אנלוגי

במקום מס' רישוי ציין מס' שלדה ומנוע.

מהצד של אורח בלא מעט חתונות, ועם מעט ניסיון בצילום אירועים - יש לי שני דברים להגיד: א. אל תתפשר על צלם. בלי להתייחס כרגע למחיר - קח מישהו שאתם אוהבים את העבודה שלו. תבקש לראות אלבומים שהוא עשה, לא אלבומי דוגמא - אלבום אמיתי. אלבומי דוגמא כשמם כן הם - מוצג בהם המיטב. אתה רוצה לראות מה הוא יודע לעשות בחתונה אקראית. אם יש לו אלבום מאותו מקום שאתם הולכים להתחתן בו - מה טוב. אם הוא יכול להמליץ לך על לקוחות שלו ויש לך כוח - דבר איתם. דבר נוסף חשוב הוא שתהיה לכם כימיה טובה איתו. הוא הולך לבלות איתכם ברגעים מלחיצים, חדשים לכם. חשוב שייתן לכם להיות נינוחים וטבעיים בחברתו. זה עושה את התמונות פי אלף יותר מכל פרמטר אחר. אם תרצה עוד קצת פרטים לגבי ציוד/תאורה אחרי שאתה מדבר עם צלמים - בשמחה. אל תשאל אותי לגבי מחירים - אני כבר לא עוסק בזה, ולא יודע בדיוק מה הולך היום. גם לדעתי סטילס חשוב יותר מווידאו, אמנם אני קצת משוחד, אבל זה גם מה שאני שומע מחברים שהתחתנו. חבר שהתחתן לא מזמן ביקש ממני לצלם ווידאו, בפועל המצלמה עברה כמה ידיים במהלך החתונה, אני משוכנע שייצא סרט מדהים (ואני לא ממש צלם ווידאו. יש משהו בספונטניות ובכנות של חבר שמצלם. אני חושב גם שצילום טבעי וחובבני הוא מאוד יפה, בווידאו לא בסטילס, כי הוא בגובה העיניים. כמובן שהעריכה חשובה גם היא). ב. את האירוע עושים האנשים, הדיג'יי, הבר והאוכל. החשיבות משתנה מאדם לאדם, מחתונה לחתונה. העיצוב והמיקום, לטעמי לפחות, משניים. החתונה הכי מהנה שהייתי בה לאחרונה הייתה בבריכה בקיבוץ, אורחים בחלקם יחפים ועם מכנסיים קצרים, חתן כלה בבגדים יפים אך פשוטים, כולם נינוחים ומבסוטים עד הגג. אף אחד לא מרגיש לא נוח בבגדיו, כולל הכלה (שחוץ מבחופה הסתובבה בכפכפים). אף אחד לא נתקע עם ארשת חשיבות עצמית מופרזת בחליפה. האוכל היה על טהרת הבשר (והיה מצויין), בר פשוט יחסית אבל יעיל, דיג'יי שלא מחזיק מעצמו סופרסטאר. חופה פשוטה עם ארבעה חברים. הכל נגמר בתקציב הרבה, הרבה יותר נמוך מהסכומים שנזרקו כאן. זה לא מתאים לכל אחד - אבל קח את זה ככיוון מחשבה. מי אתם? מי המשפחה? מי האורחים? מה עושה לכם טוב? עם כמה שחתונה היא אירוע חד פעמי, אין סיבה אמיתית לנסות להיכנס לנעליים לא נוחות (תרתי משמע) רק כדי לשחק את המשחק או לנסות לעמוד באיזה סטנדרט דמיוני. אם אתם לא תהנו עד הגג - כל המטרה מפוספסת. בחתונה אחרת בה הייתי אורח, חתונה במיטב המסורת של אולם וכל ה"סטנדרט", באה אלי הכלה באמצע הערב (בת כיתה שלי, מושבניקית), וכמעט בדמעות אמרה לי "שלא תעיז להתחתן בצורה כזו! אין לי מושג מה אני עושה פה ואיך נגררתי לזה". בהמשך הערב היא נזקקה למנוחה והפסקה מכל הטררם. יש אנשים שלא בנויים לזה. לא מזמן דיברנו על זה, אמנם היום בחיוך, אבל אני לא אשכח איך היא נראתה באותו רגע. אני חושב שאם בעלה לא היה לידנו החיוך היה הופך מאוד מריר. זו דעתי האישית, ואני יכול לגמרי להבין את מי שלא מסכים איתה. מזל טוב ובהצלחה!

