תומR

נכון שאני בקשר עם K-TEC בשביל חבר שבונה 5 טורבו מעניינת.הם בנו את ה5 של ALI G.על פי הבעלים היא מוציאה 180 כ"ס אמיתיים ללא OVERBOOST. אולי עם OVERBOOST היא מפיקה יותר, אבל אני בספק אם פיק של עוד 0.3 באר יתן כזאת קפיצה בכוח ממנוע כזה קטן - גם אם יתווסף דלק בהתאם. ד"א - מאיפה אתה יודע את זה? (אני עד היום מנסה לאתר איפה לעזאזל כל העיתונים שלי...).

1 כותבים ALI G . לא ELI G... ... 2 צר לי, אבל זה כן. 3 זו ה5 שהכינו עבורו DAWSONS וK-TEC RACING. היא דוחפת 180 כ"ס ושייכת היום לבחור בשם סיימון שזכה בה בהגרלה. 4 ה5 הכסופה הוכנה ע"י CARISMA שמכרו לי בזמנו את הREV LIMITER לפני שהם התפרסמו. אני בקשר עם ג'יימי שואו - רק שמאז שהוא קנה TVR הוא נהיה אלוהים. 5 אני בטוח שבתור סדנת שיפורים כבר ידעתם את כל הדברים האלה...

1 ערן - גם אני אוהב אותך... חבל שאתה מתחתן. מזל שאני לא.. 2 ראלימן - איך לעזאזל רצית שאני אתחיל סיפור בפורום רכב? ירדתי למשהו אחר?!?! ברור שזה יתחיל ב"ירדתי לראלי" מכיוון ש: א אין לי אוטו אחר. ב הדירה שלי גבוהה מהחנייה. אם היה לי סיפור אחר לספר שלא מתחיל ב"ירדתי לראלי",הייתי כותבאותו באופטופיק או שלא היתי מוצא לנכון לפרסם אותו 3 זוכר מה דיברנו בהרבה הודעות פרטיות? שאין צורך להגיב על כל דבר? שדברים שלא עשית וחווית אין צורך להיכנס אליהם? מכיוון שעיקר המפגשים שלך עם מיטב שומרי החוק של מדינת ישראל היו אולי,באיילון, כשחלפת על פניהם על ה"ראלי" שלך (גם לי היו. צ'ופר עם 18 הילוכים) אבקשך להקפיד על מה שדיברנו. גם אם זה בצחוק . 4 ערן - אני עדיין אוהב אותך.

לא צדק ולא יופיטר. לפעמים גם צריך להגיד את האמת. השוטר ראה את המכונית. הביע התעניינות ערנית בנעשה בתא המנוע. למה להיות צבועים? אם זה היה איזה דפ"ר בן 50 (סליחה מכל הדפ"רים בני חמישים) שמשטרת התנועה היא חייו, מן הסתם הוא הגיע אל כוחות המשטרה הישר מצבא קבע,שיודע היטב שהחיים ה"אמיתיים" היו אוכלים אותו בלי מלח - לא הייתי מתעסק. אבל מדובר בשוטר צעיר יחסית. לא איזה טמבל שנעול על "מהירות מופרזת הורגת".שוטר שיודע שמדי יום עשרות ומאות ואלפי נהגים עוברים על החוק - והוא גם יודע שאין בזה כל פסול - כי לא כל בן אדם שנוסע הביתה 130 קמ"ש נהרג בדרך. אמרתי לו מראש שאני מה שמכונה "עבריין מקצועי" ושברור שיש לי עו"ד תותח שיוציא אותי יותר מהר ממה שהוא יוכל להגיד "קארינה"-ושברור שאני אנצל את זמן השלילה לחיזוק האוטו. ושגם ברור לו שאני עושה את הדרך הזאת כל שבוע - על *** קמ"ש - ואף פעם מהירות מופרזת לא הרגה אותי. להיפך - ראיתי את האנשים ה"שפויים" מאבדים שליטה באוטו ב100 קמ"ש ואפילו עצרתי והלכתי לעזור. כנראה שהוא הבין שאני לא סתם מתלהב אלא גם יודע על מה אני מדבר. אני צריך להתחיל לנאום לפני שוטרים... מעניין כמה משטרת התנועה משלמת ואם אפשר להמיר את זה בנקודות או בתלושים לGMC MOTORSPORT...

בוא'נה - אתה חזק בקטע של השירטוטים.

