אמיר שליט

בדקת בגוגל ?? תרשום באנגלית כדי ליעל את החיפוש.

קרוק, אם יש בעל רשום לרכב (משה) והוא מוסיף עוד בעלים לרכב (שמעון) אזי תהיה כאן תוספת יד. אח"כ לא משנה מי רוצה למחוק את עצמו מהרישיון, יכול להמחק משה ואז שמעון יהיה בעלים יחיד, או יכול להמחק שמעון, ואז משה יחזור להיות בעלים יחיד. במקרים אלה המחיקה לא מוסיפה יד. אין דבר כזה בעלים משניים, יש בעלים נוספים.

יוסי, אם מישהו מדליק סיגריה במעלית = סתם מישהו - אני אולי אבקש, אולי אצא מהמעלית ואחכה לבאה בתור. אבל אם נער המעלית של מלון יעשן - אני אדאג שיחטוף ממנהלי המלון. אם נהג מונית/אוטובוס שקיבל רישיון עבודה מהמדינה יעשן - אני בוודאי לא צריך להסביר לו את החוק. (הוא יודע שאסור לעשן, כמו שהוא יודע שהוא צריך לבוא בלבוש הולם ולהחזיק רכב נקי). תודה על האבחנות שלך - לא ידעתי שהוסמכת כפסיכולוג - סיימת לימודים באוניברסיטה או שאתה מאלה שהביאו תעודה מחו"ל ? לא תובעים אף אחד אם אין סיבה לכך. לא משנה אם נתקלתי במקרה בתופעה, או הלכתי לחפש אם היא קיימת. יש אנשים שזה תפקידם, אבל גם לכל אזרח מותר להתלונן ולבדוק. אני תמיד נוסע בנתיב הימני והסיכוי שתמצא אותי בשמאלי די קלוש. אם מותר בכביש מסויים לנסוע 100, אני אסע 80-90. אם מותר לנסוע 80, אני אסע 60-70. אני נותן לכולם לעקוף אותי ואף פעם לא ממהר לשום מקום (כשאני ממהר, אני לוקח מונית). אתה מוזמן לנסוע איתי מאילת לת"א ולהגיע אחרי יותר מ- 6 שעות, לירושלים תגיע באוטובוס בפחות משעה- איתי תגיע בשעה וחצי. כדי שלא אקבל קנסות חניה, אני קבוע מחזיק ברכב 2 איזי פארק, (השני רזרווה למקרה שיגמר הזמן או הסוללה). כשאני רואה רמזור ירוק, אני מכין את עצמי למקרה שיתחיל להתחלף ולא אספיק לעבור - רמזור ירוק אצלי זה לא מטרה לעבור, אלא הכנה תודעתית להתכונן לאדום ולהספיק לעצור בזמן. בעבר היתה מותקנת ברכב שלי מע' שהודיע לי בציפצוף, כל פעם שאני עומד לחרוג מהמהירות שקבעתי לעצמי. בסופו של דבר אתה לא רוצה לשמוע את הציפצוף והרגל שלך נהיית קלה על הגז. ואף על פי כן, ברור לי שבמשך יום נהיגה, סביר להניח שאני פה ושם טועה וחורג לא במודע. אני מניח שאני טועה הרבה פחות מהנהג הישראלי המצוי. מישהו חייב לשלם - כשזה לא בידיים שלי, לא אני קובע מי משלם, זה שהמנהל מגלגל את האחריות לזוטר, זאת כבר בעיה שלהם. היה לי פעם אוגדונר, שכשחייל הכי זוטר וצעיר טעה או לא ידע, לא עשו לו כלום אבל הענישו את המח"ט, הסמח"ט את הקחש"א והקח"ש ואת הרס"ר. ברור לך שאחרי מקרה כזה אף מח"ט לא ירצה לעבור השפלה בפני חייליו והוא כבר יעשה הכל, אבל הכל שתופעה כזאת לא תחזור אצל שום חייל בשום נושא. תאמין לי - אחרי זה כבר לא היה לשום חייל לא יום ולא לילה. האוגדונר ניצח - יותר לא חזרה תופעה שחייל טעה. חיילים פחדו מהצל של עצמם, מי שלא עמד בלחץ הלך לקב"ן והיו יותר מידי כאלה. אף מפקד לא גרם לי לשלוח חיילים סתם כך לכלא. אם חייל הלך לכלא, זה כי אני חשבתי שכך ראוי לטפל בעניין, אם חשבתי שחייל אינו אשם הודעתי חגיגית למפקדי שהוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה, אבל החייל אינו אשם ואני אשכב על הגדר להצילו מאשמה שהיא כיסוי תחת למפקדים אחרים. אף מפקד לא התעסק עם חיילי לטוב ולרע. הייתי "טריטוריה" בפני עצמה לטוב ולרע בכל מה שנוגע לחיילים שלי. כשמפקדים בכירים יותר (הייתי רק מ"פ) לא עמדו בהבטחה לחייל שלי, והורו לו לצאת לאבט"ש בניגוד לסיכום שהיה לו איתם, בסופו של דבר הודעתי לחייל שהוא לא יוצא לאבט"ש ולקחתי חופשה בדיוק באותם תאריכים. ביום שהוא היה צריך לצאת, התיצבתי במקומו חתמתי על ציוד, הורדתי דרגות ועליתי לאוטובוס שיקח אותנו לאבט"ש. השמועה שאני על האוטובוס עברה די מהר ותוך כמה דקות הופיע מפקדי ושאל מה ומי והסברתי לו שאם הוא בתור סא"ל לא מסוגל לקיים הבטחה לחפ"ש, אז אני אקיים את ההבטחה והחייל לו ינזק. המפקד עיכב את האוטובוס, וכעבור כמה דקות נקראתי למפקד היחידה (אל"מ), הוא שמע אותי, קיבל את עמדתי במלואה ושלח את הנהג שלו לאבט"ש במקומי. אתה כתבת בסיום הודעתך: "אנשים שלא חושבים על האלמנט האנושי ועל הסבל של אחרים. בקיצור, ילדים אדיוטים שלא אכפת להם מאף אחד. מה שטוב אצלך זה שאתה יודע לחלק ציונים לאחרים כמו רבים כאן. תצמדו לעובדות ולא רק לאמוציות. כל חוק באשר הוא מצמצם משהו לאחד כדי שיהיה לאחר. אם כולנו נתעלם מתוך רחמנות והתחשבות, אנחנו נמשיך להגיד גם בעוד 50 שנה, למה בחו"ל זה אחרת ולמה כאן אי אפשר לפנות ימינה באדום. אצלנו עדיין רואים את החוק כמו איזה סיסמא ולא כהנחיה לביצוע, ואז כשמישהו נתפס מתחיל מסע הרחמים.

