לדעתי, אדם שיש לו כסף לקנות יגואר ישנה - אבל לא יודע להעריך, או לא מבין את סיבת ההתלהבות מסוסיתא ישנה, הוא לא אספן רכב, הוא סתם עשיר שיש לו כסף לקנות. אצל בן אדם כזה, חבל על היגואר, מה שווה רכב אספנות אם אתה לא מחייך מהרגע שאתה יושב בתוכו, אם הוא לא גורם לך להרגיש צעיר, לחוות נוסטלגיה, להאזין לצליל המנוע בכל התנעה והכי חשוב - לשתף את כל החוויה עם חברים אחרים, לדעת להעריך ולאהוב רכב ישן, מכל צורה ומכל סוג - הרי רוח האספנות, הרגש והרעש מהאגזוז - אלה משנים - לא הכסף והפוזה !
צר לי לקרוא את מה שכתבה צביקה, את צודק במאת האחוזים - נקווה שאותם האנשים הם מיעוט. כי אנשים כאלה כבר אי אפשר לשנות, רק להתרחק מהם.