זה מקצועי שחבל על הזמן. 1 הם משחררים את הקטבים 2 הם מחליפים את המצבר 3 הם בודקים טעינה 4 זהו. אין 4.

תוך כחצי שנה , בהוצאת ספרים גדולה ומוכרת שלא ניכנס כרגע לפרטיה בגלל סיבות של זכויות וסודיות. לספר קוראים "ברגע של חולשה" והוא מורכב בעיקר מסיפורים קצרים. הם קיבלו אותו לפני כחודש ומאוד התלהבו, הזין זה שיש שם כל מיני דברים שהולכים לי בראש ואני לא כ"כ סגור על אם אני רוצה לפרסם אותו או לא. גם אני צריך לשים איזה 10000 שקל לפני שיהיו רווחים -יש לי כבר ספונסר, אבל זה אומר שבתור "ספר ביכורים" אני לא אראה אגורה שחוקה ויצא לי רק הפירסום - ואני לא יודע אם יש לי את האנרגיות לכתוב שוב פעם. סליחה - את כוח הרצון והאנרגיות יש לי - פשוט מדובר בתיעוד של כל מיני דברים שאני לא יודע אם הייתי רוצה שכל העולם יחטט בהם.

תודה. האמת שזה נגמר טוב, אבל זה יכול היה להיגמר הרבה הרבה יותר גרוע. אני גם ככה על תנאי על "ניסיון בריחה משוטר" (אני?!? ברחתי?!? הוא עשה לי עם היד סימן של "תן גאז"). בכל מקרה - הכסף הולך ברובו לכיסוי מינוס ולמטרה נעלה. כוס אממק- יש לי יותר מדי מטרות נעלות בחיים...

הפגיעה באמינות מזערית אם בכלל. הדברים היחידים שיכולים ללכת הם משאבת דלק, גיר,קלאצ',ציריות,טיימינג,שסתומים ועוד כמה דברים ששכחתי על הדרך. ברמת העיקרון כל מה שאחראי על הע' כח - החל בציריה וכלה בצמיג עשוי להיגרס. הבעיה העיקרית היא העליה בכוח שגוררת נזקים מכאניים לכל מכלול שקשור ב"הורדה" של הכוח לכביש.

הא הא הא הבאט מוביל... its the car... chicks love the car...

מזכיר את הקונספט הספורטיבי החדש של סאאב. מאוד אופייני לקו השמרני אך מהודר שלנצ'יה מאמצת לאחרונה.

לא. ממש לא... אני מרצה על השפעת המציאות היומיומית שלנו על כל מיני דברים שקורים לאנשים בהיבט הפסיכולוגי. בעיקר דברים כיפיים כמו התקפי חרדה והתמודדות עם טראומה- כולל גיוס או פיטורין או גירושין -דברים נפוצים בחברה הישראלית. לשמחתי הרבה עשיתי כל מיני דברים שמאפשרים לי להרצות בנושא ולפעול בנושא.לצערי אני נתפס על מהירות בדרך..

big up... יש לי את הפסקול, אבל לא התלהבתי. זאת לא המוזיקה שלי. ההרצאה הזאת היתה משהו ממש חד פעמי (אולי... ) והשאירה אותי ממש סחוט. עדיין- זה סידר אותי (ואת הראלי) לכמה חודשים הקרובים.