סטייג' חמישי רז והלל במקום ה-11 הכללי, והצוות הפרטי הראשון בקטגוריה שלהם!

ומבלי להמעיט אפילו טיפה מהכישרון והיכולת שלו - סרטון כזה לא מן הנמנע שערוך מהרבה מאוד נסיונות, יעידו סימני הצמיגים על המסלול. זה לא בדיוק One Take.

עוזר?

הרבה מאוד צלילים מגניבים. למעשה השאיפה תוך כדי נשיפה היא רק הדרך לצליל מתמשך. אתה יכול לעצור מדי פעם לקחת אוויר, ועדיין להוציא את כל קשת הצלילים. אגב, גם לא צריך להשתמש בהמון אוויר כדי להוציא צליל. נסה בשלב ראשון לעשות קולות של ברווז (אני רציני). הם מגיעים מעומק הגרון. תגיד ק', תבין. שחק עם צורת הפה, הלחיים, כמו בשריקה בערך. נורא קשה לי ללמד אותך בשלט רחוק, תוסיף על זה את העובדה שאני לא באמת יודע לנגן, רק ישבתי על זה איזה כמה שעות/ימים. בסוף אגב לא הבאתי איתי דיג', ואני מתחרט על זה.

בהחלט גאווה, המון הצלחה לבחורינו הטובים! באתר האח פולגז עדכונים באופן שוטף, פועל יוצא של צלמם המוכשר טל זוהר המלווה את המשלחת. סטייג'ים 2-3 סטייג' 4 לדף המרכז את כל הידיעות בנושא הראלי בהצלחה לרז, הלל, עופר ונועם!. ניצן ודובי פרשו לאחר תאונה, והם שלמים ובריאים.

חכה לחורף, תראה איזה נעים זה. תבדוק מה טמפ' העבודה של המחשב, ואז לוודא שהיא בטווח המומלץ ע"י היצרן. אני עובד עם מקבוק פרו שמגיע גם ל-80 מעלות ויותר - לפי היצרן זה תקין. אמנם איני עובד איתו על הברכיים, כך שזה לא ממש איכפת לי, אבל אם כן אני שם אותו על דיקט. משטחי קירור כאלה יכולים להיות פיתרון אם אתה שם אותו הרבה בחיקך. מצטרף להמלצה לרכוש אחד איכותי, מנסיון של חברים.

עד כמה שאני יודע כל ההארדיסקים של 2.5" מתחברים רק באמצעות USB. מחירם יקר יותר מאלה של 3.5".

מנסיונות כושלים להשתלט על הטכניקה של לשאוף ולנשוף בו"ז, התאמנתי בהדרכתו של אוסטרלי חביב שטען שקודם כל אתה צריך להצליח לעשות בועות בכוס מים עם קש תוך כדי נשימה מהאף. הנשימה אינה סדירה ועומקה כרגיל, אלא יותר שאיפות קצרות ומהירות. איך בכלל אתה דוחף את המקור לתוך הדיג'?

ייתכן שזה מגיע מאיזור בריכות החימצון שליד מפעל נשר. אני עובר שם די הרבה, וכל פעם יש ריח אחר. קשת הריחות שם מאוד מגוונת...

אתה בטוח בזה? תזכיר לי לא להשאיל לך את הרכב שלי.

קורולה Runx 2005 אוטומטית. 2450 סל"ד 100 קמ"ש.

מעצבן? מעצבן! מאוד. אני לא יודע מה האינסטינקטים שלך אמרו לך באותו רגע, אבל מקווה שלמדת לקח לפעם הבאה ישר לשנן את המספר, לרשום אפילו עדיף. עשיתי את זה מס' פעמים בעבר כשראיתי צורך (רכבים שפגעו בזמן חניה ונמלטו, השארתי פתק על הרכבים שנפגעו. משאית ש"הורידה" קטנוע מהכביש - עצרתי לעזור לבחור, נתתי לו את מספרה. לפעמים אני משנן מס' רכב שנוסע לפני ומראה סימנים מחשידים לבעיות). לא יודע מה לייעץ לך, חוץ מלקבל הצעת מחיר לתיקון ולשקול את צעדיך, אולי שווה לפנות לביטוח ואולי לא. בדקת אם במקרה יש מצלמות באיזור? עשית סיבוב אצל פחחים בעיר לחפש את הנבלה? אגב, תעשה לעצמך טובה ואל תנפץ כלום אם תמצא אותו, הכסף של הפח פתאום יראה לך כסף קטן אחרי האישום בתקיפה. תסתפק בלקחת פרטים והגשת תלונה. יודע מה - כמה קללות עסיסיות להרגעת המערכת אם זה הסגנון שלך, אישית אני מוותר גם על זה. אני יודע שזה לא מנחם, אבל ברכבי הקודם היו שפשופים מכוערים בארבע פינות הרכב, שלושה מהם הושארו ע"י חולירות כאשר הרכב חנה. אישית - השארתי אותם שם עד רגע המכירה, מטעמי חיסכון כספי וחיסכון בריאות נפשית. קשים החיים בעיר. היום אני גר מחוץ לה - והרכב שאוטוטו שנה אצלי לא ראה אפילו התחלה של שריטה/שפשוף מאז שנרכש. את אלה שהיו עליו כבר לא טרחתי לתקן (כמה שריטות קטנות, מרגיזות אבל מתרגלים), זה לא נכנס לסדר העדיפויות הכלכלי שלי כרגע. אני מציע להתייחס ברצינות לדברי ישה, ואחרי שגמרנו להתעצבן (ואין סיבה שלא) - לראות גם את חצי הכוס המלאה, ותמיד לזכור שעדיף לשלם על פח מאשר לגבות מהביטוח פיצויים על פגיעה פיזית. ואני אומר את זה ממקום של אחד שאין לו כסף מיותר, ממש ממש לא.

די נו, אתה לא באמת משווה רכב שיצא משערי המפעל לאחר תכנון מדוקדק ו-1001 בדיקות להשתלת טורבו בסיוויק 93'? "מרשים לנהוג בקורבט"?! לא לא חביבי, לא מרשים. קורבט קונים בכסף טוב, אשר מממן את אותם רכיבים משודרגים וההשקעה בתכנון ובבדיקה. אח"כ תעשה מה שבז*ן שלך, עד 110 קמ"ש כמובן... לצורך העניין גם באקדח "מרשים" להשתמש, אבל אם תבנה לך אקדח מהצינורות החלודים שבמחסן אני לא בטוח שזה יתקבל בעין יפה. אני תומך בשיפור רכבים מקצועי בדיוק באותה מידה בה אני תומך בהורדת רכבים "משוברים" (משופרים בצורה חאפרית). אני חושב שאך הגיוני יהיה לתת סמכות אישור תקינות בידי סדנאות השיפורים, או לפחות לייצר מסלול הגיוני לאזרח לאשר את השינויים, תוך בהירות בנוגע למה בדיוק נדרש ע"י החוק. אגב, נבצר מבינתי מדוע אותה אכיפה עם אותן מטרות בדיוק לא מתמקדת בליקויים טכניים. רבים מדי כלי הרכב המתגלגלים על צמיגים שאינם ראויים במידה שמהווה סכנה גדולה עשרות מונים מאותה גולף שקיצצו לה שתי שניות מאפס למאה. בהרבה המקרים מאחורי הגה אותו רכב בעל צמיגים לקויים, ישב נהג לקוי לא פחות. אבל שוב אני שומע קול של מים נטחנים? או שזה קולו של ההגיון הצובר לו תאוצה במורד החלקלק הנקרא "תחבורה בישראל"?

