הבעייה העיקרית עם עתודה, מבחינתי, היא, שילדים שכרגע סיימו תיכון לא יודעים עדיין מה הם רוצים לעשות בחיים.
אני הייתי בטוח שאני רוצה הייטק, תכנות, מה שזה לא יהיה...
במהלך התיכון והצבא כבר התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (קורס בסימסטר).
השתחררתי עם קצת יותר מחצי תואר ראשון, אבל מתישהו בדרך הבנתי שמדעי המחשב זה כבר לא בשבילי.
עשיתי הסבה למסלול דו חוגי של מדעי המחשב וניהול (כלכלה), ובשנה הבאה אני מסיים את התואר, כשאני הרבה יותר מפוקס על מה שאני רוצה לעשות בחיים, ועם כוונות להמשיך לתואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון/חשבונאות/שוק ההון.
מה שאני מנסה להגיד, זה, שמה שנראה עכשיו כל כך נוצץ, יכול להתברר כטעות אדירה... והרבה יותר קשה לעשות הסבה מקצועית בגיל 30 (הגיל הממוצע שבו משתחררים עתודאים מהצבא), מאשר בגיל 21, או אתם יודעים מה, אפילו גיל 25 אחרי שהספקתם לעשות תואר ראשון במקצוע כלשהו והחלטתם שזה לא בשבילכם...
(ואני מתייחס לאנשים ממהרים, כמו כאן, שבטח ירוצו להתחיל ללמוד ישר אחרי השחרור - דבר שממש לא קורה בפועל)