אנלוגי

איזה ציבור זה, כ"כ מגוון. נאבק יומיום בתנועה, באוטובוס המתפרק, בנוסעים קצרי הסבלנות. פייר - אם יש עבודה שלא הייתי רוצה לעשות זו נהיגה באוטובוס בתל אביב. יחד עם זאת, מי שכבר עושה את זה, מן הראוי שישתדל קצת יותר: -אתה כבר מכיר את הקו שלך, אז אנא האט בהדרגתיות לפני התחנה במקום לבלום ברגע האחרון. בד"כ יש נוסעים שקמים לקראת הירידה, ובדיוק בשלב בו הם מפלסים את דרכם החוצה מן המושב אתה בודק אם יש לאוטובוס ABS. -תהיה יעיל בקבלת הכסף/העברת הכרטיס. בצע תעדוף משימות, הטענת רב קו צריכה להתבצע אחרי שכולם עלו. בזמן עליית נוסעים בטל כל משימה אחרת, כמו להסביר לגברת איך מגיעים לאלנבי. המשך את ההסבר אח"כ, אל תהיה חרא. -לשאלת נוסע ענה באדיבות, במקום למלמל מתחת לשפם "לא יודע". הגדיל לעשות נהג אחד בתקופה בה הייתי בגבס, שהסביר לי באריכות איפה לרדת ואיזה קו לקחת משם, וכשהודיתי לו אמר "זה רק כי אתה פצוע, אחרת לא הייתי עונה לך". למה? אם הוא היה אומר את זה בהתחלה לא הייתי מסכים לשמוע את ההסבר. -שים לב למושבים הראשונים, ואם מתנחל שם איזה נער סמארטפון על חשבון קשיש שעומד גרש אותו. אל תשאיר את העבודה הזו לנוסעים המזדמנים. -סע רצוף. חלאס עם הגז ברקס הזה. יש מצב ביניים, קוראים לזה להרפות מדוושת הגז, זה לא חייב להיות מלווה בברקס. או שעומד לך בקו הראשון ברמזור ומתקדם עשרים ס"מ ברקס, עשרים ס"מ ברקס. זה ממש, אבל ממש לא נעים לנוסעים, וגם יכול להיות מסוכן. מדי פעם אני עולה עם נהג טוב, ההבדל הוא שמיים וארץ. צריך אולי לשים על זה הרבה יותר דגש בחברת האוטובוסים. -עצור בתחנה. לא לפניה, לא אחריה, לא במרכז הכביש. -בחורף, בעוברך על יד תחנה שאינך עוצר בה, השתדל לא להיצמד לקצה הכביש. אתה מעיף גל מים שלא יבייש צונאמי קטן על הנוסעים שמחכים. מזמן למדתי שתחנת אוטובוס בחורף טובה רק לדבר אחד - להתחבא מאחוריה. לפעמים הגל עובר את גג התחנה! אחשוב על עוד, ואתם כמובן מוזמנים להוסיף, אבל בקשה קטנה - בואו נשתדל להישאר במסגרת התנהגות הנהג כלפי הנוסעים, ולא כלפי רכבים אחרים בכביש, שזה עניין חשוב בפני עצמו אך שונה בתכלית.

לא רואה סיבה מיוחדת לקום בפני נשים, אבל כן אתן לשבת לכל מי שנראה לי שיותר מעיקה עליו העמידה מאשר עלי. אישה עם תינוק? וודאי, למה לא? תהיה בטוח שהיא עייפה ומרוטה יותר ממך. לנסוע עם עגלת תינוק באוטובוס לא נראה לי כיף גדול, אז וודאי שלא אצפה ממנה גם לדאוג ליציבותה וגם לבטיחות התינוק. בחור בן 24 שנראה עייף מת ובקושי מחזיק את עצמו עומד? שב חביבי, אפילו שאני מבוגר ממך. היום לדוגמא קמתי לאחר שעלו שתי נשים שקשקשו בינהן, אחת התיישבה לידי. קמתי כעומד לצאת בתחנה הבאה למרות שהיו לי עוד כמה, סתם כי הן משוטטות ביחד ויהיה להן יותר נחמד לשבת ולשוחח מאשר שאחת תרים את הראש למעלה והשניה תביט למטה. האדיבות אין לה חוקים כתובים (אולי חוץ מזקנה/נכים), היא רק דורשת מעט תשומת לב לסביבה. בתור מי שמאוד מתעניין באנשים ועסוק רוב היום בלהקשיב לשיחות של אחרים ולנחש "במה הוא עובד", "מה מצבה המשפחתי", "בטח הוא מרביץ לה בבית" וכו' - אם ניחשתי שמישהו צריך לשבת אתן לו. זה ככה פשוט. הנוער של היום (מותר לי כבר להעיר הערות כאלה, היום תלשתי שערת שיבה ראשונה מהזקן), אפו תקוע בתוך הסמארטפון ואוזניו סתומות באוזניות, אין לו טיפה של קשר לעולם סביבו. ולמה שיהיה לו, הרי אם אתה לא חבר שלו בפייסבוק למה זה צריך לעניין אותו? אלרואי, נתת לי רעיון, חכה לשרשור המשך.

