אנלוגי

חוזר מארוחת ערב של שישי, על האופניים. מגיע לפניה ימינה, זו שאני מכיר כ"כ טוב, צומת חד סטרית עם ראות טובה. מגיע במהירות הרגילה, אחרי ירידה ארוכה. מזהה שלולית ברגע האחרון, ומבין כבר שאין מה לעשות. לואוסייד קלאסי. איכשהו אני מתעופף באויר ונוחת על כף יד שמאל ועל הסנטר. היד כואבת, את החתך המכוער בסנטר אזהה רק במיון. הולך את חמש הדקות הביתה ומעלה את האופניים במדרגות לקומה שניה (ממילא תמיד אני מרים אותם על כתף ימין). קצת קרח ומהרהר האם זה כואב מספיק כדי ללכת למיון או שאפשר לחכות לבוקר. פאסט פורוורד חמש דקות, מזמין מונית לאיכילוב. בביה"ח מסתבר שמשום מה הם מודאגים בעיקר מהסנטר, למרות שהוא פתוח בצורה כנראה קצת מבהילה הוא לא כואב לי בכלל. היד לעומת זאת, כואבת. רצח. מוותר כמו דביל על האופטלגין ונכנס לאורתופד. מביט בצילום, מביט ביד, ואז שואל אותי מאיפה אנחנו מכירים. שתי דקות אח"כ אני מבין - אהלן קצין הקשר מהסדיר! וואלה רופא נהיה ממך, לא פחות. היד לא במצב טוב. למרות שהצצתי בצילום אני לא בדיוק זוכר מה נשבר, אבל זה בפרק כף היד וידרוש פלטינה (אחרי חצי שעה בנסיונות של שני אורתופדים להחזיר הכל למקום, בהרדמה מקומית כמובן. אחד יושב לי על הכתף והשני מושך ומפתל את כף היד, גם מבעד להרדמה זה היה לא נעים). חוזר למיון כירורגי. עובר מפה לשם, בדיקות דם, טטנוס, צחוקים עם האחיות והסטאז'ריות. מחכה לרופאה שתבוא לתפור אותי. מיון זה מזעזע, כל שניה נכנס פצוע/חולה ומשנה סדרי עדיפויות, תמיד יהיה את התורן שיתווכח עם הצוות, אנחות כאב, בכי - אללה יוסטור. מפנה מיוזמתי את המיטה לטובת פצוע אריתראי (דקירה?) והולך לטייל. לא יכול להיות בפנים יותר. חוזר אחרי כמה דקות ונסיון חצי מוצלח לגלגל סיגריה ביד אחת. אני עוד אלמד. הרופאה החמודה מתחילה בתפירת הסנטר, למרות שאני מזהיר אותה שאני צריך הרבה חומר הרדמה כי בד"כ הוא לא ממש משפיע עלי היא מתחילה. תפר. לא כואב. תפר. קצת כואב. תפר. כואב! שואלת אם אני רוצה עוד הרדמה. "כמה תפרים עוד יש לך לעשות"? שניים. נו יאללה, יכול לסבול עוד קצת. בכל זאת, גבר מסוקס. היא אומרת שחבל שיש לי זיפים, אני מבטיח פעם הבאה להתגלח לכבודה (ולהשאיר זקן צרפתי, התפרים ישתלבו בו מצויין). מתכנן את הפאנץ' ליין הבא כשהיא נקראת בדחיפות לחולה אחר. גמרנו הכל אבל הד"ר החמודה לא חזרה לפחות היא חתומה על הטופס, אז יש לי את שם משפחתה. רק צריך למצוא רופא שיקריא לי אותו. בירוקרטיה של שחרור, 4:30 בבוקר ואני בבית. צף על גלי האופטלגין שביקשתי שניה אחרי שפגה ההרדמה ביד. ישן כמה שעות ומתעורר למציאות ישנה/חדשה - פעם וחצי היה לי גבס בעבר (החצי הוא סיפור מצויין, אכתוב עליו מתישהו), מכיר את הנוהל. מקלחת עם שקית, מחשבה על כל פעולה הכי טריוויאלית והרבה כושר אלתור. גבס ביולי, גם זה כבר היה לי. לא כיף בכלל. אז מה אתם עשיתם בליל שישי?

iHUDlite גם התראת מהירות ע"י צפצוף, וגם תצוגת המהירות בשתי אופציות (רק מהירות בפונט גדול או מהירות עם כיוון ושעה) ובשני אופנים - תצוגה רגילה ותצוגת מראה (עבור שימוש בהשתקפות הטלפון להצגת המהירות על השמשה).

