אנלוגי

מגלגל כמו נמר בשתי ידיים, החל מהשניה הראשונה בה חזרתי הביתה ללא גבס. בזמן הגבס לא הצלחתי להגיע לתוצאות משביעות רצון ביד אחת, אז עבדתי עם מכונה ונזכרתי שוב למה אני לא סובל מכונות. כמו בסוגיית הדתי/חילוני - מכונה מכתיבה סיגריה בעלת אופי יחיד ואחיד, וגלגול ידני מאפשר אלף ואחת צורות שונות.

פיקנטריה, ועודף מוטיבציה של יח"צ המשטרה. הגיליון הדיגיטלי של ישראל היום, תאריך 20-8-13, עמוד 19.

אני יודע שבטח אני לא עוזר, אבל אחרי שנתקלתי אתמול בתקלה דומה במזגן שונה, אשתף מנסיוני: הלכתי על השיטה הרוסית עם טוויסט ערבי. זה כלל בעיטה הגונה במזגן וקללת כ*ס אוחתק עסיסית. Job done.

אתה יודע שאתה עבד של הפורום כללית וספציפית של הגיבוב כשחווית מקרה משעשע ואתה ישר מתכנן את ההודעה. אני מתנצל מראש בפני מי שיפגע מהודעה זו. אם אתה חובש כיפה או יש לך רתיעה מיוחדת מכבשים גרמניות אנא דלג, זה לא יצחיק אותך. ברצינות, אני אנסה להתגונן אח"כ וזה יהיה מכוער, ופרנקוס יהיה בצד שלי. גם קליפת מח. חבל. תל אביב. דיזנגוף סנטר. ערב. אני מנסה לשרוף זמן עד שחבר שביקש ממני לחכות לו יתפנה מעיסוקיו הפחות חשובים בעליל, אבל למזלו אני ביום סבלני. מחליט לאכול נקניקיה במזרע. היא עשויה מבשר כלשהו שאיני טורח לשאול על מקורו, אבל סומך עליהם שלא נשחטה שם פרה. או כבש. בטח לא עוף. מי שמכיר את מזרע בסנטר יודע שאין להם מקומות ישיבה. מי שלא - יודע עכשיו. שואל את המוכר האם בעלי השולחן שלידם יגרשו אותי אם אשב. הוא משיב שיש סיכוי כזה, ושולח אותי בכיוון כללי. אני הולך באותו כיוון, נקניקיה ביד אחת וכלום בשניה, היא פצועה. גם ככה אין לי עוד ציוד עלי. כמה עשרות מטרים מאוחר יותר אני מגיע למעבר בין שני חלקי הסנטר, הגשר מעל הכביש. הוא מלא במקומות ישיבה שנועדו לסועדים. שניה לפני שאני מתיישב אני רואה שלט "איזור חלבי". על החתום - פיצה עגבניה הסמוכה, שעל אף היותה שייכת לתומכי חב"ד היא אחת החביבות עלי. מתוך כבוד לפיצה וגם לשומרי הכשרות אני מסתובב לצד השני, מצפה לראות "איזור בשרי". מה רבה הפתעתי כשאני רואה בדיוק את אותו שלט גם בצד השני. עומד עוד רגע להעריך את המצב, נקניקיה ביד. ז"א בלחמניה, חלאס עם האסוציאציות. הערכת מצב זריזה - במעבר ישנם לפחות 40 מקומות ישיבה. על כולם מודבק שלט שנראה תוצרת בית לגמרי המכריז איזור חלבי, עם לוגו של פיצה עגבניה. בערך 13 אנשים יושבים (אני הולך על זיכרון, לא ספרתי). לא לוקח למוח שלי הרבה זמן לעבד את הנתונים ולייצר מסקנה - לא יכול להיות שהנהלת הסנטר נתנה את כל מקומות הישיבה בלי יוצא מן הכלל לפיצה עגבניה המחזיקה סניף קטן שגם ביום טוב לא מסוגל לספק מזון ל-40 איש בו זמנית, או יותר, מי סופר כשיש לו נקניקיה ביד. מתיישב במושב הקיצוני ביותר, הכי רחוק מהפיצריה, ונותן ביס בנקניקיה. היא לא רעה בכלל. בערך בשליש הלחמניה אני עושה את הטעות ומביט הצידה. לידי יושב בחור חובש כיפה. הוא אומר לי בנימוס די מפתיע "זה איזור חלבי". אני משיב לו ברוח חצי לוחמנית "זו נקניקיה ממזרע, בשרי/חלבי זו הבעיה הקטנה שלך". הוא נשאר עם מבט מבולבל. פתאום האסימון נופל והוא דורש ממני לזוז. אני עונה בנימוס שהנזק כבר נעשה, ואם ממש בא לו הוא מוזמן לחכות שאסיים לאכול ולבוא איתי להנהלת הקניון, שם נברר את העניין לעומקו, ואם יתברר שטעיתי אתנצל מכל ליבי וגם אתרום לצדקה החביבה עליו. הוא לא מחייך. גם אני לא, הפה שלי מלא בנקניקיה. מתנהל קרב מוחות מטופש, במהלכו הוא נועץ בי מבט מלא תקווה שירד ברק מהשמיים ויכחיד אותי, ואילו אני מנסה להציץ למחשופים של הבחורות ברחוב מתחתי. אני מסיים לאכול, אוסף את הזבל שלי וזורק לפח. הוא נשאר לשבת. רק עכשיו אני שם לב שהוא לא אכל כלום משך כל הזמן הזה, וכנראה גם לא לפני כן. אני הולך לדרכי שקוע בהרהורים על צדק אובייקטיבי, ומשתעשע ברעיון של לברר את עניין השתלטות הפיצריה על המרחב הציבורי. דלת היציאה מופיעה לפני לפני שאני מספיק לגלות איפה נמצאת הנהלת הקניון. אני מגלגל סיגריה בחוץ וממשיך להרהר ולבהות במחשופים. תל אביב. דיזנגוף סנטר. ערב. אני מחליט שיותר חשוב בירה מצדק. הנה תמצית החילוניות החצי מתחשבת, חצי אפאטית, חצי לוחמנית, חצי שוכחת, וחסרת כל יכולת חישובית.