כשהסתובבתי עם גבס על היד עד לא מזמן בחנתי את מוסר פינוי המקומות. מעולם לא ביקשתי לשבת, ואכן היו מקרים בהם עמדתי. אבל נתקלתי מהצד השני גם בהרבה מקרים של פינוי מקום. יודעים מי היו המפנים העיקריים? נשים מבוגרות, כאלה שאני קם עבורן בלי לחשוב פעמיים. מנחשים מי כמעט לא טרח לקום? נכון, בני התשחורת שאפם תקוע בתוך מסך הסמארטפון. לנושא הריחות, זה בהחלט לא נעים. אבל צריך לזכור מי האוכלוסיה שמסתמכת על תחבורה ציבורית. לא אצל כולם הגיינה יומיומית היא עניין פעוט. זה מרגיז, מסריח, ובעיקר מעורר רחמים. הסתכלו טוב ומסביב ואמרו תודה שלכם יש את היכולת והרצון לדאוג להגיינה, במקום לכעוס על מי שגורלו לא שפר עליו. אמנם כשאני יוצא מהבית ועולה על האוטובוס הראשון אני מריח כמו בן אדם שרק יצא מהבית, אבל יש ימים שהאוטובוס האחרון בו אני נוסע הוא אחרי שעות עבודה מאומצות בחוץ. אני לא רק מסריח אלא גם מלוכלך. אני קצת מתבייש בעצמי אז, ובד"כ דוחף עצמי לחלקו האחורי של האוטובוס. לא אשכח את יום הסידורים הכי מופרע שהיה לי לא מזמן, בו נסעתי ב-7 אוטובוסים בתחומי ת"א בתוך כמה שעות. כל נסיעה הסתיימה בהליכה אל היעד, ואז הליכה לאוטובוס הבא. למי שחייו עוברים עליו מהמזגן בבית למזגן באוטו למזגן במשרד אזכיר - יש אוגוסט בחוץ. אין מה לעשות, הזעתי נהר. בקיצור, לפני ששופטים את האחר, עצרו רגע, גדלו סובלנות, וזכרו שכולם שווים על האוטובוס. אם אתם חושבים שאתם שווים יותר - קנו אוטו או סעו במונית.

ובהשאלה מהכתבה המפוספסת אך משעשעת הזו - אני מאחל לאותו נוער פתח תקוואי עתיד של מבוגר פתח תקוואי.

זה לא הגיבוב שיהרוג אותך, זה הצד הלא נכון של החבל.

סחבק לא באמת יכול לייעץ, אבל קצת להזדהות, כאחד שפוטר (אם כי בהסכמה מכורח הנסיבות) לראשונה בחייו לפני חודש. מה שסחבק כן יכול להמליץ לך הוא לחתום אבטלה מהיום הראשון בו אינך שכיר. סחבק חשב לתומו שהוא אינו זכאי לדמי אבטלה/הפנייה לעבודה בהיותו בעל תיק עוסק פטור, והתמהמה. כמה ימים אח"כ שבר את היד, ואז הסתבר לו לזוועתו שנפל בין הכיסאות, כי אמנם היה זכאי לדמי אבטלה, אבל לא יכול לחתום כל עוד הוא פצוע, וכרגע אין אף אחד שמשלם לו על ימי המחלה שלו, שלא בדיוק ברור מתי יסתיימו. סחבק היה שמח מאוד לא להזדקק לחסדיה של המדינה, אך אינו יכול להחזיק ביד את כלי עבודתו, כך שמאוד קשה לו להתחייב מול לקוח לביצוע העבודה. כזה הוא סחבק, לא מתלונן הרבה ולא מחפש את פטמת המדינה, והיא בתמורה בועטת בו ישירות באיזור האינטימי, בעודה משלישה את תשלומיו הכפולים (שכיר+עצמאי) לביטוח הלאומי לידי מי שבקיא יותר במלאכת המציצה.

