SurfHigh

לפני שנה קניתי חגורה בבוגארט בחוצות המפרץ. החגורה עם קלאץ', מאוד אלגנטית מעור אמיתי. לא מראה סימני שחיקה. עלתה 100.

אני רק מנחש שזה קשור לאלגוריתם שבוחר איזה סרטונים נוספים להציג למשתמש בצד. יש כמובן את הצופים שהגיעו ישירות לסרטון שלך, שזה המיעוט לדעתי ויש את אלו שפשוט עברו אליו אוטומטית או הקליקו עליו אחרי שראו סרטון אחר. נ.ב אין לי מושג אם אפשר לבחור את האייקון של הסרטון (התמונה הסטטית שמוצגת בלינק של הסרטון) אבל אם אפשר, תנסה לבחור אחת כמה שיותר מעניינת, פרובוקטיבית וכו'.

יש לך את חורשת הארבעים 300 מטר מזרחית לאוניברסיטה. צל ברוב החורשה, שולחנות מסודרים, שירותים ופחים לזבל וגחלים. הבונוס הוא נוף נהדר למפרץ.

ממליץ בחום. הייתי היום בבוקר להחלפת שמן, פלאגים ונוזל בלמים. אני הבאתי את השמן והפילטר. קבענו לשמונה וחצי, הגעתי חמש דקות אחרי, אלכס כיבד אותי בקפה והאוטו עלה לליפט. אלכס מקצועי ומדויק, עובד לפי הספר, בלי קיצורי דרך. מסביר מה הוא עושה ונותן הרגשה טובה. בנוסף בודק דברים שונים באוטו כמו צינורות מים, רצועות, אורות ואיתותים, כדי לוודא שהכל תקין. המחיר סביר מאוד והוגן.

בדיוק כמו שעון יד. גם קסיו מחשבון ב 20 שקל מראה את השעה וגם יש בו מחשבון! אבל יש פה שרשור שעונים רווי משתתפים...

יש לי בעיה עם הסטלה שמוכרים בארץ, היא לא מיובאת מחו"ל, מייצרים אותה כאן ברישיון. הטעם השתנה.

השנדי בנוסף, לא במקום, יש גם נשים בחבורה. נראה לי שאלך לשופרסל ליד העבודה, קצת מכבי, קצת גולדסטאר, קצת כל מיני. ננצל את התלושים לחג

אני עם סיד כבר שנתיים וחצי ו 38KKM. אין תלונות על הגיר. מרוצה מאוד. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?557877-%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%93-%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%9F-LX הדברים הקטנים שבכל זאת טיפה מפריעים - הפגוש הקדמי נמוך קצת, מה שגורם לו להשתפשף במדרכות. הגג יורד טיפה נמוך מדי, אם אתה גבוה זה אולי יסתיר לך רמזורים קרובים וגבוהים. סה"כ רכב טוב מאוד וחבילה מצויינת.

מקפיץ. צריך לארגן בקרוב על האש ל 30-40 איש. יש מבצעים שווים? גם שנדי הולך.

צריך להחליף שמן+פילטר, פלאגים ונוזל בלמים. אני מביא את החומרים. האם יש מוסך מומלץ בטירת הכרמל או במושבי חוף הכרמל? בבקשה רק מניסיון שלכם.

כי האופניים עצמם גדולים ונוחים עם גלגלי 26. לא בא לי אופני 20 קטנים.

יש לי אופניים עירוניים של ספשלייזד, 21 הילוכים. האם ניתן להסב אותם לחשמליים? השימוש יהיה אולי שלושה ארבעה ימים בשבוע, 6-7 קילומטר לכיוון. הקאטצ' הוא שאני גר בחיפה, והתוואי המתוכנן כולל ירידה תלולה בהלוך ואז עליה שלה בחזור (פרויד למי שמכיר). כמה אמור לעלות התענוג? יש חנות מומלצת בחיפה או האיזור לעניין?

מבחינת הרכב עצמו, הייתי הולך על ה I30 או על הסיד, פשוט כי סטיישן/האצ'בק נוח יותר כשיש ציוד, ועם ילדים יש ציוד. מבחינת הרכבים הספציפים שהוציעו לך בלובינסקי, המחיר טוב ,אבל לדעתי קילומטרז גבוה מדי. זה סביב ה 35K קילומטר לשנה, תוסיף לזה תחזוקת ליסינג, לא תנאי פתיחה טובים. הייתי מוסיף עוד כמה אלפים ומחפש סיד סטיישן עם 60-70 אלף קילומטר, אולי מהשכרה. בעיניי לפחות מי שמשכיר רכב שומר עליו טוב יותר מאשר נהג ליסינג ממוצע. מרפרוף קליל אני רואה שיש כאלו באוטוסנטר, לי אין ניסיון איתם, כך שלא ממליץ ולא שולל. לגבי 2 כסאות + בוסטר גב, נראה לי שיהיה לך צפוף מאוד בשלושתם, אלא אם מדובר בדגמים צרים במיוחד. אני בקיה סיד עם 2 בוסטרים עם גב + כסא, החגירה של הילדים דורשת יד גמישה, מאוד. מציע שתבדוק בעצמך בדגמים שציינת.