חסרה לנו פה מן הסתם ההתרשמות שיש לך מהבחור טלפונית, (פסיכי עד כדי סכנת חיים לטענתך?), אז אם אני מתעלם מהאלמנט הזה בתוך כל השתלשלות העניינים, ולמרות שאתה מתעקש לקטלג את זה בתור "הלקוח הישראלי הטיפוסי", אני רואה דווקא מקרה של "נותן השירות הישראלי הטיפוסי". קצת נעלבתי, הן בתור צרכן והן בתור עצמאי. בגלל שהתבטאות בכתב היא משהו שאתה טוב בו, בבקשה נסה להסביר לי למה אני טועה בהודעה הזו, ובמה שרשמתי בהודעה מס' 15. הפתעת אותי עם ההתנהלות בשרשור הזה, באמת.

אתה בעצמך כותב שהוא שלח לך סמס בצהריים של ראשון (כשקבעתם ל-16:30) ורק אז הודעת לו. אני מצטער אם זה נשמע לך הקנטה, ויכול לדבר רק בשם עצמי - בסה"כ מנסה לעזור לך לפתח נקודת מבט של בעל עסק. הכל מרצון טוב וממש לא בשביל לרדת עליך.

אני מסייג מראש את דברי כיוון שבלתי אפשרי מתוך טקסט כתוב להבין את נימת השיחה, אבל מתוך מה שהבאת - לא מבין מה אתה רוצה ממנו. קודם כל התכתבת איתו בסמס בלי לומר שזה מפריע לך, או ליזום שיחת טלפון. אח"כ קבעת איתו בנהריה בלי שום בעיה. קבעתם ל-21:20, פגישה שלדבריך תיקח שעה-שעתיים (זה לעניין הטלפון שלו ב-22:30, הוא מניח שאלה שעות שאתה עובד בהן). ביוזמתך החלטת לבטל, וקבעתם לכמה ימים מאוחר יותר בסביבות ארבע וחצי (הערכה), הוא שלח סמס לוודא שארבע וחצי (בדיוק). לגיטימי. גם אני עושה זאת לפעמים. הלכת ודיברת עם אנשים ששכנעו אותך שזה לא משתלם (צר לי, אבל זה חשבון שהיית צריך לעשות עוד במהלך השיחה איתו). הוא יזם סמס בראשון בצהריים ורק אז הודעת על ביטול. אותי אישית זה היה מרגיז מאוד. ב-22:30 הוא שלח הודעה (אתה אומר שהתקשר? לא ברור מהטקסט), ז"א עוד לא "שרף" אותך לגמרי. אתה במקום לצמצם נזקים מתחיל להסביר לו בהודעת סמס כללי נימוס, ועוד תוקף אותו. צר לי יוסי, כבעל עסק התנהלת בצורה חובבנית. כעצמאי מילה זה הדבר הכי חשוב. כבר טעיתי בתמחור עבודות או בהתחייבויות לא משתלמות, אך אף פעם לא התחמקתי. נתתי מילה, עומד בה. במקרה הכי גרוע מסביר ללקוח שטעיתי והמחיר/השירות הזה הוא חד פעמי, או שפעם הבאה יהיה חיוב על נסיעה, או שהמחיר נכון רק אם יזמין מראש כך וכך עבודות - את כל אלה עושים פנים אל פנים, לא בטלפון ובטח לא בסמס. אני מעדיף את השיחה הזאת לעשות אחרי ביצוע העבודה כדי לא להעיב על היחסים במהלכה, לפעמים אפילו כמה ימים אחרי. ושוב, כל הניתוח הזה הוא רק מהטקסט שהבאת, את נימת הדברים אין לי שום דרך לשקלל. אם הטקסט הזה הוא ציטוט מדוייק אז נשמע גם שהבחור מיושב בדעתו ומנומס, לא הצלחתי להבין מה בו פסיכי.

פשוט תשתחרר. אחרי שמגניבות השימוש תדהה, תשאיר רק את מה שאתה באמת צריך עליו, וזהו. איתי האייפון לא בא לשירותים, ואין עליו אף משחק. הוא מחשב קטן וטלפון, וזהו.

Be afraid, be very afraid

כן נו כמו שחשבתי, צמוד קרקע בת*ת שלי. אין לו טיפת אופי משל עצמו. לגבי הבניין שלי, כנראה בזכות התקרות הגבוהות הטיפוס גבוה מהרגיל, לכן הרבה ממי שמגיע מתנשף ל"בסה"כ קומה שניה" שלי מאשים אותי בהטעייה ומנסה לשכנע אותי שאני קומה שלישית.