לא מצאתי ביוטיוב כי שייקה לוי רכושני, אבל אני די בטוח שאני זוכר היטב את ניגון המילה, זה מחר-צצ-רץ.

מישהו הזכיר כאן את Justified? אמנם אני לא שותף לדעת מי שהעניק לה ציון גבוה מאוד ב-IMDB, אבל בהחלט מצאתי בה הנאה, כחובב אקשן זול ללא עול מחשבתי משמעותי. היא משתפרת ומעמיקה משמעותית עם התקדמות העונות. כן, הדיאלוגים לפעמים מוזרים ומטופשים, אבל לפחות אין רגע של שקט. אם אין יריות יש דיאלוג. למי שחובב אקשן ו-Rednecks - סדרה עלכיפאק.

ואם לדייק - מחרצצרץ.

האמת התחשק לי נורא להעביר ביקורת על ההתנהגות שלך, אבל זה התפקיד של ההורים שלך. פנה אליהם ומסור להם בשמי שאתה צריך לקבל נכשל בהתנהגות, ואפס בסעיף "מה אהיה כשאגדל". כבר מזמן הפסקתי להתבייש מלבקש מאנשים כמוך לזוז או להזיז את התיק. עוד לא נתקלתי בהתנגדות. אני מקווה מאוד שהקרמה תפגיש ביננו בצהריים קיציים אחרי שחזרתי מיום עבודה מאומץ. מבטיח להפריש עליך כמויות זיעה שיפצו על כל אלה שגרמת להם לעמוד. מר קומבינה, אנחש בזהירות שאינך חייל קרבי. לא שלכאלה יש פריווילגיות, אבל כשאראה אחד כזה שטחן שטח כל השבוע אחשוב פעמיים אם להעיר אותו או לא. המדים עם כומתת הבקו"ם המצ'וקמקת שלך לא ימנעו ממני לדחוק אותך לתוך גבולות המושב שלך בלבד. ולמה הניחוש הזה? מנסיון. כחייל קרבי כשהייתי חוזר הביתה הייתי נרדם בכל פעם שהייתה לי דקה פנויה, ולא עניין אותי כלל מי יושב לידי או כמה נוח המושב. מתיישב במקומי, מסדר את הנשק שלא יורד אף פעם מהצלב ועוצם עיניים. מיותר לציין שמעולם לא חשבתי להתפרס על שני מושבים, אלא אם היה מדובר באוטובוס/רכבת לילה שוממים במיוחד. כאחד שבילה שעות ארוכות בנסיעות בזמן השירות, ישנתי הרבה יותר מפעם אחת על הרצפה. וואו, לזה לא ציפיתי.

לצערי בשל שילוב של טפשות/טעות שלי והצלטבות מקרים נדירה בה בדיוק באותו המקום ובאותו הרגע שוטר תנועה עשה עבודתו נאמנה - אני בשלילה (עוד שבועיים למאנאייק). אי לכך אני מבלה חלק נכבד מנסיעותי בתחבורה הציבורית בכלל, ובאוטובוסים בת"א בפרט. לא אלאה כרגע בסיפורים ותובנות, אולי הם יצוצו בהמשך, אבל חשבתי לנסח כמה כללי יסוד לנוסעים, למען כולנו: -מובן מאליו, ובכ"ז: קודם נותנים לנוסעים לצאת, רק אח"כ נכנסים. משום מה זהו כלל שתופס בכל העולם הנאור, ואצלנו כמעט לא קיים. אוטובוס, רכבת, מעלית, שירותים - נכון לכולם. -הכן מבעוד מועד את אמצעי התשלום. אם זה רב קו החזק אותו בידך. אם זה מזומן נסה להכין סכום מדוייק או כזה שיצמצם את ההתעסקות עם עודף (נסיעה עולה 6.60, אם יש לך רק מטבע של עשר אבל שישים אג' נוספות, זה הזמן להיפטר מהן ולצמצם את מעורבות הנהג בתהליך). אין יותר מרגיז מלחכות חצי שעה בתחנה ואז עוד כמה דקות עם רגל אחת על האוטובוס בזמן שגבירתי מחפשת כסף קטן בתיק גדול. -צריך להטעין את הרב קו? גם אני מדי פעם. עשה כמוני, עלה אחרון. אם עלית ורק עכשיו גילית, בקש מהנהג שיחכה עם ההטענה עד שיעלו כל הנוסעים. הם משתפים פעולה בשמחה. -מפני שיבה תקום. מכירים את המדבקה הזו מעל המושב הקדמי? זה אומר לתת למבוגרים לשבת. אני בכוונה מתרגם כי יש לי חשש שבני הנוער כלל לא מבינים את הניסוח. משום מה התקבעה תפיסה לפיה הכלל תופס רק למושבים הקדמיים ביותר, בעוד שלפחות לגבי - הוא תופס לכלל האוטובוס. ולא רק שיבה, כל מי שהעמידה תהיה לו יותר קשה מאשר לי. למעשה במרבית האוטובוסים העמוסים לא אשב גם אם במקרה התפנה מושב, הרי בעוד רגע ייכנס מישהו שאקום עבורו. יש כאן יתרון סמוי שאף אחד לא שם אליו לב כמעט - בעמידה אתה קרוב יותר למזגן, ולא אגלה מהו המקום האופטימלי למקסימום מזגן ומרחב, פן תתפסו לי אותו. אני גם מוצא איזו הנאה מגוחכת ב"גלישת אוטובוסים", היא נסיעה בעמידה בלי להחזיק בכלום. -במוצאך מקום פנוי השתדל לשבת בצידו הפנימי. יש הרבה אנשים שלא נעים להם לבקש שתזוז, ולא ידחפו ככה סתם למושב הפנימי. אוטובוסים רבים נושאים נוסעים עומדים כאשר יש הרבה מקומות פנויים צמוד לחלונות. ובאותו עניין: ביקשו ממך לשבת בחלקו הפנימי של המושב? התכבד וקום, במקום לסובב רגליך למעבר משל היית תלמיד כיתה ג' בשולחן ביסודי. -לאחר שאמרתי זאת, המזגן יותר מורגש במושב הצמוד למעבר. יש כאן ניגוד אינטרסים, אישית אני עובר למושב הפנימי בכל תחנה ורק אם אף אחד לא מתיישב לידי חוזר לזה שליד המעבר. -עלית לאוטובוס, הוא עמוס. אתה הולך לעמוד. אנא התכבדו והכנסו כמה שיותר לעומק האוטובוס. מצב מאוד נפוץ הוא חמשה-שה אנשים עומדים וקשה לעבור בחלקו הקדמי של האוטובוס. זה גם מתקשר לסעיף הבא: -כבדו את מרחבו האישי של האחר. בין אם בישיבה או בעמידה, אני לא באמת מעוניין להתחכך בכם, אלא אם כן אתם עונים להגדרה "עלמת חן". מצאו את מקומכם והשתדלו לא לזוז יותר מדי. עוד באותו עניין - השתדלו לתפוס מרחב המתאים לבן אדם ממוצע. תיק או רגליים על המושב, עמידה תלויה (יד מחזיקה בעמוד, גוף מכופף הנשען קדימה) הם אגואיסטיות נטו. -ועוד בעניין עמידה - אתם יודעים איך זה, קיץ תל אביבי. רוב הסיכויים שבית השחי שלכם לא מפיץ יותר את ניחוחות הדיאודורנט הזול ששמתם בבוקר. עדיף שתחזיקו בגובה כזה שלא ייאלץ אותי להסניף לכם את בית השחי. -שיחות בקול רם בטלפון זה מרגיז, אבל לפחות מעניין לציתות. הצלילים של הקאנדי קראש או וואטאבר עולים על העצבים יותר. צמצמו נוכחות ווקאלית. -עומד לרדת בתחנה הקרובה? תענוג לך, אנחנו עוד צריכים לסבול כאן. אנא צמצם הסבל ובקש ממני לתת לך לצאת כשהאוטובוס עומד, בין אם בתחנה או ברמזור לפניה. מילא אני, גולש אוטובוסים מדופלם, אבל לנוסעים המבוגרים זה בהחלט מהווה בעיה. -ולבסוף - ירדת מהאוטובוס, התרחק ממנו לפני שתעצור לסדר את ציודך/שיערך/וכו'. השאר את דלת היציאה פנויה לאחרים. חכה שניה עם המוחטה, זה פחות נעים למי שהיא לא שייכת לו (מבוסס על מקרה אמיתי). (הנ"ל נכתב בלשון זכר, נקבה ורבים, ותופס לכולם. בכל זאת, תחבורה ציבורית). תודה וערב טוב, יש לי אוטובוס לתפוס. ברצינות.

