אנלוגי

מכיוון אחר - מצטרף למילים הטובות על אסותא, אצלם עשיתי את הניתוח ביד. בהחלט חוויה חיובית יחסית למה שאני מכיר ושמעתי על הרפואה הציבורית. רק דבר אחד כמובן - המחירים גבוהים, לולא היה לי סעיף ניתוחים פרטיים בביטוח לא הייתי בכלל חושב לכיוון.

מכיוון אחר - מצטרף למילים הטובות על אסותא, אצלם עשיתי את הניתוח ביד. בהחלט חוויה חיובית יחסית למה שאני מכיר ושמעתי על הרפואה הציבורית. רק דבר אחד כמובן - המחירים גבוהים, לולא היה לי סעיף ניתוחים פרטיים בביטוח לא הייתי בכלל חושב לכיוון.

פעם אחת? אני דור שני חביבי. לשמחתי אבי התנער ככל שהצליח מסממני הפולניות, אבל אימו ושתי אחיותיו חיות את הטייפקאסט.

שמאלץ כלובריקנט או כמוזיקת רקע?

חפש פרוקטולוגית או פרוקטולוג הומו, רוב הסיכויים שיש להם יותר כבוד לאיזור, אצבעות דקות יותר ומגע עדין יותר. לא מניסיון, תודה לאל.

באה, הביאה עוגיות, הלכה לאכול עם משפחתה ובסוף נשארה לישון שם בכל מקרה, לעניינים כואבים יותר: אני משלם את מחיר השאננות ואוכל את הכאבים שלא היו כל החודש. אני מתייחס אליהם באהבה כי לתפישתי הם לא כאבי פציעה אלא כאבי שיקום. כל כאב כזה, שמופיע בתנועות מסויימות בקצה הטווח שלהן, מסמן יעד חדש. אתמול הפרק לא זז כלל, היום מתכופף מעט. למי שזוכר מהסרט Kill Bill את המשפט Wiggle your big toe יודע על מה אני מדבר. מי שסתם זוכר את אומה ת'ורמן בבגדי עור צמודים גם הרוויח. אז נכון, אני לא ישן יותר משעתיים שלוש רצוף, וטווח תנוחות הישיבה/שכיבה שאינן מכאיבות ליד הצטמצם משמעותית, אבל בפעם הראשונה מזה חודש שום דבר לא מגביל את ההתקדמות שלי לקראת החלמה מלבד המוטיבציה, ומזה יש לי לא מעט.

כדי להכריע בשאלה מי צודק, אתה או המשטרה, בבקשה ענה לי על השאלה הבאה: האם על אחד מראשיכם או במקום כלשהו ברכב ניתן היה למצוא כובע מצחייה? ביום בו משטרת ישראל תפסיק לעצור רכבים ישנים עטורי לדים וחלונות כהים עמוסים בחבורת צעירים שנראים "מפוקפקים" בערבי חמישי ביציאה ממקומות בילוי - אפתח שרשור תלונה. ובנימה רצינית יותר, איך אתה חושב שתופסים את הנהגים השיכורים/מסוממים/עבריינים אם לא ע"י בדיקות אקראיות של רכבים, וודאי כאלה הנושאים סממנים של זלזול בחוק? השוטר לא יכול מרחוק להחליט שאתם ילדים טובים. בסופה של בדיקה עובדה שלא עשו לכם כלום ודיברו אליכם בצורה מכובדת יחסית. ובסופו של יום - זכור שתמיד עדיף להיעצר סתם מאשר להיעצר בשל עבירה אמיתית.

היום זה קל, או לבד בבית או שהשכנה תבוא

אני מבין על מה אתה מדבר, כנראה זנים שונים. רק תעשה לי טובה ואל, פשוט אל תתחיל איתי עם ה"אורגני". זה לא קשור כלל. אם תרצה ארחיב על השקר הגס הזה.

התיאורים מוגזמים כמובן, אבל מנגו הוא פרי סיבי, בטח ובטח אם הוא לא 100% בשל. הוא נהיה סיבי ככל שמתקרבים לגלעין. YNV - תגובתי הראשונה הייתה להזדעזע, אבל אז נזכרתי שגם אני אוכל הרבה ירקות/פירות עם הקליפה בכיף. מבטיח לנגוס בקליפת המנגו הבא שיפול לי לידיים, אם כי אני עדיין חשדניסט.

