דובי מילר

השמועות אומרות שהשבוע בתוכנית יהיה סיקור של הצוותים הישראליים בבאחה איטליה האחרון... דובי

פרננדו אלונסו בשיא...? לפי הכותרת הייתי בטוח שזהו , בגילו "המופלג" הוא כבר הגיע לשיאו ועכשיו יתחיל DOWNHILL מפחיד וכבר התחלתי לפחד. אלונסו, פעמיים אלוף עולם בפורמולה-1 בוודאי עדיין לא הגיע לשיאו ויש לו עוד איזו אליפות או שתיים על הכוונת. מה שהסרטון כן מראה זה את יכולת הזינוק הנהדרת שיש לנהג הספרדי, מתקופתו ברנו . עדיין מוקדם לקשור לו כתרים או לסכם את הקריירה הקצרה שלו . לא לשכוח שאלונסו הוא הנהג הצעיר בהיסטוריה שניצח מרוץ גראן-פרי. דובי

בעיקר בגלל הקיפאון בספורט המוטורי הישראלי וגם בגלל הרצון להתחרות בחו"ל יוצאות 2 קבוצות ראלי ישראליות להתחרות בראלי ירדן הקרוב. ראלי ירדן כזכור יהיה החל מהשנה הבאה חלק מהסבב העולמי והשנה צפוי בליווי צמוד של ה-FIA להתקיים על התוואי המיועד. הראלי נמצא ברובו באזור ים המלח , בצד הירדני של הגבול. יובל מלמד ומיקי יוחאי ישתתפו עם קבוצת סובארו-איתוראן ומכונית הסובארו STI הלבנה והמוכרת של יובל מלמד . הקבוצה השנייה הינה של דני לוי ואיזי ארגמן , גם הם עם סובארו WRX וקבוצת מרום הצמרת. ראלי ירדן יתקיים בין ה-10 ל-12 במאי והינו חלק מאליפות המזרח התיכון בראלי. האתר הרשמי של הראלי - http://www.jordanrally.com/ האתר הרשמי של אליפות המזה"ת - http://www.merc-fia.com/ התמונות באדיבותו של צלם הספורט המוטורי שלנו, זאב גרוס , שאת שאר היצירות שלו ניתן למצוא - http://www.pbase.com/zegross/motorsport דובי

ג'יג'י גאלי , נהג הראלי האיטלקי שמלהיב אולי יותר מכולם בסבב ה-WRC כיום התקשה בתחילת העונה למצוא תקציב וקבוצה שיריצו אותו ב-WRC השנה. לאחר מאמצים קשים הוא מצא קבוצה עם סיטרואן קסארה מוכנה וגם ספונסר שהחליט לתמוך בו. ככל שהתקדמה העונה היה ברור שהקבוצה וגאלי עצמו נמצאים בקשיים כלכליים קשים ובשלב מסויים הוחלט לוותר על ההשתתפות בראלי ארגנטינה ועכשיו יצאה הודעה רישמית כי הקבוצה, יחד עם גאלי , משעה את המשך השתתפותה באליפות בגלל כאמור המחסור בכסף. גם בשנה שעברה גאלי סבל מבעיות דומות והצליח מדי פעם למצוא ספונסר זמני שסייע לו להמשיך להשתתף. אין לי ספק בכלל שלג'יג'י גאלי מגיע כסא באחת מהקבוצות הרשמיות , מדובר בנהג כישרוני וטוב. דובי

בסוף השבוע האחרון במסלולי ה-NASCAR בארה"ב נעשתה היסטוריה . לאחר ניסיונות רבים הצליח ג'ף גורדון לנצח במרוץ בפניקס ובכך להשוות את מספר הנצחונות שלו בקריירה, 76 , לזה של האייקון המנוח דייל ארנהרדט. דייל ארנהרדט נהרג כזכור בדייטונה 500 לפני מספר שנים , לאחר שזכה באליפות ה-NASCAR שבע פעמים. ארנהרדט היה ועדיין נשאר כסמל וכנהג המוערץ ביותר ורבים מאוהדיו נהנים לשנוא את ג'ף גורדון , וזאת למרות שבין גורדון וארנהרדו היתה הערכה רבה ושותפות עיסקית. לאחר שניצח במרוץ עשה גורדון את הקפת הניצחון עם דגל ענק של מס'-3 , מספרו של ארנהרדט , בידיו. דייל ארנהרדט ג'וניור, הבן של.. , היה הראשון שרץ לברך את גורדון לאחר הניצחון. דובי

