הבית של חמי וחמותי. זה הולך להיות מעניין. (אגב, הם לא עזבו את חדר הלידה עד שאשתי ילדה, מה שהרגיע אותה מאוד והתיש אותי מאוד...)
נכנסנו ביום שני לפנות בוקר לחדר הלידה (אחרי ירידת מים בבית). הגענו ואשתי חוברה מיד למוניטור ואינפוזיה. קצת תחקורים, קיבלה חמש (!) מנות פניצילין ואחר כל קיבלה אפידורל ופיטוצין. 17 שעות פיטוצין עד שיתה פתיחה מלאה. היו שם ניסים מדהימים!
הנסיכה יצאה לאויר העולם בבכי רועש ורצון לאחוז בכל בגד/מצעים שנקרים בדרכה וכך היא אחזה בסדין של המיטה ולא היתה מוכנה לשחרר.
אני ואשתי נרדמנו טיפה אחרי הלידה, והמיילדת לא רצתה להעיר, אז היא סגרה את הדלת ונתנה לנו לישון (עד שאשתי קפצה ולא הבינה איפה הילדה...).
בסה"כ היה פה נחמד חוץ מהיידישפילה הזאת. (הטעות בכוונה)
העיקר שמחר הולכים הביתה!
לוקו, אפילו את היליה לא הסכמתי לראות! חמותי היתה עם אשתי כל הליד ואני עמדתי בוץ והתפללתי + קראתי תהילים + ספר יונה. את הדם הם כיסו לפני שנכנסתי. ראיתי דברים בחיים, אבל כשה מגיע קרוב זה לא נעים כ"כ.