אתמול בבוקר היתי אמור ליסוע לחיפה להורים שלי ואח"כ ,בערב, להעביר הרצאה באיזה פרוייקט שאני כרגע עושה. הייתי אמור ליסוע בערב, אבל בבוקר הוקפצתי בשעה שמונה וחצי ע"י המארגן שהודיע לי בהיסטריה שמגיעים פי 5 אנשים ממה שחשבתי. בעיברית תיקנית זה אומר 500. חישוב מהיר מראה שלכיסי משולשל בערך פעמיים מע' פליטה (מי מכיר את מס הכנסה?!?!) וצריך לטוס לחיפה להתארגן. אז בסביבות תשע אני כבר מחוץ לבית. בדיסק אני שם את פסקול מהיר ועצבני (באדיבות בולי) ואת אני לנוקס לדרך חזרה- כי אני חוזר מדברים כאלה ממש סחוט ריגשית ופיזית. אז אני מחמם מנוע 5 דקות וטס לחיפה. הדרך עוברת בזיגזגים היסטריים. אנשים נדבקים לשמאל באדיקות שהיתה גורמת למר"צ להיבחר לראשות הממשלה ואני מפנה אותם בעדינות ובהתחשבות מהנתיב השמאלי. מי שלא מתפנה בכוחות עצמו זוכה לראות במראה הצדדית את האותיות הקטנות עם המק"טים של פיז'ו סיטרואן שטבועות על הפנסים הקידמיים שלי. הרוב נבהלים על הלאנטיס המצוחצחת שלהם וישר זזים . התנועה לא עמוסה בשביל יום שבת בבוקר ואני שם חימום פול על הרגליים,פותח את החלונות ונותן לרוח לעשות לי בשערות דברים גסים. אני רושם בראש כל ניידת סמויה שאני רואה.קארינה (עדיין?!?), לגאסי,פוקוס "אלדן". נוסע מאחוריהם בשקט עד שהם תופסים קורבן. תמיד זו משפחה תמימה,עם ילדים,שנוסעת על איזה ג'יפ מלוקק מפלסטיק וסיליקון בדרך לעשות את מה שנראה להם כ"שטח". הם נוסעים 120 ואז הם נתפסים והולכת להם השבת. מדהים אותי שעברייני התנועה האמיתיים (אני מודה - אני כזה) נוסעים מאחוריהם והם תופסים את פלצני השטח האלה על 120 קמ"ש או על מעבר נתיבים ללא איתות... שט לי על 150. לא היסטרי-לא מהירות שדורשת ממני ריכוז שסוחט אותי אח"כ. גם ככה תיכננתי לישון אצל ההורים שלי לפני ההרצאה ולהגיע רענן. באזור חדרה, אחרי תחנת הכוח, אני עולה ל*** וחושב על כל מיני דברים. רק כשאני נוהג נהיגות ארוכות אני צלול לחלוטין ויש לי קצת זמן לעצמי -והמוח שלי עולה לאוברדרייב של מחשבות ואני נהנה מכל רגע. עד שאחרי חדרה איזה דביל מתנחל על עם לאנטיס על המסלול השמאלי. הוא נוסע 130. אני מאותת , מאותת והבן זונה לא זז.רכב מושכר. דביל. והימין ריק!!! אחרי כדקה אני מתעצבן, חותך מימין ומאיץ.מזיז מגאן מהשמאל ע"י סריה של צפירות. הבן זונה מאיץ אחרי ומאותת לי עם האורות!! עוד מישהו שרוצה לעקוף ולעשות לי סימן של "נו נו נו". אין בעיה. דבר איתי על 200. אני מוריד לרביעי, נותן לדוושה את המשחק הקטן בקצה המהלך שלה - הרפייה של מילימטר שנותנת ללהבה קטנה לצאת וישר לוחץ. האידיוט מנסה, אבל מ140 אין לו עם מי לדבר. אני סוגר סקאלה, מודה לאלוהים על אוויר הבוקר הקר והדחוס והלאנטיס הופך לכתם קטן במראה. גוש מכוניות. מאיט. הלאנטיס מגיע גם. מאותת עם האורות. גם הכחולים... הפעם 2 יושבי הלאנטיס חובשים כובעים יפים כאלה, שחורים עם פס זוהר מסביב. אני חושב באינסטינקט. לברוח? הם קלטו את המספר. לעצור? הם ירימו לי 1/2 משטרת תנועה ארצית כולל מסוק וכיתת יורים. הרמקול כבר רועם "פיז'ו עצור בצד!" אני חושב אם לעשות את מה שפעם עשיתי - להגיד לו שלא עצרתי כי הוא לא אמר "ראלי", אבל נראה לי שהפעם באמת הגזמתי. אני עוצר והם קופצים החוצה. 