דווקא אתה (עו"ד, לא?) צריך לדעת שיתכן פער גדול מאוד בין דברי הנהג המופיעים בדו"ח, לדברי הנהג שלא לפרוטוקול, להודעות של יח"צ המשטרה. בואו נדמיין רגע את הסיטואציה: שוטר עוצר את הרכב. נהג מציג רשיון נהיגה ורישיון רכב. שוטר כותב דו"ח. שוטר שואל למה הרכב (הרשום על שם היבואן) ברשותו, נהג עונה מה שעונה (שלא חייב להופיע בדברי הנהג בדו"ח, בטח ובטח אם לנהג מעט בינה בקודקודו). שוטר מספר לחבריו/מפקדיו מה עלה בחכתו היום. מישהו שיח"צ המשטרה חשוב בעיניו מקבל את המידע, ומחליט לפרסם סיפור בתקשורת. מכאן, הכל יכול לקרות.

באמת, עם כל המגזינים בארץ קשה לנחש מי הנהג הסורר... קישור שהוא הנחת העבודה של הטקסט הזה: אין לי איך להגן כאן על בחירות הנהג מפני החוק. הוא עבר עליו ונתפס, ויצטרך לשלם על עבירתו. בואו לרגע נשים בצד את כך שהוא נתפס בכביש 258, המוביל בין צומת חתרורים לצומת צפית (ולא מושב צופית הנמצא בכלל ליד כפר סבא, אבל מילא, עיתונות היום זה לא באמת מקצוע). למי שמכיר - לא בדיוק אחד הכבישים הסואנים בארץ. ומעניין לעניין באותו עניין, אני חוזר מבירה עם חבר פצוע (באמת, ההודעה הזו נכתבת באוטובוס). הוא רכב על קטנוע בירוק כשרכב עבר באדום והעיף אותו לכל הרוחות. שנתיים פלוס אחרי, הוא עדיין בכאבים חזקים, נכות, מוגבלות ומה לא. אותו נהג נשפט לאחרונה, שלושה חודשי שלילה ו-1500 ש״ח קנס. אנא חברים, הניחו ההימורים, האם אותו עורך מגזין רכב ״מופרע״ יקבל עונש חמור יותר? לצערי, הכסף שלי הולך לתשובה חיובית. מי מהם גרם יותר נזק? מי מהם נהג מסוכן יותר? במי מהם תפגע השלילה יותר? הבהרה, איני מצדיק את אותו עיתונאי. לא אחלוק על העובדה שהמשטרה עשתה עבודתה. אני מעביר ביקורת, ויש יגידו שמוקדם מדי, על מערכת המשפט. לצערי אני עושה זאת מתוך ניסיון. אנא הפרידו בין שני הדברים. להמחשת דברי - אם אותו נהג שפגע בחברי, ונהגים דומים לו ששמעתי על מעלליהם מחברים אחרים (רובם אופנוענים), היו מקבלים עונשים חמורים יותר מאלה שקיבלו אחרים שאני מכיר שנתפסו על מהירות מופרזת ללא פגיעה באף אחד - לא הייתי כותב כאן מילה.