איך שלא תסובבו את זה, מכון התקנים הוא כנראה הקטן שבגנבים לאורך השרשרת. אם תורידו את מה שהמדינה לוקחת לכיסה מהמחיר הסופי (מסים ישירים ועקיפים), דיינו. בינתיים היא מוכנה לוותר עלכך במוצרים במחיר נמוך, כלומר עד 75$. יכול להיות והפיתרון לקמעונאי הוא למכור מוצרים מעל הרף.

אני לגמרי מסכים איתך, רק לכיוון ההפוך. למשל אם אפשר ליבא מוצר בצורה פרטית בלי שיעבור במכון התקנים, אז אין שום צורך שיעבור שם גם אם מיובא בצורה מסחרית. לגבי הטקסטיל, והעץ, והדיג וכל השאר. זה נראה לך הגיוני להחזיק מפעל טקסטיל שמייצר סחורה שאפשר לקנות בחצי מחיר ממדינה אחרת? אנחנו יכולים לתת קונטרה לתעשיית העץ של מדינה כמו קנדה? בתור בעל עסק אתה מבין שלא שווה להשקיע איפה שאתה לא יכול להתחרות באחרים, ויש תחומים שבהם המדינה לא יכולה להתחרות באחרות. שווה להשקיע רק אם יש ערך מוסף או שיקולים שהם לא כלכליים, נניח חקלאות. לא כולם יכולים לעבוד בהייטק וזה בסדר, אבל משרה בהייטק יוצרת 2-3 משרות סביבה - אוכל, ציוד משרדי, תחבורה וכו. הבעיה האמיתית היא שלהוריד את יוקר המחייה אפשר רק על ידי קיצוץ באותם מקומות שמהם המדינה מקבלת את ההכנסות שלה (מיסוי על דלק, רכב, מחירי קרקע, ארנונה וכו).

כשאני קונה נורת פחם ב 30 ש"ח במחסני תאורה, 22 ש"ח מתחלקים בין מספר גופים שלא נותנים לי שום ערך מוסף (כמעט, כי בכל זאת המנורה זמינה לי מיידית וזה שווה כסף). מכיוון שזה לא מוסיף ערך למוצר, אני בתור צרכן אשמח לחסוך את אותם 22 ש"ח, ולכן מזמין מאליאקספרס ב 2.5$. יכול להיות שתגיד, כן אבל זה דופק את הכלכלה הישראלית. אני בתור צרכן ישראלי פטריוט אשמח (בלי ציניות) לשלם עוד 2 שקלים (כלומר 25% יותר!) למנורה שמיוצרת בארץ נניח, אבל בטח לא 22 ש"ח. אתה מכיר איזה שהוא צרכן הגיוני שלא יתנהג כך? הקמעונאי שיתעקש להמשיך להחזיק חנות, כנראה יפשוט רגל, ראה מקרה טויז אר אס. אותו עצמאי יצטרך לעשות הסבה מקמעונאות ללוגיסטיקה כדי לשרוד. כלכלה צריכה להיות הגיונית, אין שום הצדקה בכלכלה שמתוחזקת באופן מלאכותי כדי לייצר תעסוקה מאולצת. אולי כפיתרון זמני ביותר, לא כמשהו קבוע.

אין שמץ של ספק שמ 2400 ש"ח אי אפשר לחיות חודש. אין לי ספק גם שהמדינה לא מתייחסת למי שלא מפעיל כח. ועדיין, הנכים יאבדו את כל האהדה של הציבור אליהם אם ימשיכו ככה.

ועדיין, בתור מי שגר בחיפה ולא רואה את עצמי גר אי פעם במרכז, לקח לי קרוב לשנתיים להחליף עבודה, והמקצוע שלי עוד יחסית מבוקש. היצע המשרות באיזור (חיפה/קריות/יקנעם ואפילו קיסריה) מצומצם מאוד. פעמיים בשבוע היו מתקשרים אלי מחברות השמה למיניהם לגבי משרות במרכז. לגבי משרות בחיפה והסביבה זה היה פעם בשלושה חודשים בערך. למי שנמצא בתחום הפיננסים/בנקאות/השקעות בכלל אין מה לחפש מחוץ לגוש דן. תראה לי הנהלה אחת של בנק או גוף השקעות שלא יושבים שם.

יש את הקיה סיד דיזל ב 114,000 0 קילומטר.

בטוח זה עניין יחסי. ליד הכניסה למת"מ יש חניון קטן בינוני, אם את מגיעה בשעות העבודה הוא כנראה יהיה מלא. ליד בניין אינטל יש חניון עפר גדול, זה חניון שמשמש גם למשחקים באיצטדיון סמי עופר. לקניון חיפה יש חניון ענקי. ממול, ליד מרכז הקונגרסים יש חניה מסודרת שצמודה לחנויות. לדעתי, מבין הארבע, האחרונה היא הבטוחה ביותר, למרות שבלילה אין שם תנועה מכוניות או אנשים.

