אנלוגי

י.ל, אני חולה עליך. אתה קומיקאי בחסד עליון. כמו הטובים ביותר - אלה שבכלל לא מתכוונים להצחיק. בוא נניח רגע שאתה פושע כמו שאתה מתיימר להצטייר. דווקא אתה אמור להבין שאתה הוא החריג בנוף, ומכאן הצלחתך. אז איך תמיד אתה ממליץ לאנשים להתנהג כמוך? הרי אם לא היו לך אותנו, "האזרחים הנורמטיבים שומרי החוק" (חננות 'שכזנים קוראים לזה נדמה לי בשפה שלך), לא הייתה לך דרך לגדל את הז*ן הענק המטאפורי שלך.

הגלון האמריקאי הוא 3.8 ל', הבריטי קצת מעל 4.5 ל'.

נכון שהשוליים הם נתיב חירום, אבל זה לא שהאופנועים מתאגדים להם לפיקניק השנתי שם. הם בסה"כ תופסים חצי מטר לרוחב, שני מטר לאורך, ונמצאים בתנועה קדימה. זה לא מה שימנע ממך הנהג לעצור בשוליים בעת הצורך, לא מה שימנע מהאמבולנס לעבור. ושוב אני מזכיר, הלגיטימיות (בעיני) של התופעה היא רק בזמן עומס תנועה.

מה שמילר בעצם אומר שאי אפשר לדרוש אכיפת חוקים מסויימים (שאינם נוגעים לך) ולהזדעק כשאוכפים אחרים (שפוגעים בך). ותפסיקו כבר עם מחשבת השחור לבן הזאת, בבקשה. בכביש פקוק, התנועה זזה במהירות 0-15 קמ"ש, הדבר האחרון שאתם צריכים זה עוד רכבים בנתיב שלכם. זה שהאופנועים רוכבים בשוליים זה לטובתכם. בכביש מהיר בו התנועה זורמת לא תראו אופנוענים בשוליים, במרבית המקרים. אם כן - וודאי שיש לקנוס אותם. אכן יש הוראה של מתנ"א לאפשר בשעות העומס תנועת דו"ג בשול הימני, תראו שם גם את אופנועני המשטרה. חן מספר על תפיסה בשול השמאלי, ולמרות שאני אישית לא חושב שזה מהווה בעיה (שוב, בכביש עמוס המתנהל לאט) לא אבוא בטענות למשטרה. זה מה שהם הגדירו וזה בסדר מבחינתי. לגבי שאר הטענות על השתוללות, רכיבה על מדרכות, חיתוכים וכו' - מסכים לחלוטין שיש לאכוף, ובחומרה. אופנוען שעושה זאת (אגב, ב-95% מהמקרים זה קטנוען. כן, יש הבדל) הוא אדיוט.

מחפש ברגים לקיבוע אסלה - בן אדם, אתה חייב להפסיק עם השעועית. קניית טבעת אירוסין - מחקרים מראים שמי שחוסך כאן, יש סיכוי מצויין שיוכל להימנע מטבעת נישואין. או חיי נישואין בכלל.

יש כל כך הרבה שגיאות כתיב בכתבה, שלהתייחס ברצינות למשהו ממה שכתוב יהיה הרבה למטה מכבודי. במקרה של מהירות בלתי ספירה - זו שגיאה מצחיקה. Ynet - פשוט זוועה לשונית.

לא מסתדר לי לוגית. (בצחוק, כן? בהצלחה!)

לא בניין - בית פרטי במושב. יש לי אנטנה על הגג, היא מנותקת. אני קולט עם חוט אנטנה שמחובר בצידו האחד לטלויזיה וצידו השני יושב על המדף . שווה לנסות לחבר את האנטנה שעל הגג? היא צריכה משהו כדי לעבוד (מגבר או משהו בסגנון) או פשוט להוריד ממנה חוט? יש שם כמה חוטים, אולי אנסה (בזהירות לא ליפול מהגג, כבר הייתי ממש קרוב לזה). תודה על הנכונות, וויל כבר הסביר לך שאני רוצה ההיפך (לראות בטלויזיה תכנים מהמחשב). אם אני משיג מתאם DVI ל-VGA, אני יכול להוציא מה-VGA כבל Svideo? המחשב הוא מקבוק פרו, שהבנתי שיציאת ה-DVI שלו כוללת גם אות אנלוגי. יש חיבור DVI ל-Svideo של אפל שאמור לעבוד, רק שהוא לא קיים בארץ, ולא מצאתי חנות שתשלח לישראל.