מעיין - לגמרי. כבר המלצתי כאן בשרשור וטענתי שזה החומוס הכי טוב באיזור תל אביב, שם את אבו חסן בכיס הקטן. עדיין עומד מאחורי דברי.

אחח ימי המלגזנות העליזים, לא יאמן כמה שטויות אפשר לעשות עם הכלי הזה אחרי ששוטפים את רצפת בית האריזה. וכמאמר המורה בקורס רישיון מלגזנים - תמיד תבחרו לכם מכוון שאפשר לסמוך עליו. לא אחד כזה שיגיד לכם "אחורה, יש לך עוד, עוד, עוד, עוד, עצור! בוא תראה מה עשית".

ידעתי שמיילו עדיין פעיל. אני אישית נגד, או אמביוולנטי, או סתם אפאטי. עוד לא החלטתי.

texas car wars putlocker שים בגוגל, ובחר בתוצאה ראשונה. את החלון שמבקש ממך פרטים סגור, ולחץ Play. בהצלחה!

עירונית חסכונית אמינה וזולה - שכח מזה, חפש קיבוצניקית.

תראה מה זה, רק דיברתי על רימונים, והיום קיבלתי שניים מחבר. ממש כמו ב"סוד", רק צריך לכוון את המחשבות ליעד. במטוטא, בוא ננסה שוב: מה עם הכסף-מזומן-שטרות-קטנים-לא-מסומנים? והרוסיה הזורמת שלא שכבה עם כל דרום ת"א? בהמשך לדיון המנגו, ולמרות שאני מניח שכולם כבר יודעים איך לפרק רימון, הנה למי שלא: חוצים לחצי. מחזיקים חצי רימון כשהגרעינים כלפי מטה, האצבעות מעט פסוקות, עדיף מעל קערה. אפשר להניח את הרימון בתוך הקערה. מכים על גב הרימון בכף ומשתדלים שהרגעינים יפלו לתוך הקערה. -לקח מתוך ניסיון: לא להכות ברימון כשהוא מונח בתוך הקערה אם היא קצת שבירה. זה גם גורע קערה מהמלאי, וגם מכתים את כל האיזור. -לקח 2: אם אתם מתאוששים מניתוח ביד, ומחזיקים את הרימון באותה יד - זה נחשב פיזיותרפיה, או לפחות כואב באותה מידה. בזמן האחרון אני מגלה שאני או מתבגר, או מתפגר (מלשון מפגר). כך או כך, קניתי היום בקבוק ג'ים בים אחרי שנים שאני גורס שבורבון זה דרעק. מה אתם יודעים, הגעתי למסקנה שבורבון זול עדיף על וויסקי זול. מסקנה שניה - זו הצורה השניה הכי חביבה עלי של תירס, אחרי אכילתו חי ישר מהצמח. ברוח השרשור ותחת אדי הבורבון החלטתי לגבב הכל יחד, ויסלחו לי בעלי בעיות הקשב ריכוז. אה, ולפני שדריש מתערב, בורבון זה בלועזית, ולמרות שמבטאים ברבן אני יכול לכתוב את זה איך שבא לי.

האמת שאף פעם לא טרחתי לחשב. 8000 ליטר ב-60 ימים הם 133 ליטר ליום. מיכל הדחה של אסלה הוא בערך 10 ליטר? מקלחת בטח לפחות 20? אולי יותר? קצת כלים, הרבה שתיה וזה פתאום נראה יותר הגיוני.

