ביום ראשון בתחילת השבוע חברתי ואני נסענו לטיול של יומיים בירושלים, החלטנו לנסוע דרך הבקעה כדי ליהנות מהנוף ומהירוק שעדיין לא התייבש. לכל אורך הדרך נסעתי רגוע - יום שמש, נוף ואוויר טוב, הכול טוב ויפה.
כמה קילומטרים אחרי צומת מכולה נסעתי אחרי משאית שאותתה שמאלה - אני לא יודע למה, אבל בשלב מסוים אני זוכר שחשבתי לעצמי - "בטח הנהג שכח את האיתות, אין כאן פניות שמאלה" - מחשבה אדיוטית שבדיעבד כמעט הרגה אותי ואת חברתי, שלא נדע.
בשלב מסוים (להזכירכם, היא מאותתת שמאלה כבר פרק זמן לא קצר) החלטתי לעקוף אותה, המקום היה בטוח ונוח לעקיפה - שדה ראיה רחוק, כמובן בקו מקווקו והמסלול הנגדי ריק.
אני יוצא לעקיפה - לאחר כמה שניות בודדות, המשאית מאיטה ומתחילה בפניה שמאלה ואני במהירות של 90 קמש פלוס מינוס, נמצא קרוב מדי אליה כדי לבלום. התגובה הראשונית שלי הייתה לדרוך על הבלמים, הגלגלים הקדמיים ננעלים מיד ואני מחליק לעבר המשאית תוך כדי חריקת צמיגים כל כך חזקה שגם אלוהים כנראה שמע (הרכב הוא רנו מגאן 96, בלי ABS). נהג המשאית כנראה נבהל גם הוא מהרעש ובלם את המשאית לפני שהספיק לחסום את כל הנתיב הנגדי - אני מבין שאם אני לא עוזב את הבלמים אני ממשיך ישר אל מתחת לחלקה הקדמי של המשאית - עוזב אותם ומפנה את ההגה שמאלה, עובר את המשאית במרחק של פחות ממטר (אני מעריך), מפנה את ההגה ימינה וחוזר למסלול שלי.
מסקנות שלי מהאירוע:
1- אני תמיד אומר לעצמי במהלך נהיגה ארוכה לא להיכנס לשאננות נהיגה - תמיד לשים לב, גם אם כאילו אין למה לשים לב - לחפש דברים. הפעם לא הצלחתי וקיבלתי דוגמא למה שעננות נהיגה היא כל כך מסוכנת. אף פעם על תכנסו למצב שאתם כאילו "מרחפים" על הכביש - רגועים יתר על המידה - תמיד לחשוב, לחפש, להתרכז ולראות מאיפה יכולה לצוץ בעיה או סכנה, כמובן לא להיות לחוצים - אבל לדעתי הכוונה ברורה. המחשבה "הוא בטח שכח את האיתות" היא בדיוק תוצאה של שעננות נהיגה.
2- קורס נהיגה מתקדמת - עשיתי אומנם לפני מספר שנים לא קטן, אבל אני לא יודע אם הייתי מצליח להתגבר אל האינסטינקט ולעזוב את הבלים לולא הקורס.
בברכת שבוע טוב, בטוח ורגוע בכבישים לכולם.