blavie, 1. החוק כן מאפשר לי להתפשר עם אדם שעשה כלפי עוולה כלשהי. 2. השיקול אם לקבל 50,000 הוא שיקול מה כואב לאותה חברה יותר, קנס של 10,000 שקל + 1,000 שקל פיצוי + כתבה בעיתון, או פיצוי של 50,000 שקל בלי כתבה בעיתון. 3. עוד לא יצא לי ארוחת חינם בגלל אירוע שכזה - כתבתי שזה יכול להיות רעיון (קצת הומור, קצת רצינות). 4. פיספסת משהו בכתבה - עסק גדול ועסק פצפון ישלמו קנסות די דומים למדינה על אותה עבירה, לכן גם המונית וגם מסעדה של מיליונים ישלמו קנסות נמוכים יחסית של 3,000 -5,000 או 10,000 שקל. ההתפשרות כאן עם המסעדה היא במסגרת גישור אזרחי וזה אחרי שהדיון כבר החל להתקיים בבית משפט בהליך אזרחי. בהליך אזרחי אפשר לתבוע כל סכום שניתן להוכחה כסביר חשבונאית למקרה או לפי נתונים מדוייקים אם יש. אני מניח שבבית משפט התביעה עמדה על 4 מיליון שקלים, ובמקביל להליך המשפטי נעשו נסיונות להגיע לפשרה ע"י גישור. הפשרה שהושגה היא על 2.4 מיליון שקל, והיא פשרה בין התובעים לבין המסעדה. להסכם הגישור הזה אין תוקף של שום פסק דין, (אבל הוא עדיין חוזה מחייב בין הצדדים שיש לקיימו) ולדעתי זה כי בעלי המסעדה לא רצו לזקוף לזכותם הרשעה נוספת. במקרה שצדדים הגיעו להסכם בינהם, הם מודיעים לבית המשפט שהם סוגרים את התיק ומבטלים את התביעה. כיום הרבה מאוד מקומות גדולים המפרסמים מכרזי הפעלה לקפיטריות/מסעדות וכיו"ב במוסדות שונים כגון אוניברסיטאות/רכבת/שדה תעופה וכיו"ב מוסיפים תנאים כגון: לא הורשע על עבירת שכר מינימום, לא הורשע על העסקת עובדים זרים/ לא הורשע על חוק שעות עבודה ומנוחה/ לא הורשע על הפקעת מחירים ועוד כהנה וכהנה. לדעתי לא ירחק היום שיתווספו חוקים נוספים ואין לדעת אם לא יתווסף סעיף של לא הורשע על עישון וכד'. במקרה שכזה, אותו עסק שירצה להתמודד על הפעלת מסעדה בנתב"ג, פשוט לא יוכל והנזק שלהם לא יהיה 2.4 מיליון אלה הרבה עשרות מיליונים ואולי מאות מיליונים. יכול להיות שזאת הסיבה, אבל גם בהחלט יכול להיות שהדיונים היו נמשכים שנתיים, מטרטרים את בעלי המקום, ובסוף גם משלמים 4 מיליון. התובעים האלה השיגו הרתעה הרבה יותר גדולה למסעדה הזאת מאשר אילו המדינה היתה צריכה לקנוס אותם. אין כל קשר בין אמיר לאמיר: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3318571,00.html ושים לב- מדובר בתביעה אזרחית שהיתה יכולה להיסגר גם בין הצדדים בלי בית-משפט