חברים מכיוון שסיבוב מספר-1 בליגת MDC 2007 כבר בסופ"ש הזה אני פותח את השרשור הזה שמיועד ספציפית אך ורק לסיבוב הקרוב. תהנו דובי

היום יצאה הודעה רשמית כי סטפן פריבו יהיה נהג המשנה של אטקינסון החל מראלי ארגנטינה. הבלגי בילה 3 ימים בסרדיניה עם אטקינסון באימונים שונים והוחלט כי השידוך מוצלח. אטקינסון אמר בסוף האימון - "Of course there's still work to do, as Stephane gets used to my notes system, and my words and phrases, but it's good so far." הנווט הבלגי כבר סייע לקבוצת סובארו בעבר כאשר ניווט לסטפן סאראזן . דובי

קובי אתה טועה ובגדול . נכון שהיום שם המשחק בפורמולה-1 זה כסף והרבה אבל זה לא אומר שלקבוצות אחרות מלבד פרארי ומקלארן-מרצדס אין מה לחפש. דווקא שתי הקבוצות שמשקיעות את הכי הרבה כסף בפורמולה-1 הם השנה לבינתיים אלו שלא מצליחות לתרגם כסף לתצוגה על המסלול ואני מדבר על טויוטה והונדה . טויוטה משקיעה את הסכום הגבוה ביותר של כסף וכל זאת בכדי לנצח את....הונדה כמובן , היריבה מבית. הונדה מבחינתה עושה הכל בכדי להצליח ולפחות בשנה שעברה השתחרר הרבה לחץ שם כאשר ניצחו בהונגריה. מעבר לכך , ניקח למשל את רד-בול. ענק המשקאות אנרגיה של דיטר מאטישק האוסטרי נהנית מתקציב ענק גם במושגים של פורמולה-1 , ממתכנן גאוני שנחשב למוח הכי טוב שיש היום בקרקס הזה, אדריאן ניואי , מנוע רנו שזכה באליפות בשנה שעברה ואי אפשר להתווכח עם זה שהוא טוב ועדיין אין תוצאות( למרות העקיפות של קולטארד בבחריין) בטח לא תוצאות שהם היו רוצים לראות . הפודיום במונקו בשנה שעברה היתה הברקה בודדת בינתיים. לסיכום - כל מי שנמצא בעסק הזה יודע טוב מאד לאן הוא נכנס ומאיזו סיבה ובכל זאת כאשר ה-FIA הודיעו בשנה שעברה שהחל מ-2008 תיכנס עוד קבוצה לסבב הרשימה התפוצצה ממועמדים . פרודרייב של דיויד ריצ'ארדס זכתה בחוזה והם לא מתכוונים, לפחות כרגע , להשתולל עם התקציב ולהנות מגב של יצרן רכב אלא לקנות מין המוכן. יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא אבל צריך לקחת את הילדים . דובי

מקלארן-מרצדס יצאו בהודעה רשמית היום כי טעות שלהם גרמה לכך שהפער בין המילטון למאסה גדל לאחר החלפת הצמיגים. כזכור בתחילת המרוץ , על סט הצמיגים הראשון הצליח המילטון להיצמד ואף לאיים על פליפה מאסה , דבר שהסתיים כאשר נכנסו השניים להחלפת הצמיגים הראשונה. מאסה החל להגדיל את הפער שלו בהדרגה עד חניית הצמיגים השנייה שלאחריה החל המילטון לצמצם שוב חזרה את הפער על הברזילאי. ובכן , מקלארן חשפו היום כי בחרו לחץ אויר מוטעה וכי הכיוון של הכנף הקדמית גרם להמילטון להרגיש קצת לא בטוח לגבי התנהגות הרכב , דבר שגרם לו כמובן לשנות את קצב נסיעתו ובכך לאפשר למאסה את היתרון. לאחר החלפת הצמיגים ועם תיקון לחץ האויר שוב יכול היה הכשרון האנגלי ללחוץ לכיוון הפרארי ולצמצם מחדש את הפער. אפשר לצאת מתוך נקודת הנחה כי פיספוס כזה בלחץ אויר בצמיגים נובע אולי מעצם השימוש בצמיגים חדשים של ברידג'סטון ובכך שעדיין לא כל כך ברור באיזה לחץ אויר בצמיגים הנתונים צריך לבחור במזג האויר שהיה בבחריין בזמן המרוץ , וזאת למרות שהיו לכל הקבוצות אימוני טרום-עונה בבחריין. לואיס המילטון הוא נכון לעכשיו הסנסציה של העונה . הבטחה שמתקיימת ואני שמח שחזיתי זאת בגיליון הקודם של מגזין "אוטו" - גיליון 258 , עמ'-29 , צד שמאל למטה , למעשה בשורה האחרונה בכתבה... דובי