יישור קו לשוני, אני מניח שהמילה "מקל" באה לתאר בלנדר מוט.

זה תלוי אם אתה צובע את הרכב או צובע תרכב.

הכל נכון, רק שהבחור מדבר על Chilli Cheese Fries, ולא על התבשיל הנהדר ההוא שבעקבות השרשור הזה אכין מחר, ושישתריין (תודה לנ. זהבי) החורף.

תראה, אני לא מבין גדול בציור, אבל מאוד מעריך את התחום ואמנות בכלל. הביקורת שלי מורכבת משני חלקים - בבחירתך לחקות אחד לאחד ציור מפורסם, ובתוצאה הסופית. שחזור של ציור קיים זה טוב מאוד בשביל אימון ולימוד טכניקה, אבל אין לתוצאה הסופית כל קשר לאמנות. על מנת לקחת את היצירה צעד קדימה היית יכול למשל להשתמש בציור המקורי כהשראה, לקחת אלמנטים בולטים ואוירה ולייצר משהו משלך. זה עדיין ישמור על התרגול הטכני, אבל יכניס אלמנט של יצירה ומחשבה מקורית. למשל, לצייר את אותה הרקדנית בפוזיציה אחרת, או לקחת את הדמות לעולם סגנוני אחר (ז"א טכניקה שונה מהמקור). בבחירתך לחקות אחד לאחד את המקור הדרך היחידה שלי להעריך את היצירה היא בהשוואה אחד לאחד. כשהעמדתי את שני הציורים האחד ליד השני התחדדה הביקורת הבאה שלי, והיא על איכות העבודה שלך: הציור אותו אתה משחזר הוא מאוד ריאליסטי, ייתכן שצוייר לפי צילום בעצמו (הרקע עליו היא מצולמת מאוד מקובל בצילומי סטודיו, וכך גם התאורה). מאוד בולטים בו שחזור תאורה ספציפית והצללות מדוייקות שנותנות תחושה של עומק. אתה לקחת אותו כפשוטו, ובניסיונך לשחזר אותו במדוייק השקעת יותר בדמיון חיצוני (קוי מתאר) מאשר פנימי. בפנימי אני מתכוון לתחושת העומק, לתלת מימד. הקוים שלך גסים וחדים, ההצללות לא מדוייקות בלשון המעטה. בחרת לשחזר כל מיני קוים שמופיעים בציור המקורי כצללים או מקומות עליהם נופל אור, אבל אצלך מייצרים לי תחושה לא נוחה, חדות שמנוגדת לתחושה מהציור המקורי. תראה למשל את העבודה שלך על גוף הרקדנית והגב בפרט. בציור המקורי העבודה מאוד עדינה ומתארת גוף שרירי עטוף ברכות נשית. אצלך היא נראית קצת "בודי בילדרית", ההתעקשות שלך להכניס כל קימור ובליטה מהציור המקורי, והצורך שלך בהמשך תרגול הצללות ובניית עומק יוצרת מראה דו מימדי ושטוח שאינו נעים לעין, לטעמי. שים לב לפרופורציות בין ידי ורגלי הרקדנית לשאר הגוף, אצלך הן גדולות ושמנמנות בניגוד לעדינות מהמקור. גם הראש אצלך לא פרופורציונלי. הפרח גם הוא נופל ברמת התלת מימד והפירוט, חסרה בו הטקסטורה המקורית, שלא לדבר על הזרימה של פתיחת עלי הכותרת. הצל אותו מטילה הרקדנית חד מאוד, וגם הוא מראה שיש לך הרבה עבודה על העניין של אור וצל. דווקא בנעליים עשית עבודה לא רעה. אני מקווה שלא פגעתי חו"ח, ושהביקורת רק תיתן לך תיאבון להשתפר. איני יודע אם אתה בקשר עם ציירים/מורים לציור, אם לא כדאי מאוד לייצר לעצמך מנגנון ביקורת והתייעצות, זו הדרך היחידה להשתפר, וודאי במצבך בו אתה רואה צורך בתרגול (אני חושב שזה המצב, לא?). הערה קטנה לגבי כל מה שכתבתי - איני צייר, איני מבקר, אין לי השכלה פורמלית בתחום. יש לי רק אהבה לאמנות ושתי עיניים ביקורתיות, לפעמים מדי. הלוואי ויכולתי ברמה הטכנית לצייר חצי ממה שאתה יכול.