הבטחתי תמונות באיכות גרועה, בבקשה. הילדים שלי אגב בני 2.8, 5.4 ו 6.11 הרכב מאחור: מגדל התצפית בפארק הציפורים, תוכי, ופלמינגוז: כמה עוגות מעצירה בפטיסרי: הפארק בליון: באגם ליד הכפר ובכפר עצמו:

זה הולך להיות ארוך, אמ"לק כששאלתי פה לפני חודשיים על חופשה בחלק המזרחי של צרפת, אף אחד לא ידע להגיד משהו בנושא. לכן נשכבתי על הגדר, וכתבתי על החוויות מהחופשה, למען הדורות הבאים. אז ככה, ארץ יפה מאוד, נפלנו על מזג אוויר טוב ואפילו חם מדי (המקומיים התמוגגו, אנחנו פחות, מזגן זה רק בקניון וגם שם הוא חלש). המון שדות, יערות, אגמים, נחלים, פרות וסוסים. בתי אבן וחוות לצדי הדרכים שכאילו נלקחו מגלויה. שלווה אין סופית, מרחבים עצומים. אם עכשיו אתם מדמיינים איזה צרפתי על פיג'ו 205 חבוטה עם באגט מתחת לבית השחי וסיגריה בפה, אז זה בדיוק ככה. הקדמה אני הייתי נגד, אבל אף אחד לא סופר אותי. האישה לחצה, הילדים שיגעו, נשברתי. בסוף יוני נפל דבר. החלטנו לסיים את אוגוסט בחופשה בחו"ל. התנאי היחיד שלי היה שלא נרדוף אחרי אטרקציות ונירגע. סוף יוני זה זמן רע להזמין טיסה לחו"ל לסוף אוגוסט, גם כי כמעט לא נשארו כרטיסים, וגם המחירים בשמיים. גם מקום לינה כבר קשה מאוד למצוא ויש מקומות עם תפוסה של 100%, כמו למשל באיזור האגמים באיטליה. ניסיתי, תאמינו לי. החלטנו לחפש קודם כל טיסות במחיר הכי נורמלי שנוכל למצוא, לא משנה לאן, אח"כ לוודא שיש מקום לינה סביר ואז להזמין את שניהם. האישה אגב הטילה וטו על טיסת לילה ובצדק, אחרי ניסיון רע לפני שלוש שנים (הילדים מתרגשים ולא ישנים ואז לוקח יומיים לאפס אותם). סוגרים עניינים אחרי חיפוש אינטנסיבי של מספר ימים מצאתי טיסה עם איזיג'ט ב 13:00 מתל אביב לג'נבה שבשוויץ. הבעיה היתה שהחזור היה יקר בטירוף. אין בעיה, סחבק מצא טיסת חזור עם טרנסביה מליון שבצרפת לישראל, במחיר מצחיק לעונה, שגם יוצאת ב 13:00. מה שהעלה בעיה אחרת – ברוב חברות השכרת הרכב העלות של החזרת הרכב במיקום שונה מקזזת את כל ההפרש במחיר. בסוף גיליתי שבאוויס משלמים רק עוד 160 אירו תוספת על העניין הזה וכך הוחלט על הטיסה והאזור הכללי. עכשיו הבעיה היתה למצוא מקום לינה סביר ל 10 לילות שגם יש בו פעילויות לילדים, סטייל כפר נופש. נעזרתי המון באתר הזה https://www.eurocampings.co.uk שממש הציל אותי. דרכו הגעתי לרשת של כפרי נופש, בעיקר בצרפת, אבל גם במדינות אחרות - http://www.yellohvillage.co.uk ושם הצלחתי למצוא יחידת דיור לחמישה עם שני חדרי שינה, שתי מקלחות ומרפסת לעשרה לילות. המחיר אגב סביר לגמרי, 1300 אירו כולל ביטוח ביטול, מגבות, סדינים, וניקיון סופי של החדר. האיזור האתר נקרא louvarel והוא נמצא כשעה ועשרים צפון מזרחית לליון על יד הכביש המהיר A39. הוא יושב על התפר בין בורגוניון והאלפים הרונים. זה איזור כפרי של חוות בעיקר, אבל יש בו גם תעשייה קלה. הדבר העיקרי שאני התרשמתי ממנו הוא כמה האיזור ירוק בסוף אוגוסט. אתה נוסע בכביש מתפתל בין שדות וגבעות, ופתאום עצי ענק בני 200 שנה יוצרים גג מעל הכביש לאורך 2 קילומטר, כשאתה יוצא, אתה מגלה שאתה על גשר מעל נחל, קטן בסטנדרט צרפתי, וגדול במושגים שלנו. מסביבך רועות באחו בנחת פרות לבנות מזן שרולה (charolais) ופה ושם יש כמה סוסים שחורים שבוהים בך. במרחק אפשר לראות נצנוץ של אגם, אחד מאלף שיש באיזור. רוב הזמן אתה כמעט לבד על הכביש. הרכב פורום רכב, לא? אז כמו שכתבתי, אוויס בג'נבה היו הכי לארג'ים עם העניין הזה של החזרת הרכב בשדה תעופה אחר וגבו על התענוג רק 160 אירו. אני הזמנתי רנו גרנד סניק, כי נסענו אני ואשתי ועוד 3 קטנים, 2 בבוסטרים ואחד בכסא, 3 מזוודות, עגלה ו 3 תיקי גב. אחרי שנחתנו והגענו לדלפק הנציגה הנחמדה התנצלה שהם לא מוצאים