lulisa

מדריך השיפוץ של ה RSR מגיע לסופו, ובו דיון מעניין, לדעתי בציפויי כרום: http://wp.me/pXLKy-1dI

השאלה של גדי היתה, מדוע מהיום הראשון לקיומם ננקבו מידות המנועים האנגליים ביחידות מטריות ולא אימפריאליות, בניגוד לכל שאר חלקי המכונית. זה קרה והמשיך לקרות שלושים או ארבעים שנה ואילך לפני שהתחילו לעסוק במיסוי מנועים. והתשובה היא: זו הגדרה שניתנת על ידי חרטים ולא על ידי פקידי מס. הם שמכוונים את המחרטה לפי הסקלה שמובנה בה, והם שנוקבים לאחר מכן במידות שבחרו בזמן העבודה. וכאשר המחרטה\כרסום\מקדח שברשותם נקוב ביחידות מטריות אלו המידות שהם מדווחים. זו שוב ראיה לכך שמנוע הבעירה הפנימית וכלי הרכב המשתמשים בו הם פיתוח\המצאה גרמנית וצרפתית, שיובאה לאנגליה, על מכונות הכלים הכרוכות בה, ועל שיטת המדידה המובנית בהם. מעניינת התקופה בה כל זה מתרחש: הגירת ענק מאירפה לאמריקה, העליה הראשונה לארץ, ואן גוך מתחיל את האימפרסיוניזם באמנות... העולם משתנה מהיבשת, לא מהאי.

אף פעם לא יהיה לי כוח להגיד לא לשאלה כזאת, אבל עם תחילת השיפוץ הצטיידתי בכמות מספקת של ברגים ואומים חדשים ומשובחים. http://wp.me/pXLKy-A6 ובינתיים, הרי לפניכם פרק נוסף ממדריך השיפוץ של רובר P2: http://wp.me/pXLKy-1dC

ועוד כמה דברים על ברגים אנגליים ברובר, כאלו שלא שמעה שפחה על הים! http://wp.me/pXLKy-1dt

אני נאלץ לא להסכים. כפי שגדי ציין כבר בפתיחת השרשור, נקיבת מידות המנוע במילימטרים התחילה עם המנוע האנגלי הראשון, עוד לפני שהיו מיסים על כלי רכב. מיסים יחודיים על כלי רכב ממונעים הוטלו רק בשנות העשרים של המאה העשרים. ראה עוד כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Vehicle_Excise_Duty#History

מצאתי היום מידע מעניין בנושא, תוך כדי חפירה בנושא התבריגים האנגליים. הרי הוא: British Morris and MG engines from 1923 to 1955 were built using metric threads but with bolt heads and nuts dimensioned for Whitworth spanners (wrenches) and sockets. [5] The background for this was that the engines were produced using machine tools of a previously French-owned company that was set up for metric production; for the average British motorist to be able to service his car, the bolt heads had to fit imperial-sized spanners והתרגום: מנועי מוריס ו MG מהשנים 1923 עד 1955 נבנו תוך שימוש בתבריגים מילימטריים ומשושים המתאימים לכלי וויטוורת'. הרקע לכך הוא שהמנועים יוצרו תוך שימוש במכונות כלים שיוצרו על ידי חברה שבעליה הקודמים היו צרפתים וכוונה לייצור במידות מילימטריות. הרי פתרון כל-כך פשוט לשאלה... מי שקבע את שיטת המדידה היה יצרן המחרטות. המקור: http://en.wikipedia.org/wiki/British_Standard_Whitworth

למשל ב woolies: http://www.woolies-trim.co.uk/p-1981-sponge-piping.aspx או בסקוטאולדרבר: http://www.scottsoldautorubber.com.au/products84.jpg ויש עוד ועוד. מגיע ארצה בדרך כלל תוך ימים אחדים (שאל את איגור ואנדרי).

קטעים נוספים ממדריך השיפוץ של רובר והפעם בעיקר על ברגים אנגליים מוזרים. וגם על סכנות האסבסט שברובר ישן וכיצד נכון לצבוע את האשיה (שסי). http://wp.me/pXLKy-1dn

האם משתלם לשפץ רובר? מה הסיכוי שתשלים את השיפוץ? כיצד תתכונן נכון לפרויקט חסר ההגיון הזה? המשך התרגום מהמדריך הרשמי לרובר P2. http://wp.me/pXLKy-1da

זרם ההתנעה הוא למעלה מ 100A. הרעיון לבדוק את תקינות הסטרטר באמצעות ממסר ולא באמצעות כבל התנעה נראה לי... איך לומר... מוטב לא לומר.

תוכל לבדוק זאת בקלות על ידי כבל התנעה - בתנאי שיש לך ידע אלמנטרי בחשמלאות. זהה את כניסת המתח למתנע (סטרטר). ודא שהמכונית בהילוך סרק (ניוטרל). חבר צד אחד של הכבל לקוטב החיובי של המצבר וגע עם הצד השני בכניסת המתח למתנע. אם תהיה תגובה מיידית והמנוע יסתובב כנדרש - המתנע תקין והבעיה בחיווט. בדרך כלל מה שתמצא הוא לא חוט "עייף" כי אם מגע רופף או מחומצן אי-שם בדרך בין המצבר למתנע. בכל אופן ממסר מתנע הוא תמיד רעיון טוב ואני מתפלא על כך שאינו קיים מלכתחילה.

המשך התרגום מספר המוסך של רובר P2 . והפעם ההיסטוריה של תתי-הדגמים בסדרה, וקווים מנחים לשיפוצם. http://wp.me/pXLKy-1cJ

ובעוד הטילים רועמים הגיעה בדואר המהדורה החדשה של ספר המוסך של רובר P2 (שהוכן על ידי חברי ה RSR - מועדון רובר ספורט) ובה פרקים שלא הכרתי. הרי תרגום מוער של קטעים מהם: http://wp.me/pXLKy-1cc

אצל בוקשטיין רכשתי שרשרות תזמון לרובר החל בשנת 1969. הנה הקבלה לשיפוץ של 1973: אגב, העסק קיים עד היום: http://www.rig.co.il/ShowProduct.aspx?ID=1394&StoreID=560&StoreName=bokstein

תוקנה טעות באחד הקישורים - תודה לקוראים שהסבו לכך את תשומת ליבי. http://wp.me/pXLKy-1bJ

האם ישתתקו המוזות כשיורים התותחים, או כשה'ברזלים מעופפים ועושים בום'? קראו כאן: http://wp.me/pXLKy-1bJ

ואפשרות אחרת (התייחס אליה רק כקצה חוט, הנותנת את מילות המפתח הנחוצות).

וחזרה לענייננו - שעון הזמן, פרק שני: http://wp.me/pXLKy-1ba

בלוג נהדר בנושאי גשרים, שגם מבהיר את סוגיית כשל התכנון בגשר טקומה אפשר לקרוא כאן. וגם לויקיפדיה יש ערך טוב בעברית

בעצם לא. את הקשרים עם הנפשות העיקריות בסצנת חלקי הרובר יצרתי אחרי מלחמת יום-הכיפורים (את הפרטים תמצא כאן) בפרק השישי "עיסקי חלפים". בזכות העיתון Classic Cars גיליתי את הRSR (מועדון בעלי הרובר הישנות באנגליה) הצטרפתי אליו ועד מהרה התיידדתי עם ראשו שלימים התגלה כיהודי שבנו חבר קיבוץ בצפון הארץ. כך רכשתי מהם חלפים - או באמצעות הדואר או בביקורים באנגליה. בדברים כבדים במיוחד עזר לי ינאי. המישלוח באותם ימים היה ימי -מחיר זניח - וכיום ברובו אוירי ומחירו עולה על מחיר החלפים. גם עבדתי עם חרט נפלא בבאר-שבע בשם רוזלס שחרט את חצי הרובר וגם שכנו טוביה מ"הבלם לנגב" עזר ברצון ולא במעט. בוכנה חדשה לרובר עלתה בשנת 73 4 ליש"ט וכיום קרוב למאה - וכו' וכו' (אפילו חברת מוביליה ז"ל יצרה בוכנות לרובר וגם סיפקה רינגים). ההבדל העיקרי בין חלפי הרובר וחלפי הרום נובע מגודל סדרות היצור, ואחוז השרידות. שובינסקי ייצר בעצם רק את האשיה והמרכב. את כל היתר רכש ממכוניות שייוצרו במיליונים, ואחוז השרידות שלהם נמוך. מכיוון ששומרים חלפים לפי אחוז מסויים מהייצור - שרדו יחסית הרבה חלפים עבור ביקוש קטן, מלאי מת שבעליו מנסים להיפטר ממנו בזול. עוד כמה זמן זה ימשך כך - לא ברור. רובר יוצר בסדרות קטנות, מאוד, ולכן מלאי החלפים היה קטן מלכתחילה. אחוז השרידות הוא יחסית גבוה ולכן, יחסית לרום, יש מחסור. גם האביזרים כגון מנורות ושאר חלקי חשמל, מחוונים, קישוטים, כרום וכו' נרכשו לרובר מהשורה הראשונה, יקרים, ולרום, כפי שאמרת, 'מכונית פועלים' - מהשורה האחרונה, זולים. זה עושה את חלפי הרובר יקרים יחסית לחלפי הרום והולכים ומתייקרים עם הזמן. עם זאת, בוודאי שקל יותר ליצור קשר ולשלם בתקופת האינטרנט מאשר לפניה.

כנראה שהכל זה עניין של פרספקטיבה. כשקניתי את הרובר, בשנת 1968, הוא היה "רק" בן 22, ועוד היה מוסך (אמנם בתל-אביב), ואפשר היה לקנות חלקים, וגם יצרתי לעצמי "רובר קלאב" מתורמות שקניתי וגרוטאות זרוקות שפירקתי. בשנה ההיא נסעתי כ 30000 ק"מ ברובר, כולל בדיונות שבין רמת חובב ורביבים, ולא היה מקום בארץ שלא הגעתי אליו. עד 1980 (והרובר כבר בן 34) הוא היה הרכב היומיומי העיקרי, ועד 1990 (והוא כבר בן 44) המשיך לשמש כרכב יומיומי. באותה שנה החנתי יום אחד את המכונית ברחוב קק"ל בבאר-שבע (עוד היה מותר) וכשחזרתי מצאתי התקהלות גדולה סביבה. ניסיתי להתקרב למכונית שלי ושוטר אמר לי: "אסור! מכונית תופת! החבלנים מטפלים בה." מישהו שמע את השעון מתקתק ... באותו יום ידעתי שהסתיימה תקופה. כן, השעון מתקתק. עברו ארבעים וארבע שנה מאז הרכישה, והרכב כבר בן 66. שמואל איננו, גם המכונאים שעבדו אצלו (עם פטישים ואיזמלים) כבר אינם. ופתאום לאיש בסביבה אין חלפים בזול ואין הכרות עם המכונית. כמה שהזמן עובר מהר...

אל תהיה בטוח... אבל כוונתי היתה לחדד את השאלה ולהביא אותה לאבסורד. אם אני שומע נכון את כוונת דבריך, אז לרום לא היה "אופי" מלכתחילה ולכן אין מה לקדש בו, ובוודאי לא את הפרטים הקטנים. בסדר. זה היה בסדר גם אם היה לו המון אופי וסטיה מכל פרט שבו מסלפת את האופי הזה, פשוט כי זה האוטו שלך וזכותך לעשות בו כטוב בעיניך. נשארת רק בעיה סמנטית: איך לקרוא לזה. שיחזור? שימור? שיקום? שיפוץ? אולי המונח הנכון יהיה "הסבה". ואז אפשר יהיה לקרוא לה לא "רום 1301" אלא R-on 1301 או אולי "רום ספיישל" (אגב, מושג מקובל באנגליה למכוניות שעברו הסבה והן בגדר אחת מסוגה). ובעניין רכב מוסב ש'אפשר יהיה לנסוע בו בכיף ולא כמו בטרקטור פעם בשבועיים' יש לי קצת ספקות. לא רק בגלל שאיתרע מזלי וצוותתי בשירות מילואים לזחל"ם מוסב של צה"ל. כן, זחל"ם אספנות מפואר, ממלחמת העולם השניה, שצה"ל הקים מפעל (בבית-שאן, אם אינני טועה) להסבתו, ועשה עבודה ללא-רבב, והרכיב בו מנוע דיזל והגה כוח והחליף את כל הגומיות והצמיגים ואפילו שם אלטרנטור ומערכת חשמל 24 וולט, ועדיין זו נשארה אותה גרוטאה כשהיתה - אלא מסיבות הרבה יותר פרוזאיות. אני מאד אוהב לנהוג ברובר ונהנה מכל רגע. אבל: אי אפשר להחנות רכב כזה ברחוב. בארצנו הטובה והיפה הוא לא בטוח שם. אי-אפשר סתם להכניס אותו למוסך ולצפות שמישהו ידע לטפל בו; ומכאן שכל המלאכה מוטלת עלי. והיא כוללת גם את השגת חלקי החילוף הנדירים והיקרים. זה יותר מדי יקר וגוזל זמן לשימוש יומיומי. ואגב, אם חברי פייברקלאב הנלבבים ישתמשו בכלי-הרכב שלהם על בסיס יומיומי וירבו בנסיעות בהם, גם האוצרות שאספתם יגמרו די מהר ושוב לא יתחדשו. אז מה נשאר? לנסוע מפעם לפעם למפגש או תצוגה זו או אחרת, ולטסט, ולבדיקת חורף!

לא נתתי ערך לוגריטמי.... אבל אם אתה חפץ בכך, מדובר על רזולוציה של כמה עשרות מיליבר והוואקום הכי גדול שניתן לצפות לו הוא כ 50 מיליבר. מה עושים תראה בקישורים שהבאתי למעלה.

אני מניח שאתה מתכוון לנקודה מתה עליונה אבל בכל מחזור הצתה יש שתיים כאלה! נסה להצליב חוטים, זה קל ופשוט...

עד מינוס אטמוספירה, כמובן... מצטרף להמלצה על מד ואקום. וראה כאן: http://classicinlines.com/Vacuum.asp http://www.amazon.com/OTC-5613-Vacuum-Pressure-Gauge/dp/B0050SG9KW