lulisa

בערך שבועיים. תלוי אם יש חגים באמצע, או חופשות...

השתמשתי בקישור, ומצאתי, לתמהוני הרב, מודעה של מוסך שמואל, משנת 1957 - בעיתון דבר! פרויקט הדיגיטאציה של העיתונות היהודית משותף לכמה גופים ובראשו עומד פרופ' ירון צור מאוניברסיטת תל-אביב. היפה בו שזו לא רק דיגיטאציה, אלא גם OCR משובח ומנוע חיפוש. רואים שזה עובד.

יוצא מן הכלל! תודה! מעניין שמר שלייסנר, הבעלים הראשון של הרובר (שלי) סיפר לי כי הוא קנה אותו מנששיבי, בעיר העתיקה. זכרונו בגד בו? המפיצים התחלפו? על כל פנים, פעם ראשונה שאני רואה פרסומת מקומית לרובר מתקופת המנדט.

נחמד, רק חבל שלא ציינת גם מאיזה עיתונים ובאילו שנים. אני מצרף שתי מודעות מהעיתון בוסתנאי, מהשנים 1938 ו 1939. יש בהן עניין מסויים. בוסתנאי היה בטאון הפרדסנים - ציבור אמיד במושגים של אז. הראשונה היא של יבואני פקרד לארץ. זה די חריג, כי פקרד היתה מכונית יוקרה אמריקאית, ומכונית יקרה, ורוב המכוניות שיובאו לארץ באותה תקופה היו מכוניות עממיות. חלק מהפקידות הבריטית הבכירה נסעה במכוניות פחות עממיות - אבל בריטיות. היבואן, מוריס בניין, היה יהודי עשיר ממצריים שחיפש דרך לפזר את השקעותיו. בין היתר השקיע בנדל"ן בתל-אביב. משפחתו "התפרסמה" במאבק המשפטי האינסופי שניהלו בניו על הירושה, לשמחת ליבם של טובי עורכי-הדין... ברור גם שהיתה לו פרוטקציה בדואר אם בתל-אביב היה לו טלפון 321 וביפו 123. מעניין שהם מנסים לפתות את הקונים בשנה שרות חינם ושנתיים אחריות (1938!) ומבטיחים מלאי מתמיד של חלפים. המודעה השניה מראה עד כמה ארץ ישראל שלמה באותה תקופה, ועל יחסי מסחר תקינים בין יהודים לערבים, למרות המאורעות.

זה משהו... LandRover Series 1 שים לב שגם סדרה זו מתחלקת לכמה וכמה סדרות משנה.

הרי מדריך מפורט: http://www.lrfaq.org/FAQ.2.Ident.LR.html http://www.allisons.org/ll/4/LandRover/S1/80/ ועוד אחד: http://www.lrfaq.org/IDAR/SeriesI.html וגם זה: http://www.landroverchassisplates.co.uk/page10.htm ואתה אפילו יכול לעשות לך פחית זיהוי משלך: http://www.zyworld.com/viner.ts/VIN-PLATE_LR_Page_2.htm

הטרקסיון דווקא שינתה דרסטית את פניה של סיטרואן. היא נוצרה בחזונו של אנדרי סיטרואן (לימוני) ובתכנונו של לפבר, מתכנן גאוני שהגיע מווייז'ון שיצרה מכוניות מתקדמות וקרסה. עד אז יצרה סיטרואן מכוניות שמרניות ושגרתיות. היא גם היתה המכונית הראשונה ביצור המוני עם הנעה קדמית.

מוריס וילקס שינה את פני חברת רובר האנגלית עם פיתוח ה"לנד רובר". למוריס, מנהל הפיתוח של רובר ואחיו של המנכ"ל, היתה חווה שבעיבודה השתתף ג'יפ בלה תוצרת וויליס. אחרי המלחמה היה קושי להשיג חלפים לג'יפ (מוזר, לא?) ותוך חיפוש פיתרון זיהה מוריס שוק חדש: כלי עזר לחקלאים, שיכול להוביל תוצרת ומצרכים ואפילו לחרוש. הדגם הראשון התבסס על מכלולי רובר ועל עודפי חיל האויר המלכותי: לוחות אלומיניום למרכב וצבע תאי טייס ירקרק לצביעת הגוף. עד אז כוונה חברת רובר את יצורה למעמד הבינוני העליון ולפקידים בכירים ברחבי האימפריה. החל ב 48 האימפריה מתכווצת ומתרוששת, והשוק המסורתי של רובר נפגע. אבל למוצר החדש יש שוק צמא - כולל הצבא, וכבר ב 1951 מוכרת רובר פי שניים "לנד רובר" מ"רובר". אחרי גלגלולים שונים עוברת חברת רובר מן העולם אבל יצור הלנד-רובר - מכונית 4X4 יוקרתית - נמשך במקומות שונים בעולם. כיום בעלי המותג לנד-רובר היא חברת טטה ההודית.