2 שוטרים של משטרת התנועה הארצית. קלגסי משטרת התנועה... הפעם זה לא צחוק. הלשון שלי הוציאה אותי מהרבה מקומות,אבל הפעם זה נראה חמור. אני מסתכל על עצמי. בלי עניבה, לא מגולח, סווטשרט . מכנסיים קצרים שחושפים רגליים מקועקעות (יש לי אחד חדש) וטימברלנד בלי גרביים. אוי, זה נראה רע. אני נראה כמו ילד בן 20. הם לא אומרים כלום. רק רישיונות ותסתום. אני נותן וסותם. הם הולכים לניידת. אני מתקשר לXRRALLYE לשאול אם יש מצב לקחת אותי מכביש החוף... הוא מעודד אותי בסיפורים על הזוועות שהולכות ליפול בחלקי ואני נלחץ בכיסא. הם חוזרים. השוטר הצעיר מתחיל: "שלום תומר", "אנחנו נוסעים לתומנו 120 ופיתאום אתה מגיע ומבצע את העברות הבאות: 1 לא שומר מרחק 2 עוקף מימין 3 לא מאותת 4 בלי חגורה 5 אגזוז רועש 6 הלאנטיס הגיעה רק עד 190 ולכן אני לא יודע לכמה הגעת בכלל. 7 בדרך הורדת מישהו מהנתיב השמאלי כמעט בכוח." אני תופס את חומרת המצב,אבל מקשיב. עובר בראש על תרחישים. מבין ש"אני ילד טוב ותמים " לא ילך כאן. גם גישת "אני סטאז'ר בדיני תנועה" לא תלך - העבירות חמורות מידי. החלטתי ללכת על "אני מבין את החומרה" פלוס "זה פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה ואני מפחד" פלוס משהו נדיר שנקרא "כנות". אז אני מתחיל: 1 ואלה, נכון, לא שמרתי מרחק. 2אל תיסע בשמאל, לא יעקפו אותך מימין. יש מה שנקרא "לחלוף על פני". צר לי, אבל אני עשיתי את העבודה שלכם. לא משנה אם נסעתי 300 (להקפיד לא לציין מהירות נסיעה אמיתית) או 500, עדיין, יש לכם בספר עבירה שנקראת אי שמירת הימין. תאכפו אותה. 3 נכון. לא אותתתי. תנו לי את המגיע לי. 4 יש חגורה. פשוט לא ראיתם אותה כי שלי מחוברות לריצפה. הנה אישורים (ממששים ומתלהבים). 5 נו? הנה אישורים. 6 אני לא יודע? נכון. נסעתי מהר. הנה הרישיון. אני לא ילד קטן. אני נוסע כאן מספיק וכן - אני עושה את זה מהר.(טון סמכותי). 7 אני צריך לעשות את העבודה שלך? מחרתיים אני נוסע לאיטליה ואני יכול להבטיח לך ששם אין דבר כזה נסיעה בשמאל. מי שנוסע 140 אינו פושע אלא אדם שממהר והמשטרה אינה גוף שנוא שפועל בדרכי עורמה ומחבוא אלא גוף שעוזר לנהגים. כאן נכנס המשפט של "רועדות לי הידיים". זה תמיד עובד. אני עוקב אחרי התנועות כשהוא חוזר לניידת. זה הזמן לראות אם מדדו אותי. אני ניגש לניידת (כאילו שכחתי משהו) ושואל אם אני חונה בסדר. זה מספיק. אין VASCAR. השוטר הצעיר חוזר אלי ולהפתעתי יש לו ביד כוס קפה. הוא שואל אותי על האוטו ואני מסביר (רק מה שצריך) ומסביר כמה זה מעצבן שכל נהג שני נדבק לי לתחת ומאותת. הוא בחור בסדר. הוא אמר לי שהם ציפו לילד והסתבר שאני לא עבריין המהירות הממוצע ושנראה לו שלדפוק אותי זה לא מה שירגיע אותי. בחור על הכיפאק. הסברתי לו על השתוללות לעומת שיוט רגוע על 150 והוא דווקא הבין. בסופו של דבר קיבלתי 250 על עקיפה מימין. השוטר ייעץ לי לשלם עד ה31 מכיוון שאז יימחקו לי הנקודות וביקש ממני ליסוע בזהירות. הסברתי לו שאפשר ליסוע גם 200 בזהירות, אם רק השמאל היה פנוי- אבל זה כבר עבודה שלו, לא שלי. הם נסעו לדרכם ואני לחיפה. הצחיק אותי לראות שבאזור זיכרון הם תפסו מישהו עם טראנו - אולי זו היתה הפעם הראשונה שהם עצרו מישהו על נסיעה שלא לצורך בשמאל... ON THE BRIGHT SIDE- העברתי אתמול הרצאה של 3 שעות שהסתיימה במחיאות כפיים ויותר חשוב- סכום ששווה לשליש מהאוטו שלי. עדיין - לא שווה שלילה.