את הגרנד סניק. היא הציעה לי מרצדס C קלאס סטיישן. הסברתי לה בנימוס שזה פשוט קטן מדי. לכן התקדמנו לרכב הגיוני יותר עבורנו - פורד גלקסי כמעט דנדשה עם 7000 ק"מ. מעולה. בהתחלה חשבתי אוטומטית על גרסת ה 2.3 טורבו בנזין, אבל היות ואנחנו באירופה, מדובר בלוגם דיזל בנפח 2 ליטר. בשורה התחתונה, הרכב הוא מוביל נוסעים אולטימטיבי. הוא לא מפואר, אבל הוא ענק. החמישייה הפותחת של מכבי יכולה להתמקם בו בכיף כולל ציוד. הכיסאות מתקפלים בכל זוית ולכל כיוון בערך, וגם עם שבעה מושבים פתוחים נשאר מקום בבגאז'. יש המון מקומות אחסון קטנים, מגירות מתחת לכיסאות, תאים קטנים בצדדים וכו'. לרכב מערכת מולטימדיה מקורית של פורד עם ניווט מצוין שגם מוצא תחנות דלק, מסעדות, סופרים ומלונות. יש אפשרות לוויפי, כלומר הטלפון יכול להיות הוט ספוט והמערכת תוכל להתחבר אליו. יש לרכב חיישנים מכל הכיוונים, כולל צדדים, שמאוד עוזרים בחניה, אבל אין מצלמת רברס. יש זיהוי תמרורים והתרעה בצורת רעד בהגה על חציית נתיב ללא איתות. למנוע המדובר 210 סוסים בועטים ומשהו כמו 36 קג"מ אם אני לא טועה. זה מספק מאוד, ופרט לעליות תלולות מאוד, הוא מאיץ בקלות בכל מצב, גם עם מטען. לרכב יש חלונות ענקיים שזה יתרון, אבל גם חיסרון. נפלנו על תקופה עם ימים שמשיים במיוחד, והיא חודרת לתוך הרכב ומציקה. אין לרכב וילונות נשלפים לחלונות האחוריים כמו בגרנד סניק ובפיקסו למשל, וזה בהחלט היה נחוץ. גם חלונות כהים היו עוזרים כאן מאוד. לפחות המזגן לא התקשה לקרר את הנפח העצום של הגלקסי, גם בצהריים שהגיעו ל 35 מעלות. בשיוט באוטוסטרדות המנוע עומד על 1700 סל"ד והכל מרגיש מוצק ונעים. במהירות נמוכה המנוע קצת מטרטר ולראש מתגנבות אסוציאציות של מונית שירות. הגיר אגב, שאני לא יודע מי הוא ומה הוא, עשה עבודה מצויינת, החלפת ההילוכים חלקה מאוד ולא מורגשת. זה אגב לא קורה יותר מדי כי המנוע גמיש מאוד וסוחב בכל סל"ד. צריכת הדלק עמדה על 1 ל 14 בערך, ליטר דיזל עולה 1.2 אירו. קצת על רכבים באיזור. המותג השולט בגדול הוא רנו. אח"כ פג'ו, סיטרואן, פורד, טיפה ניסאן, עוד פחות סוזוקי ובסוף כל השאר – דאצ'יה, וולקסווגן, אאודי, במוו. כל הרכבים, אבל כל הרכבים, הם האצ'בק או סטיישן. ראיתי רק 2 סדאן בכל התקופה. הרוב המכריע של הרכבים מונע בדיזל. על אופנת הג'יפונים לא שמעו שם. אפילו קקטוסים ראיתי רק שניים שלושה. סוזוקי זה רק קרוסאובר בגרסת ההנעה הכפולה, או סוויפט. באתר קמפינג עצמו היו לא מעט וולוו, אבל הם גררו את הקרוואן כל הדרך מהולנד או דנמרק. הכבישים הם משני סוגים. סוג ראשון הוא כבישי אגרה שנקראים אוטורוט, אוטוסטרדות של 130 קמ"ש עם 2-3 נתיבים. כל כמה קילומטרים יש איזור מסודר לעצירה עם משחקים לילדים, מים ושירותים (בול קליעה אגב). כשנכנסים לכביש לוקחים כרטיס ממכונה, וכשיוצאים משלמים במכונה על פי הכרטיס. העלות היא בערך אירו אחד ל 10 קילומטר. הסוג השני הוא הנשיונל רוט, אלה כבישים שעוברים בין העיירות והכפרים, המהירות המקסימלית בהם היא 90 קמ"ש, ובכל פעם שנכנסים לישוב היא יורדת ל 50 ואפילו 30 קמ"ש על מעברי חציה. אם יש לכם דרך ארוכה, או שאתם רוצים להגיע הכי מהר, אוטורוט בתשלום. עם הזמן איתכם ובא לכם להנות מהנוף ואולי לגלות מסעדה טובה באיזה כפר, נשיונל רוט. שני הסוגים של הכבישים מתוחזקים מצוין, אין בורות, סימונים לא ברורים או הפתעות בדרך. בהתחשב בחורף שיש שם, מרשים. הלינה פה אני והאישה ישרנו קו לחלוטין והחלטנו על כפר נופש/קמפינג מדוגם. רצינו שתהיה תעסוקה לילדים במרחק הליכה, כדי שלא כל יום נצטרך לנסוע. כמו שכתבתי קודם נעזרתי רבות באתר הזה https://www.eurocampings.co.uk , שנתן כיוון כללי לגבי מיקום והפסיליטיז שיש בכל אתר ומשם נכנסתי