ראשית קצת תרמודינמיקה על קצה המזלג: א. כדי לחמם ליטר מים במעלה אחת נחוצות 1000 קלוריות; כדי לחמם ליטר אויר במעלה אחת נחוצות 0.29 קלוריות; פירוש הדבר שכדי לפנות אותה כמות חום יש צורך בהסעת פי 3500 נפח אויר מאשר נפח מים. ב. כשמדובר על קירור בהסעה זרימת החום יחסית להפרש הטמפרטורות. בקירור על ידי קרינה זרימת החום יחסית להפרש הטמפרטורות ברביעית! ג. קירור מתבצע תמיד על ידי הזרמת החום מהחלק החם למאגר בעל קיבול חום "אינסופי". בכלי רכב יבשתיים מאגר זה היא האטמוספירה. לכן, בסופו של חשבון, בכל כלי הרכב הקירור הוא תמיד קירור אויר – או ישירות לאויר, או באמצעות גורם מתווך – נוזל (מים מטופלים). הנוזל מסוחרר על החלקים הטעונים קירור ומוביל את החום לרדיאטור המוציא אותו לאויר. קירור המים מאפשר תיכנון (וביצוע) פשוט של קירור חלקים קטנים, כי נפח התווך המקרר שצריך להעביר עליהם ליחידת זמן הרבה יותר קטן (שלשה סדרי גודל). דוגמאות: מוליכי שסתומי פליטה, תאי שריפה. בתמונה מובא תיכנון קירור שסתום פליטה במנוע רובר מ 1934. סילון המים מאלץ זרימה נפחית גבוהה במיוחד של נוזל הקירור על תושבת השסתום והמוביל. מאידך, החריר הקטן נוטה להיסתם על ידי לכלוך או אבנית, והתוצאות אז מאד גרועות... עם זאת, אם בוחרים בתיכנון קצת יותר מורכב, ובחומרים יותר יקרים, ניתן לקרר בהצלחה גם חלקים אלה ישירות על ידי אויר, וזאת על ידי בחירה בטמפרטורת עבודה יותר גבוהה. לדוגמא, שימוש בשסתומי פליטה חלולים וממולאים בנתרן. הנתרן נהפך לנוזלי בטמפרטורת העבודה ומעביר ביעילות את החום מ"ראש" השסתום למוביל, ובטמפרטורת עבודה גבוהה זקוקים לספיקה נפחית קטנה יותר של תווך הקירור. ברור ששסתומים אלה יותר יקרים - אבל ברק"מ זה שיקול משני. שיקול התכנון הקובע בתכנון מכוניות עממיות הוא המחיר. אם מחיר השמוש בשסתומים יקרים, יציקת ועיבוד צלעות קירור מורכבות, מערכת הזרמת אוויר מורכבת (“כל הפחים") גבוה בצורה ניכרת משמוש בשסתומים רגילים, רדיאטור ומשאבת מים – יהיה זה הפתרון המועדף על היצרנים והלקוחות. אבל יש לזכור כי אין לו שום יתרון אינהרנטי. ולסיום: הידעתם שיש גם מחשבים מקוררי מים? אני בניתי אחד כזה, מדוע ולמה ומה התוצאות תוכלו לקרוא כאן: http://linmagazine.co.il/hacking/2010/03/19/sml/zalman

לפי התיאור שלך (ולמרות ששמות הנורות לא אומרות זאת) מה שקורה הוא כמו בשרטוט המצורף.

סכמת החיווט של המוסטנג מציעה פתרון פשוט מאד: אין אור חניה (רק אור מספר). ראה כאן: http://midlife66.com/wiring/66exter1.jpg

כדי להתרשם ממצאי החלקים ומחירם עיין באתר הבא (למשל): http://www.roverparts.com/Nxt/search.asp?Dropdowndescription=Land%20Rover%20Series%20I

הביקור השבוע במחנה צריפין (הנקרא כיום ידין), עורר בי זכרון ביקור קודם במקום, ובאותו רובר עצמו. תוכלו לקרוא את סיפור המעשה כאן: http://wp.me/pXLKy-bX

ועוד תמונות:

היה אירוע מכמיר לב. אשגר מפה גם אני את ברכותי לבוגרים המתגייסים לצה"ל. חלק לא מבוטל מהבוגרים למדו במגמת אוטואלקטרוניקה - מגמה לא בדיוק רלוונטית למכוניות הדורות הקודמים אבל בוודאי חשובה מאוד לדור הנכחי ולדורות הבאים. כמה וכמה מכוניות אספנות וחברי מועדון החמש הגיעו להצדיע לבוגרים הטריים. מצורפות תמונות.

שעון הטעינה מופיע בשרטוט כקופסה שחורה D, ואי-אפשר לדעת אם הוא מד זרם אמיתי, או מד-מתח המחובר במקביל לשנט. בעזרת מד-מתח על המצבר תוכל לוודא אם יש טעינה (בטורים גבוהים המתח על המצבר צריך לעלות על 14 וולט). אם יש טעינה - מד הזרם ניזוק אבל חלקים יקרים כגון האלטרנטור והמצבר תקינים, - וזה חשוב.

ועוד פרק נוסף, מלא בכרום וניקל, פנסים וצפצפות, צלחות ושלטי אבירים מנחושת קלל (וגם נסיון פטתי להעלות ארוכה לפצעי העבר): http://wp.me/pXLKy-by

אני הייתי חושד שה shunt נותק או נפגע, או שיש קורוזיה על המגעים שלו. עוד על shunt תוכל לקרוא כאן: http://www.type2.com/library/electrip/avmeter.htm כדי לאשש או לסתור את החשד היה מועיל אם היית מוסר את סוג מד-הזרם, או קישור לסכמת החיווט של האופנוע שלך.

בשבת בין 10 ל 13 או בתיאום מראש 09-749-3628.

איש לא הגיב... אין כאלה? גם חיפושים שערכתי בכוחות עצמי לא הניבו תוצאות של ממש עד עכשיו. "אשכנזי" נעלם מרח' סלמה, כפי שנעלמו ממנו רוב המוסכים ובתי המלאכה שהיו בו פעם. העבודה היא מסובכת למדי, כפי שיעידו התמונות שאני מצרף, של בולם זעזועים מפרקי מפורק. אלטרטיבה היא לשלוח את הבולמים לשיפוץ באנגליה, שם יש מפעלים המתמחים בדבר, וכתובותיהם בידי. אני מבין שיש פרוצדורה ל"יצוא זמני של חלקים לצורך שיפוץ" אבל איני יודע מה היא. מישהו מכיר? מישהו יכול לסכם בקצרה מה עלי לעשות? התמונות: בולם מפורק על כל חלקיו; אטם ציר מגומי; אטם קצה מפיבר; זרוע (צד) שחיקה בצירים; זרוע; בוכנות עם חרירים; חרירי שמן (בוכנה שמאלית); זיז (CAM);