מהו בעצם? לרוב הבתים שאני מכיר יש יסודות בקרקע. יש בית פרטי, כל אחד מדמיין תמונה די דומה. יש וילה, כיד הדימיון. יש קוטג', אולי בגלל המחיר אנשים מתעקשים לגור בה. יש דו משפחתי, זה מפעם. אז מי הוא צמוד הקרקע? מה קרה איתו שהוא ברח משאר ההגדרות המקובלות? ואני מוסיף מיני סקר בעניין דומה: אני גר בבניין. בקומת הקרקע יש דירות, בקומה שמעל יש דירות, קומה מעל זה אני. איזו קומה אני? על פניו זו קומה שניה, אבל יש גם המון הגיון בשלישית.

מרבית הגברים (שאינם גרים באופקים) היו בצאלים יותר פעמים מבאופקים (שאינה קרובה כ"כ לצאלים).

פלוני, אלמוני, יקה או סחבק - מי מהם היית מנחש שיעבוד כמו כלב? עולם כמנהגו נוהג.

רק אני נאמן למורשת התימנית הפיקטיבית שלי ואוכל ג'חנון? במקום מגורי הקודם ההרגל הזה דרש נסיעה של 15 דק' לכל כיוון וזה עדיין לא גרם לי לוותר על המנהג המאומץ הזה. היום לשמחתי זה הרבה יותר פשוט, אם כי גם פחות טעים.

לפעם הבאה, Moovit האפליקציה היחידה שעושה סדר בכאוס הזה שנקרא תחבורה ציבורית (הקישור לשימוש מהמחשב, אבל כאפליקציה זה עוד יותר מוצלח).

נשמע כמו תיאור מעניין, אתה בטוח שאתה מדבר על המצלמה?

לדעתי כל הטרמינולוגיה שגויה. אני מניח שזה התחיל מהמונח עליה לרגל, שיצר את המושג לעלות לארץ, אבל מה זה לרדת מהארץ? אני מעדיף את המושג להגר, כמו בכל העולם הנאור. מי שחי במדינה שלא מתאים לו לחיות בה יכול לבחור מקום אחר. בלי משמעויות נסתרות או האשמה בדריכה על ערכי הציונות.

עוד אופציה - רכישת כיריים חשמליות בעלות שתי "להבות" במקום ארבע, המשתמשות בשקע רגיל. זה מה שאני עשיתי. אם הייתה אפשרות לגז לא הייתי חושב בכלל לכיוון, פשוט בדירה שאני שוכר אין תשתית גז. מבחינת שימוש - למדתי לעבוד איתן וזה אפשרי כמעט ללא פשרות, אבל אני עדיין מעדיף גז בכל יום נתון.

יוסי, השאלה היא מה תעשה בעתיד כשיבקשו ממך הצעת מחיר. האם אתה מוכן שנית לעשות עבודה באותו סדר גודל באותו מחיר? לגבי חישוב העלויות וההוצאות שלך, זה לדיון אחר, אבל גם כאן הראיה שלך צרה.

קח את הכתבה שצירפתי כדוגמא. ישנן שלוש תמונות: אילוסטרציה של מסך ברכב (שאינו דומה למסך עליו מדובר ולמעשה לא מלמד כלום), אילוסטרציה של פטיש בית משפט (משמש בכל כתבה כמעט) ותמונה חובבנית של עורך הדין עם קרדיט צילום יח"צ. אין כל ספק שעורך הדין העביר את התמונה לכתב. ייתכן שהוא גם העביר את תוכן הידיעה תוך התניית השימוש בתוכן בפרסום תמונתו ולינק לאתרו (הכולל את התמונה המדוברת). עיתונאי רציני מעט יותר היה דואג לכל הפחות לאילוסטרציה המדגימה את נושא הכתבה (מסך ברכב המציג שיקוף של מסך הטלפון). את תמונת הפטיש יכול להשאיר, אם כי בעיני זה מיותר. את תמונת העו"ד עורך רציני היה שולח לסל המחזור ודורש צילום רציני יותר או מוותר לגמרי. למה בעצם לא לשים תמונת אילוסטרציה של עורך דין? למה לא תמונה של השופטת? במצב שייצר הכתב - היחיד שאינטרסיו משורתים (אני בוחן שימוש חדש בעברית) הוא עורך הדין. על הכתבה הזו וואלה שילמו סכום מזערי לכתב (שבטח מועסק בשכר רעב במסגרת כזו או אחרת) וזהו. שנקל לא יצא על צילום, אגורה לא יצאה על תחקיר. עורך הדין "פיתח" מקצוע חדש - הוא יח"צ, או תחקירן, או בכלל כתב. כמובן שאני קצת מתמם וקצת מקצין, ברורים לי יחסי הכוחות בין עיתונות ליח"צ. בתוך הבליל הזה, הקורא מפסיד. אבל מה - הוא לא שילם גרוש על התוכן, אז אין לו על מה להתלונן. שיהיה לכולנו בהצלחה.

מה האינטרס של עורך הדין ברור שאני יודע, אני מצר על שיתוף הפעולה של העיתונאי בהכנסת תוכן שאינו משרת את הכתבה. רוצה תמונה של עורך הדין כי זה משרת את הכתבה לדעתך? שהעיתון ייצר אחת, ולא יקח כל מה שאיזה עו"ד קקיוני מצלם באייפון.

למה בהרבה ידיעות בתקשורת תמיד מודגשים שמות עורכי הדין והרבה פעמים יש תמונת יח"צ שלהם? ברוב המקרים זה לא ממש משרת את הכתבה בזוית העיתונאית, האם זה תגמול של העיתונאי על הפרטים שמוסר עורך הדין? איזכור שם עורך הדין - נו מילא, יש הגיון עיתונאי, אבל מה הסיפור עם התמונות? מה אכפת לי (הקורא) איך הוא נראה? איזו מטרה עיתונאית זה משרת? לדוגמא, תמונה עלובה שצולמה בטח באייפון ע"י המזכירה. באותה כתבה הגדילו ופרסמו לינק לאתרו של עורך הדין, ושמו מופיע לא פחות משש פעמים לאורך הכתבה המאוד קצרה. (אין לי דבר ו/או חצי דבר נגד אותו עו"ד, הוא רק הדוגמא האחרונה בה נתקלתי. טל"ח).

אם כך זה באמת מגוחך...

יכול להיות שלא הבנתי את כוונתך, אבל זה קיים כבר באייפון בגרסה הנוכחית. גלילה מלמעלה מורידה וילון עם התראות הודעות, מיילים ו-וואטסאפ.

מתן, יש הבדל בין לקנות בחנות לבין לקבל שירות מבעל מקצוע. על מסטיק/שכפול עמוד אתה משלם את מחיר המוצר. על תרגום אתה משלם עבור ידע מקצועי. אם בעל חנות הצילום לא יגבה ממך כסף הוא יפסיד, יש לו הוצאות. אם יוסי לא יגבה כסף הוא "רק" לא ירויח, אין לו הוצאות (לפי החישוב שלו). שוב, בהינתן מאות לקוחות של עבודות קטנות יש בזה הגיון (מסויים), אבל איכשהו נראה לי שלא זה המקרה.

יוסי, אני מבין לגמרי את מה שאתה אומר. לא טענתי שאתה צריך לעשוק את לקוחותיך, אבל למצוא את הבאלאנס בין מחיר זול לכזה שלא שווה לעבוד עבורו. אתה שאלת לגבי מחיר מינימום, מכאן הנחתי שאינך בטוח לגמרי בדרכך. אני רק מנסה לייעץ. לדעתי סכום של 22 ש"ח לעבודת תרגום הוא גם נמוך מדי (זה שיקול שלך) ובעיקר לא נשמע טוב. אני חושב שמחיר כמו 22 ש"ח אולי מוציא אותך זול, אבל גם קטנוני (בעיני הלקוח). 50 ש"ח נשמעים טוב יותר, ועדיין מחיר זול למדי (ואולי מדי). אישית אם הייתי חושב שמגיע לי על שירותי סכום כזה (20 ש"ח) הייתי עושה את העבודה בחינם, ומרוויח לקוח סופר מאושר שיחזור אלי ויפנה אלי עבודות של אחרים. אם אני לא מצפה שיחזור או יביא עבודה, על אחת כמה וכמה שאני רוצה תמורה הולמת לשירותי. אתה לא מוכר את זמנך ולא מספר מילים, אתה מוכר ידע. הידע שלך שווה יותר. הפיתרון שסיפקת ללקוח שווה יותר. הוא יעריך אותך יותר אם תתמחר בצורה רצינית. שוב - לא עושק, פשוט תמחור הוגן. אם זה אופי העסק שלך ויש לך כמה מאות לקוחות כאלה בחודש, תתעלם ממה שאמרתי (ותייצר מערכת גביה אונליין). פנדוב - מסכים איתך אך מסתייג מדבר אחד: כתיבה מסלולרי אינה תירוץ לעילגות. גם בסלולרי ניתן לתקן.

לא רק באינטרנט, גם בעיתון הנפוץ במדינה. ידיעות אחרונות 10/6/13