לפני כמה שנים עבדתי בבינתחומי (לימים אונ' רייכמן) כמנהל פרויקטים במחלקת מערכות מידע. הראש צוות היה בנאדם פח אשפה (באופן משעשע הוא הגדיר את עצמו, ממש במילים האלה, "בנאדם טוב") שקודם פנימית וניהול היה ממנו והלאה (היה נגד 14 שנים, לא מפתיע) - לא יחסי אנוש, לא יכולות ניהול, כלום. מה שהוא ידע זה לעשות מיקרו מנג'מנט, לדרוש אישור לפני כל מייל שנשלח (ממש ככה. כל מייל), לתקוע פרויקטים, להקטין אחרים ולהאדיר את עצמו. חשב שהוא עדיין בצבא ושיש לו פקודים. Long story short לעבוד תחתיו היה זוועת עולם, בבחורה שהיתה איתי בצוות הוא ממש התעלל נפשית (בי הוא ניסה אבל תקפתי אותו בחזרה ובגדול שמתי עליו ז*ן וממש ראו שהוא נטרף בגלל שהוא לא מצליח להתעמר בי). דיברתי איתו, דיברתי עם המנהל שלו (שהיה חבר שלו וגיבה אותו ב-100% גם כשהדבר נוגד כל היגיון), דיברתי עם סמנכ"ל מערכות מידע (הרבה מס שפתיים), כלום לא עזר. אני עזבתי אחרי כמה חודשים, בדיעבד הבנתי שבשנתיים שהוא היה בתפקיד כראש צוות עזבו תחתיו 8 (!!) אנשים שונים (צוות של 2-3 אנשים כן?), וכולם כולל כולם תיארו את אותה החווייה בדיוק.
כמה חודשים אחרי שעזבתי קיבלתי הודעה בלינקדאין ממישהי: "היי, ראיתי שעבדת בבינתחומי?", ישר ידעתי במה מדובר, ואכן, עוד אחת שתיארה את אותה ההשתלשלות אחד לאחד. היא אספה מכתבים מ-5 עובדים שונים בתקופות זמן שונות שתיארו את חוויית העבודה שם והציגה אותם בשימוע שעשו לה. עד כמה שאני יודע, הוא עדיין באותו תפקיד, עדיין עם תחלופת עובדים גבוהה.
(המקום עצמו כמקום עבודה היה גרוע גם בלי קשר אליו, אבל זה כבר סיפור אחר. הם מכרו לי הרבה סיפורים בשביל שאתחיל לעבוד שם).
*בהייטק, כמפתחי תוכנה.
המשפטים האלה נזרקים באוויר הרבה לאחרונה ("השוק רותח" "יש מחסור בעובדים"), אני מחפש עכשיו (ניהול פרויקטים/תפעול), יש לי עוד חבר שמחפש (מתכנת עם 10+ שנות ניסיון), גם אח שלי אוטוטו מסיים תואר והתחיל לחפש, המציאות שלנו רחוקה מזה.