בעיקרון כמעט הכל זמין כשכותבים: [שם התוכנית] Watch online אפשר גם להוסיף Putlocker, שהוא השרת הכי אמין מנסיוני. צריך קצת ללמוד לסנן את המוץ מהתבן. ספציפית לגבי Texas car wars - ראיתי בדיוק כך, חביב.

טרמפ קטן: דייר יחיד, בלי מכונת כביסה או שימוש חריג במים (מקלחות קצרות, אין אמבטיה). האם צריכה של 8 קוב בחודשיים היא הגיונית? ותעריף של 9.1 ש"ח לקוב (תל אביב)?

פדיחה של רס"ר המטבח אצלנו בבסיס: הוקפצנו לאיזו פעילות בשישי, וחזרנו אחרי ארוחת הערב. כמובן שלא שמרו לנו אוכל. הבן יונה גם לא הסכים לפתוח לנו את המטבח כדי שניקח קצת אוכל, והאמת לא ממש היה אכפת לנו איזה. התחלקנו לצוותים, פעולות הסחה בוצעו, ומפתח המטבח היה ברשותנו. ניגשנו לסיר הגדול של החמין, ובהברקה של רגע החלטנו על נקמה כפולה. למחרת בצהריים היינו פשוט חייבים להתייצב בחדר האוכל, רק כדי לראות איך רס"ר המטבח מנסה להסביר למפקד הבסיס הרעב והעצבני למה השבוע הוא הכין חמין צמחוני. לדעתי עד היום עוד מדברים על זה שם .

מסיפור דומה עם דואר שליחים, מצאתי עצמי נוסע חצי שעה ע"מ לאסוף את החבילה, ובסוף משלם להם אגרה של 30 ומשהו ש"ח על - דואר שליחים. חבל שלא ביקשתי טיפ.

וזה אתה זורק ככה מהאויר, אה? שכחת את הרימון.

ובחזרה לנושא המקורי - הנה טור דעה המתייחס לאותה כתבה. אני מביא כאן את פסקתו המסיימת, אם כי אני ממליץ לקרוא הכל: (מתוך טור של יובל דרור, העין השביעית, 17-8-13)

כמו שאמרתי, כבר קיבלתי את השלט החדש, אני חושב על העתיד ועל נוחות שימוש. ניקיון הכפתורים (בזמנו) לא עזר. הבעיה היא בוודאות הם ולא המעגל, כי כל פעם כשהחלפתי כפתורים הם עבדו לפרק זמן מסויים (כמה חודשים). על בניה לבד ויתרתי מראש, השאלה אם אין איזה איש מקצוע/עסק שמתעסק עם דברים כאלה.

השלט הרחוק של הרסיבר שלי גסס הרבה זמן לפני שהתפגר. למעשה הכפתורים שבקו אחד אחד. כמה פעמים פתחתי אותו והחלפתי בין הכפתורים השונים, כיוון שהיו הרבה פונקציות שאני לא משתמש בהן לא היה אכפת לי. מאגר הכפתורים התקינים אזל, ורכשתי אחד חדש מאיביי. הוא גדול יותר מהמקורי ובעל עוד יותר כפתורים. 54 למען האמת, מתוכם רק 11 רלוונטים לי, ואני יכול אפילו להסתפק ב-8. הוא מוצר סיני זול שאין לי כמעט ספק שיתפגר תוך שנה שנתיים. חשבתי לקחת את השלט הישן שהמעגל שלו תקין, ולייצר שלט חדש ואיכותי בו יהיו רק הכפתורים שאני צריך, שיהיה קטן יותר ועמיד יותר. הייתי שמח למשל להחליף את כפתורי הווליום בפוטנציומטר (כפתור סיבובי, זה המונח הנכון?), אם כי זה סתם פינוק. אין לי טיפה של הבנה בתחום, ואני לא מתכוון לנסות לבד בשלב הזה. האם יש מקום שיכול לעשות לי כזה דבר? האם זה בכלל ריאלי?

טרי טרי מהיום: התלבטתי מה להכין לארוחת צהריים. המלאי המדולדל הכתיב או שקשוקה, או חזה עוף עם אורז. החלטתי על שקשוקה. התחלתי בחיתוך בצל כשהטלפון צלצל. חיברתי אוזניות והמשכתי במלאכת ההכנה תוך כדי שיחה. אחרי כמה דקות אני שומע "פינג!" מכיוון המיקרו. הולך לבדוק מה לעזאזל, רק כדי לגלות חזה עוף חצי מופשר בפנים. לפחות אני יודע מה אוכל לארוחת ערב. קצת אחרי, אני מחליט על קינוח. סברס. מקלף בשמחה ולוקח הצלחת לשולחן הסלון. מתחיל לאכול, משהו מוזר בטעם. פתאום זה היכה בי - שמתי אותו על הצלחת בה השתמשתי לשום הקצוץ מהצהריים. לומר את האמת, זה היה מספיק מעניין כדי שעל הסברס הבא אני מתכוון לנסות לשים קצת שום כתוש. ככה אגב גיליתי בזמנו את השילוב המוזר של תפוח עץ וכוסברה.

אין שום בעיה להיכנס ולצאת, ושום מחסום בדרך. השער ניתן לפתיחה ע"י כל מי שמספר הטלפון שלו מוכר במערכת (ז"א, תושבי המקום, כמו בהרבה ישובים). הייתי בנירית הרבה פעמים, התרשמתי די לחיוב מהישוב. מטופח, ונראה שאנשים חיים שם טוב (כסף לא חסר). משיחות עם תושבים עולה שאין שם מכה מיוחדת של פריצות או גניבות, לא יותר מבכל מקום אחר. חוץ מזה האיזור יפהפה ויש אחלה יער לטיולים. אני ממליץ לך לקפוץ לעשות סיבוב שם, ועל הדרך גם בישובי הסביבה (חורשים, מתן, ירחיב). על פניו נראה כמו אופציה לא רעה בכלל בשבילך.

את הסיפור על מיכל ינאי אגנוז, הוא לא מספיק מעניין והיא מותק. לעומתה, סער שיינפיין (מעתה ס"ש) הוא יצור די נאלח, ולכן: פעם התנדבתי בתנו לחיות לחיות. בקשו ממני לצלם איזה אירוע התרמה שלהם שהיה עמוס במיני סלבס ושאר חובבי פרסום. בגלל שההתמצאות שלי במרחבי הביצה המקומית די מוגבלת, עקבתי אחרי שאר הצלמים וציינתי לעצמי מי מהנוכחים שווה צילום. דווקא את פרצופו של ס"ש הכרתי. אני מצלם איזה שר, ובעודי מסתובב לכיוון הבר נעמד מולי ס"שׁ ושואל בחיוך מטופש "רוצה לצלם אותי"? הרמתי את המצלמה, ובחצי הגובה שמטתי אותה והפטרתי "לא", תוך שאני פונה לכיוון אחר. שמעתי קצת צחוקים מאחורי, ומיותר לציין שכל הערב קיבלתי ממנו מבטי שנאה. לדעתי, את חובי לחברה שילמתי.

מעביר שירים ב-BT דרך אייטיונס. משתמש בדרופבוקס, זה לא בדיוק ככונן קשיח אבל כמעט מספיק לי (זו האופציה שבאמת הכי חסרה לי). ממילא משתמש באייטיונס על המחשב, אז מה אכפת לי אם היא גם דואגת לסנכרון. טוב לי להיות משתמש בסיסי. כל מה שנדרש ממני ככזה זה ללמוד מה המכשיר תוכנן לעשות. ברגע שהבנתי את הרציונל לא בא לי כל יום להמציא את התכונות מחדש. מן הסתם האינטגרציה של האייפון עם מחשב אפל מוצלחת הרבה יותר מזו עם מחשב PC (אם כי אין לי ניסיון באופציה השניה). שוב, אין לי עניין בויכוח הזה. אלה שתי גישות שונות. אני בחרתי את מה שמתאים לי באופן שכלתני, אני יודע טוב מאוד מה היתרונות והחסרונות. בשורה התחתונה 99% מהשימוש שלי במכשיר הוא שימוש. כל השאר, בעיני בלבד - הוא בזבוז זמן.