blavie, הכל טוב ויפה עם דרך המינויים שאתה מציע, אבל כאן נכנס גורם שלישי לתמונה. בא נניח שהמינויים הם מקצועיים וראויים. שר תחבורה מתקין תקנות מתאימות. שר משטרה מנחה לפעול לאכיפה מתאימה ואז בא שר אוצר ומקלקל את החגיגה - שר האוצר רוצה כסף והרבה ומהר, ולכן הוא פתאום מכתיב איזה עבירות לאכוף יותר, כי הן מכניסות יותר מזומנים לקופה. ואם שר המשטרה לא בדיוק מתייחס לכך, הרי שלאוצר יש דרכים לעשות סתימה בצנרת התקציבים למשטרה, עד שבסוף השר משתכנע, המפכ"ל מתקפל, וחזרנו לאחור, לאכיפה המממנת את הקופה ולא לאכיפה יעילה. חלם זה כאן !

תגובה 19 היא המשקפת את המציאות והקו המנחה של קברניטי המדינה. אני מסכים שבני אדם עושים טעויות לא במודע, זאת אולי סיבה להתחשב ולהקל במידת מה בעונשם. אבל כמו שאמרה ל' יש טעויות שאי אפשר לתקן וטעות כזאת יכולה לקחת חיים. מה שאומר שטעות כזאת יכולה להושיב אותך בכלא. אנשים מדברים כאן על עברתי בטעות תתחשבו בי ותנו לי קנס קטן: או קי הקנס קטן - הכלא גדול כי הרגת אדם בלי כוונה. אני חושב שמעבר לקנסות, צריכה להיות החרמת רכב שיטתית. במצב כזה אפקט ההרתעה ילך ויגדל יותר ויותר.

טוב, מיצינו כאן מעל ומעבר והגזמנו מספיק עם הדיון הזה בפורום הלא נכון. אם אתה מאוד רוצה להמשיך בנושא - אפשר בפרטי

לא שיניתי את דרכי, לפעמים אני לא אוותר כי חשוב לי שאותו גורם יובס עם גושפנקה, גם אם הוא יציע לי סכום גבוה כפיצוי. לפעמים אני אקבל את הפיצוי בעיקר כי אלמנט ההרתעה עובד מיד. לסחוב נהג מונית למשפט שיקבל קנס 3,000 שקל ואולי גם שלילה זמנית זה הרבה יותר כואב לו ופוגע במשפחתו מאשר אותם 50 שקל. את הלקח הוא לומד גם בקטנה. אם אני צריך לתבוע את אוסם/מקדונלד'ס/היפרכל אני לא אתפשר על פיצוי של 1,000 או 5,000 שקל. יותר חשוב לי שיובסו בבית-משפט ישלמו קנס למדינה של 3,000 שקל ויקבלו תהודה שלילית בעיתונות. אבל אם הם יציעו לי פיצוי של 50,000 אולי אחשוב שנית אם לקבל את הצעתם. גם כאן תלוי במה דברים אמורים - אם מדובר בפרשיה כמו שהתפרסם על טיב טעם - גם 5 מיליון שקלים לא היו קונים אותי. הבעיה היא שבמערכת החוקים שלנו - גם נהג המונית וגם מסעדה שמגלגלת מליונים בחודש - שניהם ישלמו קנס דומה של כמה אלפי שקלים. ברור שלמסעדה כגון זאת קנס כזה לא מזיז ולנהג המונית זה מאוד מזיז. פיספסת את מה שאמרתי באחת התגובות - זה שאני נעתר לבקשתו לא להתלונן, זה מתוך התחשבות בו. אבל אין אצלי פטור בלא כלום. לכן הצעתו לוותר על מחיר הנסיעה תתקבל. נהפוך הוא, אם הוא לא היה מציע פיצוי, היה יותר טוב, כיוון שאז הייתי מרוויח יותר וגם המדינה היתה מרוויחה יותר, וגם הייתי מקבל תגמול נוסף על הופעתי להעיד. ___________________________ עכשיו יש לי על הכוונת אולם עירוני שכבר הערתי להם שאינם מקפידים על איסור העישון - בקרוב אבקר שם שוב, והפעם אני לא אעיר, אני פשוט אצלם את התופעה ואגיש תלונה. כן, אני יודע שמי שיחטוף על הראש זה איזה אב בית מסכן או השוער, אבל זה לא הענין שלי. ואגב, מנהלי המקום ביודעין ובהעלמת עין מאפשרים לעשן, יהיו לי מספיק תמונות של אנשים המעשנים באולם בחברת מנהלי המקום כשברור שיש קהל מסביב. ברור גם לך ששום עיריה לא תציע לי פיצוי כספי - אבל גם ברור שאת הקנס הם יגלגלו בסופו של דבר על איזה עובד זוטר שלא הקפיד.

