קודם כל, תודה רבה לרועי שתמך בי, ולהורי היקרים שהביאוני עד הלום
תיקונים של כמה עיוותים הסטוריים:
קודם כל, סיטרואן לא המציאה את ההנעה הקדמית.
ההנעה הקדמית הומצאה, אמנם, הצרפת, אבל זה היה כבר בשנת 1898(!!). המכונית הראשונה שאני יודע עליה שהיתה מכונית "נורמלית" (לא כל מיני משאיות זבל, אוטובוסים ושאר מיני יצורים מוזרים) היתה דווקא אמריקאית - אובורן L-29 משנת 1929. הסיבה שהמכונית הזו לא ידועה ומוכרת היא שהיא יצאה בשנת 1929 - עם התמוטטות הכלכלה האמריקאית, ואז אף אחד לא רצה מכונית כ"כ מפוארת.
לכן, הסיטרואן 11CV, הידועה בכינויה "טרקסיון אוואנט", שיצורה החל בשנת 1934, לא היתה מכונית ההנעה הקדמית הראשונה.
שנית, הלנצ'יה פלמיניה אכן היתה הנעה אחורית, ובכל מקרה הספקי המנועים שלה לא עלו על 160 כ"ס.
שלישית, אכן בעבר חשבו שהנעה קדמית לא תוכל להחזיק יותר מ- 160 כ"ס. מי ששבר את התיאוריה הזו היתה הסיטרואן SM שהיו לה 180 כ"ס, אם אני זוכר נכון...
רביעית, כשדיברתי על הגבלת מהירות של מנועים, דיברתי על שנות העשרה של המאה ה- 20, שבה מנועים עבדו בתחום סל"ד כל כך מוגבל (שים לב שכתבתי ש"זה היה באמת מזמן"), שמבחינה מעשית כל יחס העברה של התמסורת היה פחות או יותר מהירות קבועה.
לכן באנגלית קוראים להילוכים "SPEEDS", כלומר "מהירויות".
שוב - כל ההודעה שלי באה להראות, שכל ההתקדמות בעולם הרכב מקבילה להתקדמות בעולם הנדסת החומרים.
מה שאמרת, זה שבשנות ה-70 לא היתה טכנולוגיית חומרים מספיק טובה כדי לפתור את הבעיות - אתה צודק.
אבל אולי היום יש טכנולוגיה מספיק מתקדמת?
ואם גם הטכנולוגיה של היום לא מספיקה - חכה 10-20 שנה. זה יגיע.