אז זה אתה שקנית וראדרו 125 ? האמת לא הייתי מנחש אם לא היית אומר. רציתי להחמיא לך על האומץ להכניס בהמה כזו לשטח, 125 יותר מסתדר אבל עדיין סחתיין על האומץ!

Blavie, האם יש לך עניין בתגובה שהיא לאו דווקא חיובית (אבל עם ביקורת בונה)? אם כן, אשמח לפרט.

חוזרים למנגו, אני חש שיש שם עסק לא סגור, אז הוספתי תמונות: הקליפה אולי אכילה, אבל מרירה ולא מוסיפה כלום לטעמי. יכול להיות שזה אחרת עם פרי שרק נקטף, כמו בד"כ עם קליפות. בוא נגיד שאת המנגו הבא שאקטוף מהעץ לא אטרח לקלף.

במקינטוש הן תמיד נקראו אפליקציות:

למעשה השעה המדוייקת היא 10:10:35 זו הדרך המקובלת לצלם שעונים כך ש: א. אף מחוג לא מסתיר או מתמזג עם אחר, רואים את כולם מקצה לקצה. ב. הפריסה הזו לא מסתירה את הלוגו והכיתובים. ג. חלוקת עומס ויזואלי ויצירת דינמיקה נעימה לעין. זו צורה שכ"כ התקבעה, כך שעד לפני מס' שנים היה די נדיר לראות שעונים מצולמים אחרת. זו עדיין תצורה מאוד פופולרית, ומי שמצולם אחרת בד"כ שומר על המאפיינים.

אל תסמוך על הרכבת

בדיוק, צריך להיות ערים למתחרש

אני מניח שכולנו מדברים על איילים, הם קוראים לזה ארק. אישית אני חושב שעראק נכון יותר, אבל לא סומך על שותי עראק בנוגע לתחביר עברי. *תודות לנדודי השינה הלכתי לבדוק. מפאת עצלנות לא עמוק מדי. בתרגום מערבית הכתיב נכון יהיה ערק. אולי בגלל זה הם החליפו לארק, כדי שיהיה בעברית? כל זה לא משנה את דעתי, אני ממשיך לכתוב עראק. ואם לאבשלום קור יש עם זה בעיה אני יודע איפה הוא גר. ברצינות.

מחקר אנתרופלוגי מעניין יהיה לגבי סגנונות המוזיקה האהובים על התומכים והמתנגדים לאכיפה. "ניחוש פרוע": רוב המתנגדים לחוק יהיו חובבי מזרחי/אלקטרוני. אם רק פעם בשבוע, לא יותר, הייתי שומע את אחד מבעלי המגאפונים הניידים האלה עם הנדריקס או חווה אלברשטיין בפול ווליום אולי הייתי מסכים לוותר קצת. והבעיה ממשיכה גם בתוך הבתים, במאפיינים דומים +קריוקי.

בדיוק, וזו הסיבה שבחרתי בהם. אני מבין איך זה היה יכול להתפרש כמו שהבנת, אבל במשפט הבא ציינתי שהסיבה היחידה שהלכתי לשם היא שהביטוח שלי מכסה ניתוחים פרטיים, כך שיכולת להבין שאני יודע שהוא בי"ח פרטי.