עלות משוערת- כ10000 ש"ח לסט מיצערות טוב כגון וובר-אלפא אוJENVEY, כולל כל מה שמסביב-מסילת מזרקים,מחשב ניהול,לינקג' וכו וכו וכו.

MAF הוא אינטרפטציה מודרנית לאיירפלואו מטר. יש כאלה בוי אר שש ובקאפה טורבו. בסקסו אין כזה. יש MAP SENSOR

עזוב. הומור בריטי... בישראל היו חושבים שזה קמפיין פירסומי של "מכשירי תנועה"... ואפילו אחד מוצלח- למרות שלאנשים כמו JK יש למבורגיני, עדיין הם נוהגים על הליאנה החדשה!!!

AEM מייצרים את כל מה שקשור באספקת דלק.חברה אמריקאית שדי מקבילה לוובר אלפא הבריטית. הם מייצרים בעיקר מזרקים,חלילי הזרקה,שסתומי דלק ועוד מוצרים שרלוונטיים בעיקר לבעלי הונדות. כמו כן, אם למישהו כאן יש סופרה או RX7, האתר יתן לכם הרבה מידע שימושי על מערכות הזנת דלק...

בכל אזור רמת השרון והשפלה.מן הסתם רובן גם "עומדות למכירה" ב"קופידון". כולן "ילדות טובות" - אבל כולן "עושות דיאטה"...

הRS2 מדהימה. עד לפני 1/2 שנה היתה כאן אחת כחולה. אוואנט. איזה רעש שהדבר הזה היה עושה...

הרגע ירדתי מהטלפון למשרד של אמא שלי. עשיתי על האוטו 14 תאונות במשך תקופה של שנתיים.. אמא שלי לא רואה את העיניין כמצחיק. מכיוון שהיתי חכם גדול ועבדתי בשעות הערב-תמיד היה לי כסף לשלם על ההשתתפות העצמית (שתפחה במימדים שגורמים לאופרה ווינפרי להיראות אנורקטית). נזכרתי בעוד מקרה. זה היה יום שישי בערב. כיתה י"ב. כולם אצלנו כבר היו עם רישיונות והיה לנו סבב. לפעמים שי היה מביא את האפלאוז של אבא שלו (כבוד.ג'נטים והגה של מומו). לפעמים צביקה היה מביא את עגלת הקרב של אבא שלו. הסיירה 1300 (אוטומט) שזכתה לכינוי "הטנק".לפעמים רן היה מביא את ה309 (איזה אוטו!! 1600 ידני עם שעון טורים,הגה כח ורדיו דיסק שתמיד השמיע U2 דרך 2 רמקולים 2 אינצ' איכותיים) ולפעמים היתי גונב להורים שלי את הסופרלנסר. הטקס היה קבוע. איסוף. ירידה לפאב. ,"איזה מגניבים אנחנו, השתכרנו, איזה מגניבים אנחנו, החלפת שעות של חוויות ילדות מפגרות,איזה מגניבים אנחנו , הי הי הי,גרעפס". הירידה ל"כאמל" עוברת דרך כביש מדהים שנקרא "פרויד". היום אני מצליח לעלות אותו על 160 בקטעים מסויימים. פעם,במיגבלות של הסופרלנסר (כולל צמיגים שזיינתי להם את האם אמא) 120 נראה מטורף לחלוטין. הבעיה העיקרית שלי היתה רן. הבן אדם ידע לנהוג. היום הוא נוהג על דייהו לאנוס (והוא מיליונר, הבן זונה הקים חברה כשהוא היה עתודאי בטכניון,מכר אותה וערק מהצבא - ויש לו לאנוס!!!). והוא השתווה אל יכולות הנהיגה העלובות שלי .הקטע לא היה מי יודע לנהוג. הקטע היה למי יש יותר ביצים. לי היה יותר. תמיד אותו טקס. מגיעים ממרכז הכרמל, לרמזור בתחילת פרויד. נותנים גאז כמו משוגעים. אני מעביר את התיבה לL (חשבתי שאני מלך העולם... מח' האחריות של מיצובישי חשבה שאני אידיוט) ו"פותחים". מי שהגיע ראשון לסיבוב, היה כמובן יורד בהיסטריה על הברקסים, מוריד הילוך ולוקח את הקו הנכון (ר' כתבה בירחון אוטו - אצלי עד היום). כמובן שהשילוב של בלימה חזקה וסיבוב היה דבר מעבר לבינתנו הדלה, מה שהסתיים פעמים רבות בהחלקות מרהיבות (בפאב: "ראית?? איזה סחיפת כוח!! איזה פאוארסלייד!!") וכמעט מוות. בפעם הספציפית הזאת, דהרנו למטה כמו 2 משוגעים. היתי תחרותי להחריד כשזה מגיע לרן (הוא ניצח-הוא היום מיליונר בן 26 ולי לא היה ראש למתמטיקה...). יש סיבוב בפרויד שבו יש קאמבר דפוק להחריד- יש שם "שבירה" של ההגה שמשולבת עם שיפוע שגורם לאוטו לגלוש החוצה. לימים תקרה שם התאונה המחרידה שבה בועז שרפשטיין איבד שליטה על כמות העישונים שלו ועל המרצדס של אבא שלו -שנחתה ישר בתוך מיצובישי והסתיימה במוות של 2 בני כיתה של אמא שלי. (הילד היה מסומם, בקטע ההוא יש תאונה אחת לשבוע- מהירות מופרזת הורררגגגגתתתת!!!!!). בכל מקרה- נכנסתי לסיבוב על איזה 100 (הילוך "2" - מנתק). עקפתי את רן (שהיה לו שכל להאיט) ודהרתי לכיוון הים. בדרך הקצרה... בנקודה שהכביש "נשבר" המיצובישי נכנסה לתת היגוי עצבני. מה עושים?????????????????????? גיליונות "אוטו" היו בבית והמוח שלי עבד על אדרנלין (והורמונים). . אה!!! מרפים מהגאז!!!! אז הרפיתי. בבת אחת. בלי טיפה רגש. בלי להחזיר את הרגל לגאז. איזו "סחיפת כוח"... לתוך אי התנועה שמפריד בין הנתיבים. איך האוטו התרומם על 2 גלגלים... אני לא יודע כמה הוא התרומם . בקונספט של ילד היה נראה לי שהוא התרומם כשלושה מטרים, אבל על פי רן זה היה בערך 20 ס"מ... 20 הסנטימטרים האלה הספיקו כדי לפוצץ 2 צמיגים ולשבור משולש. הפכתי לנתון בסטטיסטיקה- עוד מישהו שכמעט נהרג בסיבוב ההוא בפרויד... היתה גם פעם שזה קרה לי כנוסע. כיתה י"ב. צביקה נסע לשבועיים לארה"ב ("יווווו- תביא אלכוהול!!! BRING BOOZE!!!!") ועלי ועל רן הוטל לקחת אותו לנתב"ג. עם ה309 של רן. (למעשה של ההורים שלו, אבל הוא דיבר עליה כ"שלי".. ). זו היתה פעם ראשונה שלנו בת"א עם אוטו, שלא לדבר על האיילון. מה שנראה לי היום כ-פיס אוף קייק נראה לי פעם כמו איזה SUPER HIGHWAY ואשכרה דאגנו שלא נמצא את נתב"ג. עד לת"א נסענו 140 (יוו!!!!) , U2 בדיסק (תמיד) ודיברנו על תחושת החופש המדהימה ועל כל מיני דברים שחשבנו שהיו ממש בוגרים ובוערים ברמה הקיומית-קוסמית של החיים. צביקה מאחור. איילון. בשביל ילד חיפאי בן 18 האיילון זה מינימום אוטובאהן. על אחת כמה וכמה ילד חיפאי מנווה שאנן (זה כמו קיבוץ) .לכולנו היו רישיונות אולי חודשיים וזה נראה לנו כמו איזה גירסה של "אדם בעיקבות גורלו". הרגשתי כמו ג'ק קרואק שחוקר את מרחבי ארה"ב. מחשבותי על ארה"ב ומרחביה האדירים הופרעו בגסות ע"י צביקה שצעק "נתב"ג!!!" על איזה 130 קמ"ש. רן,באופן אינסטינקטיבי, שבר את ההגה לכיוון נתב"ג. והיה גשם. בחיים שלי ,עד היום, לא עשיתי צלחת באיילון. משטרה רדפה אחרי, סגרתי סקאלה בגשם, עשיתי רייסים (סורי..) בקטעים שהיו בעבודות בכביש .פוצצתי 2 צמיגים על "תפר" - ובחיים לא עשיתי צלחת.יש לי חברים שעשו על האיילון צלחת וזה הסתיים בחדר מיון (מישהו זוכר את האימפרזה שהתרוממה באוויר על גג של סיוויק) ובבריחה מהארץ. מי לעזאזל עושה באיילון צלחת? מה זה? טיף נידל? באיילון? פרט לפעם ההיא... איך האוטו נעצר באמצע האיילון. איך כמעט הקאתי. איך המיזוודה עפה על רן... איך צביקה כמעט התעלף מהמכה בראש מהמשקוף.(לא היו אז חגורות מאחור, שאני מקפיד לשים עד היום רק מהפחד). איזה קטע מצחיק זה היה. נכנסנו לנתב"ג כמו 3 זומבים. רק בכניסה,בבדיקה הביטחונית,נשפכנו מצחוק. בעיקר מכיוון שהבודק דרש לדעת למה לצביקה יורד דם מהמצח. הורדנו את צביקה בכניסה. הבן אדם נראה קצת תלוש מהמציאות ודי היינו מודאגים שהוא יעלה על טיסה לאילת במקום ארה"ב. כמובן שמי בכלל חשב על התוצאות של מכה בראש עד לרמה של דימום,דיחוס בג'מבו בגובה 10000 רגל וקרישי דם תת גולגלתיים. עד היום אני בטוח שצביקה סובל מנזק מוחי כלשהוא, תוצאה ישירה של אותו ערב. הנסיעה לחיפה היתה שקטה מתמיד. U2 בקושי נשמעו בדיסק- עקב סחרחורת ופיק ברכיים קשה שעברו על חברי הלהקה המסכנים. לפחות בדרך הביתה נסענו תשעים.

גזרן זה אדם שממש ממש ממש חזק באוריגאמי?

הקטע עם טלאור והאשכים קצת עוכר שלווה. אני לא יודע אם אני אגיע ביום שישי... IS YOU A BUTTY BOY?!?!?

פיספסתי אות...

וואו. כמה תאונות עשיתי עם האוטו של אמא שלי.. הסופר לנסר בצבע ירוק פחחות .לפני שנים רבות, ביקום מקביל שנקרא "חיפה", חי לו ילד שחשב שהוא יודע הרבה על מכוניות. מכיוון שהיה לו הרבה ניסיון שהתבסס בעיקר על קריאה ב"קאר", הוא האמין באמת בתמים שהוא יודע לנהוג. ידענותו הסתכמה בעיקר ביכולת להיכנס לסיבוב,להרפות מהגאז,לעשות עם הידיים כל מיני תימרונים שגבלו בפארקינסון או לסירוגין ביצוע עצבני במיוחד של ה"למבדה" (לא החיישן-השיר) ולהשתומם מההחלקה המרהיבה שהסתיימה לרוב בחלקים שונים של הנוף החיפאי,שכן הילד ידע מה עושים ב"החלקת כוח" אבל הוא לא קרא מעולם את הפרק על "תת היגוי"- מה שהעציב עד מאוד את סוכנת הביטוח שלו שהיתה גם אימו- מה שלא מנע מאותו ילד לדבר על העברות משקל,החלקות ושאר מרעין בישין כאילו שמינימום שבמינימום הוא נייג'ל מנסל (אליל משופם של אותם ימים). היו לי יותר מעשרים תאונות על האוטו של אמא שלי. חלקן קשות (כולל פציעות) וחלקן קלות (כולל מקיף). אני לא יודע בכלל איפה להתחיל ומכיוון שזה היה לפני שנים,אני לא זוכר הכל (קוראים לזה הדחקה ונטייה לאינפנטיליות) אבל הנה מה שאני כן זוכר... בשבוע הראשון שהיה לי רישיון, נסעתי לביתו של חבר שלי ארז (להלן אייירז) שהיום חי בשוודיה שמח ומאושר ונשוי לאיזה אחת עם ציצים גדולים (אני חושב שהוא הגשים חלום ילדות שלנו... ציצים גדולים). מכיוון שעברתי בטסט ראשון יום אחרי שהיתי בן 17 וחצי, לא היה לי ניסיון- בכלל. בכלום. נהג שפוי זוכר את הנסיעה הראשונה שלו כמה זה מלחיצה. ההורים צועקים מאחור,הנהגים האחרים צופרים,רק לכבות את האוטו לצאת החוצה.לי זה קרה רק כשאבא שלי היה באוטו. אחרי שבוע, בפעם הראשונה שקיבלתי גלגלים (ככה קראו למכונית),כבר שמתי את הקסטה שהכנתי מראש בטייפ (פיוניר. יווו!!!) וטסתי לארז על 100 קמ"ש ברחוב הגליל בנווה שאנן.זה שלא נהרגתי באותו יום זה רק בגלל שאיזה כוח עליון החליט לפרוש עלי את חסותו. נראה לי MOTUL... בכל אופן - בבית של אייירז האטתי כדי להיכנס לחנייה ולא שפטתי נכון את מרחק הבלימה- מה שהסתיים בחיפושית אדומה ופגוש על הריצפה. פדיחה. אבא שלי היה קול. אז זה קורה. ניחא. אחרי איזה חודש בערך נכנסתי לתת היגוי בכיכר בקצה אינטרנציונאל והורדתי אדנית. פגוש. מכסה מנוע.רדיאטור.כתף פרוקה וחבלות בחזה. אבא שלי עדיין הפגין קוליות מרשימה כשהגרר הוריד את האוטו שלי ממה שהיה בתהליכי בנייה של הקמת כיכר ממש יפה. בגללי לא בנו שם איזה חודשיים אח"כ. כמובן שבגשם הראשון נכנסתי ב,שימחה גולן" לתת היגוי היסטרי ששתל את האוטו בגדר - במקום שבו נמצא היום ה"גראנד קניון". מאז שקיבלתי רישיון, אבא שלי התחיל לקבל מחלות לב... אמא שלי לא ידעה להסביר ב"כלל" למה יש כזאת עלייה במספר הפוליסות. אז לקחו לי את המפתח. באסה. אז שיכפלתי בלילה מפתח והיתי מתגנב ונוסע בלילות. כאילו שאבא שלי לא היה שם לב לדלק... בטיפשותם,ההורים שלי נסעו פעם לחו"ל... מכיוון שהיה להם שכל,הם החביאו את המפתחות. אבל לי היה אחד משלי... אני זוכר את הטלפון לצרפת שבו ניסיתי להסביר שהאוטו תקוע על קצה מצוק בכביש כלא דמון -בית אורן... נסעתי לביתו של חבר שלי שי (גר היום לידי בר"ג,נשוי,RSI עם אגזוז) שאבא שלו נחשב תותח על כי היה לו באוטו (אפלאוז) הגה עם שם של ערס (על פי חבר שלי רן) - קראו לו מומו... ישר דהרנו לכביש בית אורן. הכביש שבו כמעט נהרגתי איזה 5-6 פעמים. היום הכביש הזה נראה לי מסוכן בלילה ואני עושה אותו ביום רק כשאני בקריזה-אבל פעם היו לי ביצים הרבה יותר גדולות (כי לא ידעתי מה זה סקס). איזה תת היגוי... איך המשכתי בקו ישר,על איזה 100 קמ"ש,לתהום. איך האוטו נעצר על הקצה ושנינו צרחנו - אההההההה וגוננו על הפנים בציפייה לפגוש את ז'יל וילנב (נהג מירוצים שאפילו אז היה מת למדי. איירטון סנה היה אז ילד בשיא פריחתו). אחרי שההורים שלי חזרו, די הצטערתי על שאלוהים לא העניק לי מוות מהיר באותו יום.. היתה גם הפעם ב"כאמל" בחיפה ("איזה מגניבים אנחנו, אנחנו שיכורים. איזה חבר'ה" ,כשנכנסתי לחנייה עם בלם היד ו"גזרתי" (הי הי, גם אני גזרן ) פגוש של רנו קליאו על הדרך... היתה הפעם שחזרנו מאחת מהיציאות המגניבות שלנו (ר' ערך "איזה חבר'ה מגניבים אנחנו, הי הי אנחנו שיכורים,איזה מגניב") ואני היתי זה שאמור לנהוג. אני חושב באמת ובתמים שהיה עדיף אם היתי זה ששותה... ההחלקה האדירה (קראתי לזה סחיפת כוח) בכביש "שימחה גולן" איפה שהיום הגרנד קניון הצליחה לסחוט קריאת התפעלות משלל השיכורים למחצה שישבו באוטו . על "אפקט המטוטלת" כנראה עברתי רק בריפרוף... אני זוכר את החדות שבה התחת עף לצד השני. את הפגיעה במדרכה... את המיתלה הימני אחורי מתגלגל לו לתוך שדה (כולל גלגל ). אני יודע היום מאיפה הנטייה להעמיד אוטו על שלושה גלגלים... איך הציר האחורי דחף למעלה את ריצפת הבגאז' ושבר את השילדה... ואת השאר אני פשוט כבר לא זוכר... היה היה ילד אידיוט, ביקום מקביל שנקרא חיפה, שעשה שאסי באוטו של אמא שלו גם מקדימה וגם מאחור. אני לא אשכח את הבעת הניצחון על פניו של אבא שלי ביום שהוא ירד למטה וחזר עם חיוך ואמר "גנבו את האוטו!!!". לא היה מאושר מאבא שלי באותו יום. היומנאי במשטרה היה בהלם. אני היתי בטראומה. אח"כ, מסיבות מובנות, במקביל לרכישת המכונית הבאה, עזבתי את בית הורי ולא חזרתי לגור שם עד היום...