דווח לחברת הביטוח שלך ותן להם להתחיל לטפל בנושא. גם חברת הביטוח לא פותרת את זה מהיום למחר, קצת סבלנות. מבחינה עקרונית תאורטית - מקובל שהרכב מאחור אשם בגלל אי שמירת מרחק, אולם במערכת המשפט בוחנים גם האם היתה לנהג הראשון איזו פעולה חריגה שהיא המוטיב הגורם לתאונה. המונח המקצועי הוא "אשמה תורמת". אין בזה שחור ולבן - זה די מורכב לקבוע אם יש אשמה תורמת או אין, ואם יש מה חלקה באחוזים. גם שופטים מתקשים לקבוע בסוגיות שכאלה, ולכן לתת לך עיצות באינטרנט בוודאי חוטא לאמת ולמציאות. על פני הדברים - יכול להיות שאין בך אשמה, אולם בהחלט יתכן שלאור מכלול דברים רבים בדרך עצמה, בסביבה, בשעת הנסיעה, במצב התנועה ועוד הרבה פרמטרים, ימצא שופט שיקבע שיש אשמה תורמת. היות ואתה לא מתוכנן להליך משפטי, חברות הביטוח יסגרו את הענין בינהן. העיקר שהחתול שלם, ומקסימום זה יעלה לך קצת כסף.

1. לא נקבתי בשם חברת המשקאות שנשפטה. 2. אידאלים שטומנים בחובם רווח של 1.2 מילין שקל ??? (מי שהולך על יצוגית בד"כ רואה מול עיניו את הכסף הגדול שהוא עצמו יקבל). בוא ואגלה לך משהו - את הקנס ששילמה חברת המשקאות ואת הפיצוי שקיבלתי, שלמו כל האזרחים, בסופו של דבר הכל נכנס במחיר המשקה. עסק שמכר מוצרים בפיקוח במחיר קצת יותר גבוה, קיבל קנס ווחזר לסורו, קיבל קנס וחזר לסורו, קיבל קנס וחזר לסורו. את הקנס הם שילמו במחיר הגבוה יותר שהוסיפו לכל המוצרים. הם לא כל כך התביישו בקנס ותלו שלט בצרכניה, שעקב הקנסות הם מעלים מחירים - בבחינת ללמד את הצרכנים לקח - אל תתלוננו ואנחנו לא נעלה מחירים. (הם עוד לא הבינו שאני המתלונן בכלל לא גר במקום). הם ניצלו עובדה שבסביבה הם הצרכניה היחידה והאלטרנטיבה תהיה לנסוע למקום רחוק יותר ולקנות שם. מעולם לא קניתי שם לשם הקניה. רק כשהזדמנתי למקום הייתי קונה מוצר אחד בפיקוח כדי שתהיה לי הוכחה להפרה ומגיש תלונה. בסופו של דבר בית המשפט אמר את דברו והשית עליהם קנס מספיק גדול כדי שהם יבינו שסוגרים הולכים. אין כלכליות במחירים רגילים לצרכניה במקום, והעסק סגור. התושבים נאלצים לקנות במקום מרוחק יותר.

blavie, קרא שוב את הלינק הרצ"ב: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3460602,00.html שים לב שבכתבה נאמר שבמקרה קודם המסעדה שילמה אלפי שקלים קנס. ותראה איך אלפי שקלים קנס למדינה, הופכים בהליך אזרחי ל- 2.4 מליון שקל. (ואם זה לא היה נסגר בגישור, זה היה עולה להם יותר, כך כתוב) בטוח לחלוטין שהתובעים אידאליסטים

על הכפשות אישיות אני לא אגיב. אדון נכבד. המלחמה שלי במעשנים היא בפירוש בחסות החוק. לפני כן סבלתי ושתקתי והייתי צריך להיות זה שמחפש את הפינה הנקיה ומתרחק מקרבת מעשנים. חוק איסור העישון במקומות ציבוריים הוא חוק עתיק (נדמה לי 25 שנה) רק בשנים האחרונות החלה אכיפתו כהלכה. בהיותי חייל צעיר שמוסע בהסעה צבאית באוטובס צבאי ע"י נהג צבאי יצאתי למלחמת חורמה בנוסעים המעשנים ובנהג המעשן. (היה נהג קבוע) עד היום שמורה אצלי התכתובת בענין מול מפקד הבסיס והשליש (שכיום מכהנים בתפקידים בכירים באזרחות). כל מה שהם עשו היה לפרסם שוב בפקודות שיגרה שאסור. בתקיפות דרשתי שיעמדו על קיום החוק ויעמידו את נהג האוטובוס לדין. הם התחמקו. פניתי לפרקליטות ופניתי לנציב קבילות חיילים. השליש ננזף מנהלתית על התחמקותו והתפתלותו בחוסר אכיפה. הנהג, רס"ר בן 45 נשפט. לאחר מכן דרשתי שהחוק יאכף בחדרי האוכל ובשקמים - אכן כך היה. לימים הוחלף הנהג לקו הסעה אחר, ואז כעבור מס' חודשים יצא לי שוב לנסוע עם אותו נהג שעישן באוטובוס. למחרת היום התלוננתי, ובמקביל שלחתי קבילה לנקח"ל וטענתי שאם כך פני הדברים, יש סבירות שהנהג מצפצץ על החוק בשיטיות ושכנראה יש רבים אחרים שמרגישים לא נעים להתלונן. בסופו של דבר הנהג ששירת קרוב לבית הועמד בפני שתי אפשרויות - להיות משוחרר מהצבא מידית, או לחילופין בגלל מצוקת כ"א במקום אחר, לעבור לשרת בבסיס מרוחק בעמקי הדרום. הפרנסה הכריעה את הכף ויום לאחר שנשפט על העישון עבר לדרום. ברור שהמלחמה שלי היתה על העיקרון ולא על כסף, איזה כסף בדיוק רואים בצבא ? אבל גם ברור שאיך שלא תסובב את זה בכל תביעה יש גם פיצוי בגלל זה בתביעות יצוגיות הכסף הגדול הולך לתובע (חצי מסכום הזכיה) והשאר לטובת יתר ציבור הזוכים. הרי ברור שבתביעה של המדינה אם יהיה קנס הוא יתגמד אל מול סכום הזכיה בתביעה אזרחית. המחוקק לא פסל אפשרות שבה שני צדדים יגיעו להבנה על פיצוי מבלי לערב את המדינה בהליך אחר.

blavie, פה שורש הבעיה וחוסר ההבנה. אני לא צריך לבקש, מי שצריך לבקש זה נהג המונית. זה אני שצריך לעשות לו טובה ולהסכים שיעשן (ואני לא) הוא לא עושה לי טובה ולכן אני לא צריך לבקש. יוסי, אנחנו נראים ככה ומתנהגים ככה כי לנו ברור שהחוק זה רק המלצה ??? בארה"ב מי שרוצה לעשן הוא זה "שבעונש" ויוצא החוצה מהבנין לחניון או למרפסת עישון. הוא "החריג" שמורחק מההמון, וברור לכולם באופן טבעי שכך יש לנהוג. אצלנו כשהפקק מזדחל הצופרים עובדים, במיוחד כשהרמזור מתחלף. בלונדון בפקק הגדול של אוקספורד לא תשמע אפילו צופרון אחד. ואם שמעת זה היה כנראה איזה מזרח תיכוני אחד שהתגנב לפקק. בארץ צריך לקנות כרטיס אוטובוס ולהראות לנהג כל פעם שאתה עולה (או לנקב) בהונגריה אין לנהג בכלל כרטיסים וכל מי שרוצה עולה לאטובוס/מטרו/טרולי, אף אחד לא בודק אותך אם קנית כרטיס בקופה או לא. אף אחד לא יודע אם יש לך כרטיס ניקוב או שיש לך חופשי. כרטיסים שצריכים ניקוב, יש בכל אוטובוס מתקן ניקוב עצמי. אנשים עולים ונוסעים. ביקורת של מבקר יש פעם ב...... וגם אז יש לך מספיק זמן לרדת ולחמוק. בארץ שלנו זה לא היה עובד וכולם היו מרמים למה אנחנו שונים ? כי אצלנו לקיים חוק פירושו המלצה. ולכן האמירה שלכם שאני צריך לבקש שנהג מונית לא יעשן - יסודה בתפישה מוטעית של חוק, נימוסים ודרך ארץ.