נפל דבר! או בעצם, ירד הגבס. תפרים - יצאו. סיט רפ (אם שאלתם מה זה אתם לא רואים מספיק סרטי צבא): היד נראית בריאה, הרבה פחות ג'יפה מתחת לגבס מה שדמיינתי וזכרתי משברים קודמים. הצלקת קטנה ממה שחשבתי, אין ממש תנועה במפרק אבל זה יגיע. האצבעות זזות מצויין לדעת הרופאה. כואב לפרקים, בעיקר בתנועות חדות. יש המון מקום לשיפור מן הסתם, שבוע הבא מתחיל פיזיותרפיה. אני אופטימי מאוד. בונוס למתקדמים שעקבו מהתחלה - צלקות מכוערות שנגרמו בלילה בו הלכתי למיון שיפתחו לי את הגבס שלחץ על האצבעות עד אובדן תחושה. האורתופד הקצב שהיה קצת מנומנם וניסה לשכנע אותי ש"הדיסק לא חותך את היד, זה סתם קצת חם". יא כלב בן כלב, הקצת חם שלך השאיר לי פסי כוויה חודש אחרי! בגרות כואבת נרשמה אתמול - בזמן שאני מזיז את המאוורר נתקלתי בגיטרה שהייתה שעונה על הקיר. ראיתי אותה מחליקה לכיוון הרצפה, בידיעה ברורה שאני לא יכול לעשות כלום בנדון. התגברתי על היצר לשלוח את היד הפגועה והגיטרה פגשה את הרצפה. לרצפה שלום. גם לגיטרה. גם ליד. חייב לזכור שזה המצב, בלי תנועות חדות. מקלחת ראשונה בטח השאירה את השכנים בהלם, ייצרתי בליל של אנחות עונג וצווחות כאב. מים על היד! התחושה הכי נעימה שיש. שטפתי אותה עוד איזה אלף פעם, רק בשביל ההנאה . אחרי מקלחת על כוס קפה ניגשים למבחן החשוב: האם אני יכול לגלגל סיגריה. יד שמאל שלי היא הדומיננטית בגלגול, כך שהיא מובילה את התהליך. וואלה - בקלות! נמלאתי גאווה ותקווה. יש לי כמה לקחים, שיעורים ומסקנות מהתקופה עם הגבס, חלקן אפילו רציניות. אעלה אותן על הכתב מאוחר יותר. בעצם כשאני חושב על זה אפתח שרשור חדש, נא עזרו לי פצועי הפורום בעבר ובהווה לדאוג לפצועי העתיד! שיהיה אחלה סופ"ש, אני הולך לבצע ברצף את כל התענוגות הנוכחיים בחיים שלי - לשטוף ידיים, לקפוץ לאכול מסבחה, לשטוף ידיים, לגלגל סיגריה, לשטוף ידיים.

לצערי אני מאלה שלא זוכרים חלומות כמעט אף פעם. האם יש טכניקות לעניין?

הנה בעשרה צעדים פשוטים+עצות לחיים טובים+התנצלות: שלב א - העמד את המנגו על צידו. שלב ב - חתוך מהמנגו את הלחי, קרוב להיכן שאתה משער נמצא הגלעין. כדאי להשאיר קצת בשר על הגלעין (ע"ע שלב ח'). שלב ג - סובב את המנגו, חתוך את הלחי השניה. שלב ד - חתוך את השאריות הצרות, אם נמשיך עם הקבלה לאברי גוף - את הפרצוף והעורף. שלב ה - עשה חריצים בלחיים, לא להגיע ממש עד הקליפה. שלב ו - הפוך את הלחי מכיוון הקליפה כלפי פנים, עד שתראה כמו אלי האנה עושה שרירי בטן. שלב ז - הצע לאישה את הלחי היפה יותר. זה לא קשור למנגו, אבל יעזור בהמשך (ע"ע שלב י'). שלב ח - אחרי שסיימתם להנות מהפרי המוגש אסתטי ונקי, הסתער על הגלעין וכרסם כל מה שנשאר. שלב ט - חוט דנטלי. שלב י - שלח את האישה לשטוף כלים (ע"ע שלב ז'). בקשת פיוס מפמיניסטיות מראש - משחק מילים סקסיסטי יותר נחסך.

חבר טוב נטרף ע"י בת זוגתו, מה עושים? - מבקשים מזה שאחראי על הגלגול הבא "הכל, רק לא גמל שלמה שוב".

הסיפור הקצת מקאברי שלי: הקדמה - גדלתי במקום שכוח אל בלי אפשרויות בחירה, ובלי להתחיל או לעבור כלי באמצע השנה. כיתה ב': סחבק לומד חלילית, כי זה החוק - קודם כל שנה חלילית, אח"כ כלי אחר. סוף השנה המורה מתחננת שאשאר, תוך שהיא טוענת באוזני הורי שיש לי כישרון. עוזב. המורה נפטרת שנה מאוחר יותר. כיתה ג': עובר ללמוד אורגן. ימאהה דו קומתי חום כזה, אתם בטח יודעים. חצי שנה עד שנשברתי. המורה מתחנן שאשאר, "יש לו כישרון". לפני סוף השנה הוא נפטר. כיתה ד': חזרתי לכלי נשיפה, כמה שיעורי קלרינט, כמה שיעורי סקסופון, כלום לא תפס. המורים - "יש לו כישרון". אני די בטוח שהם מתו, אם כי אין לי עדויות, זו רק הסקת מסקנות. כיתה ה': תופים! שנה שלמה הפגנתי חוסר כישרון בולט, אבל נהניתי. כיתה ו': ממשיך עם תופים. כעבור חודשיים המורה נפטר. אין יותר חוג תופים להמשך השנה. כיתה ז': שם ז' על מוזיקה. כיתה ח': מתחיל גיטרה קלאסית. נלחם ומנסה, לא ממש הולך לי. נשאר. כיתה ט': גיטרה קלאסית. רוצה חשמלית אבל המורה לא אוהב את הרעיון. סוחב את שאר השנה. עד היום מנגן די סביר את Take 5. כיתה י': מגיע מורה נוסף לאיזורנו, שמלמד גם חשמלית! (שני מורים לאותו כלי? תקדים) עובר אליו, נהנה מאוד. ממשיך עד סוף י"א. מסקנות: -כשדברים הולכים קל אני מפסיק להנות מהם. מעולם לא אמרו לי, ולא יגידו לי שיש לי כישרון לגיטרה. זה בדיוק למה לעולם לא אפסיק לנגן, ולמה אני כ"כ נהנה. -חסתי על חייהם של שני מורים לגיטרה, אחד מהם היום באמת צוחק למוות בפנים. הוא ליצן רפואי.

בואנה אתם חסרי כישרון, סחבק חותך ואוכל להנאתו מנגו - ביד אחת! ומשאיר מטבח נקי. יש לציין שמדובר על חיתוך קלאסי.

בהחלט רעיון מעניין. כצפוי אצתי רצתי לגוגל תמונות לחפש את הפרטנרית המושלמת. אחרי שעברתי על עשרות תמונות של בחורות חמודות עם גיטרה הבנתי. אני מתוסכל מינית. אז תודה על זה, חבר.

אתייחס כרגע רק לדברי דריש, בלי להשליך על המקרה הספציפי: אני מסכים איתך לגמרי שזו התנהלות נורמטיבית, אולי אפילו טבעית. כל עובד במקום חדש רוצה להוכיח את עצמו, ולעיתים הדרך כוללת הצבעה על טעויות קודמו בתפקיד. אפשר לעשות את זה הכי יפה בעולם, ועדיין לעובד הקודם זה יהיה לא נעים לשמוע. הדבר נכון במיוחד במשרות נחשקות - את משרתי האחרונה קיבלתי אחרי תקופה ארוכה בה שימשתי מחליף לעת צרה. הוכחתי את עצמי, ותמיד חיפשתי דרך לעבוד יותר, כשלכולם היה ברור שמטרתי היא ביום מן הימים לקבל את המשרה (מאוד נחשקת ונדירה). אז אמנם לא לכלכתי סתם על קודמי (מה גם שהיינו מיודדים), אבל כשהוא היה טועה הייתי הראשון לציין זאת. כשבסופו של דבר (נצח מבחינתי) הוא עזב נכנסתי לנעליו. דבר אחד היה לי ברור - לא יוצא לחופש, לא נתקע עם צורך במחליף. עבדתי יותר קשה ממנו והשתלטתי על כל העבודה בעצמי, מתוך ידיעה שהדבר האחרון שאני צריך זה אחד כמוני שינשוף בעורפי. יצאתי למילואים בחשש כבד ועשיתי הכל כדי לצמצם את מחליפי - כולל לסגור סופי שבוע בבסיס כדי לקבל יומיים חופש באמצע השבוע ולעבוד בהם כמו חמור. האם בעשותי כך הוצאתי אותו רע (בדיעבד)? לצערי כן, אבל לא רואה איך יכולתי להימנע. ערן, שיהיה המון בהצלחה!

לייזר לויד הגדול! מת לתפוס הופעה שלו.

לשחקנים אומרים שבור רגל - מאחל לך לשבור יד סתם, כמובן, חו"ח וכו'. גם אצלי הסלייד ישב במגירה כמה שנים, השתמשתי בו פעמים ספורות (לא התחברתי).

הכי קשה במגבלה פיזית זה התחביבים. למטלות היומיומיות מתרגלים, ובגלל שהן בגדר חובה אין מנוס מלמצוא פיתרון. קל מאוד גם לסנג'ר אורחים מזדמנים לביצוען - לפחות במעגל המבורך של החברים/משפחה שלי. אבל מה עם קצת פאן? על אדרנלין כרגע אין מה לדבר, מסתפק ביוטיוב. טיולים? בגוגל מפס. צילום? באייפון, איכשהו. גיטרה. מאז גיל 16 ככה אני מנגן, לא ברמה ראויה לציון אבל מספיק כדי לשעשע את עצמי. פעם חתכתי יפה את הגיד באצבע (זו שקוראים לה ככה) של יד שמאל, מה שהשבית אותי מנגינה להרבה זמן. מתישהו התחלתי לנסות. עם כאבים ותסכול, אבל התנועה חזרה יותר ויותר, עד שהיום למרות הגבלת התנועה שלה אני מסוגל לנגן כמעט בלי הגבלה. עד היום אני משוכנע שהגיטרה הצילה לי את האצבע, והאצבע גרמה לי להשתפר בגיטרה. עכשיו עם יד שמאל בגבס אני שוב מתוסכל. שלוש גיטרות יש לי, כולן היו מיותמות, עד שנמאס לי. לא מסוגל לעשות כלום עם יד שמאל (להבהרה - יש שמאל לוחצת על צוואר הגיטרה בעוד ימין פורטת על המיתרים). בקושי לפרוט, וכל גיטריסט יודע שלהפוך כיוון נגינה מימני לשמאלי זה קשה מאוד. מה נשאר? סלייד! אבל מה, לא יכול להחזיק את הסליידר ביד שמאל. רגע, ננסה בימין. זה אומר גיטרה הפוכה ממה שאני רגיל. אולי אם הגיטרה תשכב על הספה יהיה יותר קל? או, יש התחלה. בעזרת כריות קיבעתי אותה למצב נגינה סביר. יד ימין מחזיקה סליידר, יד שמאל פורטת איכשהו. קשה. אולי רק עם ימין? הופה, עליתי על משהו. פורט עם הסליידר, לפעמים מכה איתו בצוואר. מסוגל לייצר צלילים כמעט בלי לזייף, ולאט לאט גם להנות מזה. חיברתי את החשמלית, שיושבת מיותמת בקייס שלה כבר המון זמן בלי קשר לפציעה. המגבר קצת מקולקל, המיתרים גמורים, סטאפ היא לא ראתה כבר שנים. כמה טפיחות עידוד על המגבר, כיוון הגיטרה לסולם פתוח, ויש! יש לי את הבלוז. הבסיסי, הנפוץ, המוכר כ"כ - אבל היום הוא שלי. צריך לעבוד עם הראש, ימין לא יודעת ללכת לבד למקום הנכון. היא לומדת. לאט. כמו ילד שרק הרים גיטרה אני עובד על Smoke on the water. זה קל במצב רגיל, קצת מסבך אותי עכשיו, אבל אחרי קצת אימון - וואלה אני עם חיוך ענק. גם אם זה לא מדוייק, גם אם אני מנגן אלף פעם את ריף הפתיחה - איזה כיף. מכאן אפשר רק להשתפר, וזה מה שאני מתכוון לעשות. פתאום גם הראש עובד. חושב על תיאוריה, על אקורדים, בצורה שלא הכרתי. מעבר לכך שאין לי נסיון עם כיוונים פתוחים, אף פעם לא נכנסתי לעומק התיאוריה. אבל עכשיו, כשהגיטרה שוכבת מול העיניים ויד ימין צריכה להבין שכלתנית מה לעשות אני מתחיל ללמוד. מאז הפציעה זה היום הכי כיף שהיה לי! חלאס מרתונים של סדרות, מתחיל מרתון בלוז אצלי על הספה.

אז מה? אם זה מוצא חן בעיניך תמשיך להאזין. לא רואה שום טעם בחרם על מוזיקאי בגלל דעותיו. אם דעותיו גרמו לך סלידה רגשית מהמוזיקה זה מובן ולגיטימי. אם בהחלטה מושכלת בחרת להחרים בגלל דעות - בעיני זה צעד שגוי. בצעד כזה אתה גוזר על עצמך צורך בבדיקת רקע על כל מוזיקאי/צייר/סופר/שף. אני רוצה להנות מהיצירה. מה שסביבה נתון לבחירתי אם להתייחס או להתעלם, וברוב המכריע של המקרים אין שום קשר בין דעתי על היוצר לאיכות התוצר בעיני.

בכניסה לנען מכביש 40 יש אחלה ג'חנון בשבת. וגם פול. נהיה לי ריר רק מלחשוב על הפול הזה עכשיו.

היו לי בחיי שלושה מצבי שיער - קצוץ, ברדק וראסטות. היום אני עם תספורת קצרה שאיכשהו מאוזנת תודות לנשירה. Bad hair day זה אנדרסטיימנט, יותר כמו Bad hair life

אל תאמין לאישה ש"לא מסוגלת להרים את הגלגל". זו פשוט משימה שהרבה נרתעות ממנה, בעיקר בגלל הלכלוך/ישיבה על הארץ אז הן לא ניגשות לעבודה בשיא המחוייבות. 15 ק"ג ילד/שופינג הן מסוגלות להרים בקלות