לאתר של כל כפר נופש כדי לבדוק זמינות ולקרוא חוות דעת. בהרבה כפרי נופש באירופה יש מדיניות די קשוחה של ימים קבועים להגעה ועזיבה. יש דילים של שבוע שלם ויש דילים של סופ"ש. זה טוב אולי לרוב האורחים שמגיעים באוטו, אבל לנו הישראלים זה מאוד לא מסתדר עם הטיסות. בסוף מצאתי את האתר הזה http://www.yellohvillage.co.uk/camping/le_domaine_de_louvarel שענה על כל הדרישות וגם היה זמין ובמחיר שפוי. באתר עצמו יש צוות בידור לילדים עד ה 25 לאוגוסט, יש טרמפולינה, מתקני טיפוס לילדים, קרוסלה ומתנפחים. יש בריכה קטנה ומקורה, כנראה במקור להגנה מהקור, אבל במקרה שלנו להגנה מהשמש שהיתה חזקה, ויש אגם צמוד לכפר ובילינו בו לא מעט. גם ליד האגם יש משחקים לילדים כולל שני מתקני אומגה בגובה נמוך. יש גם מסעדה לא רעה במקום, קצת יקרה אבל סוגרת את הפינה וגם חוסכת נסיעה. באחד הימים הם גם ארגנו בחינם שייט בקייקים שניצלנו, וביום אחר רכיבה על סוסי פוני שפיספסנו. יחידת הדיור עצמה די חדשה והיא בעצם קרוואן מאובזר בנדיבות בגודל 30 מטר בערך, עם מרפסת עץ צמודה. ביחידה יש חלל של סלון ומטבח עם מקרר, מיקרו ואפילו מדיח כלים, ספה שיכולה לשמש כמיטה, טלוויזיה, ושולחן נפתח. משני הצדדים יש חדרי שינה, אחד עם מיטה זוגית ואחד עם 3 מיטות, אחת תלויה. לכל חדר שינה יש מקלחת צמודה כולל שירותים. כל הקירות בין החללים הם גם ארונות כך שמקום אחסון לא חסר. הדבר היחיד שאין זה מזגן. המנהלת במקום, שעבדה בעבר באייר פרנס והייתה הרבה פעמים בישראל הבטיחה שביחידות הבאות יהיה מזגן. בין היחידות יש מרחבי דשא שהילדים יכולים לשחק בהם בכיף. מים לא חסר. נחלים, אגמים, נהרות. הכל מלא והכל זורם בסוף אוגוסט. בערב שלפני העזיבה התחיל לרדת גשם ולא הפסיק עד שעזבנו, אולי הוא עדיין יורד, כך שזה לא מפתיע. הרבה אגמים מוסדרים לרחצה לציבור. זה אומר שיש חניה מסודרת, חוף חולי או עם חלוקי נחל קטנים, משחקים לילדים על החוף, שירותים ושירותי הצלה בעונה. כדאי להיות מציל בצרפת, השילוט באגם טען שהמציל נמצא מתחילת יולי עד ה 20 לאוגוסט, בין השעות 11 עד 18 או משהו כזה. המים קרים ונעימים. בחופים האלו בקושי יש פחים ועדיין הם נקיים למופת. הצרפתים אוהבים לעשן, אבל לא תמצאו בדל בחוף. אף אחד לא צועק, או משמיע מוזיקה. זה כולל גם ילדים וחבורות של נערים. ישנה אווירה כללית של שלווה ואף אחד לא מפר אותה. אוכל המחירים בסופרים די דומים לאלו שבישראל. יש פירות וירקות מכל הסוגים והם קצת יותר יקרים מאשר בארץ. הם מציינים על כל פרי וירק מאיפה הוא מגיע ומסתבר שאת המנגו מביאים מישראל. בכללי, המחלקה הזאת לא תופסת הרבה מקום בסופר. מה שכן יש שם בשפע ובזול זה מוצרי בשר וחלב. גבינות מכל הסוגים שאפשר לדמיין. הם מצטיינים במיוחד בגבינות עזים אבל יש להם גם מוצרלה טרייה שהם מביאים מאיטליה, טעים בצורה קיצונית. מעדנים יש מכל הסוגים והמינים, המגוון באמת מרשים. בבשר יש הכל מהכל, חזיר, בקר, עוף, ברווז, שפן. הכל נחתך מראש בכל צורה אפשרית ונארז בקלקר ואז מונח על המדף. גם דגים ופירות ים יש בשפע ולא יקר מאוד. למשל, קנינו נתח טונה טרייה בסופר במחיר של 16 אירו לקילו. מה שעוד זול מאוד זה האלכוהול. אני פחות מתחבר ליין, אבל קניתי לי מארז של 10 בקבוקי בירה 250 מ"ל במשהו כמו 4 אירו. על הבאגט והקרואסון הצרפתי אין מה להוסיף. הקרואסון מדהים, ממש לא מה שמוכרים בארץ. לבגט יש קרום קשה מאוד, אני מעדיף את הגרסה הישראלית. הילדים בכלל לא הסתדרו איתו ולכן קניתי להם לחם פרוס שמיועד לסנדביצ'ים. הפתעה מוחלטת. כזה לחם רך לא אכלתי עד היום. הילדים התאהבו בו. הלוואי והייתה כרית שעשויה מהלחם הזה. מסעדות בצרפת זו תורה בפני עצמה. קודם כל, רוב המסעדות סגורות בימי שני. כשהן