דורון סגל

גינאדי, אני מחזק את דבריך. רוב ה"בעיות" שאנחנו מדברים עליהן, נובעות מחוסר סבלנות וסובלנות. כנראה שזה מה שמאפין אותנו בעיני הגוים ולכן חלקם נמנע מלשלוח לכאן. אנחנו מהירים מידי על ה"הדק" של התגובות/תלונות/מסקנות....

קורל, נקה היטב את הצינורות הישנים, העבר בהם טינר ולחץ אויר. בהנחה והם מקוריים, הם עדיפים על תחליף שתכין לבד מהסיבה הבאה. הפטריה שאמורה להיות בצינורות בילום היא כפולה, מחוזקת יותר, מהפיטריה שהמכשיר הפשוט עושה..... אם אתה רוצה להחליף את הצינורות, לך למכון לצנרת, שיכין לך לפי מידה.

אפשרויות נוספת, אלו "דיבלים" קטנים, המתאימים לחור שבפח ולפינים, או כתרים עם שיניים קטנות המולבשות מהצד הפנימי ומחזיקים את הסמל במקום.

מצטרף, ביתר תוקף, להצעה של tzvipper. רק דבק דו צדדי, איכותי. לפני כן, סמן במדויק את מקום ההדבקה עם עיפרון, סמן איקס גדול למירכוז, נקה בעדינות עם טינר את תחתית הסמל ומקום ההדבקה המדויק ברכב ואחרי יבוש של שתי דקות, הדבק במדויק מתחת לסמל ואחר כך לפי האיקס, יותר נכון, הקצוות שנשארו ממנו, אחרי שניגבת את המרכז.קפיש? אחרי הדבקה כזו, הורדה תהיה רק על ידי קריעה של ניר הדבק. זה לא כל כך פשוט.... בהצלחה

נוית, אם את מתכוונת ברצינות לעניין ואני מניח שכך, כדאי שתגדירי מראש את רצונך. למשל, רכב סגור או פתוח. עם מזגן, עדיפות לצבע וגודל וכו'. הרכב יגיע עם נהג צמוד. אני מניח שאף אחד לא יתן את רכב האספנות שלו לחתן או למישהו אחר, כך שתביאי זאת בחשבון. לכמה שעות את צריכה את הרכב, היכן איזור החתונה ועוד פרטים ש"יעזרו" לצמצם ולשכנע את מי שמוכן לדבר. בהצלחה.

שלי יקירתי, ההבדל בין מפגש השרון למפגש השפלה, מעבר למיקום כמובן, זה הישיבה במעגל שולחנות. ככה כולם רואים את כולם ויכולים לדבר אחד עם השני. אנחנו מקפידים בדבר ולעיתים מזיזים את השולחנות מחוץ לתחום בית הקפה, העיקר לשמור על המעגל.... ממליץ בחום לנסות אצלכם. אגב, האלפא עדיין קרובה לשפלה? דורון

באזור התעשיה בחולון, יש חנות גדולה לאבזרי ריפוד. איני זוכר את שם החנות, אבל חיפוש בדפי זהב, יניב תוצאות.

כמובן שגם האמריקאים מהשטח נתנו כבוד.....אבל בסוף המפגש, לפחות שלנו, הקמתי את כל החברים לתמונה משותפת.... כידוע, למי שידוע, הג'יפ שלי בלי סטרטר כבר שבועיים. הוציא "גימלים". ככה הוא חשב לפחות...זה לא מנע ממני להניע אותו בדחיפה ולהגיע למפגש....וכמובן שלהניע בדחיפה ולנסוע הביתה....

ועוד מכוניות מבית טוב....

כיאה ליום העצמאות האמריקאי, נתתי לאמריקאיות שלנו לדבר ראשונות....

אתן לתמונות לדבר....

לא סתם שוודית! אומנות בעבודת יד "תימנית":wink::lol: מאחר ואני יודע את התשובות, מפי האדונים הנכבדים, אתן לבני את הבמה...

אכן 6V מקורי ועבר שיפוץ לפני כ 9 שנים. אני עדיין כועס על הג'יפ.....עדיין לא ניגשתי לערמת החלקים, המונחת על הרצפה שלו, בשביל לבדוק מה בדיוק קרה...

בני, יש לך עין טובה, יד יציבה והומור הנראה בתמונות. ברוך הבא לצוות הצלמים של מפגש השפלה. היה גם אורח קטן, שממתין לצילומיו....

אריה, שמעתי אותן מדברות על לנסוע עם סבא.....יכול להיות שזו החברה שדיברה... אני מקווה שהתמונות מכפרות... גרשון, הובלתי את השיירה במהירות ממוצעת של 35-45 מייל לשעה. תכפיל ב1.6 ויצא לך בקילומטרים לשעה. כל זה בהנחה והספידומטר של מכוייל. היו שהתלוננו על המהירות הנמוכה אבל היו גם שהעירו לי על המהירות הנכונה, לאופנועים עם סירה וכן לאופנועים ישנים.אני משוענע שבדרך חזרה, כל אחד נסע לפי רצונו....

ועד כמה תמונות....