"...Over the years I've driven quite a few single-seaters, but only one of them was a Formula One car, and we have to go back nearly 25 years. In the late autumn of 1982 I got a phone call from Renault: would I like to drive their F1 car? Heart thudding, I said yes, of course I would. It will only be in a straight line, they added, charitably leaving unsaid the fact that the guardrails were hard and F1 cars expensive. Fine, fine, anything you say... Away to Ricard, then, with others from the F1 press corps. At dinner that night team manager Jean Sage said that the forecast for the following day was gloomy, adding that we would probably not get a run if the day turned out wet. Eddie Cheever, who had recently joined Renault, and would drive for the team in 1983, joined us for dinner, and later in the evening his team leader, Alain Prost, turned up. After a full day's testing with the turbocharged RE30B, he had cleared off into the mountains, getting in a little practice for the forthcoming Rallye du Var. It was still raining, he said. Friday morning. I looked out to find the streets awash, mist over the sea, but as we drove up to the circuit the rain had stopped, and it would hold off until the evening. "It's a pity," said Cheever, "that the surface is wet, because you won't really be able to feel the acceleration..." As he spoke, (Renault competitions director) Gerard Larrousse was out in the car, hammering past in a cloud of spray, revs sometimes rising hysterically as the rear wheels hit a particularly bad puddle. We looked at each other and shivered. There was nothing new in seeing a Renault fishtail through the wet, but the circumstances lent a new dimension to it now. It is always said of theatre critics that they are frustrated actors, writing about it because they can't do it. I had last driven a racing car eight years before, this a Lola T70 at Silverstone, and came away with all the usual thoughts of, "If only..." I'd driven it reasonably quickly, and relished the experience, finding the car marred only by the gear change, which I found singularly imprecise. "Hewlands are a knack," Cheever agreed. "You have to try and use your hand only, rather than move your whole arm. As a matter of fact, I don't care for the gearshift on the Renault and I think we need to improve the linkage. The throw is too long. "Remember," Eddie said, "when you shift down in the Renault, give the engine a big rev, not just a blip. Then you'll find that the lever will go in smoothly." More advice: "When you're turning around at each end, keep an eye on the boost gauge. You must keep the pressure up, otherwise the engine will die. Blipping the throttle won't keep it from stalling. You'll probably find the easiest thing is to leave it in second, dip the clutch and coast round, keeping your foot on the throttle. And in this weather there's probably not a lot of point in trying to boot it in first or second..." My turn arrived. Renault had very sensibly brought along a Formule Renault Martini for everyone to try before getting out in the Formula One car. It was a nice little thing, which reached its 6000rpm maximum in fifth with case on the runway course which had been laid out for us. Round the hairpin, tail out, opposite lock, piece of cake this driving racing cars lark... And so to the big moment. I could have done with a cigarette between stints, but there wasn't time. The cockpit of the RE30B I found comfortable, but unfortunately the welt on my moccasins made it impossible to reach the accelerator without snagging the brake pedal. I therefore removed my shoes - which turned out to be the first of several mistakes. "Contact!" said one of the mechanics. As instructed, I put my right foot to the floor, and suddenly the 600-odd horsepower behind was alive. This was it. After the Martini everything about the Renault felt very big. In the little car you had two skinny tyres out ahead, but now there were two wide ones very much closer. Out of the hairpin in first, accelerate, into second, accelerate. Hey, this is all right! Pull the lever back...fifth. The engine threatens to die of rev starvation. I move the lever around, trying desperately to find one of the lower ratios. It is just as I remember the Lola, only this time there is boost pressure to worry about as well. Eventually I sorted it out, got it into third. The pressure built up once more, and I then experienced this truly extraordinary horsepower. Between eight and 10 thousand the rush forward was stunning, way beyond anything I had encountered previously, and seemed to be acceleration without end. In fourth, and going hard, I saw the marker cones ahead, eased off and found the brakes as impressive as the power. After a couple of runs I was starting to regret the absence of shoes, for my feet were cold to the point of deadness. Keeping everything going round the hairpins became more difficult than ever, but I emerged once more with the engine still living. Away we go, up through the gears, second, third - and I spun. In a straight line I spun... The power was hard on as the rear wheels hit a puddle. Round came the tail very quickly, and the car looped off the runway, slithering across the grass and coming to rest with a dead engine. I felt no fear because there had been nothing to hit, but a variety of other emotions flooded into my mind. Had any damage been done? If so, there was just the ghost of a chance that my colleagues awaiting their turn (let alone the Renault personnel) might not understand. It was like making love for the first time - with all your friends watching. For a few seconds I sat there, furious with myself, and then the mechanics arrived, followed by an anxious Sage. Mercifully, all was well, the guys grinning as they removed grass and earth from the sidepods. No harm done, they said. Back on the runway, the engine was fired up once more. Seven thousand revs, let the clutch in gently, away. After several more runs I got the sign indicating that my time was up. Pull off, stop by the transporter, flick the ignition switch. My colleague Eoin Young leaned into the cockpit: "Thanks for that. You've just written my column for me..." I retrieved my shoes, stamped up and down to get some feeling back into my feet and accepted a lighted fag from someone who knows me well. "Hold your hand out in front of you," said Cheever, doing a remarkable job of keeping a straight face. "Is it shaking?" I thought about the mysteries of that gearbox, of never being quite certain which ratio I was going into next - and then I thought about final qualifying at Monte Carlo, of the downchange before the swimming pool, where you needed to be fairly sure the lever is in the right place, where - in those days - solid masonry awaited you if you made a mistake. I remembered, too, the way Rene Arnoux had driven the early laps of the race that year, and tried to imagine all that power on the burst from Casino Square down to Mirabeau. And that didn't even take into account the fact that there would be other cars around you, trying to race with you... "Silly idiot," I'd thought, when Rene spun at the entry to the swimming pool complex. "And he's stalled the thing, as well!" After experiencing the Renault at Ricard, I became a little more circumspect. It wasn't more than I expected, but it was as much, and that's not true of most things in life..."