כן עובדות, הן פתוחות לצהריים מ 11 עד 14, ואז סוגרות שוב עד לארוחת הערב מ 19 עד 22. לשבת במסעדה בצרפת זה לא רק עניין של אוכל. זה עניין תרבותי. הם מניחים שנכנסת להירגע, או לדבר עם חבר ולא רק לצאת שבע ולכן העניין מתנהל בקצב מאוד איטי לעומת המצב פה. צוות של מסעדה הוא 2-3 אנשים, אחד במטבח, אחד בבר ואחד שלוקח הזמנות ומגיש לשולחנות. לפעמים האיש מאחורי הבר והמלצר הם אותו אדם. יעברו לפחות 10 דקות מרגע שתתיישבו ועד שמישהו יגש אליכם. אפשר להזמין מנות ספציפיות מהתפריט אבל בדרך כלל מזמינים את תפריט היום, שזו הגרסה שלהם לעסקית. זה כולל מנה ראשונה של סלט או מרק, מנה עיקרית, איזה שתי חתיכות גבינה, ואז קינוח שהוא גלידה או עוגה קטנה או מעדן חלבי כלשהוא. בנוסף יביאו לכם לשולחן מים קרים וסלסילת לחם. בין כל אחד מהשלבים של הסעודה יעברו 10-15 דקות ואז תחכו לחשבון עוד איזה 10 דקות. בינתיים אפשר לעשן, לשתות כוס יין ולהירגע, אם אין אתכם ילדים חסרי סבלנות כמובן. עסקית כזאת עולה בין 13 אירו ל 18 אירו, תלוי בעיקר במנה העיקרית. זה נכון כמובן רק למסעדות עממיות שאפשר למצוא בכפרים ובערים הקטנות ולא למסעדות שף עם שם מוכר, שם תוכלו לשלם פי כמה. אם יש איתכם ילדים חסרי סבלנות, האופציה הכי טובה שלכם היא מקדונלדס. הם פתוחים תמיד, האוכל מגיע מהר, בהזמנה בשירות עצמי יש תפריט באנגלית ותמיד יש פינת משחקים לילדים וויפיי. התפריט באנגלית הוא פלוס גדול, כי הם כמעט לא מבינים מילה אנגלית והתקשורת קשה מאוד. האופציה הנוחה השנייה אחרי מקדונלדס, היא כנראה הסופר. אטרקציות אנחנו כמעט ולא נסענו לכאלו, אבל בכל זאת לא יכולנו להעביר את כל השהות בכפר. המקום הראשון שנסענו אליו הוא פארק "טט ד'אור" (ראש הזהב) בליון. זה פארק למופת. מדובר בשטח של כ 1000 דונם בערך צמוד למרכז העיר ליון. בפארק יש גן חיות, אגם ענקי, מדשאות רחבות ידיים, גן בוטני וסתם שבילים עם חופת עצים ענקיים בין עשרות שנים. כל זה בחינם. אפשר להשכיר בו סירה ולשוט באגם, או עגלת אופניים מונעת פדאלים עם מקום לארבעה. יש מתקנים לילדים בתשלום, כמו קרוסלה עם סוסים, נדנדות או רכבים עם פדאלים. אפשר להביא אוכל ולעשות פיקניק בדשא בצל, לשחק בכדור, או סתם להאכיל ברווזים ויונים. הפארק באמת ענקי, נקי ושקט. לאורך השבילים בפארק יש דוכנים של ממתקים ומזון מהיר במחירים שפויים. סערות סבתא יעלו יורו אחד, גלידה 2.5, ושתייה 2. בקיצור פחות ממה שהייתם משלמים בנמל תל אביב כנראה. אנחנו לא הספקנו למצות את כל הפארק ב 4-5 שעות שהיינו בו, אבל כיוון שהנסיעה היא שעה וחצי לכל כיוון, הסתפקנו בזה. החנייה אגב היתה באחד הרחובות שצמודים לפארק, בערך 500 מטר מהכניסה. בחינם לגמרי. האטרקציה השנייה שהיינו בה היא פארק הציפורים. מדובר על גן חיות ענקי שמכיל רק ציפורים. כנהוג (כנראה) בז'אנר הצרפתי, הוא בנוי כשביל ראשי סביב אגם גדול. מהשביל יש שבילים קטנים שמובילים כל אחד למתחם עופות בסגנון אחר – תוכים, פינגווינים, נשרים, ציפורים אפריקאיות, יונקי דבש, ציפורים טרופיות וכו'. הציפורים עצמן נמצאות בכלובים ענקיים והמבקרים נכנסים לתוכם, כך שמה שמפריד בינך לבין העופות זה חבל דק שמסמן שאין מעבר. אפשר להאכיל שם גם תוכים, קונים כוסית קטנה ביורו ונכנסים איתה לכלוב ענק. הציפורים לא חוששות ואפילו עולות על היד כדי לאכול. פעילות מעולה לילדים. בשעות קבועות יש בפארק מופע ציפורים, הוא כלול במחיר בכניסה ורק צריך להירשם אליו. מחזה די מרהיב, עשרות תוכים מתעופפים די קרוב לראשים של הצופים בזמן שציפורים אחרות עושות פוזות ברחבה המרכזית. אני אהבתי. במרכז הפארק יש מגדל תצפית בגובה 20 מטר. הרצפה שלו עשויה מרשת ברזל לא צפופה מדי, מה שמאפשר לך להביט ישר למטה. לא לסובלים מפחד גבהים. הכניסה לפארק ל 2 מבוגרים ו 2 ילדים עלתה 58 אירו. ילד עד גיל 3 לא משלם. האטרקציה הבאה היא פארק מים, או יותר נכון מתחם בריכות עירוני, רק שהסטנדרט הוא צרפתי. באחד הימים החמים החלטנו העביר חצי יום ב"בריכה העירונית" של Bourg en Bresse. אחד המתקנים היפים שראיתי. היצירתיות של האדריכל ניכרת בהמון פרטים. הכניסה היא לתוך מתחם סגור בקירות זכוכית שמכיל בריכה בינונית בצורה לא שגרתית. בתוך הבריכה יש מן איזור מעגלי עם זרם מים שמדמה נחל, ג'קוזי בפינה אחרת ועוד כמה אלמנטים נחמדים. בחלל הזה יש בריכת פעוטות, אבל לא סתם שכשוכית, אלא כזאת עם גבהים משתנים, ומין תעלה כזו שהילדים יכולים לרוץ בה. אם עולים חצי מפלס, ישנה בריכה חצי אולימפית לשחייה, ובריכה עמוקה עם שלוש מקפצות שהגבוה ביותר היא 8 מטר. מדהים לראות ילדים בני 6-7 קופצים ממנה בלי פחד. במתחם הסגור ישנה גם מגלשת מים ארוכה שיוצאת מהבניין וחוזרת אליה חזרה. כשיוצאים מהמתחם הסגור ישנן שלוש בריכות, הראשונה מתחילה בגובה 0 ומגיע לעומק של 90 ס"מ. בכניסה יש מזרקות קטנות תת מימיות, וכיף לראות את הצרפתיות משתרעות שם, חצי גוף במים וחצי בשמש, כמו בפרסומת ללוריאל. בחלק העמוק של הבריכה יש קיר טיפוס לילדים שמתחיל בתוך המים וממשיך מעליהם לגובה של 30 סנטימטר. הילדים מטפסים וקופצים לבריכה הבאה, שמתחילה ב 90 ס"מ ומגיעה עד מטר וחצי, וגם שם מסתיימת בקיר טיפוס, יותר גבוה הפעם, וגם שם הם מטפסים וקופצים בחזרה בלי סוף. הכניסה לבריכה השלישית היא מהרמפה שבינה לבריכה השנייה, והיא בעצם קיר בטון משופע וחלק, ככה שאתה פשוט יושב ומתגלש פנימה לבריכה השלישית והעמוקה. מצידן הימני של שלושת הבריכות האלו יש 2 מסלולים של 50 מטר, לאלה שאוהבים לשמור על הכושר ולהשתזף תוך כדי. חוץ מזה בחוץ יש עוד 6 מגלשות מים, 4 נמוכות ועוד 2 קצת יותר גבוהות. אני חייב לציין שהתור למגלשות הוא קודם כל קצר, לא יותר מ 3-4 דקות אם בכלל, ודבר שני מתנהל בסדר מופתי, וזה כולל גם ילדים ונערים שהיו שם לא מעט. יותר מזה, אם התחלתי לעלות במדרגות למגלשה, אף אחד לא יעקוף. אני הייתי צריך לסמן לילדים מאחורי שיעקפו אותי כדי שלא אעקב אותם. אף אחד לא דוחף, אף אחד לא שומר מקום לחבר, לא עולים ביחד, מדהים. עוד קטע בבריכות בצרפת זה שמותר רק בגד ים צמוד. ברמודות סטייל בילבונג, קוויק סילבר וכו' יגרמו לכך שיגידו לכם לצאת מהמים. מצד שני, כובע ים לא צריך שם. הכניסה לכל המשפחה למתחם הזה עלתה, תחזיקו חזק, 11 אירו. וזה כולל צ'יפים ללוקרים. צרפתים הקלישאה היחידה שנכונה על הצרפתים היא שהם לא יודעים אנגלית. התקשורת שם באמת קשה. אם מישהו מתכנן נסיעה, מומלץ ללמוד כמה מילים בצרפתית. יכול להיות שזה האיזור ואולי בערים הגדולות המצב אחר. שאר הקלישאות קלושות עד לא קיימות. הנשים מגלחות. הן גם לא הכי יפות בעולם. גם לא הכי מתוקתקות. ממוצעות. הם מתקלחים, אני לפחות לא הרחתי אותם, אולי זה בגלל שהגבינות הסוו את הריח . הם לא אנטיפתים, דווקא נחמדים ומנסים לעזור. אני לפחות לא נתקלתי בחוסר נעימות. הם אוהבים לעשן, הם מעשנים כמעט בכל מקום פתוח. אם מישהו חשב שהמוסלמים תכף כובשים את צרפת, אז לא. רואים רעלה פה ושם ובעיקר בערים אבל ממש לא בצורה ניכרת. יש להם קטע עם משתנות, זה פשוט פתוח לכל. אם יש מבנה שירותים ציבוריים, המשתנות יכולות להיות על הקיר החיצוני שלו, גלויות לרחוב. במלתחות כניסה לבריכה, בקושי יש הפרדה בין נשים לגברים, המשתנות יהיו בחלל המשותף. כיור לעומת זאת, יהיה בתא, מאחורי דלת. לך תבין. זהו אם הגעתם עד לפה, כל הכבוד. ממליץ בחום על האיזור, וממליץ למי שנוסע ללמוד צרפתית בסיסית. תמונות יהיו בהמשך, מתנצל מראש, צולמו בסלולרי. אם יש עוד שאלות, אשמח לענות.

יש לי עוד עצה קטנה בשבילך. כמו שכתבתי קודם, אני פחות או יותר במצב שלך רק עם פור של שנתיים שלוש. פעם הייתי בטוח שהמצב פשוט לא משתפר, תמיד יהיה איזה ילד שצורח, תמיד יהיה ילד שחייב יחס ברגע זה, תמיד מישהו יקום בלילה, תמיד מישהו יהיה חולה, יקיא, סתם יבכה בטירוף, ריבים וכו. במשך חודשים לא ראיתי בכלל שיש איזה שהיא תזוזה בשגרה הזו. מייאש. מתי נפל לי האסימון? הלכתי לשיחת אמצע, או סוף שנה, לא זוכר, בגן. אני והגננת דיברנו והיא לאט לאט הזכירה לי כל מיני דברים שהילדים היו עושים והיו מחרפנים אותי, ועכשיו הם נחלת העבר. ואז הבנתי שהשינוי קורה כל יום, אבל הוא כל כך קטן שקשה להבחין בו. פתאום שעושים השוואה של מה שהיה לפני חצי שנה למצב היום מבינים שעברנו דרך לא קצרה (ולא קלה). אז העצה היא, קח איזה סנאפשוט של המצב היום, תכתוב, תצלם, לא משנה מה. בעוד חצי שנה קח עוד אחד ותשווה. זה יגרום לך לחייך.

המון מזל טוב! שנים קשות, אין חולק. אני פחות או יותר במצב דומה. עצה מעשית, מה שאפשר לקנות בכסף - קונים בכסף. ניקיונות, כביסות, אוכל. את החלק שהכי קשה לאשתך תעבירו לאאוט סורסינג. חשוב גם לשתף את הגדולה במטלות השונות. אמנם בהתחלה זה יוצר לך ולאשתך עוד יותר עבודה, אבל זו השקעה משתלמת, כי בהמשך זה יראה לה טבעי להשתתף במטלות, ויותר מזה הם אפילו גאים לדעת שהם עוזרים לאמא ואבא. *מטלות כרגע זה לא ספונג'ה, כן ? יכולה לשחק עם הקטנה קצת, להחזיק לה את הבקבוק אולי, להביא לאמא חיתול חדש וכו'.

הייתי חייב לבדוק מה זה "שמפו יבש" . הגעתי לזה: https://www.drugstore.co.il/%D7%91%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98-%D7%A9%D7%9E%D7%A4%D7%95-%D7%99%D7%91%D7%A9-%D7%91%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%95%D7%9F-%D7%A0%D7%99%D7%97%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA