איירון מיידן, לעולם אזכור לכם חסד נעורים, איזה נוסטלגיה.
להשוות בינם ובין מטאליקה זה כמו להשוות תפוחים לתפוזים, מיידן מז'אנר של:
New wave of british heavy metal - בריטיים, פועלים מאמצע שנות השבעים (דיסק אולפן ראשון 1980) ועד היום.
ומטאליקה, מזיאנר של:
Thrash metal - אמריקאיים , דיסק ראשון בשנת 1983, פעילים משנת 1981 ועד היום.
שני סגנונות שונים מאוד במטאל. כל אחת הצטיינה מאוד בתחומה.
מיידן מאוד יחודית, תמיד קל לזהות אותם, עשו תהליך התבגרות מוזיקלי יפה, אך הסאונד שלהם נשאר כמעט זהה.
שני הדיסקים הראשונים עם סולן מצויין בשם פול דיאנו שהוחלף אח"כ בברוס דיקינסון והשאר היסטוריה.
בשיאה, נחשבה ללהקת המטאל הגדולה בתבל (תואר מוצדק בהחלט !), שחררו משנת שמונים עד שמונים ושמונה דיסק בכל שנה ואח"כ משהו בהם השתנה (לרעה), אבל הבסיס תמיד נשאר זהה.
דיסק ההופעה שלהם Live after death, הוא מחמשת הדיסקים לייב הגדולים בעולם המטאל. אלבום מושלם.
מנגנים כיום עם שלושה גיטריסטים בשל תהפוכות בהרכב, תופעה מאוד ייחודית.
מבחינת גיטרות, מהלכים מורכבים, יכולת טכנית גבוהה, משתמשים הרבה בשתי גיטרות שמנגנות יחד במרווחים.
מבחינת סולואים: מעניינים, וירטואוזיים, מהירים, קשים בחלקם לביצוע. בית ספר גבוה לכל גיטריסט.
מטאליקה, מעולים גם כן, עשו התפתחות מוזיקלית יפה, עד השחור שהיה מצליח מאוד אך נופל באיכותו מקודמיו. מאז בצלילה חדה, לאחר השחור אלבומי הארד-רוק שאני לא מתחבר אליהם.
מבחינתי (משיקולים לא אובייקטיבים) מיידן תמיד ראשונה !
UP THE IRONS