כמה פעמים ראיתם בטלויזיה מרוץ פורמולה-1 ואמרתם לעצמכם שאתם יכולים לעשות את זה לפחות טוב כמו אחד הנהגים. תחשבו רק על המרוץ האחרון בבחריין ואני בטוח שאמרתם שלא הייתם מתרסקים כמו סוטהיל או לויזי ואולי אפילו מחזיקים מעמד במקום אלונסו מול העקיפה הנהדרת של היידפלד . כאשר עיתונאי ספורט מוטורי מעבירים ביקורת על נהג כזה או אחר תמיד עולה התהייה באם הם בכלל ניסו לנהוג במכונית מרוץ או שהם סתם מפנטזים. השבוע בעקבות שאלה שנשאל בנושא , NIGEL ROEBUCK מספר ומסביר איך זה מתוך הקוקפיט המפחיד של הרנו טורבו הצהובה של אדי צ'יבר , נהג וזמנים שרבים ממכם בוודאי לא מכירים אבל ישמחו לקרוא על זה . תהנו דובי

בוקר טוב חייבים להעריך את עבודת הצוות והנווטים בפרט. בנקודה בה צפינו , ואקח לדוגמא את הדיפנדר האדום. מגיע למכשול והנווט מזנק מהרכב החוצה בחושך לתוך המים, הבוץ והצפרדעים , מסיים לעבור את המכשול למרות התקלה הטכנית ולאחר מכן כשכולו רטוב ומטונף מבוץ עם חיוך על הפנים ממשיכים הלאה. ניסיתי לחשוב רק על רמת המחויבות והריכוז - מדהים. הספקתי לראות את ספר הדרך והוא אכן לא מאפשר מרווח לטעויות . דובי