לא טיילתי ממש בגרמניה, רק עברתי בה בדרך מאי שם לאנשהו. עוד אגיע לשם לטיול רציני. כן הייתי בפולין, בסיור שורשים משפחתי, והיה לי לא כ"כ פשוט המעברים החדים בין מחנות ריכוז לשגרה. אבל זה אני. 1. יש הבדל קטן בין מוזיאון לוחמי הגיטאות למחנה ריכוז, לצורך העניין גם יד ושם לא משתווה לאגרוף בבטן מהדבר האמיתי. אבל שוב, זה אני והשורשים שלי. 2. אלעד ציין בפירוש "מחנה הריכוז דכאו". הוא לא דיבר על העיירה הציורית דכאו על 40,000 תושביה העליזים. לא הייתי לועג למי שגר שם, כמו שלא לעגתי לאף אחד כאן. מאיפה נכנס הלעג פתאום לעניין? תן לי להציע ניסוח הולם יותר? "כדי ליהנות באמת מהפסטיבל וגם להספיק קצת מהמקומות השווים שבעיר הזאת (מוזיאון ומפעל BMW, המדרחוב, אליאנץ ארנה ועוד. בנוסף ניתן לבקר במחנה הריכוז דכאו אם זה מדבר אליכם)". בחייאת, ראית את המערכון המצורף? השורה של אלעד נשמעת בדיוק, אחד לאחד, כמו הנאמר שם. ואני משוכנע בכל ליבי שזו ממש לא הייתה כוונתו. צר לי על ההיגררות לכאן, אבל זה עשה לי לא כ"כ טוב עם הקפה של הבוקר. אם לא הייתי מוציא את זה, זה היה מלווה אותי כל היום. לא אוהב להתחיל ככה בוקר. יאללה חזל"ש, את שלי אמרתי, שיהיה טיול מהנה!

קצת צורם לי שבנשימה אחת דחפת את דכאו לרשימה, אף כי אני מניח שכוונתך היתה תמימה. תקרא את זה שוב ותגיד לי אתה אם זה לא נראה לך קצת מוזר. לדעתי היה מקום לניסוח הולם קצת יותר, כרגע זה נראה כמו מערכון של החמישיה הקאמרית, שאמנם מצחיק כהרגלם, אבל גורם (לי לפחות) להשתעל קצת דם. http://www.youtube.com/watch?v=bOuvd9LxBbM דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

על הנושא בוויאנט

את גוגל אני מכיר, קיוויתי לשמוע קצת מידע לעוס ע"י מיטיבי לסת. אנחנו ויס מיניסטר קרובים מדי. לא ממש באותה רמה של עידון, אבל לחלוטין באותה רמה של חוסר הגיון וקוצר רואי. אני חושש שבסופו של יום, זוהי תמציתה של הפוליטיקה. עשיתי לי חשק, אני הולך לגוגל למצוא פרקים של יס מיניסטר, או אפילו יס פריים מיניסטר.

כל הכבוד על הנכונות לעזור, אני ממליץ גם על פתק באיזור המציאה.

טור מעניין מאוד של נח אבגר הלוי, מגזין מוטו. עצוב, מכוער, והכי גרוע - צפוי. יותר מתמיד אני נזכר בסדרה האלמותית Yes Minister. מי שיכול להרחיב קצת על הנפשות הפועלות (עו"ד אוריאל לין ופרופ' דוד שנער) - אשמח.

סבתא כבר בת 63

אני לקוח די נאמן של כביש 6, שמשרת אותי בצורה נהדרת באופן כמעט יומיומי. כבר בערך 5 שנים שיש לי מנוי פסקל, העברתי אותו בין כמה רכבים כבר (כשהחלפתי). באחת הפעמים בהן החלפתי רכב, התקשרתי כרגיל להעביר המנוי לרכב החדש, נאמר לי שהכל בסדר. לאחר שנה +- אני מקבל פתאום קנס דרקוני על חשבונות שלא שולמו. נראה לי מוזר, הרי אני רואה כל חודש שיורד התשלום. בירור טלפוני קצר - מסתבר שחוייבתי פעמיים, גם ע"י צילום לוחית זיהוי (הרכב החדש) וגם ע"י מכשיר הפסקל (שעדיין היה רשום על הרכב הישן). טוב נו חשבתי לעצמי, הרי לא תהיה בעיה לראות שיש כפילות. בטלפון טוען הנציג - אין מצב. בחיים לא יכול לקרות אצלנו שיהיה חיוב כפול, המערכת מצליבה את המידע מהפסקל עם צילום הלוחית. באחת הנסיעות עצרתי במרכז השירות. ניסיתי להסביר את עמדתי, אלא שהוא היה ממש המממ... בואו נגיד איטי. פשוט לא ניתן היה לדבר איתו. דרשתי לקבל פירוט נסיעות וחיובים על שני הרכבים שלי (לכאורה, כיוון שאחד מהם כבר לא היה ברשותי). התחלתי להראות לו שהנסיעות חופפות (עם קוריוז אחד טפשי - השעון של מצלמות הלוחית ושל מכשיר קריאת הפסקל אינם מסונכרנים, יש בינהם הבדל של 7 דקות או משהו כזה). לטענתו זה מספיק כדי להראות שאני טועה, ושני הרכבים נסעו בכביש. לשאלתי איך הוא מסביר את זה שכל פעם שעברתי בכביש שנה האחרונה היה בשיירה של שני רכבים עם מרחק קבוע בינהם, כשאחד מהם כבר בכלל לא שלי - לא הייתה לו תשובה. מאמצים רבים לאחר מכן, מכתבים לוועדת ערר ועוד כמה שיחות טלפון בהן אני מתחיל הכי רגוע בעולם וגומר בעצבים כמעט לא נשלטים - והחיובים המיותרים בוטלו. באותו יום נשבעתי לעצמי שאני לא נוסע יותר בחיים בכביש 6. שבוע אח"כ נשברתי . מה לעשות, התועלת שלו עבורי גדולה בהרבה מהכבוד העצמי, ואני חייב לציין שחוץ מהסטיה הקטנה הזו הכל עובר חלק לגמרי. אני בודק כל חיוב, אין טעויות. כך גם אצל הרבה מנויי פסקל שאני מכיר. פתרתי עצמי בכך ש"בכל מערכת נופלות טעויות". מה שכן, כאשר קניתי את הרכב הנוכחי, ביצעתי החלפת רכבים טלפונית, והתקשרתי למחרת לוודא שאכן הרכב הישן לא קיים במנוי וכי הרכב היחיד המשוייך לו הוא הנוכחי. כך אעשה מעתה בכל החלפת רכב. מומלץ! (אה ועוד משהו, באחד הימים כאשר נסעתי ברכב שכור ולא רציתי להיכנס להרפתקאה יקרה עם חברת ההשכרה - טלופן אחד למוקד השירות והרכב נכנס למנוי ליום אחד. פשוט, קל ונוח).

לגבי הצום: כפי שנאמר חלקו העיקרי ו"הסבל" בו הוא ביום למחרת תחילתו. ביום זה אין זה משנה אם קמת ב-7 בבוקר או ב-11. אתה רוצה רק שהוא יגמר כבר. שעון חורף = הוא נגמר מהר יותר. האם זוהי סיבה לשגע את כל המשק? במדינה בה המפלגות הדתיות מקבלות כ"כ הרבה תמיכה, כנראה שכן. (אני אגנוסטי מובהק, וצם רק אם הרופא דורש ממני. יחד עם זאת אני מחבב את שעון החורף אישית, כיוון שאני איש של לילה בגדול, ואפילו לעבודתי זה מאוד עוזר. למרות זאת אני חושב שההחלטה מטופשת ויש לקחת בחשבון מבט רחב הרבה יותר מאותו צום ארור).

בהחלט מעצבן. קצת הגזמת אבל - משפשפים את כל האוטו? שפשוף קל שאתה אומר בעצמך שיעלה מאות שקלים לתקן. חבל לאבד בריאות על זה. אני תומך במיצוי הדין עם הפוגע, בדרכים חוקיות. תתקן את רכבך על הצד הטוב ביותר, תגיש תלונה ותוציא ממנו כל אגורה שאפשר. לגבי שימוש בלום, עדיף לך להימנע. נניח שבאמת היה לך כזה בהישג יד באותו רגע, הקריזה כבר הגיע עד למעלה, אתה לא חושב הרבה ומנפץ לו את החלון. הוא עוצר, בלה בלה בלה החלפתם פרטים, אפילו התאפקת ולא דפקת לו את הלום בראש. שניכם עומדים מחר מול שופט - מי לדעתך חוטף חזק יותר? לפעמים הדרך הכי טובה להימנע מצרות היא לא להיכנס אליהן מראש, זו הסיבה שאינני מסתובב עם אקדח יותר. לא רוצה צרות.