל מאד להתבונן במלאכתו של בעל מקצוע ולשאול אותו שאלות וכך ללמוד. מצא לך חשמלאי חביב וסבלן, כי שיפוץ מנוע כזה כרוך לעיתים קרובות גם בליטוש הקומוטטור וטיפול בחריציו, החלפת פחמים, בדיקת קפיצים, חריטת בוקסות והחלפת מיסבים. לא בשמיים אבל דורש לימוד. יותר מאוחר אעלה לך קישור למדריך מתאים.

לא ציינת אם המנוע מופעל במתח ישר או חילופין. אם הוא מופעל במתח ישר מספיק למדוד את התנגדות השדה, ולראות שהיא זהה בכל סליל וסליל עד כדי 10%. אם הוא מופעל במתח חילופין יש למדוד את ההשראות שלו. את העוגנים חובה לבדוק במכשיר הנקרא גרואלר. לרוב חשמלאי הרכב, לפחות לזקנים שבהם, יש את המכשיר הזה. אם שאלת מה ששאלת נראה שתיטיב לעשות אם תתן את המנוע לבעל-מקצוע לבדיקה ולתיקון במידת הצורך.

יהי אור או יהי רוח? זה וזה קשורים בחלון. בחלון הקדמי (הגדול והקטון). מבולבלים? ההסברים כאן: http://wp.me/pXLKy-pR

"בבכורו יציב דלתיה"? לא, אין צורך להגזים. עסקי הדלתות של הרובר פרוזאים הרבה יותר, אבל לא עד כדי שיממון. תמיד יש הפתעות! ראו כאן: http://wp.me/pXLKy-po

מה כבר אפשר להגיד על מכסה תא-מטען? הפעם זה הכל על לא-כלום. אבל אולי בכל זאת משהו? http://wp.me/pXLKy-p6

הפירוק ממשיך ומסתעף לצדדים: לכנפיים, למדרגות ולמכסה המנוע. וזה יותר ממה שזה נשמע: http://wp.me/pXLKy-oA

"עד קצווי העצב, עד עינות הליל" אמר המשורר "אלוהי ציווני...". ואנחנו מפרקים את הרובר עד הברזל החי. כך הפירוק נמשך, לא תם ולא נשלם: http://wp.me/pXLKy-od

עד כמה אפשר לפרק משהו? עד רמת הבורג? המולקולה? האטום? רוצים לדעת עוד? קראו כאן: http://wp.me/pXLKy-nT