למישהו יש עדיין ספק שהולכת להיות לנו עונת פורמולה-1 מרתקת ? פליפה מאסה זינק מצויין ושמר על העמדה שלו. הפנייה הראשונה הצפופה של בחריין מצאה את אלונסו נצמד להמילטון ויחד הם השאירו את רייקונן בחוץ . כולם חיכו להוראות קבוצתיות של מקלארן אבל לואיס המילטון נשאר צמוד למאסה בעוד אלונסו החל מאבד גובה מול רייקונן ונוצר מצב של שני צמדים בצמרת - אדומים-כסופים. המילטון לא עשה טעויות והצליח לשמור על קצב גבוה ומאוחר יותר גם קבע את ההקפה המהירה של המרוץ. בסדרת החניות הראשונה אלונסו מאבד את המקום השלישי לרייקונן כאשר הידפלד ב-BMW מצמצם על הספרדי ועוקף אותו מבחוץ, הוכחה לכך שכן יש עקיפות בפורמולה-1 . ולמי שהיו חסרות עקיפות יכול היה להסתכל על דיויד קולטארד. אתמול השמצנו אותו והיום כשזינק מסוף הגריד החל מזנב בכולם והגיע תוך סדרת עקיפות עד למקום השביעי שם כבר בגד בו מנוע הרנו של הרד-בול והוא פרש מאוכזב. גם בין פיסיקלה לטרולי ראינו קרב קטן שהסתיים בעקיפה מצידו של נהג הטויוטה . לקראת סוף המרוץ ולאחר סדרת החניות האחרונה, כאשר כולם על צמיגים קשים החל רייקונן מהמקום השלישי ללחוץ לכיוונו של לואיס המילטון בעוד זה מצמצם לעבר מאסה. מאסה הגיע ראשון לדגל השחמט , שני המילטון ושלישי רייקונן. אין ספק שהחום שיחק תפקיד על המסלול בבחריין וגם האבק/חול שהיה מחוץ לקו הנסיעה. ראינו מספר נהגים שברגע שהם יוצאים מחוץ לקו הנסיעה פשוט מאבדים אחיזה . מבחינת יכולת פרארי ומקלארן-מרצדס די שוות ו-BMW מצמצמת פערים לעברן. אולי לא ברמת איום מספקת אבל העקיפה של היידפלד מרמזת משהו. היידפלד מסיים מרוץ שלישי רצוף במקום הרביעי ובהחלט מראה שלא סתם התייחסתי אליו יפה אתמול... כמובן שאי אפשר בלי תאונת הפנייה הראשונה של באטון וספיד. לפחות באטון לא נאלץ לנהוג מרוץ שלם ושאנחנו נרחם עליו... סופר-אגורי וביחוד אנטוני דוידסון המשיכו ביכולת הטובה של כל סופ"ש עד שהמנוע שווק חיים וחבל. דובי

הכתובת לשאלות הללו היא מיקי יוחאי "הגורו, של העבירות בכל מקרה , הפעם ,מקצה אחד הוזנק ביום שישי ב-0900 בבוקר , הרבה לפני כניסת השבת... דובי

מנקודת מבט של נווט בראלי מכוניות היה לי מעניין לשים לב לספר הדרך שעל פיו ניווטו הצוותים את דרכם בחושך הנורא הזה ובכל זאת להגיע לאן שצריך. דיפנדר שעצר לידנו לתקן תקלה איפשר לי לראות כי בשונה מראלי המכוניות , בקרוס-קאנטרי משתמשים בספר דרך שמתאר מרחקים וצמתים ולא ירידה לרמת סוג הפנייה ודיוק ברמה שאנחנו מחפשים, כלומר יותר מתן דגש על הניווט אל המקום הנכון ופחות על טכניקת הנהיגה בפנייה כזו או אחרת. מעניין. דובי

טוב , אז אחרי השלמת שעות שינה וגם זמן איכות משפחתי הנה עוד כמה רשמים מהלילה היפה הזה ומי שלא בא הפסיד. הנקודה שבה התמקמנו דרשה מהצוותים להיכנס לשדה חשוך , לרדת מדרגה, גדה של נחל לתוך המים ומשם לעלות לצד השני בגדה תלולה יותר , בתוך סבך ועצים ולאחר מכן להמשיך ולרדת שוב. מעניין מאד היה לראות את כלי הרכב הראשונים שהגיעו , עצירה והנווט-נהג משנה או איך שתקראו לזה יורד מהרכב ונכנס עם פנס לתוך הבוץ/מים בכדי לבדוק מה רמת העבירות , לסמן לנהג , לבחור מסלול נסיעה וקדימה לדרך בפול גז. עבודת הצוות נראית מדהים כשעומדים מבחוץ, ממש קרוב ואנחנו עמדנו ממש קרוב, למעשה באם היינו מתקרבים יותר היינו יושבים בתוך איזו סופה או דיפנדר או השד יודע מה עוד היה שם . ככל שהזמן הלך ועבר כלי הרכב שהגיעו קיבלו מסלול "מסומן" בעצם ולא היו צריכים "להתאמץ" יותר מדי , הם ידעו היכן לגשת בדיוק ובכל זאת האדרנלין עבד שם שעות נוספות. דובי

הפנייה הראשונה היא פנייה ימנית חדה מאד והדוקה , מה שאומר בלימה חזקה או מי שבולם אחרון אבל לא אחרון מדי יצא ראשון. אלונסו ידוע כמזנק מעולה רק שהפעם הוא יאלץ לעשות זאת מהשורה השנייה ושימו לב - עדיין לא היתה לנו אפילו תאונה קטנה בין נהגי השורות הראשונות...לא שאני רוצה שזה יקרה אבל מתי שהוא זה חייב להיות , יש יותר מדי לחץ ומתח בין פרארי למקלארן-מרצדס , ביחוד לאחר הנצחון הכסוף במרוץ הקודם. מקצי הדרוג הוכיחו שוב שלפחות כרגע אין ל-2 הקבוצות הללו תחרות אמיתית. BMW מדגדגים כבר סופ"ש שלישי ברציפות ופיסיקלה ומרק וובר גם הם נמצאים שם , לא כאיום אלא בכדי לתפוס ריבאונד במידה ויהיה פספוס מצד הכוכבים האמיתיים. אנטוני דייוידסון הוכיח שמלבד זה שיש לו כשרון והונדה בזבזו אותו סתם מספר שנים , סופר-אגורי כקבוצה נמצאת במצב הרבה יותר טוב מאשר הונדה וזה עצוב. ניקו רוזברג ואלקס וורץ , צמד נהגי הוויליאמס כמעט עשו את זה , אבל רק כמעט ודיויד קולטארד...? נו באמת , זה כבר מתחיל להיות מגוחך. דובי

איזה קטע , עכשיו אני מחבר . לפני כשבועיים "נפגשנו" על הדרך בצומת בני-דרור , הייתי על הגרנד-דינק הלבן (טוסטוס כזה גדול) . יופי של אוטו דובי

שתיים עשרה בלילה ואנחנו בסיטרואן של האישה לכיוון הגדר של ניצני-עוז , מושב ממש קרוב לבית שלי ולא כל כך יודעים למה לצפות, מה מסע היסורים שמיקי הכין לחבר'ה ומה אנחנו הולכים לראות. מחפשים את המיקום המדוייק אבל חוץ מחושך לא מוצאים כלום , טלפון למיקי באמצע הלילה ווהא בשיא האקשן מסביר לי בדיוק לאן להגיע, מסתבר שעמדנו בדיוק במקום רק שהמרשל עדיין לא הגיע. גם הוא מגיע אחרי 2 דקות. על פי ההסבר של המרשל הצוותים אמורים להגיע מכיוון שער-אפרים על שביל , לרדת למים ולצאת מגדת הנחל השנייה לאחר טיפוס , להמשיך בנסיעה קצרה ואז שוב על פי מצב רוחו הסדיסטי של מיקי לרדת שוב למים ולצאת לכיוון המרשל, יופי של מכשול מים ובוץ. לא עובר הרבה זמן והאקשן מתחיל . הצוותים מגיעים בזה אחר זה , אנחנו לא מכירים כל כך אבל את שי שמעוני קשה לפספס וגם את עידו עם איזו מפלצת שעושה רושם שלא מתרגשת כלל מהמכשול. דיפנדר אחד גורם לפקק תנועה ולאחר ספורטיביות מצידו הוא זז הצידה בתוך הנחל , כולו מים ובוץ ונותן לאיזה CJ או סופה כתומה לעבור אותו . צוות ה-CJ בתמורה מסייע לו עם כבל לצאת מהבוץ , יופי של אחוות בוצאים. אחרי שעתיים וחצי של פול אקשן הכל נגמר ועכשיו הזמן לנסוע הביתה . מה להגיד , יש ספורט מוטורי בארץ , חוויה . התמכרנו . דובי

טוב, למרות שאופנועים בכלל ומרוצי אופנועים בפרט הם ממש לא התחום שלי ברגע שקראתי את החדשות הללו באתר - "פול-גז" הייתי חייב לתת להם אזכור וקישור גם כאן. זלינגר, 25, ישראלי תושב רמת-גן לשעבר, החליט ללכת עד הסוף עם החלום: קריירת מרוצים בינ"ל על אופנועי כביש. לא על קטנועים מוסבים, לא על אופנועים קטני-נפח על מסלולי קרטינג, שנכון להיום בארצנו זה הדבר הכי קרוב שיש, אלא אופנועי ספורט "אמיתיים". ושאר הסיפור נמצא בקישור הבא - http://www.fullgaz.co.il/archive/mar-07/news/fg31471-zelinger-virgin.php דובי

טוב אז לכל מי שלא יודע מיקי יוחאי מקיים את ליגת הקרוס-קאנטרי , מחזורים 3+4 היום , כאשר בשעת כתיבת שורות אלו אנחנו כבר אחרי המקצה הראשון ובלילה יוזנק המקצה השני , דבר יחודי עד כמה שאני יודע , מקצה של ניווט ועבירות בלילה . הזינוק בחצות ממושב חגור ויעבור באזור הבית שלי ככה שאני מתכנן לילה לבן, רטוב ובוצי יחד עם אחי והבנים שלי בצפייה בארוע . עדכונים בהמשך ... דובי

לצד סדרת הפורמולה-1 מתחילה בסופ"ש הקרוב סדרת ה-GP2 , ליגת המשנה או ליגת הנוער של הפורמולה-1 שתפסה לעצמה מקום חשוב בשנתיים האחרונות, כסידרה שמשמשת להכשרת נהגי העתיד. שני אלופי השנתיים האחרונות - ניקו רוזברג ולואיס המילטון כבר יושבים חזק בתוך התא הצר של מכוניות הפורמולה-1 כמו גם קובליינן ברנו למשל. השנה מופיעים ברשימת הנהגים מספר שמות מעניינים והתחרות אמורה להיות קשה במיוחד . אישית וללא אובייקטיביות אני בעד ברונו סנה , האחיין של... שהוכיח את עצמו בשנה שעברה בפורמולה-3 הבריטית ומצא לעצמו כסא בקבוצת ארדן אינטרנשיונל בחסות רד-בול, קבוצה טובה עם סיכוי טוב לאליפות. עוד נהג בולט הינו הגרמני אמרמולר שקיבל את הכסא של המילטון בקבוצת ART , גם הוא בתמיכת רד-בול ואומרים שהוא הדבר הבא מבחינתם. גרמני נוסף, בעל עבר בפורמולה-1 הינו טימו גלוק שלמרות העליונות של המילטון בשנה שעברה הצליח לתפוס כותרות ובוודאי יהיה לו גם השנה מה להראות ליד ההגה של מכונית ה-GP2 עם מנוע הרנו . אנטוניו פיזוניה הברזילאי חוזר לאירופה לאחר עונה בארה"ב ומקווה בעזרת ה-GP2 לחזור לרשימת הנהגים שיחוזרו על ידי הבוסים של הפורמולה-1 . פיזוניה כבר טעם פורמולה-1 וירצה לעשות זאת שוב. ג'ורג'יו פאנטנו האיטלקי ,אקס-אלוף קרטינג בעברו כבר הוכיח שהוא מסוגל להשיג תוצאות טובות ב-GP2 ויקווה לעשות זאת גם השנה. הוא עושה זאת בקבוצת קמפוס הספרדית שבעל הקבוצה, אדריאן קמפוס היה פעם נהג פורמולה-1 בעצמו. כל המכוניות בסדרת ה-GP-2 משתמשות בשילדה זהה, מנועי רנו זהים וצמיגים אחידים. הדבר היחיד שמותר לקבוצות לשנות זה הסט-אפ של המכוניות . להזכירכם , ה-GP2 עורכים שני מרוצים בכל סופ"ש ,כאשר במקצה השני שמונת הראשונים הופכים את סדר הזינוק והמנצח מזנק שמיני, מקום שני-שביעי וכך הלאה. אני אחזיק כאמור אצבעות לברונו סנה . ואתם ? דובי

הסתיימו שני מקצי האימון הראשונים בבחריין וקימי רייקונן היה המהיר ביותר בשניהם, ממשיך בקו שפרארי בחרו בו השנה וזו ההשקעה גם במקצי האימון ביום שישי באסטרטגיית מהירות. בשנה שעברה תמיד באימוני ימי שישי זכינו לראות נהגים מקבוצות אחרות , פחות משמעותיות , שקובעים את הזמנים הטובים ביותר ולעיתים היו אלו אפילו הנהגים השלישיים של הקבוצות דוגמת דוידסון בהונדה או קוביצה בBMW אבל השנה כאשר אסור השימוש במכונית שלישית הרבה קבוצות בוחרות לבדוק את המכונית בתנאי מרוץ או מקצי דרוג עם הנהגים הראשיים. ראינו את זה בשני המרוצים הקודמים וזה ממשיך גם עכשיו. כמובן שאחרי רייקונן ניצבו מאסה, המילטון ואלונסו - קרב ראש בראש עד הסוף. גם במקצה השני רייקונן כאמור היה המהיר ביותר אבל לתוך חבורת החוד התברג קוביצה. כמובן שמקצי יום שישי לא אומרים כלום לגבי המרוץ אבל העליונות של פרארי ומקלארן-מרצדס מוחלטת . דובי

מרענן נושא ישן. היום פורסם כי החל משנת 2009 המכוניות ב-WTCC ישתמשו בדלק bio-ethanol . בכנס שנערך לאחרונה ב-FIA בנושא בהשתתפות כל בעלי העניין בקבוצות שמשתתפות באליפות וכן המארגנים הוחלט כי כבר מעכשיו יחלו בחיפושים אחר הפיתרון הטוב ביותר. עד כמה שאני זוכר (כי אין לי חשק לחפש...) דובר על משהו שבין היתר מופק מתירס... הטענה העיקרית לתחילת השימוש בדלק אלטרנתיבי דווקא בסדרה הזו היא הקירבה היחסית שיש בין הדגמים שמשתתפים במרוצים לאלו שנמכרים ברחוב המסגר או יגאל אלון... "With the close relationship between touring cars and their road-going equivalents we believe that the WTCC is the logical platform to raise public awareness of bio fuels." החל מהשנה הבאה יוכלו להשתתף באליפות העולם מכוניות מונעות בדלק הזה במקביל מכוניות מונעות בדלק "רגיל" וכן בסולר . בהחלט התפתחות מעניינת ששווה לעקוב אחריה . דובי

הכל עד עכשיו היה מאד צפוי בעונה הזו, לפחות מבחינת הקבוצות ששולטות בקצב, אבל נהג אחד שאיכשהו עושה עבודה מצויינת והתעלמנו ממנו הוא ניק היידפלד של BMW. היידפלד זינק שלישי וסיים רביעי באוסטרליה , ושוב זינק רביעי וסיים רביעי במלזיה . אז נכון, מקום רביעי זה המקום שהכי מבאס להיות בו כי הוא הראשון שלא מקבל גביע אבל חברים...תנו כבוד . מבחינת BMW בשנה שעברה דיברו בהתחלה על הבלאגן של ווילנייב ואחר-כך כולם היו עסוקים עם קוביצה וכמה שהוא תותח(והוא בהחלט כזה) אבל מי שבשקט בשקט עושה יופי של מרוצים זה ניק היידפלד . הוא צץ לנו איפה שהוא בפעם הראשונה כאשר התחרה בפורמולה-3000 . בשנה הראשונה שם, בחסות מקלארן אגב, הוא חסה בצילו של חואן פבלו מונטויה ולאחר שהקולומביאני עזב היידפלד זכה באליפות. כאשר רצה להשתדרג לפורמולה-1 הוא היה בטוח שמקלארן יקחו אותו...אבל לא...במקום זה הם ויתרו עליו לחלוטין והוא הלך לקבוצת פרוסט עם מנועי פיג'ו עצלים.ולמרות עונה ללא נקודות, גם בן-זוגו לקבוצה, ז'אן אלזי לא הבריק.סלחנו. עונת 2001 והיידפלד ניצב מול רייקונן בסאובר-פטרונס , כן אותו רייקונן שהיום בפרארי. היידפלד מסיים את העונה כשידו על העליונה עם 12 נק' אליפות בעוד רייקונן עם 9 נק' . עונה לאחר מכן, 2002 הוא זוכה לבן-זוג חדש לקבוצה, שגם הוא כיום בפרארי, מאסה. 7 נק' להיידפלד לאחר 17 מרוצים, מאסה רק עם 4 נקודות. עונת 2003 עדיין בסאובר ומול ה.ה.פרנזן שם הוא לראשונה "מפסיד" בעימות מול בן-זוגו לקבוצה 13-6. את עונת 2004 הוא בילה בקבוצת ג'ורדן-פורד החורקת וכולם חשבו שהוא סיים את הקריירה שלו אבל 2005 מוצאת אותו בוויליאמס-BMW מול בן-זוג חזק בדמותו של מרק וובר. למרות שהצליח להשיג מקום שני ו-28 נקודות אליפות , וובר מסיים עם 36 נקודות , לפניו. בעונה שעברה כקבוצה כמעט חדשה סאובר-BMW היידפלד מסיים עם 23 נק' ופודיום אחד , בעונה שגרמה לנו לחשוב שיש עתיד באופק הלבן של BMW . נחכה ונראה מה יהיה איתו בהמשך, שימו לב. דובי