דווקא יצא לי היום לשחרר משלוח של גומיות (מאוסטרליה) מסניף הדואר\מכס ברח' ההגנה בתל-אביב. הרי חוויותי. הגעתי למקום קצת לפני שמונה בבוקר. בחוץ כבר חיכה תור ארוך של אנשים, לפני עמדת הבדיקה הבטחונית. בשמונה נפתחו המשרדים ואחרי הבדיקה מצאתי את משרדי המכס שבקומה השלישית. הפקידה נתנה לי קצת לחכות בעודה משוחחת בטלפון ואז אמרה שעלי להביא אישור ממשרד התחבורה. אמרתי לה שלפי התקנות החדשות אין צורך באישור כזה לגומיות והיא ענתה שהיא לא שמעה על שום תקנות חדשות. התעקשתי. בסופו של דבר היא שלחה אותי לדוד, “בפנים". מצאתי את המשרד של דוד, אך הוא כבר קיבל אנשים שקדמו לי. חיכיתי עם עוד אנשים בתור קטן שהיה שם, ואז הגיע פקיד נוסף ואמר לנו לצאת מהחדר ולחכות במסדרון. חיכיתי. וחיכיתי. אחרי כרבע שעה יצא "לקוח המכס" שקדם לי, ואחריו דוד, כשבידו קומקום חשמלי ושקיות קפה וסוכר. “חכו כאן" אמר דוד. כשהקפה של דוד היה מוכן הוא קרא לי אליו, ואפילו אמר לי שהכיר את אבי ז"ל שהגיע אליו, לטענתו, בענייני יבוא, חודשים אחדים לפני מותו (אבי נפטר בן תשעים לפני חמש שנים, ומעולם לא עסק לא ביבוא ולא ביצוא). אחרי החדשות המדהימות הללו אמר דוד כי לא שמע על התקנות החדשות והפנה אותי למנהל, מר גלילי. מר גלילי, יש לציין, היה מאד אדיב, נמרץ ויעיל. ציינתי באזניו את קיום התקנות החדשות, ואמרתי לו שהן מופיעות באתר של משרד התחבורה, בקובץ PDF. מר גלילי אמר כי הוא מתפלא על כך מאד – התקנות הללו, אמר, הוצעו על ידי משרד התחבורה אך נדחו על ידי המכס. לדעת המכס, אמר, אין בכלל צורך בכל האישורים שדורש משרד התחבורה ויש לתת שירות טוב לאזרח ולהביא אליו את החבילה הביתה, כמקובל בכל העולם. משרד התחבורה הסכים לבטל את דרישת האישורים רק על חלק מהמוצרים אך המכס דורש שיבטל זאת לכולם, ועד שמשרד התחבורה לא יעשה זאת – הנוהל החדש לא מקובל על המכס. בכל זאת, הוא החליט להקל עלי ואישר את שחרור הגומיות שלי גם ללא אישור משרד התחבורה (שכבר לא דורש אותו). עם האישור של המנהל חזרתי לפקיד שגירש אותי קודם מהחדר של דוד. עכשיו הוא עשה מה שעשה, הוסיף חותמות לטופס ושלח אותי לאשנב 31. עמדתי בתור. למישהו היה שם עניין מאוד מסובך. בינתיים כמה אנשים עקפו את התור ודיברו עם הקופאית באמצע העניין המסובך, מעל ראש כולם. סוף-סוף שילמתי ונשלחתי לאשנב 30. אשנב 30 היה ריק. חיכיתי וחיכיתי. כמה אנשים נכנסו ויצאו לחדרים הפנימיים, דיברו בסלולרים שלהם, שקלו, גזרו. אבל אף אחד לא הביט עלי. סוף סוף, שעה ורבע אחרי שהגעתי לדואר בא מישהו, הציץ בטופס ונתן לי את צרור הגומיות הקטן. אגב: הגומיות עצמן עלו כ 110 דולר אוסטרליים. המשלוח עלה 130 (!!!). המכס, מע"מ וכו' היו כ 450 ש"ח, כי הם על התשלום הכולל. עדיף כבר היה, אולי, להזמין אטמים מזהב? מה שבטוח הוא שאחרי השקעה כזאת בזמן כסף ואנרגיה - יצא רובר נהדר!

לא תשנה את זה עד שלא תשנה את המנטליות הישראלית, לפיה האזרח הוא בהכרח או אידיוט או רמאי או שניהם. בכל מקרה הוא מין קטין שעל המדינה, הפטרונית, המבוגרת והאחראית, להצילו מיד עצמו. ומכיון שגישה כזו היא גם נבואה המגשימה את עצמה - הפוך תהפך בהכרח לרמאי המקבל אישורים כוזבים ממוסכים תמורת 100 ש"ח...

סליחה, אתה התלבשת עליו. אתה הבאת אותו כדוגמה ג'נרית למעכר תאב-בצע. כנראה שהרמז הדק "הפוסל במומו" שרמזתי לא הספיק ואינו מספיק גם עכשיו, ואינך מרגיש איך נכשלת באותה תקלה עליה אתה מתריע.

תודה בני על שהארת את עיני. באמת לא שמעתי עד היום לא על ג'פרסון וממש לא על וושינגטון. אפילו לא על כהן המעכר שקורא לעצמו עורך דין. אני עוזב עכשיו את הכל ויושב ללמוד היסטוריה. ופטריוטיות. אז באמת תודה. (אגב, ההם שהיו נשיאי ארה"ה מתו לפני כמאתיים שנה, אבל בתור אחד שלא למד היסטוריה, מה אני יודע...)

בני יקירי, ומה זה ג'פרסון, וושינגטון את כהן? שליש אנטישמיות? האם הפוסל במומו פוסל? הביקורת על הביורוקרטיה של משרד התחבורה לגיטימית, וגם אם יש בירוקרטיה גרועה שבעתיים באיזה מקום - עדיין הביקורת עליה מוצדקת והתסכול ממנה מובן. אינני יודע באיזה נסיבות נפגשת בשלשיית המעכרים הנ"ל - אני יכול להעיד שבכל הנוגע לרכב אספנות, וליבוא חלפים עבורו, המצב בארה"ב פי אלף טוב מאשר בישראל ואינו נגוע בבירוקרטיה ממארת. אז שמור את הפטריוטיות למקומות בהם היא נחוצה, ולא למקומות בהם היא המפלט האחרון של מי שאין לו הצדקה יותר טובה.