Tzvika-Pick

כמה low-tech מצידך... שכחת שהיום בלי נ.צ מדויק לGPS אי אפשר להגיע לשום מקום? ולפותח השרשור - סע לצומת גלילות. אתה לא יכול לפספס. לא לכל מקום צריך לנסוע כמו עיוורים על GPS.

כן, מרימים מליד הנקודה של הג'ק לגובה שהוא מעט יותר גבוה מכרגיל, מכניסים את הבוק ומורידים את הרכב לנקודת העיגון שלו. לגבי עבודה - אותי אישית זה קצת מפחיד, אז אני מאבטח גם עם ה'ק, גם עם בלוק בגלגל האחורי (ובלם יש משוך) וגם עם גלגל. מה שבטוח, בטוח.

משהו שלמדתי על בשרי - אם אתה צריך לבצע עבודה כלשהיא על הרכב ובפורום כותב בעל מקצוע בתחום הזה, ברוב המוחלט של המקרים כדאי לנסוע אליו, גם אם הוא מרוחק 100 קילומטר ממקום מגוריך. בכל הפעמים בהם השתמשתי בשירותיהם של בעלי המקצוע מהפורום יצאתי מרוצה. בשאר - האחוזים קטנים משמעותית.

אלו בדיוק השאלות עליהן עו"ד מנוסה יוכל לענות בצורה הטובה ביותר.

לא יפה להעליב את האליל שלי.

מניסיוני בנהיגה על רכבים אמריקאיים בעלי ידית כזאת (שברולט סאוונה, פורד אוקונוליין) זה לא נוח כלל וכלל. לדעתי היתרונות של תצורה כזאת אחרים. למשל, האפשרות למקום מושב שלישי בשורה הקידמית (או ספסל אחד ארוך במקום זוג מושבים) או האפשרות למעבר קל יותר לחלק האחורי של הרכב.

אני מוכן לעשות למר וגברת רזמל מחיר טוב, וזאת לפנים משורת הדין האמת שלא. מה שאני יודע מסתכם בזה שיש תמוכות מק'פרסון (אני בחיים לא אצליח ללמוד לאיית את זה) מלפנים וסרן אחורי עם מוט פיתול מאחור.

אם יש דגם של אלנטרה ששווק עם פנסי ערפל - הכי קל ואסטטי יהיה לקחת את הפנסים משם. אם לא - בכל חנויות חלפי הרכב ישמחו למכור לך פנסים תחליפיים.

והנתונים על ההספק של המנועים נלקחים מתוך אוטודאטה?

תודה לכולם על התגובות. כיף לקרוא.

זה לא משהו ממוסד, אבל עם המיסים הגבוהים שיש היום חייבים לעשות חלטורות מהצד.

אפרופו הטרדה מינית.. עיריית רמת-גן החליטה למגר את הזנות במתחם הבורסה, מה שהכריח את הסרסורים והלקוחות למצוא דרך אחרת לתקשר זה או זה. ולכן, כמעט בכל בוקר אני מתעורר ומגלה כרטיסי ביקור של בתי זונות מודבקים לי לשמשה של הרכב . אז אם מישהו מחפש בילוי זול ומהיר לערב, ולא מוצא אף זונה בבורסה, תשלחו ה"פ או משהו.

סימנים של מים על הפקק שמן, בועות במיכל עיבוי, ליטר של מים שנעלמו בשלושה שבועות - אפילו בני ל. (הנאחס הבן-לאומי הידוע לשמצה) יאלץ להסכים שזה לא נראה טוב. 1900 זה בלוק אלומניום או ברזל?

אולי באמת היה עדיף. כשקניתי אותה העדפתי את הTop XRi הסטנדרטית, הקלה והזולה יותר לטיפול ואחזקה מאשר הGTI. בדיעבד, זאת היתה החלטה נכונה. אני נוטה להאמין שכבר הייתי מתרסק על צלע הר עם GTI. זה בטח מאוד לא פופלארי, אבל עוד כוח בגלגלים זה בהחלט לא מה שהייתי צריך בשנה וחצי הראשונות על הרכב. עכשיו אולי כן, ולכן אני מתכנן שדרוג של מערכת ההזרקה, מה שאמור להוסיף עוד 20 סוסונים לאורווה. תודה לכולם על התגובות.