blavie, אני אסכם את זה כך. לבקשתך, אני לא אוותר להם. אני אדאג שמערכת החוק תטפל בהם ככל שניתן, ואני יודע לשבת על הווריד של מע' החוק עד שיצא כתב אישום. אני אשלח נוסעים סמויים לתעד נהג שחוזר על העבירה פעם אחר פעם. אני מקווה שבסופו של דבר ישללו לו את רישיון המונית לצמיתות. אני מקווה שנהג שיעמוד לדין פעם אחר פעם בסופו של דבר יחפש עבודה אחרת, אבל קודם כל הוא יהיה תמרור אזהרה חזק לנהגי מונית אחרים. לא יעלה על הדעת שאני צריך לבקש מנהג מונית שיקיים את החוק. הוא זה שצריך לבקש רשות. הנהג לא יכול לקחת את החוק לידיים ולרמוס את זכותי. דרך ארץ קדמה לתורה. ושוב - זכותו להציע פיצוי על הפגיעה/זילזול בי, במקרה שכזה מסתלקת לי הזכות לתבוע פיצוי דרך בתי-משפט. הפיצוי שהוא מציע לא שונה מהפיצוי שאתה מקבל מקוקה-קולה או אוסם על מוצר פגום. קבלת הפיצוי אינה שומטת את זכותי להתלונן עליו. זה שאני מסתפק בפיצוי קטן ולא גורם לא לקבל עונש מהמדינה, זאת אולי הסלחנות היתרה שלי לענין, אבל מסתבר שעדיף שישלם למדינה 3,000 שקל ואני בסופו של דבר אקבל גם משהו. ברור לי ולכל בר דעת שהפיצוי שאקבל דרך בית-משפט יהיה קצת יותר מ- 50 שקל או 100 שקל. הבעיה היא שאני לא יכול לנהל עם נהג מונית מו"מ מהו פיצוי הולם, אני גם לא יודע מהו פיצוי הולם. זה ענין ספונטני, הוא מציע ואו שאני מסכים, או שאני לא מסכים. אם אני לא מסכים - זה לא בגלל הסכום זה בגלל הענין העקרוני. עוד כשהייתי בתיכון, מצאתי בבקבוק משקה סגור עם גוף זר. נסעתי למשרדי החברה, הראתי להם, הם ממש לא התרגשו והראו לי שיש להם כאלה עוד עשרות בקבוקים. הציעו לי לקחת 2 ארגזי שתיה הביתה - סירבתי. הלכתי וחיפשתי בכל הרשתות בקבוק אחר בקבוק, אולי אמצא עוד בקבוקים כאלה, ואכן מצאתי עוד 2-3 כאלה, גם מזה הם לא התרגשו. במשפט המדינה קנסה אותם ב- 10,000 שקל. אני קבלתי 500. תפסתי את הפטנט, אני אתלונן, הם יקבלו קנס 10,000 ואני אקבל 500. המשכתי לחפש בקבוקים, ומצאתי עוד 1 - נסעתי לחברה ואלה הבינו מיד מה הולך להיות - הציעו 800 שקל, הסכמתי. אח"כ כבר התגייסתי, לא היה לי זמן להמשיך "במשחק".

לענ"ד משרד הרישוי יערים קשיים, אולם אם תלך על זה עד הסוף, בסופו של דבר זה יתקבל, בפרט שהיועמ"ש כיום די מבין לרוח הדברים.

הטענה שעלתה היא שהם לא מרוויחים שכר הולם את השקעתם. התשובה היתה שאם נבדוק אותם בציציות, נגלה שנם מרווחים יותר ממה שהם אומרים ובוכים. זה לא קשור לרובין הוד. להיפך - אני חושב שאם בתי-משפט יבינו שנהגי מוניות בפועל מרווחים יותר - הקנסות שיטילו שופטים, יתכן ויוגדלו. אם היום נהג טוען שהוא מרוויח רק 5,000 וקנס מחסל לו כמעט משכורת אולי כששופט יבין שבעצם הוא מרוויח 8,000, הקנס רק יגדל, כי יש מאיפה לקחת.

blavie, אני מסכים איתך שיש לי תכונה של overkill. אם אני צריך לבקש מנהג מונית שלא ידליק סיגריה - פה הבעיה אולי נהגים אחרים גם צריכים לבקש מנהגי מוניות זכות קדימה שמגיעה לנהגים אחרים ופשוט חוטפים להם אותה אולי צריך לבקש מנהג מונית שגם לא יחלוף באדום, אולי צריך לבקש מנהג מונית להופיע לעבודה בלבוש הולם ולא שאני אראה את כל הסוודר שלו יוצא החוצה נהג מונית יודע בדיוק מה הוא חייב ועל מה הוא שם פס. אל תדאג לנהגי המוניות - הם בוכים ובוכים אבל לפני שהם בוכים - שיספרו לך כמה הם לא מדפיסים. בא נגיד כך, מהכרות אישית קרובה עם נהג מונית (ואני לא נוסע איתו אף פעם), יש לו שתי מונית, על אחת הוא עובד ואת השניה הוא משכיר לשני נהגים, כל חודש בממצוע יש לו כ-40,000 שקל הכנסה לא כולל מע"מ. תוריד הוצאות - תראה שבסך הכל הם לא מסכנים כל כך. (גם עם מונית אחת) ולגבי הסחיטה והניצול - גם כשהמדינה תובעת ומטילה קנס, היא פוסקת בד"כ גם פיצוי למתלונן, יש בעלי עסקים שיעדיפו לחסוך לעצמם כאב ראש ארוך והפסד זמן וכסף ויעדיפו לתת בו במקום פיצוי ולסגור ענין, יש כאלה שיפיקו לקחים. אלה שלא יפיקו לקחים בסופו של דבר, אם הם יפגשו אותי פעם שניה, הם יצטערו, כי בפעם השניה זה יכאב להם מאוד מאוד. וכשיש לי זמן, אני נוהג לבדוק אם דברים השתפרו. להזכירך, מערכת המשפט במדינה לא הכי מהירה ודברים שנסחבים מאבדים את המומנטום שלהם. זאת בדיוק הסיבה שבגללה אלפי עבריינים לא נשפטו על אור אדום- כי המערכת קרסה מרוב עומס. (ברשת מרכולים מסויימת פעם אחר פעם מצאתי כל פעם מוצר אחר (חיפשתי במיוחד מוצר שכזה) שאין עליו מחיר לא על הפריטים, לא על המדף ולא באיזה שילוט סמוך, תלונה, ועוד תלונה, ועוד תלונה, ובסופו של דבר פיטרו את מנהל הסניף. כולם יודעים שאם נחפש מאוד, כל אחד ימצא איזה מוצר שפיספסו מחיר. לי ממש לא מתאים להגיע למרכול שבאופן כללי אינו זול ועוד להתרוצץ ולשאול כמה זה עולה). ______________________ סטינו כבר יותר מידי מהנושא של השירשור, אולי אנחנו צריכים פורום מעשנים/לא מעשנים ולמצות את הדיון שם, כי כאן כבר הגזמנו בחריגה.

לא מוסיף יד רק כאשר מדובר בבעל שמוסיף את אשתו או אשה שמוסיפה את בעלה. בכל מצב אחר, יש תוספת יד. http://www.mot.gov.il/wps/portal/!ut/p/_s.7_0_A/7_0_40O/.cmd/ad/.ar/sa.subject/.c/6_0_2EA/.ce/7_0_412/.p/5_0_3GO/.d/1?PC_7_0_412_subject=HE_FAQ_24&actionType=browse#7_0_412

יוסי זה לא משנה כמה הם עובדים קשה אם הם מעקמים את החוק, מתחכמים, מקמבנים - מגיע להם לחטוף ומצידי שירעבו ללחם. אולי אז הוא יבין כמה טוב לכבד את החוק, ואת האנשים שמהם הוא מרוויח את לחמו. לעבוד קשה ולעשן לי בפרצוף פירושו לצפצף עלי - לי זה נראה מעוות שהנהג לא יחטוף על כך. ההבדל הוא שכשאדם כזה מנסה לפייס אותי - זה כמובן בקטן, כשזה עם המדינה, הוא חוטף בגדול. אבל מדבריכם המתלהמים, אני מבין ולומד שלהבא באמת כדאי שאפרסם כאן איך נהג מונית אב ל- 3 ילדים נשפט על עישון, קיבל 3,000 שקל קנס ושלילה לחודשיים של רישיון המונית. אז כולם כאן ימחאו כפיים שהחוק בסדר ושאני בסדר כי אין שום מצב שאני אוותר לעבריין שקיבל רישיון עבודה מהמדינה ומצפצף עלי. blavie, סופרמן אני לא, ואני לא מתקן את העולם, אם זה היה תלוי בי לתקן את העולם, הייתי מפציץ את הכור באיראן כבר לפני שנה. אבל אדון עולם בוש שכבר קצת הסתבך בעיראק לא כל כך רוצה לעשות את זה, ממילא קודם ימחקו אותנו. אני כן אדאג לתקן כל מה שקשור ישירות אלי, בין שזה יהיה דרך החוק, ובין שזה יהיה בכך שהאדם יכיר בטעותו ויציע פיצוי. אני לא ממציא פתרונות, זה הצד השני שמציע פתרונות, ואם הם נראים לי, יש סבירות שאקבלם.

אייל, מה שאתה אומר מאוד מוזר. כנראה שבין המספרים המדוייקים מתחבאת האמת שאולי אפילו אתה לא יודע עליה, לפעמים מחירי הפוליסות שונות בין רכב א' לרכב ב' ויתכן שהפוליסה החדשה היתה זולה יותר. יתכן ורק המרכיב התאונתי פקע ובמקרה שלך הכינון מחדש שלו אולי התגמד בתוך יתרת זמן הפוליזה. הפוליסה שלך היתה מוקפאת זמן מסויים, גם זה שווה כסף כך שיכול להיות שאכן נעשה כינון מחדש, רק שאתה לא הרגשת אותו. דבר אחד בטוח - חברת הביטוח לא מחלקת מתנות חינם.

נו, מה הבעיה, זה שהוא חושב שהפעם הוא ויתר על 50 שקל ושזה לא יקרה לו יותר לעולם ??? הוא צריך לזכור שהיום הוא ויתר על 50 שקל, אבל בפעם הבאה זה עלול להיות מישהו עם נסיעה של 200 שקל וזה יכאב לו יותר. הרי כמעט ודאי שהוא לא ירצה לקחת אותי בתור נוסע אם במקרה יראה אותי. על עוללות נהגי המוניות אני יכול לכתוב ספר..

יש לכם טעות בהבנת הנקרא תחזרו להודעה המקורית שלי בשירשור. אני לא ביקשתי פיצוי. ביקשתי פרטים כדי להתלונן. זה הוא שויתר על התשלום ושלח אותי (בליבו) לעזאזל. אני פשוט קיבלתי את הצעתו. (ואם כבר ללמד לקח - יש נהג מונית אחד שבזכותי לקחו לו את רישיון המונית ונפגעה פרנסתו למס' חודשים והכל בגלל 10 שקלים). אגב - גם אוסם. תלמה, קוקה-קולה ואחרים שולחים לכם כפיצוי מגוון מוצרים בגלל שקית אחת או בקבוק אחד קלוקל. הם יודעים שבבית משפט הם ישלמו 5,000-10,000 שקל קמס, ובמקום להגיע להליך הזה, הם נותנים לנו פיצוי ב-20-50 שקל.

senda, מה שאת/ה/ אומר/ת נכון רק בהתחשב שמדובר ברשות תמרור מקומית שקובעת הסדרי חניה מיוחדים ומציבה תמרור מתאים במקום. בטבלת התמרורים של משרד התחבורה זה לא מופיע. http://www.mot.gov.il/wps/pdf/HE_TRAFFIC_PLANNING/tamrurim.pdf על פני הדברים, בהעדר תמרור המורה כיצד יש לנהוג, מדובר בסימון חסר משמעות. בחולון לדוגמא ישנו מקום הצבוע בכחול לבן ונהגים רבים חונים שם ומקבלים דו"ח. מסתבר שבתחילת הקטע מוצב תמרור האוסר לחנות בין שעה 11:30 ל-13:00. בת"א מקובל מאוד שאזורי חניה מסויימים הצבועים בכחול לבן, פתאום הופכים לחניה רק לתושבים אחרי שעה 17:00. הרבה נהגים שאינם תושבי האזור פשוט לא רואים את התמרור בתחילת הקטע ולא מודעים לכך שהם חונים בעבירה, ועוד בתמימות מפעילים איזי פארק. מקובל שאזור השמור לתושבים בלבד, נצבע בלבן ומסומן בתמרור תואם. הסימון אפור אדום שמקובל לפריקה וטעינה תקף בתנאי שיש תמרור תואם.

בתוכנית הוסבר ע"י קצין משטרה שהרמזור הכתום מרגע שהוא נדלק, כבר אסור להיכנס לצומת, לדבריו לרמזור הכתום יש 3 שניות. מבחינת החוק כניסה בכתום כמוה ככניסה באדום. המצלמה מתחילה לעבוד שניה אחת אחרי שהאדום נדלק. כלומר מי שצולם למעשה נסע כבר 4 שניות לתוך הזמן האסור. ובכבישים מהירים יש לנו את הירוק מהבהב שנותן לנו עוד קצת זמן לתכנן עצירה או להספיק לחלוף.

יותר חשוב שנשארת בחיים ושהחבלות שספגת יעברו במהירות ובהחלמה מלאה. מכל דבר לומדים משהו בחיים, בין אם אתה אשם ובין אם מישהו אחר אשם. הרכב זה רק כסף, וכסף זה דבר שבא והולך. ואם יש ביטוח זה קצת פחות כואב. החלמה מהירה.