אז ככה... הטיול אצלי, התחלק לשני חלקים. לא, אנחנו לא בצבא, רק כמעט.... החלק הראשון, עבר בניחותא. הנסיעה החלקה ללא תקלות מיוחדות (שמיצ'יק פה ושם ופנצ'ר ברכב של צביקה, לא נחשבים...), התחנות המתוכננות, ההסברים המלומדים של מצא, האחד והיחיד...וההקשבה של החברים. בטוח שחלקינו מכירים את הסיפורים, אך למרות זאת, הקשבנו בסבלנות ואהבה. הביקור במצודת יואב, היה חוויה בפני עצמה. הסבר מחייל שבא במיוחד בשבילינו, פתח את המוזיאון במיוחד בשבילינו והרשה לנו להחנות את האופנועים בינות לרכבים הצבאיים, מוצגי הקבע שבמקום. כך גם הג'יפים של אריה ושלי. הג'יפ שלי,ממש הרגיש כמו בבית. אולי הוא כבר היה כאן בזמן עבר.... מה שמביא אותי לחלק השני. אבטיח. כן, חתחתי בבית אבטיח קר והבאתי לחברה, כך גם משמשים. רק שלא יתלוננו שקשה להם.... הביקור נגמר והלכתי עם החייל למשרד, להסדיר את נושא התשלום. כשחזרתי, התכוננו החברה לנסוע, איש איש ומעילו, איש איש וקסדתו, איש איש ועניניו.... פתחתי את הקופסא השניה של האבטיח החתוך והקר וכיבדתי את המתכוננים לרכיבה, לפני היציאה לשמש. מאחר והטיול ה"רשמי" נגמר, יצאו החברה לרכיבה לעבר השקיעה.....סתאאם. הביתה ואני נשארתי לאסוף את מיכל האבטיח ולאכול כריך. כן, הכינותי מראש. עם כתף בקר, חרדל, עגבניה ומיונית.... אריה, על הג'יפ המאסף, נסע בעקבותיהם. טוב, הלחמניה לא היתה גדולה במיוחד, כך שמצאתי את עצמי סוגר את החלון הקדמי, עוטף את המקלע ומניע. מניע?! המנוע הניע מיד, כהרגלו, אבל בתוספת רעש של סטרטר שלא מפסיק להסתובב. כיביתי מייד. שוב התנעה ושוב רעש. משהו במכונאות אני מבין, כך שדפקתי על הסטרטר במטרה לשחרר את ה"בנדיקס" התפוס וכלום. רעש. שחררתי את החוט המוביל זרם לסטרטר והנעתי בדחיפה, רעש. שלישי, דחפתי את הג'יפ קדימה ואחורה... ורעש. בקיצור, איני יכול לנסוע ככה. התקשרתי לאריה, המאסף, להודיע שאני תקוע ומנסה להסתדר לבד. החייל שמתין בסבלנות, הראה סימנים של לחץ קל. הצעתי לו לעזור לי לדחוף את הג'יפ מחוץ למתחם, למען יוכל לסגור ולנסוע הביתה. אני כבר אסתדר. שנינו דוחפים את הג'יפ על החצץ....לא קל הדבר, אבל הירידה המתונה עוזרת, עליתי תוך כדי תנועה למושב הנהג והוצאתי את הג'יפ החוצה. החייל נעל ונפנף לשלום. שוב דפיקות, טלטלות ונסיונות וכלום. רעש אחד גדול..... בעודי רוכן אל הסטרטר העקשן, שמעתי צליל מוכר של מנוע ג'יפ מתקרב. אריה, ארגז הכלים שלו ונכדותיו הגיעו לעזרה. אחרי התיעצות מהירה ונסיונות שחרור הברגים ונענוע, פורק הסטרטר מקומו והתגלתה הבעיה. הבנדיקס השתחרר מהציר, נשאר מחובר לגלגל התנופה ומכאן הרעש. משחת ידים ומים, אני מחזיק בג'יפ. כלים? שבדי קטן בשביל פירוק והרכבת הגגון... כאן המקום שלכם לומר לי שלא יוצאים לטיול בלי כלים. אבל לא יצאתי לבד ועם אופנוענים מנוסים חלקם מכונאים מדופלמים.... עכשיו אפשר להניע בדחיפה ולנסוע הביתה. כך לפחות חשבתי.... בתנועות קלות של טפיחה על נרתיק הסלולרי שבחגורתי, אני מרגיש שהוא ריק.... לא מתחת לכסא, לא מתחת לג'יפ ולא בשום מקום הגיוני אחר, על הג'יפ. התפלאתי שאף אחד לא מצלצל לשאול היכן אני.... כאן נזכרתי בטיפוס תוך כדי דחיפה שלי, על הג'יפ והבנתי שאני בבעיה. הסלולרי אמור להיות קרוב לחניה בתוך מצודת יואב. השערים נעולים, החייל כבר מזמן בבית. שוב אריה, עם הג'יפ. התקרב עם המגן הקדמי לשער, טיפסתי על מכסה המנוע והופ, כמו בן עשרים, פנימה. בריצה קלה לחניה והסלולרי שוכב לו בנחת על החצץ. כיסא שמצאתי עזר לי לחזור על התרגיל מבפנים, שוב על מכסה המנוע של הג'יפ ואני בחוץ. כן, אני יודע היכן מותר לדרוך, בשביל לא למעוך..... עכשיו גם ברור, למה אין תמונות מתהליך ה"תיקון".... כאן הצטרפו הנכדות למאמץ של אריה והנענו את הג'יפ בדחיפה. איזה צליל שקט..... להצעתי שיסע הביתה דרך כביש שש, קרוב ומהיר יותר, סרב במהירות ולימד את נכדותיו פרק בהלכות "לא משאירים פצועים בשטח".... כך נסענו יחד עד ראשון לציון, שם נופפתי להם לשלום. תודה אריה. נכון, גם אתה נהנית לעזור אבל מגיעה לך תודה גדולה.