תודה! אני מניח שארכוש ממיר ואנסה, אין לי ממי להשאיל לבדיקה. ראיתי שיש בעיקר ממירים של Apex ושל Konka, האחרונים מומלצים יותר. מישהו מכיר מנסיון אישי? הפוך גוטה, הפוך. הייתי רוצה לחבר את הנייד לממיר ע"מ לצפות בתכנים ממנו על הטלויזיה (מה שהיום אני לא יכול לעשות, כי אין לי יציאה אנלוגית במחשב, או כניסה דיגיטלית בטלויזיה).

אני מעוניין לרכוש לי ממיר כזה, היום אני קולט רק 1 ו-2 דרך אנטנה, באיכות גרועה (לא משתגע על טלוויזיה, אבל שיהיה). הטלויזיה היא CRT, בעלת כניסות RCA ,Scart, ו- SVideo. אני מניח שאין בעיה לחבר הממיר אליה? אם יש אפשרות לחבר דרך הממיר גם את המחשב נייד שלי (בעל יציאת DVI) - זה יכול להיות מצויין. מה קונים? ראיתי שיש לא מעט דגמים, בקשת מחירים של 270-500 ש"ח. לאיזה פרמטרים צריך להתייחס? למישהו יש המלצה למכשיר ספציפי? האם יש קליטה בכל הארץ? במידה ולא, איך אפשר לוודא שבאמת באיזורי תהיה קליטה?

לי יש תיאוריה שגורסת שמה שמשפיע הכי הרבה על הטעם הוא הביטחון העצמי ויכולתו הרטורית של המכין. אני ידוע בחבר'ה כ"מכין הקפה", וכבר בחנתי את התיאוריה על כמה חבורות, מילואים זה בכלל קרקע פוריה. כל פעם אני מכין אחרת, וכל פעם מגן בביטחון מוחלט על דרך ההכנה, כולל נימוקים סמי הגיוניים. אסור לערבב! חובה לערבב! אם לא דופקים את הפינג'ן זה לא עובד! אסור לדפוק פינג'ן! בקיצור הבנתם את הקטע. קשקוש מוחלט. אני מוכן לאתגר כל מי שיש לו "שיטה בדוקה" - שנינו מכינים את אותו קפה (אותה אבקה), ועושים מבחן עיוור. אם מישהו מרגיש הבדל אני עיזה. שני גורמים משמעותיים אמיתיים יש בקפה שחור. 1. איכות הקפה. אני חסיד של "אלאבאשא", קפה ערבי מאום אל פאחם. גם נחל'ה תופס. הכי טוב - למצוא טוחן קפה רציני ולבחון כמה תערובות. יש לי כזה אבל הוא בב"ש, ותכל'ס התחיל לזייף אז כבר הרבה זמן לא קניתי אצלו, וגם לא אמליץ. חובה קפה עם הל (אצלי). צריך להשתמש בהרבה קפה בהכנה בפינג'ן כדי שלא יהיה דליל ומימי. 2. לא לשרוף את הקפה. ז"א לא להרתיח יותר מדי זמן. הדרך שלי כשאני מכין בבית בלי מניירות - מוסיף הקפה כשהמים לקראת רתיחה, מערבב עם כפית (!), נותן לקצף לעלות עד שולי הפינג'ן, דופק על השיש (זה פשוט מוריד את הקצף חזרה למטה), ואז חוזר על הפעולה פעמיים שלוש על אש קטנה (או עם פינג'ן גבוה) עד שהקפה מבעבע מתחת לקצף. צריך להיזהר, שוב - לא לשרוף. אפשר להמתין איזו דקה כדי שהמשקעים ישקעו, לא חובה. שותה בלי סוכר אז לא מוסיף לפינג'ן, אבל לבכיינים שמבקשים סוכר - מוסיף כפית לכוס אחרי המזיגה, מערבב. מי שמבקש יותר מכפית סוכר מקבל תה. לאכול ליד הקפה - מה שיש. אישית אני מעדיף סיגריה.

מסכים לגבי הדיוטי פרי. לא שווה. יש את ארליך, חנות מאוד מומלצת, אמינה וותיקה. בנוסף הם גם מעבדת תיקונים מצויינת. מספקים לי את רוב צרכי הצילום. יש את קמרה מיה, לא מכיר מנסיון אישי אבל שומע רק דברים טובים. אני מסכים עם ההמלצה לרכוש עדשת 18-200, מכסה טווח רחב מאוד ומספיק איכותית למשתמש הביתי. לגבי גוף המצלמה - אני חושב שזה די זניח. כולן היום מציעות איכות מצויינת בכל תנאי הצילום. קנה מצלמה מרמת הכניסה ותרוויח מחיר זול ומשקל קל, בלי להתפשר על האיכות (החיישנים והמעבדים בד"כ משותפים גם לדגמים היקרים יותר. עיקר ההבדל הוא בבניית הגוף, ממשק המשתמש וכמה פונקציות זניחות). ניקון/קנון/סוני - מכולן תהנה עד מאוד, תחזיק ביד, תראה מה מתחבר לך יותר נכון. למרות זאת הייתי חושב פעמיים, ואפילו שלוש, האם שווה בכלל לרכוש DSLR. אתה נכנס לעולם שונה של גודל, משקל, ניידות וסרבול. לפעמים עדיפה מצלמה פחות איכותית אבל שתמיד תהיה שם, מאשר פסגת האיכות שתישאר בבית עקב חוסר רצון לסחוב. ואולי באמת הפיתרון הכי נכון הוא לרכוש גם DSLR וגם קומפקטית פשוטה - זה ייכנס לך בתקציב וגם ישאיר עודף. בכל רכישה של מצלמה אני ממליץ לרכוש גם אחריות "מק" - שהיא מעין ביטוח תקלות יותר מאחריות. ניתן לרכוש לשלוש שנים או לחמש שנים. במקרה של תקלה אתה מתקן בכל מעבדה מורשית (לאחר ששלחת להם הצעת מחיר והם אישרו), והם מחזירים את הכסף. ניתן לרכוש את האחריות בכל חנות לדעתי, אצל ארליך בטוח, וגם אצל קמרה מיה למיטב ידיעתי.

עמית, אני מעריך כי עבירה על תקנה 22 דווקא כן תואמת את מה שסיפר לנו העבריין הצעיר בעל הסיוויק קופה.

תיארתי לעצמי שהסרקזם יעבור לידך...

מה זה הדבר המגניב הזה?

לא צוחקים בכלל. קצת מפחדים. הנה, חסכתי לך וויאגרה!

מכל השרשור הנורא הזה מה שהבנתי טוב טוב - שחייבים לאכוף את איסור פוליטיקה בפורום. כולנו טובים ונחמדים כשמדובר על רכב, אבל יש כאן יותר מדי חיות אדם כשמגיעים לפוליטיקה. אני פשוט מתבייש להיות חלק מהעם הזה, מהפורום הזה. למען הסדר הטוב אני לא מציין שמות, למרות שבהתחלה יצא לי כאן כ"כ הרבה רעל על משתמשים מסויימים. מזל שיש כפתור Delete, מזל שיש לי טיפה של ריסון עצמי ומנגנון ביקורת, מה שבוודאות חסר כאן לכמה אנשים. רק בשביל בכ"ז להבהיר את הנקודה - להשתמש בילד בן 9 כמגן אנושי זה נורא. וכאן - אנחנו אלה שעשינו זאת, לא הפלסטינים. אפשר לחסום אותי על השפה למרות שאני מתאפק ומרסן את עצמי מאוד, זה בסדר, גם ככה ממש כבר לא נעים לי להיות כאן. אז יאללה מנהלים נכבדים, כבר עברנו מזמן את הזמן לנעול את השלשול הזה.

אני מצטער, בלתי אפשרי. בסכום כסף לא מוגבל יהיה לי צי רכבים עצום, בעלי ארבעה, שלושה ושני גלגלים. וכמה ימיים. וכמה אויריים. ואם צריך לבחור אחד - מרצדס G קלאס מאובזר ומצוייד למסע חוצה יבשות. (אם כי אני מוכן גם להתפשר על פטרול, או לנד קרוזר. כולם מהדור בו ידעו לייצר רכבי שטח אמיתיים).

מבלי להיכנס לצודק/לא צודק, רק אציין למען הרקורד שאני הרבה יותר קרוב לדעתו של רוני מאשר לזו של אייל. מה שמחרפן אותי בכל הסיפור הזה הוא תזמון המשפט. אחרי אותה עבירה לכאורה המשיכה מדינת ישראל/צה"ל להשתמש בהם לצרכי לחימה, הם תפקדו כחיילים מן המניין ללא שאלות. לאחר שהשתחררו והפכו ל"חסרי ערך" עבור המערכת - נשפטו במשפט ציבורי ופתוח למען כיסוי תחת תקשורתי ויחצ"ני. בנוסף לא נשמעו קולותיהם של מפקדים, בחטיבה ובכלל, שאני משוכנע כי לא יכולים להעיד ביושר שהייתה זו יוזמה פרטית של שני החיילים. זה מה שכואב לי יותר מהכל בסיפור הזה, מבלי להיכנס כלל לבעיות מוסר או חוקיות של המעשה - שאינני מעיז כמו אחרים כאן בשרשור לשפוט אותו לכאן או לכאן מעמדתי הנוחה מול המחשב.

אם כך - קבל את התנצלותי במידה ונפגעת מדברי .

מסכים איתך שיש המון שליחים (ובכלל קטנועים) שרוכבים בצורה חסרת אחריות ומטורפת. אישית - אם אני רואה אחד כזה מאחורי אשתדל להיצמד לצד הנגדי של הנתיב שלי, לפתוח לו פתח בטוח. אם הוא צמוד אלי ברמזור - אמתין שניה שיזנק ראשון. אם אני רואה אותו על המדרכה - לוקח בחשבון שבכל שניה הוא יכול לחזור לכביש בלי להסתכל. אם הוא מופיע לי במראה אני יודע שמהר מאוד הוא יהיה צמוד אלי. גם הם לא ממש מצליחים להפתיע אותי. דבר אחד שחשוב לזכור - מה שנראה לנו כנהגים לפעמים מטורף הרבה פעמים הוא רכיבה מודעת מצד הדו"ג. לזה התכוונתי כשכתבתי בהודעתי הראשונה "כל יכול". כשרכבתי ראיתי כ"כ הרבה דברים בבת אחת, וכ"כ רחוק קדימה ורחב לצדדים, עד שתמרונים שלנהג הממוצע אולי נראו מטורפים - בשבילי היו מחושבים לחלוטין. מיתנתי עצמי כל הזמן, כי נהג מופתע, גם אם הוא כבר מאחורי ולא מסכן אותי - לא תורם לאיש. וכמובן - לא עליתי על מדרכות, לא עברתי באדום. כן עצרתי אחרי מעבר החציה, אני עדיין חושב שזה המקום הבטוח לדו"ג ברמזור. סעו בזהירות, ותשתדלו להוציא את המילה "אשמה" מהלקסיקון התחבורתי שלכם. יש "אחריות" - האשמה לא ממש משנה לאף אחד.

שימו לבל לכמות השרשורים העולים כאן בזמן האחרון עם סיפורי "כמעטים". דבר אחד משותף לכולם - פותח השרשור ברוב המקרים משתמש בטרמינולוגיה מסוג "לפתע הופיע רכב", "בא לי משום מקום", "לא ראיתי אותו במראות", "בלי לאותת הוא פתאום חתך אותי", "פתאום ראיתי". חבריי, על הכביש אין פתאום. למעשה למרות שאין לנו כל שליטה על מה יעשו הרכבים האחרים בכביש, עם קצת ניסיון והמון כוונה - ניתן כמעט בקלות אפילו לחזות כמעט כל מה שהולך לקרות. שימו לב שהנהגים המופתעים במרבית המקרים יהיו הצעירים, בעוד המבוגרים יהיו אלה שיגידו מה שאני אומר בערך. אינני מבוגר, גם לא צעיר כבר. בתחילת שנות ה-30. קיבלתי חינוך תעבורתי מוקפד ממורה הנהיגה שלי, שהיה עסוק בהרבה שיעורים בלהחדיר לי את מנטרת "תמיד צפה קדימה, תתכונן לתרחישים". אבא שלי היה אומר לי "כולם מסביב רוצים להרוג אותך. בכוונה. המשימה שלך - להישאר בחיים". עשיתי שני קורסים במשטח ההחלקה באשדוד (הראשון בעידוד המורה שלי, עוד לפני הצבא, השני בקורס האמרים בצבא). עם כל זה חשבתי שאני נוהג דווקא די בסדר, עד איפושהו בגיל 25. עברתי לגור בת"א, עיר הכאוס המוטורי הגדול. דווקא לא הרגשתי משהו מיוחד בקשר לנהיגה. כמובן שהכביש מלא דבילים, אבל זה לא חדש. התחלתי לעבוד במקום עבודה כלשהו בו חלק מתפקידי (אמנם קטן) היה שליחויות. קיבלתי קטנוע צמוד. עם הקטנוע התחיל השיעור האמיתי בהישרדות. מצד אחד אתה די כל יכול, מצד שני אתה בלתי נראה ומאוד פגיע. שנה פלוס רכבתי בעיר, יום יום. בכל התקופה לא עשיתי תאונה אחת, לא החלקה, לא כלום. כמעטים - היו, אוהו כמה שהיו. בעיקר בהתחלה - לקראת הסוף כבר לא קראתי להם כמעטים. עם הקטנוע פיתחתי ראיה מרחבית. זה אומר מבט גם בזווית רחבה מאוד על הכביש, וגם רחוק מאוד. איסוף נתונים שלא נפסק, הכל מקוטלג, והכל מתחבר ליצירת המון תרחישים אפשריים בו זמנית. מה יכול לקרות, מה אני הולך לעשות. חלק מהמידע הזה עובד בתת מודע, חלק ממש כתוכנית פעולה. נהגתי לומר שאני יודע מה הנהג הולך לעשות עוד לפני שהוא יודע את זה. אז כבר אף אחד לא חתך אותי, אף אחד לא הפתיע. הנהגים מסביב כמובן נהגו בדיוק אותו דבר - זה אני שהייתי מוכן לכל. עד היום, ואני מאמין שלנצח, אני משתמש באותה שיטת חיזוי. תמיד לצפות הכי רחוק, והכי רחב. תמיד לדעת בדיוק מה הולך לעשות כל רכב על הכביש. הוא נוסע בימין ונצמד לחלק השמאלי של הנתיב שלו? כנראה רוצה לעבור נתיב. לא צריך לחכות או לקוות לאיתות שלו, אפשר ישר לתת לו להשתלב. היא נוסעת באיטיות בנתיב הימני? וודאי מחפשת את הפניה או החניה, תתכונן לעצירה שלה. הוא מתקרב במהירות המראה האחורית? משהו בוער לו, תן לו לעבור כמה שיותר חלק. מה זה מצריך מאיתנו? אמנם זה די ברור, אבל בכ"ז: כיוון מראות כמו שצריך! הכי חשוב בעולם. לא ארחיב על זה כאן, אבל תעשו לעצמכם טובה ותבדקו את זה כל נסיעה, גם הכי קצרה, גם אם נהגתם אחרונים ברכב. זה לוקח בדיוק שתי שניות. ישיבה נכונה. ריכוז, ריכוז ועוד פעם ריכוז. נינוחות על הכביש, גם אם ממהרים או סתם נוסעים מהר - בצורה נינוחה, לא פראית. אני נוהג הרבה פעמים לדבר לעצמי (לפעמים בקול, אם אני לבד, בד"כ בלב). מה קורה, מה הולך לקרות, מי בא, מי הולך. אדיבות וויתור על אגו. תן לו להשתלב, אל תגרום לו לנסות להילחם בך. סריקה קבועה של המראות ושינון המצב מאחור. אין רכב שמופיע "פתאום", הוא קודם כל התקרב אליך. סריקה קבועה של המרחב מלפנים. כל אחד חשוד. כל זה לא יכול להבטיח לנו ב-100% חזרה בשלום הביתה, אבל זה מצמצם משמעותית את הסיכוי לפגיעה. התאונה היחידה שלי בשנים האחרונות קרתה לחלוטין לא באשמתי (גם בית המשפט, שם תבעתי, הסכים איתי) - רכב לא עצר בעצור והתפרץ לתוך כביש מהיר. התאונה הייתה חמורה הרבה פחות ממה שיכלה להיות - סטיתי לתוך עץ תוך שפשוף די קל ברכב המתפרץ, ללא נפגעים בנפש. האם שקטתי על השמרים והתנחמתי בכך שאני לא אשם? ממש לא! חודשים אח"כ עוד הרצתי את התאונה בראש וניסיתי להבין מה יכולתי לעשות אחרת, חזרתי למקום מס' פעמים מכיוון הנסיעה שלי ומכיוון הנסיעה של הפוגע. הבנתי שלא באמת יכולתי למנוע, אבל מאז באותה נקודה אני עירני במיוחד (אני יודע שיש שם שדה ראיה בעייתי משני הכיוונים) ונוסע לאט יותר שם. ברור לי שאם באותו רגע הייתי נוסע לאט יותר (למרות שהייתי במהירות חוקית) הייתי מצליח לחמוק. סעו בזהירות, במודעות מלאה ובאחריות מלאה! רק אתם אחראים לחייכם, לסמוך על מי שאינכם מכירים שיידע להגיב זה תמים במקרה הטוב. קחו את כל האחריות עליכם, אל תופתעו, אל תתעצבנו (במגבלות ההגיון) ובטח אל תתנקמו. ופרגנו לעצמיכם רכיבה על קטנוע, לא תאמינו מה זה עושה לפיתוח מודעות תחבורתית. אם זה היה תלוי בי כמדינה - הייתי מעודד את השימוש בקטנועים 50 סמ"ק בתוך העיר, בהקלות ביטוח משמעותיות, ע"מ שלכל נהג יהיה גם קטנוע לסידורים קטנים. כך - כל נהג היה יודע איך זה נראה מנקודת המבט של הרוכב, וכל רוכב היה מכיר טוב מאוד את נקודת המבט של הנהג. יאללה חפרתי , אני מקווה שלא לחינם.

דריש - למיטב ידיעתי חוזה המכיל סעיפים הנוגדים את החוק, גם אם נחתם בהסכמה - לא יתפוס בבית משפט. אני לא יכול לדמיין מצב בו כסף שחור מטיפים משמש לתשלום משכורות באופן חוקי. אם ישנה מערכת הרושמת את הטיפ בקופה - אז אולי מבחינת החוק זה יכול לעבור.

למרטינז - מדובר לפי התיאור על מחלף קיבוץ גלויות. לליאור - אין כזה דבר על הכביש "לפתע משום מקום". יש הפתעות, ברור, אבל עם ניסיון והסתכלות רחבה על הנעשה ניתן לצפות כמעט את כולן. קשה לי להאמין שהיא שברה הגה במהירות 100 קמ"ש לתוך הנתיב שלך. אני מניח שהיא סטטה לנתיב, אולי בחוזקה, אבל זו לא פעולה של שבריר שניה. שתבין, אני לרגע לא מאשים אותך, ברור לי לגמרי שאתה מבחינתך לפחות וסביר שמבחינת החוק - היית בסדר. אבל נסה לחשוב ולשחזר, ולהבין האם יכולת לעשות משהו אחרת. האם במקרה ראית אותה נוסעת במקביל אליך אבל לא ייחסת לה חשיבות? האם היא נסעה לאט ומהוסס יחסית? האם זה היה לקראת סוף הקו המקווקו במאפשר מעבר נתיב? יש שם הרבה מאוד נהגים שברגע האחרון מחליטים לבחור כיוון, אני תמיד נוסע שם במשנה זהירות, ומעדיף את הנתיב המרוחק מאיזור הקו המפריד בין הקטעים.

רק שיביא את גרסאות ה- VXR ואת ה-GT ואת האינסיגניה Sport Tourer