במקור, היתה אמורה להיות כאן הודעה דביקה שמספרת על ה205, על המעללות שעברנו יחד ועוד אי אילו אנקדוטות. אבל יודעים מה, עזבו אתכם משטויות. אני פשוט אגיע ישר לעיקר, ולתמונות. כבר שנתיים ו30K קילומטר שאני מחזיק את הרכב הזה. קשה לי להאמין שהייתי יכול למצוא רכב אחר שהיה מתאים כמו שה205 מתאימה למידותי הטובות. נוחה, זריזה, מהנה לנהיגה, קצת אמינה אבל משאירה מספיק מקום לתעסוקה כשמשעמם ובעיקר מספיק בטוחה ולא מספיק חזקה כדי להכניס אותי לצרות אמיתיות, כאלו שקשה מאוד לצאת מהן. גם אחרי כל הזמן הזה, ואין ספור של גיחות התגרזנות במגרשים נטושים וכבישים מבודדים, אני עדיין לא יכול להגיד שאני שולט בה כהלכה. אני עדיין מופתע בכל פעם מחדש כשאני מגיע איתה למגבלות, במין משחק טנגו מרושע היא מפתיעה, זורקת לי את הישבן כשאני לא מוכן או מסרבת לתפוס אחיזה בסרן הקידמי, עושה זנבות של דג עם הישבן או פשוט ממשיכה ישר למרות שאני מסובב את ההגה. כנראה שיש עוד הרבה מה ללמוד. אז מה היה לנו? ככה זה היה ביום שהגיעה אלי הביתה. כמעט מיד לאחר הרכישה, התחלתי את המסע בעקבות "יישור הקו" האין סופי. למרות שטופלה באהבה אצל הבעלים הקודמים, היה המון מה ליישר כדי שיהיה אפשר באמת להנות ממנה. ואחרי כמה וכמה ביקורים במוסך, הטיול הראשון לנס-הרים. כאן בגיחה קצרה לתחנת הרכבת בבר-גיורא. אחת מהתמונות החביבות עלי. ה205 הגיעה כדי להחליף את האיביזה, שהיתה דה-יורה של אמא שלי, אבל דה-פקטו שלי. כאן, שתיהן משתזפות בשמש החורפית מתחת לחלון. תוך כדי התיקונים ויישורי הקו, היה צריך להכניס גם קוסמטיקה. מכיוון שאסטטיקה ואנוכי הם שתי קווים מקבילים, החלטתי לסמוך על המעצבים הצרפתיים ולשמור על הקווים המקוריים, עם מעט מאוד טאצ' אישי. בתמונה - צביעת פסי קישוט ופגושים בהשראת איציק. לאחר יישור הקו המסיבי, הגיע זמן השדרוגים. כאן, אחרי מעבר לצמיגים רחבים על ג'נאטים של GTI והנמכה של הסרן האחורי. לא בתמונה - הבולמ"ז החדשים מלפנים, הציריות החדשות, מסרק ההגה והמשולשים. בקיצור - הגיע הזמן לטרוף את הסיבובים אחרי כל השינויים וכמה שעות מרוכזות במגרש, יום-טיול נהיגה של ממש בכבישי הצפון. כאן, בעליות מהכינרת אל רמת הגולן. ולא, לא עצרתי כי הרכב התחמם המשפט שהכי יכול לתאר את ההרגשה שלי באותו הרגע - Shit Happens. בוקר, אני בדרך לעבודה על הכביש המהיר. החלטה שגויה גורמת לי לצאת מהכביש המהיר אל המחלף במהירות גבוהה. בסוף הסיבוב מחכה לי מכונית איטית, שלא ראיתי מהכניסה. לחיצה הגונה על הבלמים, הישבן נזרק ואני בתוך מעקה הבטיחות. כמעט חודשיים היא עמדה בחנייה, עד שעזרתי כוחות לקחת אותה לפחח. וכאן, אחרי הפחחות והצבע. כמעט ולא מרגישים את המכה, למעט סדק בפגוש ולוחית מספר שבורה. שניהם, אגב, כבר תוקנו. ואיך אפשר בלי תמונות על הבוקים? חשבתי שאני חכם, וניסיתי לשפץ את האלטרנטור הסורר בעצמי. זה החזיק בדיוק שבוע, עד שגם השיפוץ שלי החזיר את נשמתו לבורא, ובני ל. נקרא להציל (שוב) את המצב. ושתי תמונות אחרונות בהחלט מהארסנל שצברתי בשנתיים האחרונות. בשבוע שעבר, אחרי המתנה של כמעט שנה לקחתי לעצמי יום של OFF, ונסעתי לדרום. כבר שנה שאני מתכנן איזה סאשן של יום שלם באזור הדרום, והחורף השנה נתן לי אחלה הזדמנות. בתמונה הראשונה - הכביש המדהים שמחבר את ערד למצדה. פעם ראשונה שאני מקבל בחילה תוך כדי נהיגה. אפס תנועה ממול, אפס שוליים ואפס מקום לטעויות. אבל הנוף והפיתולים שווים את הכל. הדרך המובילה ממעלה עקרבים למישור רותם. דרך כורכר שמשמשת בעיקר להסעה של משאיות ענק, ולפעמים מאכלסת גם מטורפים כמוני. שימו לב לגודל הצמיג (קוטר 55 כמדומני), ודמינו את גודל המשאית שנועלת אותו. הייתי בשוק שראיתה אותה, אז תמונה אין. מה צופן העתיד, זאת מי ידע? בזמן הקרוב אני צריך לשפץ את הסרן האחורי. ההנמכה לא עשתה לו טוב והוא עייף. אחר כך בטח יגיע שדרוג של תא הנוסעים ואולי השדרוג המיוחל של מערכת ההזרקה. או שאולי, בעצם, מישהו מחפש פיג'ו 205 במצב טוב

הסל"ד משחק בזמן ההתנעה הראשונה או ברגע הראשון של התנועה?

אישית לא הייתי בוחר ביונדאי, למרות מחירה הזול. אני לא בקיע במיוחד במחירוני הרכב, אבל לדעתי מאזדה דמיו/121, טיוטה סטארלט ואולי אפילו פיאט פונטו יתנו תמורה טובה יותר למרות השנתון הנמוך יחסית.

קצת קשה לבחור רכב ספציפי כשמשכירים בחו"ל. אל תתפשרו וקחו רכב גדול, ולא סופר מיני. היא לא תיהיה נוחה בנסיעות ארוכות עם ציוד. קפוץ לאתרי האינטרנט של חברות השכרת הרכב הגדולות. שם אפשר לברר מחירים וזמינות של רכבים בזמן אמת, וגם לראות תמונות וכל המידע שצריך. אחרי שתחליט - בדרך כלל עדיף להזמין מהסוכנות בארץ ולא מהאתר. גם מבחינת מחיר וגם מבחינת שירות. לי, אישית, יש ניסיון טוב עם אוויס באיטליה.

בהנחה והיחידה חוקית ונבנתה עם אישורים, בעל הבית משלם עליה ארנונה ולכן הדרישה שלו הגיונית. לגבי המחיר - תלוי איפה נמצאת היחידה, מה גודלה וכו'. אתה יכול להתקשר לעירייה/רשות מקומית ולברר מה מחירי הארנונה או לבקש מבעל הבית את ספח הארנונה שלו, ולבדוק מה הארנונה למטר מרובע.

ב205 יש לוחות מתכת במקום קלפים, ולכן לא ניתן לקנות קלף חלופי. שתי הדרכים היחידות שאני מכיר הם צביעה מחדש של הלוחות (ע"י אמן בציור כזה או אחר) בצבעים מתאימים או הדפסה איכותית והדבקה עדינה על המתכת. לגבי המרחק של השנתות - התמונה שצירפתי היא ביחסי המרחק הנכונים. כשמדפיסים את התמונה יש להדפיס אותה ביחס של 80% בערך על נייר A4 כדי לקבל את הגודל המדויק. הבעיה היותר גדולה שלך תיהיה לאחר ההדבקה של השנתות החדשות - כדי להדביק אותם יש לפרק את מחוג המהירות, ומאוד קשה להחזיר אותו לאותה הנקודה בה היה קודם.

חלומות באספמיה זה הדבר היחידי שאפשר להגיד על התוכניות מהאתר של ר"י. בפועל, העבודות מתבצעות היום רק על קו חולון-ראשון-יבנה, בקו המהיר והחדש לירושליים (עוד כמה חודשים תפתח התחנה הראשונה בפאתי מודיעין), ואולי שדרוג קטן של המסילה שמובילה לפתח-תקווה וכפר-סבא. משרד האוצר עצר את הבנייה של שאר הקווים (קו העמק, מחיפה לעפולה ולירדן), הקו לכרמיאל וקו העיירות. איו ספק שהרכבת עשתה קפיצה מדהימה בשנים האחרונות, הן מבחינת המסילות והחיבור שלהם והן מבחינת השירות. לצערי זה נראה כאילו בעוד כמה שנים שוב תעמוד הרכבת במקום ולא תתקדם.

לפני שנה בערך התחלתי לעבוד על שדרוג לוח השעונים שלי, והאמת היא שלא הצלחתי למצוא משהו מוכן. התחלתי להכין בעצמי, אבל זה קצת נתקע באמצע והאמת לא יצא משהו. אם בא לך להמשיך ולשפר - בכיף. הנה דוגמית.

נקודה למחשה - 250 ש"ח זה הרבה פחות ממה שתעלה תמונה במולטנובה

לא יאומן, המשאית יצאה משם עם משהו שנראה כמו נזק קוסמטי בלבד.

יש את האייקון הזה של הסמיילי שדופק את הראש בקיר. אולי זה רק אני, אבל אייקון אחד כזה יכול להביע כל כך הרבה תסכול כשמתדיינים על רכבים צרפתיים, שפשוט חבל על המילים.