יופי של פעילות. באשר לרעיון.....למה לכם להסתבך איתנו??? הרי באיגוף שמאלי, אנחנו "לוקחים" אותכם בקלות...:lol:

חורשה ג'וניור...

את המפגש התחלנו במרפסת המוצלת. לשאלת המלצרית, כמה אנשים יגיעו למפגש, עניתי שאנחנו תמיד אופטימיים. אט אט התרחב לו מעגל השולחנות, עד שהיינו חייבים להעבירו לרחבת הבנין, מחוץ לבית הקפה.... ואז הגיע צוות הטלוויזיה המקומית.... האשה שואלת והגבר מצלם.... וכשאשה שואלת שאלות, ביחוד על נושא אהוב לנו, אנחנו עונים בשמחה.

ערוץ ההסטוריה, 42, עוד חצי שעה, הקרב על סטלינגרד....

שבת מופלאה. יצאנו, עופר אחי ואני, עם בנות הזוג שלנו מראשון לציון, בפלימוט ה"חדשה" במשפחתינו. בלחיצת כפתור, הגג התקפל לאחור וישבנו לנו עם כובעים וחיוך על הפנים, נהנים מהשמש של הבוקר. כן, כמובן שגם מהמבטים של נוסעי המכוניות שמסביב.... זו נסיעת הבכורה שלנו בפלימוט, למרחק כזה. ארגז הכלים בכוננות מלאה.... הגענו למקום המפגש של השרוניים ויצאנו לדרך, בדיוק בזמן. נו, מה לעשות, אבי נוף.....ואסף בקר..... הנסיעה היתה חלקה, עם מצטרפים בדרך, עד שהמרצדס של שלי התמרדה.... חיכינו בסבלנות אופיינית, ניסינו לעזור....היו הרבה "עייצאס גיבר"....ולבסוף נאלצנו להשאיר את המלאכה לאבי ואסף והמשכנו בדרך. אחרי כמה התברברויות קלות, הגענו באיחור אופייני..... טוב, אבי ואסף לא היו איתנו... האמת, הופתעתי. הופתעתי מעוצמת המועדון. מהריתום של החברים ומשפחותיהם למשימה חינוכית ממדרגה ראשונה. התקשרתי לאסף בקר, לברר מה קורה עם המרצדס המרדנית.... חשבתי, לתומי, אולי יספיקו להגיע לפיקניק המתוכנן.... אבל בדיעבד, אחרי שראיתי את התמונות שלהם "חוגגים".....הבנתי:lol: טוב, לא סיפרתי לכם, אבל גם אני בוגר פנימיה. תיכון חקלאי פרדס חנה. אני יודע מה זה לגור בפנימיה, לפעמים מתגנבת ההרגשה שלא כל כך רוצים אותך בסביבה הטבעית שלך....מה שבדרך כלל לא נכון. אבל ילד זה ילד....ושמחתי שיכולתי/נו לתרום להם משהו לשמח אותם. הארגון היה מעולה, האירוח, התצוגות, הכיבוד העשיר, המקהלה והקרטיבים.... ופתאום התברר לי שבכלל, אתם, ילדי בית הספר, תרמתם לנו. אנחנו רק מחפשים להראות ולהיראות. אבל להרחיב את הלב, אין לנו כל כך הרבה הזדמנויות וזו היתה. תודה.

חברה, כל הכבוד!!! כמי שהיה במעמד כזה בעצמו, אני יודע מהי ההרגשה ללמד, להראות, להסביר לתלמידים. אין כיף גדול מזה....כמעט מה גם שהתלמידים הללו, יטפלו ברכבי הצבא, עם גיוסם. כך שכדאי שידעו מה שיותר.... חלק נכבד בהדבקה ב"חיידק", שמור למועדון החמש!

החלק היחיד של ג'יפ שאני מזהה, זה המסגרת והחלון, ששיכים לג'יפ משנוות הארבעים. הגריל של מרצדס, אבל המתלים הקדמיים והגלגלים עם השפיצים, מספרים על רכב ישן יותר...

אודי, מה אני מבין, מה....בסך הכל היו לי ברלינה 1750, אלפה GTV 2000 ואלפטה 1.6.... אבל בהומור, אני כן מבין וכנראה שאתה לא כל כך...:lol: